שלמה שפירא
אדם-גמלאי בבית-גמלאי
אדם-גמלאי בבית-גמלאי
המכותב, בדרך כלל, מווּתק, מסודר, מנוסה ומחושב
יוצא מן הבית וחוזר אל הבית
יודע היטב לפתוח ולסגור את דלתו וחלונות ביתו, לא רק לפי אור-השמש, גם על-פי קרינת רוחו.
חיים של גמלאי הם חיים של מבוגר חזק וילד רך
ביתו של גמלאי הוא בית מושב בית מנוחה עם רצון חם ואוהד למועדיו
חייו וביתו מנופפים לו תמיד שלום
וגם שכן זה אומר שלום ושכן אחר משיב שלום.
יש גמלאים שנשארים כל הזמן בתוך ביתם
קולות אפרכסתיים אקראיים, משום מה, באים, דווקא, היישר ללוע קנה נשימתם ומצדיעים מיד בפלדת-תותחים.
אך מנסים הם מיד לפתוח חלון בגלל קול של ציפור
או לסגור חלון בגלל רעש של ציפור
כל קיר-בדידות מנסים לשבור ולשַבֵּר
כך ניתן למצוא בלב גמלאי, צפור אמתית ממש, ששרה .
החברה שלי הגמלאית מעירה לי: "הגמלאי חייב לשכוח את גילו כי גילו לא עושה לו את התרגיל, אלא עגילו עושה לו את התרגיל". אולי היא צודקת.
21.01.2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!