שלמה שפירא: העלייה לארץ והכובע. וסיפור התפוז כך היה: / סיפור שהיה

שלמה שפירא

העלייה לארץ והכובע. וסיפור התפוז כך היה:
                                                  הסיפור מוקדש לחברי מספסל הלימודים: נתן נלסון

אני רוצה להמר ולהגיד שהייתי העולה הראשון מעיראק שקטף תפוז מן העץ כשעוד לא הגיע ל"שער העליה" בדרכו משדה התעופה לוד. יש שצוחקים ואומרים לי ,מה לא היה איזה עולה-חדש חומד לצון שהיה מבקש "לעשׂות צרכיו", עוצר את המשאית ובדרך עלותו חזרה למשׂאית קוטף תפוז או שניים?

במו אזני שמעתי מספר פעמים עוד בעיראק -  "בארץ ישראל לא צריך לדאוג לאוכל בתחילת העליה. "כשאין עבודה, מותר לקטוף תפוז שעמו לחם ומים וכך אפשר להתקיים שבוע עד שבועיים ימים.

וסיפור התפוז כך היה:

לפני עלייתנו ארצה, נלקחתי לחייט שתפר לי חליפה. קנו לי גם שעון חדש וגם כובע יפה שהתאים לנער צעיר וגם וגם... . אבל אני לא רציתי כובע וכל הזמן קיטרתי בתוכי על זה שקנו לי כובע שמחייב אותי לחבוש אותו.  אף פעם לא חבשתי כובע ורק כשהתפללתי שׂמתי כיפה על הראש ואף פעם לא כובע. הייתי מסתכל סביבי ונערים בגילי בלי כובעים וגם כל הנערים שעלו אתי למטוס לא חבשו כובע. אבל הכובע שטרחו וקנו בשבילי מחייב אותי לחובשו.

וכך עולה משפחתי המונה שמונה ילדים עם ההורים לארץ-ישראל, בחלוקה מאולצת - והפעם הורי עם ארבעת הילדים הקטנים, על כל מזוודותיה, כל מזוודה מברזל, עולה על "המטוס הגואל" ונוחתת בשדה התעופה בלוד ועם עוד משפחות עלינו על משׂאית גדושה ולחוצה ופניה - משׂדה התעופה בלוד לשער העליה שבעתלית.

 ואני ישבתי בקצה המשׂאית ליד פתחה האחורי, מסתכל בנוף החדש המשגֵע את כולי, ובמיוחד עשו עלי רושם אדיר - הממטרות - שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותן מפזזות בשׂמחה בשׂדות ובפרדסים ובחודש עלליתי לארץ - בפברואר - העצים היו גדושי תפוזים וריחם האגדי התבשׂם בי במלוא הנשמה.

והכובע שחבשתי , לפתע, עף מראשי ואני מכריז "כובעי עף" וכל היושבים לידי צועקים ומכים בצידי המשאית ואלה הקרובים ל"קבינת-הנהג" גם הם מכים בה מלמעלה עד שהמשׂאית נעצרת ואני יורד ממנה, רץ אחורה כמעט קילומטר, מוצא את הכובע ולא יכולתי שלא להתפתות, קטפתי כמה עלים להריח  ושני תפוזים לטעימת "שהחיינו", שׂמתי בכובע ורצתי חזרה אל המשׂאית. כל אחד שמסביבי רצה לגעת בתפוזי- החלום האלה ואני מוסר את הכובע על תכולתו שיעבירו אותו הלאה?.

תשאלו - האם הכובע חזר אלי כעבור זמן מה? התעלמתי ממנו ורק ברדתי מהמשאית "זכיתי" בכובע, אך בלי התפוזים.