שלמה שפירא
אנשי אמונה אבדו
אבד ונאבד - צ'אע ו- וצ'אעת צניעותו, ודבקה בו צליעתו - ריחו נאבד והלך לאיבוד ממנו והתפשט סביבו ובסביבתו, והתפשטה שמועתו - זה קורה בסרטים הטורקיים שאני רואה בערוץ 36 בטלוויזיה במקומות כפריים קטנים - ב- צ'איעה/צ'איעאת בכפרים קטנים, במשקים וחוות ואחוזות ויש מאוד עשירים ומאוד עניים מסכנים. צ'ייעה" במצרים הוא בית גדול עם שטח ענק מסביבו.
סקירת ה- Al לא מדייקת - שם מובן המילה "צ'אע" - התפשט והתפרסם ומביאים לדוגמה את "ציון גולן/ זיון ג'לאן השר "יומה יומה יא יומה" ובעיראק בהיותי ילד קטן שמעתי שרים "יומה יומה צ'יבתיני לצ'eע יא יומה" .
לפעמים, צלילי השפה העברית והערבית חוברות יחדיו בצליליהן - בגלל צליל דומה - להגיד "תימא" או "טימא" והשגיאה נערמת גם ב- "נער הייתי גם זקנתי".שיר טורקי לכם היום ממני : " מונה מור שלי/ עץ אהבתי / טועמת פרחי דבשי / חולמת כמיהתי / נופת ערגתי ושמחתי "
להזכיר - במה דברים מתלבטים אצל אנשי אמונה שאבדו:
השבמחקהצורה המדויקת של המילה היא ככל הנראה "شَاعَ" (שָׁאע), והיא פירושה "התפרסם", "התפשט", או "התפשטה השמועה", ומשמשת בהקשרים כמו אמירה שמתפשטת ברבים, כמו בביטוי "شاع الخبر" (השמועה התפשטה).
צ'אע (شَاعَ): מגיע מהשורש הערבי ش ي ع (ש-י-ע) ומשמעותו לפרסם, להתפשט, או להפוך למפורסם, להופיע (במיוחד בהקשר של רכילות או ידיעה).
בעברית: הפועל "התפרסם" או "התפשט" (למשל, "הדבר התפרסם" / "השמועה התפרסמה").