שלמה שפירא
סרט "בערבות הנגב" לתלמידי מעברת רמת-השרון ביום הזיכרון
בשנת 1952 - חלק מילדי בית הספר ישבו על אדמת חול באוהל, כך למדו, גם שרו, גם שחקו. תלמידי כיתתי - כיתה ח' - נעים היה לה להגיע לבריכת המים במעברה. בריכת המים היתה ענקית וישבנו על האדמה ולמדנו שם בצד המוצל של הברכה.
ביום הזיכרון - תלמידי כיתות ד'-ח' במעברת רמת-השרון הלכו ברגל מן המעברה למושבה (לשדרה המרכזית) לראות את הסרט "בערבות הנגב" ולשמוע הרצאה קטנה על הקמת מדינת ישראל. שניים מן המורים היו מורות והסתבר שהיו גם אחראים/מדריכים בתנועת "הנוער העובד". הכביש בין המעברה למושבה היה צר מאוד שמצדדיו היו שטחים שגידלו בהם פלפלים וחצילים. השדרה של אז נשארה אותה שדרה היום, התרחבה והפכה דו-מסלולית.
מאחר והתחבורה הציבורית הייתה קשה בימים ההם ולא הגיעו המורים בזמן, ביקשו ממני לא פעם, ללמד חשבון גם לכיתה שלי עד הגיע המורה. לימים -אחי, עזרא, נסע באוטובוס בהיותו גר ברמת-גן ונהג האוטובוס היה תלמיד עמי בכיתה במעברה והנהג שואל את אחי "אתה לא האח של שלמה?" הנהג הוציא כסף מכיסו לנסיעתו של אחי באומרו: "אתה אורח שלי - וואללה וואללה, אח שלך,שלמה, לימד אותנו חשבון כמו אינשטיין".
בסוף שנת הלימודים התאספו כל התלמידים בבית הספר והודיעו על שני התלמידים המצטיינים בבית הספר במעברה. אני הייתי אחד מהם וקבלתי ספר כשי "הגיבור בכבלים" כהוקרה על הצטיינותי עם הקדשה של המחנכת ומנהל בית-הספר. (הספר ברשותי עד היום). הציונים נכתבו בכתב יד על חצי דף של מחברת לאורכו.
20.04.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!