יום שבת, 31 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: מספרי סיפורים אז ועכשיו

שלמה שפירא

מספרי סיפורים אז ועכשיו
כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ביום ב', י"ז בתשרי תשס"ג, 23.9.2002

לפני שנים, בסופו של ערב שעסק ביוצרים וחוקרים במסגרת כנס האגודה למחקר וליצירה של יהודי עיראק, עלו כמה מספרי סיפורים יוצאי עיראק, כדי להנעים את הערב ולהצחיק את הקהל באולם מלא מפה לפה.

לספר סיפורים זה באמת דבר נפלא. כשהייתי ילד התגוררתי בבגדד, בבית גדול עם חצר פנימית מרובעת, יחד עם משפחותיהם של סבי ודודי. הנשים (אמי ואחיותיי, דודותיי וסבתי) עשו את עבודות הבית תוך כדי כך ששרו, צחקו וסיפרו סיפורים. ואני, כילד קטן העומד מן הצד, הרגשתי ששפתן עממית והלכתית, אגדתית ומוסרית, דרשנית ופלפלנית. זו הייתה שפה "הודפת זמן", שפה של העברת זמן, שפה זורמת ולא לוחצת, מטרתה הנאה, ולפעמים גם הבלטת עוקץ או לימוד לקח.

אני תוהה היום איך כל השיחות ההן זרמו בלי המושגים של היום, בלי התיאורים והתארים של היום. פשוט שיחה יומיומית שהלבישו אותה בפתגמים משלים ואגדות והגדות.

אמי פעם אמרה לי אין כמו דיבור החברותא של "הסאלופה" (ברבים "סואלף") שבבגדד, והגדירה אותו כדבר זורם, יומיומי, רציני, קשה וגם מצחיק, שמעביר את הזמן ברוח טובה ובהשכחת כל דבר רע. דבר שלא מחייב אך מחייב. למדתי ממנו איך לחיות ולהתנהג ולהשתלב בתוך הבית, בתוך המשפחה המורחבת, בבית-הספר וברחוב.

לאחרונה קבלתי את תכנית פסטילב "מספרי סיפורים" שמתקיים עתה, בחול המועד סוכות, בתאטרון גבעתיים, ואשר מארגנו, מייסדו והמנהל האמנותי שלו הוא יוסי אלפי שמביא מְסַפְּרִים המביאים לידיעת הציבור ממיטב סיפוריהם לבני עם ישראל.

לפני שנה ביקרתי בפסטיבל מספרי סיפורים, והאמת היא שדווקא בביקורי התגעגעתי ל"סאלופה" של אמי וחברותיה. נזכרתי גם ב"דרוש" שהייתי שומע מפי הרב בשבת, כשעתיים לפני תפילת מנחה בבית-הכנסת. כי דווקא שם הרגשתי עד כמה אני זורם בתוך הסיפורים, ולא יושב לי מן הצד ובוהה על המתרחש על הבמה, ועוד לשלם עשרות שקלים בשביל זה.

ולקינוח סיפור: היה בשכונתנו מורה לעברית שהיה גם "אִמְצִנְנִפְצ'י" (כלומר אדם שיודע גם לספר ולהתבדח) שהוא ומשפחתו אהבו לאכול דגים. אמי הייתה שולחת אותי עם חומש כדי שיתקן את קריאתי, ובכל פעם שאמי קבעה עמו והייתי הולך אליו לקרוא, הוא היה עסוק בניקוי  דגים בזמן הלימוד אצלו. תוך כדי כך הוא שמע את קריאתי, אבל גם התבדח וספר סיפורים. וכשהוא מדיף ריח דגים היה מצביע באצבעותיו המלוכלכות מדמו הקר של הדג על הקמץ והפתח… ואני שאהבתי ולא אהבתי ללכת לשיכור ההוא, נזכר היום, ב"בית הדגים" בנוסטלגיה מחויכת.

ולבסוף הצעה: הייתי מציע לתיאטרון גבעתיים להקים סוכה גדולה אשר תשמש "אולם ובמה" לסיפורי סוכה וחגים. כדאי לחשוב גם על הוספת הצד היהודי הזה, המתבקש מעצם קיומו של הפסטיבל בסוכות.


23.09.2002

שלמה שפירא (המשורר): שלוש דתות, שלושה חגים, שבוע אחד.

שלמה שפירא

שלוש דתות, שלושה חגים, שבוע אחד
הפרה התיירות ריקה היום מחלב פרנסה
כתבתי בעיתון "הצופה" מיום ג', כ"ט בכסלו תשס"א, 26.12.2000

השבוע כמדי ארבעים שנה, שלושה חגים של שלוש הדתות המונותאיסטיות נפגשים יחדיו בשבוע זה, וכמו בכל חג אמונה ושמחה צריכות לשובב את לבם של בני שלוש הדתות האלה.
אנחנו היהודים מעלים על נס את אותו אור פנימי הפורץ אל מחוץ לחלונות הווייתנו שבעזרתו התמודדנו, מתמודדים ונתמודד כלפי כל צר ומשׂטין הקם עלינו.
גם הנוצרים וגם המוסלמים יחגגו את החגים שלהם, איש איש באמונתו יחיה ובחגיגתו ישמח.
השבוע אנחנו חוגגים במשך שמונה ימים את החנוכה, הנוצרים חגגו את חג המולד בעשרים וחמישה לדצמבר והמוסלמים את עיד אל-פיטר, החג המסיים את צום הרמדאן שיְחָגֵג או ביום שלישי או ביום רביעי, כי זה תלוי עד הרגע האחרון בהופעת הירח.
לבי עם הנוצרים שבתוך הרשות הפלשתינית שחגם עצוב, כי זה מה שקורה השנה בבית לחם. ערפאת המוסלמי הלך למיסה בבית לחם, אך מאמינים נוצרים מכל העולם יינצר מהם להגיע אליה, כי הרשות הפלשתינית ביטלה באופן רשמי את חגיגת חג המולד בגלל המצב המדיני-בטחוני באזור.
כאשר דובר על הקמת מדינה ערבית בלבנון ובסביבותיה הייתה תקווה שהמוסלמים והנוצרים יחיו בה בשותפות מלאה, והנה ראו מה קרה וקורה ללבנון של היום. אני נזכר איך אז שאלו הנוצרים את עצמם  (כפי שמצאתי במקור אחד)"איך נפרש את התהוות המדינות האסלמיות היום, כאשר הן שואבות את הכוח וגם את השפע ואת הברכה רק לבניהם בעולם הזה".
השאלה שנשאלה אז, נשאלת על-ידי הנוצרים גם היום. האם המוסלמים יישארו ערבים או ידגישו יותר ויותר את "מוסלמיותם" כשבאים לדון על שוויון בכל תחומי החיים והחוקים האנושיים המתבקשים? צריך לזכור שהרוב המוסלמי בתוך הרשות מוכן לקצור רווח פוליטי על חשבון הנוצרים החיים בתוכה.
"אצלכם בירושלים תשאירו את האורות, אצלנו כבר כבה האור מזמן, לא ברחובות אלא עמוק בלב", - אומרים הנוצרים.
אפילו הפרה התיירות ריקה היום מחלב פרנסה. צריך לזכור שהנוצרים ברשות הפלשתינית אינם מוכנם להסתפק רק בשמירת זכויותיהם הדתיות ופעילותם המסחרית והתיירותית, אלא רוצים להיות גם בראש ההר ולא רק בתחתית הנהר של הזכויות והחובות, וטיב החברה האנושית ומעלותיה,  - את אלה ערפאת לא מבטיח להם, למרות שמנופפים בסיסמא שבתוכה גם שתי המלים - "...ואנחנו הנוצרים..." ויש לזכור שמצבם הכלכלי והחברתי של האחרונים - הנוצרים! - יילך וידרדר.
ובכל זאת חובה לאחל חג שמח לבני שלוש הדתות שחוגגות, כל אחת את חגה, באותו שבוע.

26.12.2000

שלמה שפירא (המשורר): "בלגוטרה"! מדברים ומדברים על שלום אך השלום ויחסי שכנות אינם "בלגוטרה"

שלמה שפירא

"בלגוטרה"! 
מדברים ומדברים על שלום אך השלום ויחסי שכנות אינם "בלגוטרה"
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ה', ט"ז באב תשס"ג, 14.8.2003


נביל שעת' הציע לאחרונה לשר סילבן שלום להכריז על הפסקת אש קבועה ("הפסקת האש תימשך עשרות שנים"), והשר שלום הגיב 
ש- "לא תהיה התקדמות בלי פירוק תשתית הטרור".
דבריו של שעת' לא היו "פיקחות לשונית בשביל להתקדם הלאה" (מושג שהטביע שמעון פרס אצל הפלשתינים מן המשׂאים והמתנים שלו), דבריו מזכירים לי קניית דברים מ"חיסולים" שאצל יהודי עיראק קוראים לזה "בלגוטרה", כלומר קנה משהו מהר ובלי לבדוק "על המזל",ובעונת האבטיחים זה כמו לבחור אבטיח שלא על הסכין. 
וראו איזה פלא, שעת' מדבר על הפסקת אש קבועה ו- אחמד טיבי מציע להפסיק את האש על ידי הקמת מדינה דמוקרטית אחת בין הירדן לים התיכון. 
היו מספר פיגועים קשים מאד מאז ההחלטה על "השקט" וישנם עשרות התראות לפיגועים. ולמרות התיווך המצרי ואלמותו של ערפאת ל"חבורות הצעירים" (כך מוגדרים ה-"מחסלים" על ידי מנהיגים פלשתינים) יש נשק והרבה נשק בגדה וברצועת עזה והפלשתינים ממשיכים לצבור נשק וחומרי חבלה ולהכין חגורות נפץ כדי לפגוע בנו. השיח' יאסין אומר עליהם, שאלה הצעירים שלא נרתעים לא מחיסולים של ישראל ולא יירתעו גם מחיסולים של בכירי הרשות.
שעת' מדבר על הפסקת אש קבועה
ואחמד טיבי מציע להפסיק את האש
על ידי הקמת מדינה דמוקרטית אחת

בין הירדן לים התיכון

הרשות הפלשתינית לא תפחיד את הקיצוניים כמו "חמאס" לא תרתיע אותם וגם לא תוכל להוציא מהם את נשקם, כי כל מי שהרג או ניסה להרוג ישראלים, הינו לוחם-שחרור שמתפארים בו". כל מי שיעז לאסור פעיל חמאס, יוקע מיד כבוגד. הרחוב הפלשתיני, ולפי הסקרים 90% ממנו, סבור כך לגבי ההתייחסות לחמאס. אז איך הרשות תהפוך סמכותית ותהיה מסוגלת לקבל עליה נורמות מדינה שבדרך? כשהפלשתינים מעלים את ה"נכבה" כל יום וכל שעה בצורת אינתיפאדה מאיימת, איך אפשר שאנחנו נעזור ל"מסע השחרור להצלת זכויותיו הלאומיות והחוקיות" של העם הפלשתיני, שחוקיו מוות וטרור? 
חובה עלינו שבמשא ומתן המתקיים בינינו, צריך לעמוד על פירוק כל מחריבי השלום על נשקם ומזימתם, וכך יקום השלום. אין ישראל יכולה להסכים לנהל משא ומתן תחת אש איום בפצצות מתקתקות השכם וערב. קודם כל על הפלשתינים להרגיע את הצעירים מבית, ללמדם לאחוז בְּאֵת ולא בחרב. גם על שעת' מקובל בהצעתו שקודם כל להרגיע את המצב בשטח, לשפְּרוֹ ולאחר שהאנשים יירגעו תתחדש התקווה ורק אז יהיה ניתן לפעול בלגיטימיות נגד הגורמים הקיצוניים כמו חמאס.

כבר שבענו סיכומים על גבי סיכומים ומה יצא - לחם טוב אין! 
וצריך לזכור היטב היטב ששלום ויחסי-שכנות אינם עניין ל- "בלגוטרה".

14.08.2003

שלמה שפירא: השנים חולפות הזיכרונות צפים מדי פעם מן הימים ההם בזמן הזה



השנים חולפות הזיכרונות צפים מדי פעם מן הימים ההם בזמן הזה
גם בחלומות גם בהשוואות
והיא ידעה שהייתי זקוק להּ כמו אוויר לנשימה.
שנים אחדות אחרי הסתלקותהּ, 
הייתי פונה לשמהּ בהיסח-דעת כשפניתי לאישה אחרת
מתבלבל כמעט נכלם כמעט נחלם ונדהם.
האם מישהו יכול לשכוח אהבה עזה מן הלב ומן הנשמה!


שלמה שפירא
31.12.2016

יום שישי, 30 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: איזה גאון האדם המבקש לעַבֵּד תמונתו לא בציור לא בצילום אלא בעזרת המתמטיקה / שיר

שלמה שפירא

איזה גאון האדם המבקש לעַבֵּד תמונתו לא בציור לא בצילום אלא בעזרת המתמטיקה

איזה גאון האדם המבקש לעַבֵּד תמונתו לא בציור לא בצילום אלא בעזרת המתמטיקה.
האם המתמטיקה הייתה ותהיה אֵם כל חי?
האם הירח והיער והמוות המשחר לאינסוף כולם בשׂדה המתמטיקה?
ומה עם לב האדם באהבתו ובשׂנאתו, גם כן מתמטיקה?
ואיך האדם מתעבר מתפרץ ממשיך ומתפזר מחישובי חישובים לגיהנום או לגן-עדן, גם כן מתמטיקה?
ומה אז תאמר המתמטיקה על אלוהים ומה אלוהים יאמר על המתמטיקה?  

30.12.2016, 23:00

יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: השתנו הזמנים או השתנו היהודים? השר פורז: "הם צריכים להתרגל לאווירה אחרת ולהבין שהשתנו הזמנים"

שלמה שפירא

השתנו הזמנים או השתנו היהודים?
השר פורז: "הם צריכים להתרגל לאווירה אחרת ולהבין שהשתנו הזמנים"
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ביום א', ט"ו בסיון תשס"ג, 15.06.2003

השר פורז כועס על העובדה שבמודעות של הוועד בלשכת משרדו עדיין כותבים " בס"ד ".
"אני מוחק להם את זה כל פעם מחדש", הוא קובל.
וכשנשאל: "הרי זו מודעה מטעם העובדים, למה אתה צריך להתערב בזה?"
הוא משיב: "הם צריכים להתרגל לאווירה אחרת ולהבין שהשתנו הזמנים".
ואני שואל:
השתנו היהודים, או השתנו הזמנים, או השתנו כללי הברזל של לאומיותנו?
בשנות הארבעים היה סוחר גדול ליבוא בד חליפות, בן העדה השיעית, שהיה מזכיר מדי יום לפקידו היהודי (זה היה אחי שעבד בכמה מקומות וגם אצלו - כמה שעות ביום בהנהלת חשבונות) לסמן בראש העמוד במחברת הפנקסאות את מה שסוחר יהודי היה נוהג לרשום בפנקסו. זה היה משפט "בשם השם נעשה ונצליח" ובקצור ארבע אותיות עבריות, אות ראשונה מכל מלה - בהנ"ו -,
ארבע אותיות עבריות ששידרו סמל להצלחה אצל סוחרים יהודים וסוחרים מוסלמים ונוצרים הכירו בו.
אולי ילמד השר פורז היהודי גאווה לאומית מהי?
צריך להיזהר שבדמוקרטיה רבת-פנים ו- "רבת-שנויים", טעמים שונים בערכי יסוד ובהרגלים של שנים בבני עמנו לא חייבים להשתנות וגם לא צריכים להשתנות בפקודת ה-"דמוקרט" כ-פורז.

יום א', ט"ו בסיון תשס"ג, 15.06.2003

שלמה שפירא (המשורר): לחיצת יד השלום של סאדאת הייתה לחיצה אמיצה. סאדאת ניפץ מחסומים אסלאמיים. הג'יהאד האסלאמי הרג את סאדאת.

שלמה שפירא

לחיצת יד השלום של סאדאת הייתה לחיצה אמיצה. סאדאת ניפץ מחסומים אסלאמיים. הג'יהאד האסלאמי הרג את סאדאת.
כתבה שלי בעיתון "הצופה", יום א' באדר ב' תשס"ג, 16.03.2003 בעמוד 8

הספר "המצווה הנסתרת האסלאם והחרב", המיוחס למהנדס החשמל מוחמד עבד אלסלאם פרג', שהיה אחד מחמשת הנאשמים ברצח אנואר סאדאת, ואשר פסק דינו היה הוצאה להורג, מציין את היגיון האסלאם ומנהגיו לגבי הג'יהאד, משמעותו והמחויבות אליו:
לפי השריעה האסלאמית. מצוין שבמשמעות הג'יהאד נכללים לא רק המלחמה, והמאבק המזוין, אלא גם כל אותן דרכים שקוראות לדת הנכונה, היא דת האסלאם. סאדאת הצטייר בעיני מאמיני הג'יהאד ככופר שלא לקח על עצמו את החסות, ועל כן הריגתו מוצדקת. "אינּנה איסלאם קאד אנתאשאר בלסייף" (האיסלאם מתפרס וכובש בחרב), ובאווירה הזאת "אאית הסיף" (פסוק החרב שבקוראן) לא פחות חשוב מ"אאית אצאבר" (פסוק הסבלנות) ומ"אאית אלעאפו" (פסוק הסליחה) ומ"אאית אלצאפת" (פסוק לחיצת היד)... 

לחיצת יד השלום של סאדאת הייתה לחיצה אמיצה, נועזת, יוצאת דופן בחירוף נפשה, יד של מדינאי מוסלמי שניפץ מחסומים אסלאמיים, לא פחות מניפוץ המחסומים המדיניים והנפשיים. לא כל העם המצרי ראה זאת בעין יפה, והיו כאלה, כמו המוג'אהדין האיסלאמים שהתנגדו לו אף בפומבי וחיכו לשעת כושר לחסלו. 
אשתו ג'יהאן, אשה פתוחה להגיגי מערב ולכללי ומנהגי מזרח, השפיעה על סאדאת שיבסס את מהלכיו על שילוב הדדי רב-פנים בין המורשת המקומית והאיסלאמית לבין החדירה הזרה, בעיקר המערב-אירופית. לא במקרה בחרה האישה המשכילה והאינטלקטואלית הזאת את נושא עבודת המ.א. שלה על המשורר האנגלי "פרס ביש שלי", שהיה מגדולי התנועה הרומנטית באירופה בתחילת המאה ה 19, שכתביו תורגמו לערבית ואשר השפיעו (עם עוד יוצרים מערביים אחרים) על דור הסופרים והמשוררים האינטלקטואלים במצרים בתקופתו של סאדאת ולפניה. מחקרה של ג'יהאן היה חשוב מאוד באותם ימי שלום עמנו, לאור העובדה שהוא דן בתקופה של התחדשות והשפעה הדדית מאוד דינמית ורבת פתיחות אל התרבות המערבית. היום ישנה נסיגה חדה מכך. 
גם אחרי מותו התפתח פולמוס חריף לגבי דרכו של סאדאת, והדבר התבטא, בין היתר, עם הקרנת הסרט עליו. אין יודעים עדיין בדיוק מה היו התנאים שאיפשרו את המהלך המדהים של סאדאת, שלדעתו לא היה זה הימור כלל, גם לא לגבי חייו. 
הנשיא מובארק מכבד את זכרו של סאדאת, אך נזהר מ"שגיאותיו". הוא מודע לכך שסאדאת ניפץ בגדול דברים שאולי צריך לבנותם מחדש, כדי להבטיח את חייו ואת השקט לממשלתו. כך שהשלום הקר עם ישראל הוא בהחלט ענייני ומכוון, ולפעמים עוינותו מוכתבת מלמעלה. ההיסטוריה עוד תשפוט עד כמה סאדאת העז בגדול. 
בהשוואה לסאדאת, ערפאת לא רק שלא העז, הוא גם לא יעז, כי הוא בכבודו ובעצמו המוג'אהד האיסלאמי ויוכיחו רבים מהצהרותיו על גי'האד ועל כיבוש אל-קודס, אפילו בהרג. הג'יהאד האיסלאמי הרג את סאדאת והוא עוד יהרוג עוד מנהיגים ערביים מתונים, ושלא נתפלא שזה יהיה בהנחייתו של המוג'אהד האיסלאמי, ערפאת.


16.03.2003

יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: "פנים רבות לדמוקרטיה" - דמוקרטיה פוליטית /פרלמנטרית/חברתית1משקית/ערבית/אנושית/התנהגותית...כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002

שלמה שפירא

פנים רבות לדמוקרטיה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002
הכתבה הופיעה גם בבלוג הישן שלי ב- 19/9/2006

מדוע הערבים מתייחסים לדמוקרטיה באופן כללי במלה אחת ומנסים שלא לפרטה לקטגוריות משניות כמו: דמוקרטיה פוליטית, דמוקרטיה חברתית, משקית, ערבית, אנושית, התנהגותית, שבתוך הדת וכו' ?
קשה לערבים לקבל את הדגם הדמוקרטי הקלסי של המערב ובכדי לסבר את אוזן המערב נוצר מעין "דגם דמוקרטי משובש" שמתאים לישות הערבית.
צריך לזכור שלערבים אין בעיה עם הדמוקרטיה, אולי לא חשובה להם הדמוקרטיה, הבעיה היא שלנו. אנחנו מצפים מהפלשתינים שתיפח בהם הרוח הדמוקרטית הקלאסית, בעוד, שלפעמים, גם אצלנו קשה לעכל אותה, ולעיתים, גם אנחנו מאמצים רק משהו מן המודל של "הדגם הדמוקרטי המפורט".
לפי שולמית אלוני - אהוד ברק (המערבי) שינה את המשחק הדמוקרטי לגבי הערבים עד כדי כך שתחבולותיו הם גורם לאנטישמיות. משה ארנס, למשל, מדבר בזמן ויכוח על שיטת הממשל לביטול הבחירה האישית של ראש ממשלה - על "דמוקרטיה פרלמנטרית".
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "הדמוקרטיה ההתנחלותית" בנשימה אחת עם "הדמוקרטיה הפיננסית החרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה. יהודה אריאל מ"הצופה" מדבר על "דמוקרטיה שליטית" ומציין שהיא כשלה, ולמרות שאינו דורש הוא חותר למשטר מלוכני. אולי משטר כזה יהיה רק לטובתנו, כי משטר מלוכני אינו "דמוקרטי".
צריך להזכיר שדמוקרטיה היא דבר מסובך. יש והיא חונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית", ולפיד, על "דמוקרטיה יהודית אנטי חרדית", חסידי ש"ס על "דמוקרטיה אמונתית" ומלעיזי ש"ס על "דמוקרטיה פרובוקטיבית" ועל "דמוקרטיה פרימיטיבית". ויש עוד דוגמאות רבות, לכאן ולשם.
הרבה מאיתנו מדברים על "הדמוקרטיה הזולה" המפוזרת ללא אבחנה מבלי לדרוש ממקבליה שום תמורה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר אל התורה על האוניברסליות שבה. אומרים שהתורה דמוקרטית, שאפילו ילד והדיוט יכולים להתרועע בה, והיא מאפשרת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת שבי אחריה, לעיין ולחקור בה, שהכול בה. גם כי תרבינה הדעות המתפרשות ממנה, ליבתו של עם ישראל היא "דמוקרטיה".


30.09.2002

יום שלישי, 27 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: שבנו התחלנו המשכנו ממשיכים ונמשיך לתקוע שרשים בארץ-ישראל / כתבה שלי בעיתון "הצופה" בשנת 2002

שלמה שפירא

שבנו התחלנו המשכנו ממשיכים ונמשיך לתקוע שרשים בארץ-ישראל
כתבה שלי בעיתון "הצופה" בשנת 2002


צריך לחזור ולשנן לעצמנו שוב ושוב שכאן נחלתנו ואין בילתה. חייבים לגבש ולחזק שורותינו האזרחיות, בצד עצמתנו הצבאית בנחישות בגיבוש ובמשנה תוקף. להמשיך ולהיאחז כאן בכל מצב, ובמקביל להמשיך ולחפש דרכים להתקיים בשלום בצד שכנינו הערביים. יהודי-ישראלי אמר לי פעם, שהוא מרגיש שהוא תקוע פה. למרות החומוס המתנגב יחדיו, למרות ידיעתו את השפה הערבית, למרות הכנאפה שהוא אוכל. הוא מרגיש שאנחנו כאן, וגם הם כאן וגם האשליה. אבל אנחנו צריכים לזכור שהיינו תקועים שם בנכר, ואילו פה בארץ-ישראל, עלינו לתקוע שורשים בכל הנחישות. שבנו התחלנו המשכנו ממשיכים ונמשיך לתקוע שרשים בארץ-ישראל. זה לא יעזור אם נאמר לערבים שְׁלָהם יש לאן ללכת, ולנו אין. אלא שצריכים אנו להיות חדורי הכרה שאנחנו כאן בכל תנאי ובכל מצב, וזוהי מבחינתנו הברירה האחת והיחידה הקיימת. אם אנחנו רק תקועים כאן ולא תוקעים שורשים, חבל על תהליך הגאולה ושיבת ציון. ההתבססות והמשך ההתנחלות חייבות להמשיך ולהתחזק, כדי להסיר כל ספק בדבר קיומנו כאן. 
יהיו שיגידו שמצבנו רע היום בגלל מצב הביטחון, אבל לא רק בגלל זה. משהו השתנה בתוכנו והשינוי הזה מבשר רעות. אני לא מדבר שרע לי ברמה של טומי לפיד, המבחין בין נגינתו של בראהמס לבין מנגינה טברנית (ויכוחו בטלוויזיה בלילה ה- 22.1.02), אני מדבר על ויכוח ברמה של מישור קיומי, ולצערי, במישור הקיומי אנחנו חוזרים אחורה. צודק טומי לפיד שרומז, שבמישור הקיומי מוביל המערב, על אף האוצרות הטבעיים של המזרח. אבל צריך לזכור שלכאן החלטנו לשוב ופה להתנחל, וכאן ישנה השפעה מערבית כמו גם השפעה מזרחית. כאן מתקבצים כל היהודים מכל קצות עולם, ממערב וממזרח. כאן מתקיים המפגש המודרני היחיד מסוגו בין המזרח למערב. אם נצליח - יצליחו גם המערב וגם המזרח לחבור יחדיו. כל אומות העולם נושאות עיניהן לכאן ושואלות, לאן המפגש הזה יוביל? אנחנו כאן קודם כל כדי להתקיים. וכל עוד שורשינו תקועים באדמה הזאת, ניתן לעשות חשבונות נפש אמתיים כדי להקים פה חברה בריאה ומתוקנת, מבחינה אישית חברתית כלכלית ותרבותית.

 27.01.2002 

שלמה שפירא: בחיינו לא מעט אקורדים שונים ומשונים ועל-כן הקלידו בעיקר אהבה / שיר

שלמה שפירא

בחיינו לא מעט אקורדים שונים ומשונים ועל-כן הקלידו בעיקר אהבה

בחיינו לא מעט אקורדים שונים ומשונים ועל-כן הקלידו בעיקר אהבה.
האוהבים אוהבים, השׂונאים שׂונאים ויתכן מעבר ביניהם, אך המעבר צר וקשה מאד.
חיינו מנסים לסַלֵּם ל- מז'ור, אך החיים הם מינור למז'ור ומז'ור למינור וחוזר חלילה,
כך אנחנו משתלבים בכל חיי התזמורות.
גם אם מנגנים בכל אצבעות החסד ובכל מיתרי הנשמה
האהבה, המוזיקה והתקווה מן השמים
השׂנאה, הצעקה והייאוש מן הארץ
על-כן ניסיתי לשמוע כל בוקר בביתי את הפסנתר של בִּתִּי
והרי איזה פלא - המוזיקה היטיבה עמי ועם כל בני משפחתי ואפילו היטיבה עם השכנים.
מוזיקה טובה היא קיבוץ גלויות אמתי גם בעצב גם בשׂמחה
על-כן הקלידו פסנתר וסנטור, מיתרו כינור וקאנון והעיקר שתישמע המוזיקה.

27.12.2016

יום שני, 26 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: התיוונות חג החנוכה / שיר

שלמה שפירא

התיוונות חג החנוכה

הלביבה הביתית המסורתית הפשוטה כמעט והוסרה קשות מאור הנרות החגיגי שהיה על אדן חלונות באישי ובציבורי.
הסופגניות שלנו עוברות מהפך חודר מתוק ושמן מסירי הבית בשמן זך לפירמידות גבוהות בשמן תעשׂייתי מלאות מכל הבא הבא לפה - ריבה שוקולד נשנושים פצפוצים מלוחים מתוקים בהרבה צבעי-מאכל.
אך לא רק אלה סימני-השאלה לבאות אלינו בעת הזאת:
חשבון-נפש צריך להיות עמנו לבוא מְתּמּנּוּ באשמורות סופגניות כדי לבוא סעד ליהודים:
סימנית-חזרה בתשובה מידית ליעדי עם וגורלו.
ומכל סטרא אחרא בחג הזה, אני ירא שוב מן ההתייוונות, מאילני הסרק החודרים בפריחת השקדיות, מסַיָּדוּת בעורקים בסיבי החיוּּת הגאולים ומְסוּת האור המתעטפת קיפאון באותה תקווה לאהבה ולשלום.

אור שני של חנוכה, כו' בכסלו תשע"ז, 26.12.2016

יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

שלמה שפירא (המשורר): ה"דיאלוג" בינינו לבין הפלשׂתינים כשׂיח חרשים. האם ניתן לדלג על הדיאלוג? / הבעת דעה

שלמה שפירא (המשורר)

ה"דיאלוג" בינינו לבין הפלשׂתינים כשׂיח חרשים. האם ניתן לדלג על הדיאלוג?


בשבוע שעבר(27/3/08) רואיינה ברשת ב' דר' סמדר גונן בנושא "דיאלוג" וזאת בהמשך לכנס שהתקיים בנושא זה ב"מכללה האסלאמית" בבקה-אלגרבייה . דר' גונן ציינה שהיא מלמדת שם זו שנה רביעית בנושא "חינוך כביקורת" (בעצם - פילוסופיה!) .

בין השאר היא ציינה שנמנעת מלדבר עם תלמידיה בדו-השיח - "בלאום נגד לאום" ובמקרה של המחבל האחרון ב"מרכז הרב" היא לא ניסתה לברר מה מצדיק ומי מצדיק את פעולתו כי לא נמצאת שם על תקן מאשימה, אלא בעקר שומעת ונותנת להשמיע לצד השני ולא על תקן "גרופּית של השלטון" .ואכן היא שומעת מהצד השני על קיפוח ועוולות וגם על חוסר תקשורת נכונה עם האחר וזה בעצם
"דיאלוג ברמה גבוהה" .

לכאורה, הכל טוב שמח ויפה, שדווקא במכללה אסלאמית, קורים תהליכים הפוכים ממה שנראים לנו ב"חוץ" כמו אווירה דמוקרטית שוויונית ,אווירה לשוויון בין ערבים ליהודים, אווירה לקידום נשים וכו', אבל הצהרות הצהרות ומההצהרות והלאה מה אז? - "שום דבר אינו מובן מאליו". כי בקטעים בכנסים ובהצהרות כאלה היינו מזמן והרבה מזמן לזמן.

לדוגמא ,כבר בסוף שנת 2005 היה כנס "מדברים אמנות" ב - ימקא בירושלים, שהובילו אותו אז ערבי ויהודי, הערבי - זוהיר אשקר  מבקה אל-גרבייה והיהודי - פולינה לוי-אשכנזי כשנושאו "מן המקורות המוסלמים והיהודים, דיאלוג בין תרבויות דרך המוזיקה " הוהיו עוד דיאלוגים כמו הדיאלוג הבלתי נילאה של הרב מנחם פורמן מתקוע להפגיש בין אנשי דת יהודים ומוסלמים, לפעמים, בנוכחות השר הערבי בממשלתנו, השר מג'אדלה. ומה עם הדיאלוגים החוּמוּסיים (תוך הניגוב בחומוס) והדיאלוג הזִמְרתי הבלתי נילאה של הזמרת זהבה בן לשיר בחוצות עזה וביירות ועוד ועוד וכל כך הרבה כנסים ודיאלוגים - טרנד "הדיאלוג": "הדיאלוג עם הקולג", "הדיאלוג עם השכן", "הדיאלוג עם האויב", "הדיאלוג עם העולם"...דיאלוג דיאלוג דיאלוג...פרנסת-מלים לאבלאבית (lablablab ולא lovelovelove) בשפע וגשם אין. קמו קמים ויקומו עלינו לדיאלוגֵנו עוד ועוד יועצים לדיאלוג ולא מגיעים לשום מקום.

בכתב העת "אלנדיה" ,שהופץ פעם במשולש (1990-1991) נשאלו פעם על הדיאלוג בינינו לבינם "האם בדיאלוג ניתן להשפיע על חברת הרוב או אז מה יקרה?" 
האם זה עזר ועוזר מאז. סימן-שאלה גדול!

יש המתנחמים ואומרים ,שלפחות ישנם מגעים חיוביים ויש דינמיקה של תזוזה ונשאלת השאלה האם לעבור מדיאלוג לדיאלוג זאת מטרה וגם מציאות שצפינו להן?

הרושם שלי שמדיאלוג אני לא מצפה לשום דבר, לפנינו מעין שירה שנעים לקרוא אותה, אך לא מחייבת אותך. קריאת דיאלוג דרך שירה דבר מקרב ומרגיע לעת שירה בלבד. ובוודאי השירה לא תשנה את מהותך ואולי אפילו תחזק את התנגדותך, 
אז ראו את  הדיאלוג כ"במת שירה" ולא תתאכזבו!
אם כך, קל להוסיף לדיאלוג  ניבך-נידבק ספיח קטן ולקבל "דיאלוג של חרשים".

ובאשר לדיאלוג הטרור שהדוקטור המכובדת נמנעת לדבר עליו ולהתעסק בו ב"ריפוי בעיסוק" כמו בפרויקט הגרנדיוזי "מזרח תיכון חדש", בדיאלוג כזה אכן קיים פער עוד יותר תהומי.  אנחנו טוענים - בגלל שבצד השני יש חלשים יותר מאיתנו, הם עושים בנו פעולות  כדי להגיע להיות חזקים מאיתנו. והם טוענים שהם מרגישים שהם חזקים מאיתנו ויכולים לעשות בנו פעולות כדי להחליש אותנו עוד יותר, ואני חושש ונוטה לטענתם יותר כי במצבי פתע של שחור ולבן ושל שימוש בכוח הזרוע והטרור ולא של הדיאלוג, אפשר לראות ממש את החצייה הדורסנית בזמן אמת של דיאלוגים ופרויקטים, 
ואז מה כן? תישאל שוב השאלה - האם ניתן לקדם פרויקטים של פיתוח משאבים משותפים בני קיימא וגם שלום תוך כדי שרובנו שרים שלום בלב ומהלב.

ישנה אמרה: "דף אחד של היסטוריה שווה כנגד כרך של הגיון" ובכל זאת אל נזלזל בהגיון וגם בפילוסופיה, כי גם הם עניין של פרופורציה. הטרנד הדיאלוגי שופך כוחות נפשיים משאבים וכסף רב ושלא יטעה אותנו הטרנד הזה כי גם חייבים לזכור 
את התפיסה הצ'רצ'לית - "הרוצה בשלום יִכּוֹן למלחמה".
אני, באמת באמת לא שׂשׂ למלחמה, אבל דואג.

31.03.2008


יום שבת, 24 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: כמעט כולנו עולים לארץ ישראל. כל עולה חדש הרגיש חלוץ לפני המחנה. כל העולים הם "חלוצי-עליה" מִדֱּחיפה לארץ-ישראל. מוקדש ל- ה. ...

שלמה שפירא

כמעט כולנו עולים לארץ ישראל. כל עולה חדש הרגיש חלוץ לפני המחנה. כל העולים הם "חלוצי-עליה" מִדֱּחיפה לארץ-ישראל
         מוקדש ל- ה. אישה אצילה ונפלאה שהמירה את דתהּ 
                                                                           עברה הליכים אורתודוקסיים יהודים                                                                                 והיא חלוצת-עלייה בהא-הידיעה לארץ-ישראל
       
אתמול קראתי ספרון ל- יצחק וייסמן – "דרכי בעליה ובעבודה", 1977 בהוצאת קיבוץ יגור - הקיבוץ המאוחד ובעמוד 88 כתוב:
"בימים ההם היה נהוג, שחלוצים אשר היו באים ארצה, לפני שנקלטו  באיזה מקום,
 קודם כל היו מטיילים בארץ. מה יש? לאכול? יש קיבוצים בדרך, ואפשר  לאכול חינם.
 לישון? יש גורן, ומדוע לא לטייל?..."
אני נזכרתי בעלייתי ארצה בהיותי כמעט בגיל בר-מצווה ובראותי את הפרדסים המלהיבים אמרתי לעצמי:
"כאן יהיה טוב. מה יש? לאכול? עד שנסתדר נאכל לחם ותפוזים."

כל עולה חדש עשׂה קודם כל למען ארץ-ישראל - ארץ חלומותינו ארץ תקוותינו - ולאחר מכן עשה למען עצמו. הדגש היה "לא אני", אלא "אנחנו" וחלומותינו היו קשורות בחלומות ארץ-ישראל. במפעל הגדול של "קיבוץ גלויות" באו ונקבצו יהודי הפזורה בארץ-ישראל, לטובה ולברכה וגם למבחן בשעות קשות לעם ולמדינה. ברעיון "לקבץ" ולא "להגר" יש משהו לבוא ל- "שַׁתּוּל" ולא ל-"חולף". מי שעלה לארץ-ישראל היה מודע להרגשה שכאן בארץ-ישראל ירגיש מן הרגע הראשון מיד כבן-בית. "אני שייך כאן ולא לשם" בכל מצב ובכל תנאי וארץ-ישראל היא מולדתו. היינו ענווים בבואנו לארץ ישראל ואם חפשנו, חפשנו "אתונות ולא מלוכה". הדאגה הייתה שיתופית ומשויכת לכולנו.
ולא כולנו היינו עולים אידיאליים: היו עולים שלא ראו עין בעין את התשלובת בשייכות המדהימה הזאת. והיו כאלה שלא נטעו תקוות בשייכות המשותפת ובאו בטענות וקיטרו וקיטרו וחלקם היגרו לחוצה-לארץ. יש כאלה שהרגישו את השייכות לארץ-ישראל, אך ב- "הרגשת מגיע כמו כולם" הייתה התמרמרות שלפעמים הגיעה להתרסה.
היום – משהו השתנה גם בעולה החדש ההוא שהפך ותיק וותיק תוך כדי שצאצאיו רואים בצורה קצת שונה את קיומנו בארץ-ישראל. גם העולים החדשים שעולים לארץ היום, משהו השתנה בתשלובת קליטתם בארץ. החלוצים של פעם שהיו קודם-כל חלוצים למען הארץ והמדינה, פינו מקום גם ל- "חלוץ האישי העצמי". שומעים היום יותר ויותר "אני רוצה, קודם כל, להיות חלוץ לעצמי". זאת אומרת - אתה לא רק למען המדינה, אתה גם למען עצמך. אולי יש עלייה באגואיזם בכל אזרח ואזרח.
הרבה דברים בארצנו נתקלים היום בשנויים. דוגמה אחת -, ה- "משפט הישראלי" מוצא עצמו, לא אחת בדילמות בגלל שמדינה צריכה להיות דמוקרטית לכל אזרחיה גם בצביונה היהודי. על "דמוקרטיה ושוויון" איני האיש שבקיא בנושא. אני כותב מה שכותב כאזרח מן השורה ולא מדעת לא מחקר ולמידה. משורר כותב זאת, כי כך אני מרגיש.



יום שישי, 23 בדצמבר 2016

שלמה שפירא (המשורר): הבחישה האינסופית ב- "רוח קדים" / התייחסותי לנושא

שלמה שפירא

קבלתי אמייל מידידה ותיקה (ואני חושב שהיא ממוצא אשכנזי) ובו מסר-תגובה מ-שמעון קינן ממושב עמינדב על 'הבחישה' סביב 'רוח קדים'. והאמייל, כנראה, עושה את שלו, מסתובב ומסתובב בתפוצותיו, גם קבלתיו מידיד אחר (ואני חושב שהוא ממוצא אשכנזי), שאין לו קשר כלשהו עם ידידתי. האם מה שכותב שמעון אמתי ונכון
אולי גם נכון - מפני שהיצירה הזאת ממשיכה להסתובב ולהסתובב ב"פרנסה" רבה! *

אביא כמה בתים מ'רוח-האמייל:
אני שמעון ממרוקו מבקש את סליחת האשכנזים. אינני חבר במפלגת העבודה, אינני מנהיג פוליטי, אינני מתמודד במפלגה כלשהי לתפקיד כלשהו. אינני חי ממסחור וממחזור של "הם האשכנזים" ו"אנחנו הספרדים, המרוקאים, הדפוקים", אינני במאי ואינני יכול לארגן ספונסרים לסרט "רוח קדים" אחר ושונה. אני בן מרוקו ומבקש מכם סליחה...אחים לי אתם. מכם, מאות אלפי אשכנזיות ואשכנזים מכל רחבי הארץ שעשו ימים רבים בקליטת העליה המזרחית מתוך אהבה, מסירות ונאמנות.
"רוח קדים" תחלוף כלעומת שבאה. יוצריה, ימשיכו לחפש יצירה אחרת. זה פרנסתם...כל שנותר למצפונם הוא לכרוע על חוף הסליחה.

* מן האינטרנט (מתוך 'הדף הירוק'/מעריב לנחמן גלבוע 16/10/2003):
שאלה של גנטיקה - אמירה המיוחסת לראש המועצה האזורית מטה יהודה מאיר ויזל: "אתם טיפשים, מטומטמים,לא מבינים כלום, אצלכם זה בגנים", שנאמרה לטענת זאביק רפאל ממושב נס הרים במהלך ישיבה של ועדת החינוך במועצה מסעירה את מערכת הבחירות לראשות המועצה. ויזל: אמרתי שהשנאה לקיבוצים היא אצלו בגנים...לדברי קינן האמירה של ויזל מבהירה מדוע מסרבים הקיבוצים לחלוק את ספסל הלימודים עם בני "הגן הטיפש",...ושמעון קינן שהיה חבר במטה של ויזל ואפילו הציע להחמיר בצעדים כנגד משה מתוך תקווה שהוא יירש את מקומו כסגן בשכר, וחצה את הקווים לאחר שלא הובטח לו כי ימונה לסגן גם לאחר הבחירות...

  
ההערה שלי לנושא:
בשנת 2002 , ב-7.10.2002  כתבתי כתבה בעיתון "הצופה" בשם "רוח קדים חולפת".ומסתבר שבאותה שנה ב- 19.11.2002, כחודש לאחר מכן, עיתון "אלג'זירה"  (בשפה הערבית,כמובן) התייחס לכתבתי ותרגם אותה והעלה את הנושא גם במדיה הזרה הערבית. אני מביא את רוח הדברים שהביא כתב-העת ולמעשה תרגם את הכתבה. ושם הכתבה ב-אלג'זירה: "ריאח ח'מאסין עאברה - שלמה שפירא".
ניתן למצוא את ההתייחסות ב- magazine     www.al-jazirah.com.sa

אביא כאן את כתבתי:מ- 7.10.2002  בעיתון "הצופה"
''רוח קדים'' חולפת
תכנית הטלוויזיה, "רוח קדים", התחילה לשגע את העיתונאים ואת הגולשים באתרי האינטרנט. אמנם תכנית כזו אינה יכולה לשנות מצב קיים, אך גם עצם קיומה והעובדה שהיסטורית הציבור המזרחי הפכה מתועדת, מהווה שלב ראשון בדרך לתמונת מציאות חדשה. טוב לתעד, צריך לתעד, וההיסטוריה עוד תשפוט את החומר המתועד ואת מידת אמתותו.
כשמדברים על הימים ההם ועל הדרך בה התייחסה החברה האשכנזית הישראלית ליוצאי מרוקו, ברצוני להעלות כמה זיכרונות אישיים. פרק קטן מסיפור חיי האישי, משהו מהזיכרון הפרטי שלי: בשנת 1954, באתי בגפי לתיכון עיוני כדי להירשם בו ללימודים תיכוניים. מנהל בית-הספר העממי בו למדתי המליץ עלי ואף דרבן אותי להגיע להרשמה המוקדמת כדי שלא להפסיד את מקומי. הגעתי למר מנשה דובשני, ראש מחלקת החינוך דאז במועצת המושבה הרצליה, שדאג אז להרשמה בבתי-הספר, וראיתי שאני הרביעי ברשימות. נרשמתי. כעבור חודש, קיבלתי מכתב המודיע כי לא אוכל ללמוד בבית-הספר הזה ואם ארצה, אוכל להירשם לתיכון מקצועי. הטענה הרשמית הייתה שפספסתי את מועד ההרשמה.
לא הסכמתי לקבל את גזר הדין. עמדתי ושבתתי מול חדרו של דובשני במשך כמה ימים, ובסופו של דבר הודיעו לי כי בעייתי נפתרה וכי הוחלט לפתוח כיתה עיונית בת 36 תלמידים במקום 18, דבר שיאפשר לי ללמוד בכיתה העיונית. כך זכיתי להיכנס לתיכון העיוני בעצמי ולהכניס, יחד איתי, גם עולים מעיראק, רומניה טורקיה ותימן.
אם תשאלו אותי היום מה דעתי על האשכנזים ומה מידת הכעס שלי עליהם, אומר לכם כי "האשכנזי" מעולם לא הכתיב לי את גורלי. רק המציאות היא שמכתיבה, והיא שתכתיב את מסלול חיי. את המציאות הזו אני כן יכול לשנות והיא תלויה רק בי.
אני בטוח שרבים מבני העדה המרוקאית הרגישו ומרגישים כך כי "המרוקאים" בהם אני נתקלתי, הם מרוקאים "ככל העמים". אין להם זהות שבורה, אלא דבקות גדולה במטרה. הם אינם הולכים כועסים ועצובים אלא בונים עצמם ומצמיחים מתוכם נציגים בולטים בכל תחומי החיים במדינת ישראל.
אם כך, מדוע "רוח הקדים" הזאת קמה ונושבת עלינו בעצמה גדולה דווקא עכשיו? מהיכן הגיעה הקריאה הנוכחית לקום ולדבר על ההיסטוריה המרוקאית? אפשר לראות זאת כהצגה אמנותית-חברתית-מחאתית גדולה או להסתכל על המחאה העכשווית כמעין רצון להבטחת עתיד טוב יותר. ייתכן גם שיש שימוש בסדרה כזו כדי לעשות מניפולציות. משהו בסגנון "תנופק יותר, תשיג יותר". ואולי מדובר בכלל בהכנה לעוד פיוסים שיגיעו לעדה הזאת, כדי שתשתפר הרגשתם כאן בארץ הזו. ייתכן כך וייתכן אחרת. כל אחד יכול להוסיף מהרהורי ליבו. לדעתי, הרוח ששטפה היא פשוט "רוח קדים" חולפת. 


6.10.2013

יום חמישי, 22 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: על האינטרנט / הבעת דעה

שלמה שפירא

על האינטרנט

היא סופרת.
עלילה היא עלילה בחיים גם ביצירה - היא אמרה.
גם שאלה: איפה נמצא היום ה- "אקשן" האמתי בארץ שלנו?
והיא ענתה: יותר ויתר באינטרנט שלנו.
כמעט רציתי מיד להעיר לה ולענות לה:
תזכרי שהאינטרנט יכול גם לשגע כל בר-דעת ואפילו עכברים פילים נחשים ולערבב בהם גם עורבים אינטרנטיים - איים איים של אי-הבנות בהבנות.
האם לא רצוי שלא למהר כל-כך ונהפוך את עולמנו לרומן זול במדיה-אינטרנטית
והרי תיפסק בנו הכתיבה הקדוּשה, ההברקה-המפליאה והתפארת ...
כי קשה לחזור לדרכו של עולם מסטייתו של עולם ועוד יותר קשה לחזור לדרך-ארץ של העולם.
הלא תִּשָּׁאֵר בידינו רק הפַּלגות זהב שלא זהב ואין הוָּעדוּת לעתידנו.
ואני חושש. חושש מאד. בעידן המודרני עלולה השׂנאה ההולכת ומשתלטת להשתלט עלינו יותר מן האהבה.

(2008), עריכה חדשה 22.12.2016

יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: שאלו אותי ואני עונה / שיר

שלמה שפירא

שאלו אותי ואני עונה

אם אתה פוליטיקאי, עובד-ציבור, איש-צבא או תנאי...
הצג עמדה למעשׂיך
הצג תוקף למילותיך
הענק אמת ויושר לכוונותיך.
שינוי במילות מעשׂיך או שינוי סדרן של מילות מעשׂיך עלול להפוך אותך למשורר.
רק למשורר אין הפעלת דיוק במילותיו וגרסותיו יכולות להשתנות על-פי שירת-נפשו ונפשו פטורה מדיוק כל גרסה.
ובכל מורה יש משהו מן המשורר.

21.12.2016

יום שלישי, 20 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: רחמנות על החתול או איך הופכים חתול לתכשיט פרוותי חי ונושם לעומק הנשמה / שיר

שלמה שפירא

רחמנות על החתול או איך הופכים חתול לתכשיט פרוותי חי ונושם לעומק הנשמה

זוג צעיר עסוק מאד גר בשׂכר-דירה בקומה שלישית זה ארבע שנים
אולי עובד-הייטק ועסוק משחר עד לילה מחוץ לביתו,
פעמיים ביום ששי ופעמיים ביום שבת הזוג הצעיר מוציא את החתול אל המרפסת
ובשאר הימים משאיר לו מזון מים ואור ממנורה דולקת בסלון הבית.
פעם - כשישב החתול במרפסת ביתו ושמע יללות חתולים שוחרת שובבות בחרותם, הפנה החתול את ראשו ימינה ושׂמאלה ימינה ושׂמאלה...ואולי גרְגֵּר עמוקות לעומק נשמתו ואולי נאנח.

ימינה ושׂמאלה ימינה ושׂמאלה פרוצ-תפרוצי ואז את מי ערוץ-תעריצי - החתול מסכן??!!

20.12.2016

יום שני, 19 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: שנת 1983 - יוצאי מרוקו מדברים - הסתרנו את הדברים שלנו בתוך נפטלין. אין לנו מה להסתיר עוד. נגמרה תקופת הקומפלקסים! / תזכורת מן העיתונות

שלמה שפירא

שנת 1983 - יוצאי מרוקו מדברים - הסתרנו את הדברים שלנו בתוך נפטלין. אין לנו מה להסתיר עוד. נגמרה תקופת הקומפלקסים!

כותרת מ- כתבה "ובלבד שלא תהיה מימונה" ל- שאול פרנקל, בעיתון "דבר" - יום ששי, י"ב באב תשמ"ג, 22 ביולי 1983 - על 220 אלף ראשי בתי אב ממוצא צפון-אפריקאי שיציגו בכנס שורשים את כרטיס הזהות שלהם. אפילו סמל עוצב לכנס והוא מופיע בכתבה. שני מליון דולר תהא עלותו המעשית של הכנס...

...דומה שהכינוס כולו מנסה להשתחרר מדימוי המימונה שדבק ביוצאי צפון אפריקה. שאול בן שמחון עצמו היה זה שחידש את מסורת חגיגת המימונה בקרב בני עדתו. אך לא לילד הזה התפללנו...
נגמרה תקופת הקומפלקסים!
  
...קשה להבין את יוצאי צפון אפריקה בישראל, קשה גם שלא להסיר את הכובע בפניהם. ראו מה הם עומדים להעמיס על עצמם בשבוע הבא: ביום שני בערב יפתחו במעמד הנשיא, בחגיגיות רבה, את כינוסם באצטדיון בלומפילד -שבמרכזו יעמוד חזיון מיוחד. ביום שלישי יקיימו מופע אמנותי נוסף בגני התערוכה בתל-אביב ודיון בהשתתפות הוגי דעות מן הארץ ומחוץ-לארץ. ביום שלאחריו יפתח שם שר התקשורת תערוכת בולים, ואם יישאר שם יוכל לצפות במחזמר המחדש את נעוריו - "קזבלן". למחרת יראו הבאים את המופע "מצה"ל באהבה", יחזו בהופעתה של להקת פולקלור וישתתפו ב"הפנינג" המוני של ותיקי המחתרות. בין דיון למשנהו ביום על חוף ימה של אשקלון, במוצאי-שבת תתקיים תצוגת אופנה מוגרבית ובצידה פסטיבל סרטים. את השבוע החדש יפתח מופע פיוטי וכנס יסוד שלישי יתארחו הבאים בקיבוצים, ובערב יראו את המופע "חתונה מוגרבית" בביצוע להקת "ענבל". יום ד' יעלה את המסך  על הצגות הבכורה "בוזמימה" והיום האחרון יסיים את הכנס בטקס חגיגי בברכת הסולטן הירושלמית, בהשתתפות ראש הממשלה ובכיכובה של להקת "הברירה הטבעית, שתעלה את מופע הבכורה שלה - "הללויה".

שאול בן שמחון על מטרת הכנס: "...לחשוף את עצמנו, לחשוב ולציין נקודת דרך בעתיד. בפעם הראשונה (בן שמחון משתמש במלים 'בפעם הראשונה' לעתים תכופות. כך הוא על כנס הפתיחה באצטדיון בולמפילד - שהברירה היא חורבן הבית ושנאת-חינם) נוכל להציג את עצמנו בפני הקהל הרחב. אנו רוצים להדגיש את הקשר שלנו למדינת ישראל, להכיר אותה ליוצאי המגרב הבאים אלינו ולספר על הישגינו. זהו מפעל הפתוח לכל, כל הבא ברוך הבא. בפעם הראשונה אנו עושים חשיפה עצמית ללא אותם קומפלקסים, שבגללם הסתרנו את הדברים שלנו בתוך נפטלין. נתמודד, חזקים כחלשים. אנחנו מה שהננו. זה הסחורה. קנו אותה או הניחו לה. עם חולשותינו, עם היופי שבנו אם יש לנו כזה וזהו זה: אין לנו מה להסתיר עוד. לדעתי נגמרה תקופת הקומפלקסים."

31.03.2013

שלמה שפירא: הזמן עושה את שלו ועטרה של שכחה בראשו / שיר

שלמה שפירא

הזמן עושה את שלו ועטרה של שכחה בראשו

הזמן עושה את שלו ועטרה של שכחה בראשו
והעיניים היום מביטות אחרת אל העבר
אך הקול נשאר צלול עָרֵב ובוטח כמו בעבר
והייתי זוכר אותך מקולך אפילו בחושך
אך מי יכול היום שוב לקפוץ מן הארץ עד השמים
מי שנופל נופל ומי שנופל וכמעט קם ומי שנופל וקם נופל וקם
אפילו עיניים חולמניות לא יכולות למנוע ממנו את השיבה הביתה, 
לילדותו, למקום מגוריו הבטוח, לעזרת כל קרוב ומכר שעוד מבין את ילדות נפשו.

18.12.2016

יום שישי, 16 בדצמבר 2016

זכרך לברכה מורי ורבי הסופר המתרגם הפובליציסט חנוך ברטוב ע"ה

שלמה שפירא

זכרך לברכה מורי ורבי הסופר המתרגם הפובליציסט חנוך ברטוב ע"ה.
זכרך לברכה יישאר חרות חרוט וחרוז בדפי היצירה ובהוגנות של עם ישראל
זכרך לטובה ולברכה מורי ורבי, רבים גשמי ברכתך בתהילת עם ישראל!
הדורה וקסומה הייתה אישיותך, ענוותך אוצר רב-ערך בלב רבים ורבים אהבוךָ ורבים הקפוךָ
יוצר הגדולות בענווה רבה מאדם ולאדם.
לבך תמיד היה לב דעת חכמה ויצירה.
הערכת אותי ואני הערכתי אותך מאד, דוגמה ומופת היית לי
מוקיר אני אותךָ ומהללך אחרי פטירתך, מלאך-רזיאלי!
לבי יישׂא אותךָ תמיד על כנפי אהבה
אשדות יצירתךָ יְהֻלּלוּ לדור דור.
ת.נ.צ.ב.ה.

טו' ב- כסלו תשע"ז , 15.12.2016

יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: על הביטאון - "נהרדעא" (ביטאון מורשת יהדות בבל) - תגובתי מ- 5.03.2008 / תגובה

שלמה שפירא

על הביטאון - "נהרדעא" (ביטאון מורשת יהדות בבל) - תגובתי 
מ- 5.03.2008 (תגובתי התפרסמה ב- "נהרדעא" 30 בעמוד 58 ביוני 2009)


בחוברת 29 חשון תשס"ח , אוקטובר 2007
ב- עמ' 69 כותב עובד שאול:
"כידוע, כתבי עת מעניינים במיוחד קהלים מסוימים וקוראים ספציפיים וגם הללו, רובם ככולם, מדפדפים בהם, מעלעלים בהם, מרחפים, ואך לקריאה של ממש לא מגיעים, להוציא אספנים ומוסדות מחקר – כמוהם כאחיהם העיתונים היומיים והמגזינים –סופם גריסה ומִחְזור. בא "נהרדעא" ויצר מציאות אחרת: הוא מעניין. הוא נקרא והוא נקרא בשקיקה, מרתק, מרחיב אופקים, מאלף, משרה אווירה, יוצר הולך רוח.
מעבירים אותו מיד אל יד – ו"חיי המדף" שלו ארוכים. נהרדעא אינו עוד כתב עת..."
והכותב ממשיך ומציין מהו כתב העת עכשיו?
תשובתו מתקבלת לאחר ההאדרה הבאה:
"... סופרים אשר שמם הולך לפניהם בארץ ובעולם. אנשי אקדמיה עתירי הישגים 
ועטורי אותות הוקרה. אנשי רוח ואנשי מעשה ,..שזכו להכרה. הם "אין"!: נחשבים, מוערכים. משחרים לפתחם, חיים מפיהם וברוך משנה העתים. "ובגלל כך "נהרדעא הפך לכתב-עת ייחודי".

אשרי המאמין !
כתב העת הזה הוא לא כזה. הוא נשאר כפי שהיה כל השנים וכל עוד שהמורשת נכתבת באידאליזציה "סטארית" (STAR) היא לא תהיה שְׁלֵמה ונאמנה למקורות ואם אלה הנדבכים המורשתיים שלנו שמונחלים 
לדורות הבאים - משהו שמאדיר "מנהיגים",מבליט "מצליחנים", מפנה מקום-כבוד ל"אינים וסטארים" אך שוכח "עדכונים" מכל השכבות והשטחים  והקולות העממיים הרבים הכמעט אינסופיים שלא מובאים במילות דפיו והם חסרים ויש ים אדיר לשמוע ולתעד אותו.
מחמאות, תארים ועטיפה יפה ועיצוב גרפי מעולה לא יעשו את הביטאון כפי שהכותב מציין.

5.03.2008

יום חמישי, 8 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: הוויכוח הנדוש מעידן "המוח הזוחלי" ועד ימינו אלה / הבעת בלבול

שלמה שפירא

הוויכוח הנדוש מעידן "המוח הזוחלי" ועד ימינו אלה


מן המחקר המדעי: ...בהתנהגותנו "המוח הזוחלי" עדיין עובד...


יש אומרים שזה היצר הרע
אבל מזמן בן אדם עזב את הג'ונגל עם הזדקפותו ליצר הטוב
והמוח הזוחלי בו עדיין עובד.
במוח האנושי יש אהבה פוסט-זוחלית, קנאה פוסט-זוחלית, ידידות חדשה - הידידות האנושית...
ויש בני-אדם כאלה וכאלה וכאלה...והם אנושיים וגם הם בשׂר ודם.
וישנם חריגות-
כאשר עדיין הג'ונגל עולה לבני-אדם לראש ונעשות טעויות,פוסט-זוחליות, שלפעמים הרות-אסון.
ואנחנו כבני אדם - רצוי מאד שניזהר מלעשות טעויות פוסט-זוחליות  ואם יהיו כאלה לשמרם בחדרי-הבטן ולא בחדרי הלב.
כך, שבכל זאת, אפשר לאכול סופגנייה אחת שתיים שלוש בימי החנוכה מן "החשבון-הזוחלי".

ועוד משהו:
כל-כך מנסים אנחנו לתהות מה יהיה בתקופתנו בימים אלה?
אצלנו -
נגמר מזמן העידן הקניבלסטי
עומד להסתיים העידן השוביניסטי
עומד לפרוח ולהשׂתגשׂג עידן פמיניסטי (באחד מערוצי החדשות התבטאה אתמול ב- 7.12.2016 אחת מחברות הכנסת - "...פמיניזם לכולם גם לגברים ולחנך את הגברים לכך והם מרוויחים מזה"). (בעידן החדש - הצד הנשי מתחיל להיות מאד דומיננטי!).
כך שהאבולוציה ממשיכה את שלהּ - כך טיבה של אבולוציה!
רק נזכור:
קחו את הציפור - (שלא בכלוב!)
תמיד מרחפת עליה סכנה קניבליסטית מן הסביבה
יודעת היא היטב לחיות בשוביניזם כשצריך ובפמיניזם כשצריך.
אולי גם עליה עובר תהליך ממוח זוחלי למוח ציפורי (ציפורי-אנושי).
מי לא מבולבל היום? כולנו מבולבלים היום. 
ומה ילד יום? רק אללה יודע!

8.12.2016

יום שבת, 3 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: הבאת שלום / שיר

שלמה שפירא

הבאת השלום


ממעמקים קראתיך יהּ!
מִכָּל שִׂיג שִׂיחַ-לַחַש בְּחִבּוּקֵי שִׂיחַ נֶעְגָן אני בךָ לַשִּׂיחַ נִכְסָף
המִתְגבהּ לְגֶשֶׁם שׁוֹפֵעַ הַשַּׁת בַּשְׂמַי חֲלוֹמוֹת אדִּירִים
לעֲשׂות בִּי כְּנָפָיִם עַד הַשִׂיחַ הַשְׁבִיעִי שבחוטיו כָּל רוּחַ שִׂיחַ בִּוְורִידֵי הַנְּשָׁמָה.
אֵלֶיךָ יַהּ הַשִׂיחַ הזה משַׁחְרוּר שִׁיחִי!

3.12.2016 (22.03.2008)

שלמה שפירא: ואלה תולדות / שיר

שלמה שפירא

ואלה תולדות

תשׂימו על לב - החיים והשלום.
אני חולם על נסים בחיים, האם הנסים יביאו את השלום לנו?
אני חולם על השלום, האם השלום יביא נסים לחיינו?
ואלה תולדות:
תלמידי חכמים מרבים שלום ביניהם, למרות הנסים הרבים במחלוקות אשר ביניהם!
אלוהינו מלך העולם...יוצר האור...ועושׂה השלום!
ואתה שלום וביתך שלום, שלום שלום שלום לרחוק ולקרוב, עלינו ובינינו ועל כל המין האנושי, אמן ואמן!

ג' בכסלו, תשע"ז, 3.12.2016

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: כמה שאנחנו מדברים כל-כך עכשיו על הרוח עד דְּמֵי העיניים / שיר

שלמה שפירא

כמה שאנחנו מדברים כל-כך עכשיו על הרוח עד דְּמֵי העיניים


כמה שאנחנו מדברים כל-כך עכשיו על הרוח עד דְּמֵי העיניים.
הרוח נושבת קרירה, הרוח נושבת חמה, הרוח אהובה, הרוח שׂנואה
הרוח נושבת ימינה, הרוח נושבת שׂמאלה, הרוח מערבית, הרוח מזרחית, הרוח עומדת
על מקומה ומביטה בנו, תוקפת וחודרת עד לאמת שלנו.
אך אל נא נפחד מן הרוח גם בדרכנו הקשה וגם בעוֹלָתהּ לדם לבבנו.
דרכו של אדם לחזר תמיד על הרוח ואין דרכה של הרוח לחזר על אדם
זאת המציאות.

2.12.2016

יום חמישי, 1 בדצמבר 2016

שלמה שפירא: פסתרן בלי מטרונום ובלי אפור יכול להפוך למשורר מוזיקלי / שיר

שלמה שפירא

פסתרן בלי מטרונום ובלי אפור יכול להפוך למשורר מוזיקלי

פסתרן בלי מטרונום ובלי אפור יכול להפוך למשורר מוזיקלי
כאשר הוא ירשה לעצמו 
להקדים בְּטוֹן לחופש ריתמי וּלְאחֵר בְּטוֹן לחופש הרמוני
גם יבדוק מה האווירה הגֵ'אזיִת  אשר בסביבתו
אז יכול לשיר מן הקליד אל המיתר ומן המיתר אל הקליד וגם יקיש עידון בצלילי הנשמה.

1.12.2016