שלמה שפירא: נחלילים יקרים - זורמים חיים בתוכנו הנופלים

שלמה שפירא

נחלילים יקרים - זורמים חיים בתוכנו הנופלים

***

נחלילים 

שיר לזכרו של רס"ן שאולי - שאול זהבי ע"ה - שצנחנים מודיעין ונח"ל שורשיו

החלק הראשון של השיר פרסמתי ב- "מעריב", שבוע לאחר נפילתו של שאולי

נחלילים, וְחִיּוּכְךָ פנים שׂוחקות חי תמיד עמנו כמו נחל:

עורקי שאולי נחלילים חלוצי דרכךָ

עורקי שאולי ניצנים חלוצי פריחתךָ

עורקי שאולי חיוכים חלוצי שׂחוקךָ

כל עורקיך מנחל אלוהים הם, יהללוך מלאכים בהדרת אור הנח"ל שרשיךָ 

החיים המשיכו וימשיכו לזרום כאן בעטיי פועלךָ

כ-נצן בתּך הקטנה, עכשיו אשה אמא ובן מיניקה 

פורחת ותפרח עם סומק נחלים

עורקי שאולי נחלילים,

זיכרונך נחלילים חיים.

(שאולי זהבי ז"ל הוא בן אחותי אופירה)

***

המאושרת המאמינה
               השיר מוקדש לאחותי אופירה זהבי שתזכה לחיים ארוכים וטובים
            
אין לה אושר וכשיש להּ אושר היא נותנת את האושר לאחֵר מן הנשמה.
אין להּ כוח וכשיש להּ כוח היא נותנת את הכוח לאחֵר מן הנשמה.
אין לה גרוש וכשיש להּ גרוש היא נותנת את הגרוש לאחֵר מן הנשמה.
אין לה צער וכשיש להּ צער, משאירה אותו בלבהּ עמוק, כי אָשְרָהּ גם צער גם אבֵדָה.

28.01.2017

***

עובד מעוז

בבוא יומי

בבוא יומי יוטבע כיפור,
כצלקת על גופת נפשי.
כמה עצוב, עיצוב חיי
חושל על סדן תותח.
טעם ימיי נושא בחובו
יפי חברות, הבנה, עשיה.
פיסת ארץ זו, שורשיי,
שזורים באהבה עזה,
לנופים, לגווני עונותיה.
נחלי ילדותי בעורקיי,
מראות חרוב ואורן עמי.
ריח חורף בחורש מחיה
טעם ליקוטי פטריות.
עד בוא יומי יוותרו,
טביעות חישולי נפשי
מוחשות, נוטלות חלקן
מסתרגות באמון, בטוב.

ערב יום כיפור תשפ"א 2020

את השיר כתב מפקד הגדוד שלי "עובד מעוז", התרגשתי ודמעתי - שלמה שפירא

***

מעוז עובד / מג"ד גדוד 407 וסמח"ט חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים כותב ל- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" ב- 9.05.2019:

האם להמשיך לנוח על "זרי הכורסה"?

" ברישות התקשורתי האופף אותנו מכל כיוון מוזכרים בימים אלה אירועים ובעיקר חברים. חברים שאינם, שעזבונו בנעוריהם. ביניהם פקודים לשעבר, מטובי בני הארץ הזאת, שאהבתי ואוהבם לתמיד. שורות אלה נדפסות בעוד עיני מתלחלחות. שמוליק, גדי, גדעון, אדם, דניאל, זאב, דוב'לה ועוד רבים רבים. טביעת כולם בתהום הנשייה הטביעה את חותמה בנפשי.

צולקתי לעד, עד תומי! כולם הוקרבו לטובת קיומנו ועוד אין־ספור מלים אדירות מהמציאות. בעוד שהמציאות השוררת כאן, בהובלת קיצוניים דתיים, מחללת את שנתפש בעינינו כקדוש: ערכי האדם, ההומניזם במלוא משמעו. אלה נמוגים, ניגפים, בפני קלגסי הלאומנות...

שלמה שפירא משיב למעוז עובד:

עובד מפקדי היקר! , המג"ד בגדוד שלי - גדוד 407 במלחמת יום הכיפורים! אני מסכים לכל מלה שכתבת ל- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" ב- 9.05.2019

זכור לי הרגע בו אתה אומר במילים הרגועות שלך שאחיך נהרג זה עתה וזה היה בתחילת המלחמה ולא רצית להתפנות מן הקרבות לאחור וקבלת פקודה לעבור ולפקד בבסיס ההדרכה לשריון. כמה שעות לאחר מכן בן דודי שהיה חובש קרבי גם הוא נהרג (ברמת הגולן). יהי זכר הנופלים ברוך!

***

"לפחות ביום הזיכרון אנחנו מתלכדים, והעצב עוטף אותנו ברחמים. א"כ חוזרים להתקוטט."

רחל הדר,

4.05.2022, 9:33

***

מן אמי "רימה בת שמחה" שמעתי שלושה דברים לאחר נפילתו 

של יקירנו, בן אחותי אופירה - רס"ן שאול זהבי (שאולי) ע"ה :

הרגשתי בה - וואג'ע ראס, וואג'ע נאפס, וואג'ע נאסמה / כאב כאב כאב... / כל רגע נצח, 

כל צעקה קדושה - כאב בלב בנפש ובנשמה, געגוע קדוש, בכי תמרורים, צער שאין לו סוף,  

סבתא בוכה על נכדה יקירה שנפל זה עתה בלבנון. הלך הלך הלך נכד יקר לעולמו בטרם עת!

אל תבכי סבתא - חייבים להמשיך עם תקווה בלב - נפילת הנכד, נפילת הבן אינו לשווא - עם ישראל ממשיך לבנות  ארצו. סבתא והורים זוכרים את חזונו של הנביא יחזקאל הקבור בעיראק (חיזקל הנביא) - יש המשך תקווה לעם ישראל. עם ישראל ימשיך בתקומתו בזכות בניו ובנותיו!