שלמה שפירא
בלית ברירה - טלוויזיה אחת, מטפלת אחת שהעברית שפה קשה בשבילה - אז אני רואה סרטים טורקיים בערוץ 36. שם בוכים ואני בוכה - ווג'ע-ראס גדול. מזמן אין לי אימא, אין לי אבא, אין לי דוד, אין לי דודה, אין לי ראש-ממשלה...היש פתרון לכל בעייה ?
ל- "דום נשימה" צריך כסף אם יש לך כסף. "חנן בן ארי" - "הבל הבלים הכל הבל חוץ מכדורגל"
ואני כבר לא מתעניין בכדור רגל, מתעניין יותר ב- "טולוסטוי", באפוס המסחרר של אהבה וגורל, של פלישה לפרט ולכלל ו- "מרים בנימיני" שהציעה מזמן - "אם תיתקלו בבעיות - מוטב להניח להן.
ולמי לא חסרות בעיות - הבעיות כגחליליות מנצנצות לשווא באפלה - אין מוצא ואוזל הזמן...הביבים והשמיים יחד כמו ביצה והביצה טובענית.
קבלתי בשבוע שעבר הצעה מ- "קליסטניקס" איך לשפר את המפרקים שלי בפרק זמן קצר, שאצבעות הידיים שלי יהיו יותר גמישות, אך הכסף הנדרש - כסף כסף כסף - שרף לי את קצה היד כי כאשר הוא בא, הוא נעלם מיד.
אז למה ומדוע עצובים ימי כולם? דוכיפת הזהב באה מזמן ועכשיו מזמרת שיר תוגה מארץ-ישראל הישנה על ארץ-ישראל החדשה ואין קול ואין עונה - גם סתמו את קולו של בית-המשפט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!