שלמה שפירא: עבודת הקודש אצל התורים / שיר

שלמה שפירא

עבודת הקודש אצל התורים

  

כל בוקר לפני הגעת השמש החמה

כאשר כל הצפרים מושחות נוצותיהן מטללי הלילה

יושב לו כל בוקר יותר משעה, צמד "תור" רגוע ופייסני על ענף

היא לידו הוא לידהֹ המרחק ביניהם סנטימטרים בודדים

פניהם באותו צד, פורשׂים כנפיים ומנקים נוצותיהם

ובכל מצב פרישׂתם לא נוגעות הכנפיים זו בזו, למרות שהם קרובים זה לזה.

מנקים את נוצות החזה

לאחר מכן נצמדים עוד יותר זה לצד זה, 

ובמעט צמידות כל אחד מנקה לשני את המקור בנשיקות קלות

לאחר מכן כל אחד מנקה לשני את נוצות הראש,

לאחר מכן שוב מתרחקים וכל אחד מתעסק בניקוי הסופי של נוצותיו.

ובכל אותו זמן לא אדם לא עורב לא חתול מסוגל להפריע את המלאכה.

אבל היום:

חתול יושב מלמטה ואומד את זינוק הפתעתו

יושב מביט ומתרשם מהשקט בניקוי הכנפיים בצמד היונים, 

הוא מכיר היטב את טרפו ומחכה לשעת כושר לטריפתו.

ובצמד התור - שאננות! היש נפש שאיבדה כל כוח-משיכה לגורל שבדרך?

בטבע - יהי אשר יהי!