שלמה שפירא: צליליו של גיל שוחט / שיר

שלמה שפירא

צליליו של גיל שוחט

יש הבדל בין להאזין ולשמוע, אנחנו הקהל. הוא והם צלילי המוזיקה.
הערב היו צלילי קיץ של גיל שוחט בהרצליה.
גיל שוחט ניגן פסנתר בחצי ירח בין עננים בשמים בהירים 
עם תזמורת ומקהלה, סולן וסולנית, מנצחת-משנה והוא המנצח.
גיל שוחט תמיד מנצח בגדול. הוא יותר פסנתרן ממנצח, משכמו ומעלה מכל הפסנתרנים.
גיל שוחט מגלה גם כישרונות:
כישרון אחד - בוגר יחידת שמונה-מאתיים ששר את טבילת הקול הראשונה שלו בפני קהל אלפי צופים והקהל הוקסם מקולו ומאישיותו.
הצ'לן ותיק  עטור פרסים שניגן כינור בצ'לו וצ'לו בכינור.
הקלרינטית הייתה מפוזרת ופיהקה כל הזמן.
נגנית הנבל ונגני הכינורות זרמו להפליא, אפילו הרגישו את החצוצרה כמה היא חשובה בגן-עדן.
מעל לכל המנצח - המלאך בהא-הידיעה של הפסנתר שאין שני לו בזריזותו ומפליא באצבעותיו מנגינה של מלאכים שלא משאירה סימן של עצב גם כשיש עצב.
לזכור שמלאכים דומים יותר לנשים ונשים דומות יותר לצפרים, ביתר דיוק, לברבורים ששטות לאן שהן רוצות, מתי שהן רוצות, בלי להשאיר סימן של עצב.
הנושא שעלה הפעם - מה קורה אצל הצרפתים כאשר הגרמנים משתלטים על המוזיקה?
בלית ברירה, הצרפתים צצים מתוך היין והקרואסון ומגדירים בצורה שונה את המוזיקה ושוב הם בתמונה מוזיקלית טובה.
וברשות מוריי ורבותיי, הייתי שואל את גיל שוחט בחודש אלול זה כשסליחות בקרבנו גם מזווית הרצליאנית-יהודית
מדוע אינו מגדיר משהו ברפרטואר שלו הקשור אלינו 
כאשר בגבעת היהודים אין כמרים וזמרי כנסייה
אך יש פייטנים שהדי קולם, לפעמים, מגיעים עד השמים 
גיל שוחט יכול לעזור להם בקרב עניי ארצנו 
השמים יחזירו בטח הדים טובים לְכַפֵּר בנו ברננה על כל נפש ונשמה.

18.08.2018, 23:00