שלמה שפירא הרהורי קירבה ואהבה אצל נעים עריידי עיון בספר "חזרתי אל הכפר" – לְ נעים עריידי סקירתי מ- 7.1.1987 מציאות של גלים אהבה מיוחדת וסבוכה "ההימנון ההשרדות הגדולה" עריידי מגיש לנו ספר שירים כתוב בעברית רהוטה ולפעמים עם "תחכום אלגנטי" של כתיבה מערבית וגם ולמרות הקדשת הספר ל- חיים פסח – היהודי הוא מבטא בשירתו מחאה מזרחית בצורה החריפה ביותר והוא יכול לשמש דוגמא של משורר החי את שני צדי המתרס ומכיר היטב את דפוסי החיים ,דפוסי החשיבה , המנטליות , המירקם הסוציו-פוליטי והפוליטי בשני הצדדים , כך שהוא יכול ללמדנו מהו שילוב חברתי-תרבותי פלוריסטי בתוכנו -"לעת עתה אני מרגיש ברוחות העוברות דרכי ושאינן דרכי " (עמ'44) . ונשאלת השאלה אם הדבר הזה אפשרי על ידו ? "אני יודע שהרוח אינה נצלבת ... אין בלעדי ההשרדות פצוי לחולשה למוסר המיעוט ... " (עמ'48) . אותה רוח שהודפת אותו וגם מחזירה אותו , אולי היא בסך הכל "ההימנון ההשרדות הגדולה " שמעבר לה-להשדרדות- לא הכל אפשרי בגלגול הזה . המשורר יודע זאת ועל כן הוא דבק , בלית ברירה , במציאות של גלים . גל אחד לוקח אותו רחוק וגל אחר מחזיר אותו קרוב ועם גלי נפשו הוא מחכה לזמנים טובים יותר . בכל מקרה , הוא לא מממש את עצמו כפי שהיה רוצה . שוחחתי עם אינטלקטואל ערבי-מוסלמי שמסכים ששירתו של עריידי מצוינת אבל נתן לי להבין שהוא וחבריו רואים בכתיבתו התרפסות , התחכמות , מלאכותיות הנוטים למערביות ומדגישים גם את העובדה ששירתו אינה פוליטית . במציאות של ארצנו , עריידי יכול לשמש יוצר-פז לכולנו שהרי לפנינו יוצר שידע ויודע לינוק משלושה עולמות , משלוש תרבויות – הדרוזית , הערבית , העברית ומגיש לנו על מגש של כסף ייחוד והכללה גם יחד . לפנינו מתגלה אדם שמצד אחד משוטט על פי "נורמת הפרפר" ומחפש בנרות את גווני צבעי הדבש בשביל להתקיים ולשרוד ומצד שני "אנורמת הפרפר" המתבטאת ב " ... נער פרפר זה את זה אהב וזה את זה עכר..." (עמ'12) . המשורר קושר את גורל שירתו באמנות . "אני עוד שר כדי להשרד כמו מיתר שאהב את קולו " (עמ'37) . הוא קודם כל אמן ואחר כך אדם . רק אדם עלי אמנות יודע היטב מהם אבנים שרשים ומקורות וגם מסוגל לחזור לכפר ולבכות כמו ילד ולחוות אהבה אמיתית מהי בתוך ריבוא גפנים על האדמה הטובה (עמ7) . צריך לזכור ש"בקול המכחולי" יש אוירה בלילית שהיא הנותנת את חוסר המנוחה לכתיבתו . כשמשורר מרגיש על הכרמל הפורח והיפה צורך להליכה אל המדבר הגדול ואולי שם יכול להתנבא איך להשלים את משימתו ולהגאל ולשוב לכרמל ל"ארבע מקהלות אומרות כרמל" - זה דבר לא פשוט וקל עבור מישהו הנושא בקרבו גלות פנימית קשה . עריידי שמודע היטב ל"האהבה המערבית" מגיש לנו בספר זה "אהבה" מיוחדת והייתי אומר סבוכה במינה עם הרבה נופך מזרחי וייחוד מזרחי ובמיוחד דרוזיים ,שמצביעים שעדיין אישיותו , אופיו ושרשיו הערביים משפיעים על כתיבתו . הוא נמצא ביגון רב ,כי לעולם לא ידע ולא יֵדַע מה זאת אהבה . פאריד אל-אטרש הזמר האהוב הנצחי המפורסם (שגם הוא דרוזי במוצאו) נמצא עמו באותה סירת אהבה . המשורר מחכה לעזרו שלא תבוא ואם האהבה היא נחלת ימים , מוטב שלא יוותר כאושת שלכת בחפשׂו אחר אביב (עמ'49) .ומשורר שלא יכול לכתוב על אהבה ,יכול כן לכתוב על תשוקה " מכאן מתחיל שירי , תשוקות אשר נשׂאם לבי נושׂא פחות ולא כבד המשׂא " (עמ'51) . המשורר חייב להסיר מעליו את צואר הבקבוק לאהבה הגורם להרגיש את חסרונה ,כי מודע לכך שרק היא יכולה להבטיח צאצאים אמיתיים לעתיד . ועל "האהבה" הזאת ותשקותותיה , בשירים אמיתיים ומיוחדים אלה , אפשר לכתוב פרק שלם ! בפעם אחרת ! |
נכתב על ידי Shlomo Shapira , 23/11/2008 00:12 |
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...
יום חמישי, 6 באוקטובר 2022
שלמה שפירא: הרהורי קירבה ואהבה אצל נעים עריידי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!