יום שני, 25 בינואר 2021

שלמה שפירא: הסערה

שלמה שפירא

הסערה 

הסערה סערה

היא חלפה

למרות שלא הבטיחו לו סירה אחת להצלה.

אדם בודד אל עגיליך אפרכסת יופי 

הוא ניצל בגלל יופייך

נשאר חזק גם לאחר שקוט הסערה

בכסות פינגווינים שרד ברוח ובקור הקפוא העז

מצא חום סיבובי לסביבתו

שוב מסוגל להטיל עצמו ללב הים ולדאוג לך 

גם לדאוג לצרכיו ולמחייתו.

17:30  8.03.2008

שלמה שפירא: יוסי אלפי המשורר

שלמה שפירא

יוסי אלפי המשורר

יוסי אלפי ברוך כישרונות, ברוך עשיה, ברוך ספרים. שירתו של יוסי אלפי שירת-תעודה, שירה ספרותית לעם, עממית לציבור ובדרך כלל, אין צורך לשאול "מה התכוון המשורר".

שירה מיוחדת, קליטה בימתית שמנציחה אירועים עם טביעות אצבע של סביבה ואירועים  והייתי קורא לו "משורר הסיפורים". משורר "אשנבי-אשנבאי" שכל אחד יכול למצוא באשנבו משהו מהיצע שירתו. 

משורר כזה הוא גם משורר "כרוזי" "תקשורתי", התקשורת בשירתו, התיאטרון בשירתו, ניהול והוראה בשירתו ולמרות ההרגשה שהוא הולך עם כל אלה, בסופו של דבר "הלכתי בדרכי יחידי". אני מלך באי משלי ואין באי איש מלבדי והלוואי שהיה לי חבר בסביבה, חבר לצרות, לחגיגה וחבל שאין באי - איש מלבדי.

יוסי אלפי, אם היה רוצה ופנוי, היה יכול להיות סופר טוב, אבל עיסוקיו רבים ודבק בו "עסק" חשוב "מספרי סיפורים" ואני שמח שהוא ממשיך ב- "סלופה" (רבים: סוואלף). הרבה פעמים שירתו וגם סיפוריו מחזירים אותי לסבתי לאמי ולאחותי. התיאטרון "שלו" מן הים הגדול ועד גבעתיים וספריו הם דואר יהודי-ישראלי נוסע ברחבי ישראל.

יישר כוח בהמשך דרכו ולשירתו!

25.01.2021

יום ראשון, 24 בינואר 2021

שלמה שפירא: על שירתו של ט. כרמי

שלמה שפירא

על שירתו של ט. כרמי

ט. כרמי הוא כרמי טשרני משורר ענק. קראתי לא פעם את שירתו ואהבתי את שירתו יותר משירתי. שירה מתוך חשיבה טהורה, כמעט ללא שום סנטימנטים. יוצר ענק חובק עולם שלא קשור בעבותות המזבח. הפנים והחוץ היו שונים אצל כרמי. הוא העדיף להעלים את שם משפחתו ולקדם את שמו הפרטי. זה סוג של התרסה בשירה הקנונית המבוססת המועדפת ששטפה את שירת המדינה. מצד אחד - הגאה היהיר הראוותן שבתוך תוכו שהיה רוצה להתייפייף ולהתגאות בשירתו "מי שלא ברמה שלי אינו ראוי לי" ומצד שני - במציאות - הוא מודע לאחר, לדבר אחר, לארץ אחרת - אני לא עושה רושם של אדם השש להתגרות בכם-באחרים ומעלים את יהירותו כלפי חוץ כדי לא לבטל בעפרא דארעא את קודמיו. והוא גם ידע להתריס בעדינות וגם להתנצל.

משירתו הרגשתי עד כמה הוא לכוד ועד כמה המלכודת בנפשו. לכוד הוא, המלכודת בו "אילו ידעו כי רק את צלי שלי אני צד" ושומר חנם הוא היה. 

"אני עלול לשתוק, או לדבר" ב- "שפת המדרכה" ורושם בין הדברים את הדברים שעליו לשכוח. "איש אינו יודע שיש בי פצצת זמן", "ברור לי שבקרוב אצטרך לפרק את עצמי".

החי בתוך מלכודת, החי בתוך עיוורון לקיום שירתו הגדולה, בכל זאת ינסה לשיר את "על הנסים".

5.12.2012

יום שבת, 23 בינואר 2021

שלמה שפירא: מגזין "כביש אחד" ב- 01 שלו / עורך: אילן לבנון / ספט' 2013

שלמה שפירא


אילן לבנון - עורך המגזין "כביש אחד", ב-01 הראשון שלו, תשרי תשע"ד ספטמבר 2013:

 

ואלס עם היצר הרע

בהיותי בגיל תיכון העולם היה נדמה עלי כשומם וחסר רמה. חוויתי בתוכי צעקת נפש מתובלת בשנאה, התנשאות וכעס מה שהוביל לתקופה היצירתית בחיי. אחר כך מצאתי נחמה והתחלתי לאהוב בני אדם ולחפש את הטוב שבהם, נעשיתי אופטימי ובנלי. ברבות השנים נעשיתי טוב ואפרורי ובלית ברירה אני מזמין כעת את היצר הרע שלי לרקוד אתי.

 

צחי דבירה - חתירה משותפת למקור רוחני:

בחרתי לתמוך במיזם בגלל שאני מאמין שכאשר שמים את החתירה למקור רוחני שלנו במרכז, אז גם כאשר מגיעים מכיוונים שונים לגמרי ואולי אדרבה בשל כך, הדבר מביא להשראה והתגלות אשר מסירה מאתנו את הקליפות האליליות ומקרבת אותנו אל האמת האלוהית.

 

רונן יצחקי - גם לירושלמים מגיע לנשום:

תמכתי במגזין כי נראה שאם ירושלים תהיה קצת יותר תל-אביב יהיה קל יותר לנשום בה. כי נראה גם שאם לת"א תהיה קצת יותר ירושלים יהיה קל יותר להתרגש בה, כי כביש מספר אחת מחבר בין דתיים לחילוניים ובין החילוניים שמתחזים לדתיים. כי כביש מספר אחת הוא השביל המרכזי בבית הכנסת הגדול שנקרא ארץ ישראל בה יורדים מהשמיים גשמים וטילים, טומאה וקדושה בחצרות העיר...

 

אלומה לב - לצאת מקריאת עיתון התחושה טובה:

היכולת המופלאה לקרוא עיתון ולצאת ממנו טובה יותר ולא בתחושה שבזבזתי - מילא זמן, אבל את משאבי הנפש האופטימיים שלי - היא יכולת שצריך לייקר. חזון היא מילה גבוהה בעיניי, אבל יש לי ציור בראש של שוק עתידי שבו אנשים מחכים בכיליון עיניים לעיתונים שיצאו משום שיש להם בעיתון נקודות אור גדולות, נוצצות. אני קורא משמע אני טוב יותר. וזה כל הסוד כולו. העולם צועד לקראת להיות יותר טוב יותר, ואני שמחה לראות שהתקשורת לא נשארת מאחור.

5.12.2012

 

שלמה שפירא: שרים שישים למדינה / כל השירים הושמעו - במצעד של "קשת", בערוץ 2 / כתיבה: יואב קוטנר

שלמה שפירא

 

"שרים שישים - השירים הגדולים של המדינה" 

כתיבה: יואב קוטנר, "ישראל היום", 5.5.2008 (כל השירים הושמעו - במצעד של "קשת", בערוץ 2).

 

יואב קוטנר:

תמיד שרנו. עם ישראל אוהב שירים ואוהב לשיר, ונדמה שתמיד זה היה כך...השירים כל הזמן איתנו...

 

שנות ה-50

באב אל וואד, גן השקמים, הוא לא ידע את שמה, היו לילות, הליכה לקיסריה, הן אפשר, הסלע האדום, הרעות, כלניות,רוח בסתיו.

שנות ה-60

אהבת פועלי בניין, בשמלה אדומה, גבעת התחמושת, זמר נוגה, שמר שלוש התשובות, ירושלים של זהב, סיגל, שיר השכונה, שלווה, שנינו מאותו הכפר.

שנות ה-70

אהבה בסוף הקיץ, אני ואתה, ברית עולם, המגפיים של ברוך, כמו צמח בר, לו יהי, למה לי לקחת ללב, סוף עונת התפוזים, סליחות, עטור מצחך.

שנות ה-80

אני חיה לי מיום ליום, אפר ואבק, באה מאהבה, בדד, הפרח בגני, מחכים למשיח, נשל הנחש, רכבת לילה לקהיר, שירו של שפשף, שלל שרב.

שנות ה-90

אז למה לי פוליטיקה עכשיו, הקיץ האחרון, ירח, לבכות לך, לעיתים, מהרי נא, ניצוצות, עוד נגיעה, עכשיו מעונן, תמיד אהבה.

שנות ה-2000

אהבת נעורי, אם יש גן עדן, אם תלך, היום, כשהלב בוכה, לכל אחד יש, לשם, מדברים על שלום, מי אוהב אותך יותר ממני, שירת הסטיקרץ

 

פה אני עובר, ניצב ליד האבן...

היה היו כאן פעם שקמים,...

הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע,...

היו לילות, אני אותם זוכרת,...

אלי, אלי שלא ייגמר לעולם...

בשלכת נושב כבר הסתיו...

מעבר להרים ולמדבר,...

על הנגב יורד ליל הסתיו...

הערב בא, שקיעה בהר יוקדת...

אל תתבייש, היה עצוב. אל תצטער...

יום יום כשאת עוברת כאן בתשע אנו לך שורקים...

בשמלה אדומה ושתי צמות,...

היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. ...

התשמע קולי רחוקי שלי...

הוא אמר: "אם תלכח אחרי / לא קטיפה תלבשי ולא משי...

אוויר הרים צלול כיין / וריח אורנים...

מים לא לגמתי, עיניים לא עצמתי...

חבר'ה, חבר'ה, רגע רגע / מנדל צבינג'י ופושקש...

על המחנה נדלק ירח / על המאהל כוכב זורח...

אנחנו שנינו מאותו הכפר:...

זה היה בסוף הקיץ, האוויר היה חמים...

אני ואתה נשנה את העולם,...

עוד מעט כמעט / אנו גוף אחד / את ידך נתת / בידי שלי לעד. ...

הוא קנה אותן בזול...

מחר, אני אהיה כה רחוקה / אל תחפשו אותי / מי שיידע למחול - ימחל על אהבתי,...

עוד יש מפרש לבן באופק / מול ענן שחור כבד...לו יהי, לו יהי...

למה לי לקחת ללב...

סוף עונת התפוזים עם ניצה...סוף עונת האהבה.

באת אלי את עיני לפקוח,...

עטור מצחך זהב שחור...

אני חיה לי מיום ליום...תמורת מעט מאוד / אתן כל כך הרבה...

יום אביב, ריחות לילך...

קצב הליכתה / קמט בשמלתה...

בדד, במשעול אל האין...

מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר...

יושבים שעות / מחכים שמשיח יבוא...

שוב אני מוצץ גבעול / תחת גשר מט ליפול...

אני כל כך עצוב לי ושמש על העיר...

מה אני, אני רק בן אדם...

תם השרב הגדול...

אלפי שכירים של חרב מתכנסים בתוך מסגד...אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

זה הקיץ האחרון שלי אתכם...

וזיכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,...

אני הולך לבכות לך / תהיה חזק למעלה...

לעיתים את לא קולטת שאני איתך / ואין אחרת...

הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה...

כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר...

ונדמה לך שאת מושפעת מתנועותי...

במקום מסוכן שנקרא לו הבית...

ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב...

יש רגעים / נגמרות לי המילים...

היום נעשה משהו בלתי נשכח...

כשהלב בוכה רק אלוהים שומע...

לכל אחד יש ת'אחת שלו...

רוצה שיתארך הרגע / לעולם לא אהיה כמותם...

כולם מדברים על שלום / אף אחד לא מדבר על צדק...

של מי האדמה, האוויר והים?...מי אוהב אותך יותר ממני?

דור שלם דורש שלום / תנו לצה"ל לנצח...

8.07.2013

 

 

 

שלמה שפירא: השריר אל רגל כמו אדם אל בית / שיר / מוקדש למוחמד ול- דינה, מממכון-הפיזיוטרפיה בהרצליה

שלמה שפירא


השריר אל רגל כמו אדם אל בית

         שיר מוקדש למוחמד ול- דינה, מממכון-הפיזיוטרפיה בשירותי בריאות כללית בהרצליה.

                      פיזיוטרפיסטים בקיאים, היודעים אמנות רפוי-שריר מהי!

                                              ועל יחסם:

                 פגשתי אנשים בצבעוניות מדהימה, עד כדי-כך שהרגשתי שהם מעולם הפרחים!

 

השריר אל רגל

כמו אדם אל בית:

אדם מתיישב יושב בביתו

אדם מתחזק בביתו

לפעמים, הוא מתעייף בביתו

בשרירי תקוותו שומר תמיד על הבית. 

20.06.2013

 

שלמה שפירא: "חוַות העֲלמות", רומן, ל- שולמית לפיד/ אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? / "אנשים הם אנשים. בכל מקום"

שלמה שפירא


אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? / "אנשים הם אנשים. בכל מקום" 

 

"חוַות העֲלמות", רומן, ל- שולמית לפיד, עורך הספר: שמעון אדף, כתר הוצאה לאור, 2006

(עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונה של הסופרת...כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות,...מקרי בהחלט.) 

 

  

"חוַות העֲלמות", רומן  ב"ארץ ישראל של תחילת המאה העשרים" שהייתה "קרקע פורייה לתפיסות עולם מהפכניות, לדעות בדבר חברה חדשה ומתחדשת ולרעיונות על אודות תפקידה של האנושות ומקומו של היהודי. ההתגוששות בין זרמי המחשבה השונים היא הרקע למאבקה בן השנתיים של נוניה על הזכות לצור את גורלה במו ידיה ולהגשים את את עצמה כאדם וכאשה...". בחוות העלמות ש- חנה מייזל הקימה בכינרת, נוניה מגששת את עצמאותה ומשתלבת בחזון ההתיישבות של הקהילות החלוציות השונות.  (מ- גב הספר)

  

"אנשים הם אנשים. בכל מקום"    (מ- עמוד 119)

"אנשים הם אנשים. בכל מקום. והשם מה?"

"יצחק שיינדלס."

"ליטאי?"

"כן. והיא?"

"נוניה סילס. אני לומדת כאן בחוות העלמות, אבל נולדתי וגדלתי במושבה ראש פינה."

"וההורים מנין?"

נוניה צוחקת. אינך יכול לומר כך סתם שם של מקום בלי שישאלו אותך "וההורים מנין". בפקיעין, בעין זיתים, בירושלים, צפת, חברון, עזה, היו יהודים שיכלו לענות "מכאן". כמה היו כאלה? בדוואי נווד לא יישאל לעולם "וההורים מנין", למרות שגם זה בא מסוריה, זה מצפון אפריקה, זה ממדבריות חיג'אז, זה ממצרים וזה מערבות טורקמניסטן. אף כי, וכי היא עצמה לא שאלה אותו אם הוא ליטאי?

ובכן, כולנו לוקים באותה מחלה...

  

כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות.    (מ-עמוד 185)

חנה מייזל לא התנגדה ש- נוניה תצא לקצור את השדה של דב בער במקום לעבוד במשקי החווה. את התלמידות שלה חינכה על משק אינטנסיבי, אך בגלל בעלה, אליעזר שוחט, המצדד בפלחה, החליטה כי העבודה בשדה תהיה התנסות בלתי מזיקה. היא נתנה ל- נוניה חרמש והשאילה לה כובע קש שיגן עליה מפני הברחשים והיתושים, ובעיקר מפני האבק. אמה של נוניה, פאניה סילס, סיפרה למיזל על ה"סהרוריוּת" של בתה לפני שזו החלה את לימודיה בחוות העלמות וביקשה שתתעלם ממנה כל עוד אינה מזיקה לעצמה או לאחרים. עד כה, ככל יידעה, לא היו לנוניה התקפים. כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות", והעובדה שנוניה רוצה לעזור לדב בער הפצוע דיברה בסך הכול לזכותה...

  

"ברנר!" היא קוראת.        (מ- עמוד 269)

...על יד מטבח הפועלים בנווה שלום רואה נוניה איש מגושם, כבד גוף, כתפיים קרועות, חולצה מקומטת, לרגליו סנדלים. "ברנר!" היא קוראת. זיו כחול נוצץ בעיניו, ושאלה. "במגדל נפגשנו!" היא אומרת, "שמעתי שם את הדרשה שלך על שבעת הקבצנים! את התרגום של טרומפלדור כבר גמרת?

הולכים ברנר ונוניה, בידו האחת הסל שלו ובידו השנייה הסל שלה, גבוהה היא ממנו וראשו השחוח מגביה אותה עוד יותר. הכול רוצה הוא לדעת, מה שעשתה במגדל, ומה בכינרת, וממתי היא ביפו, ואוהב הוא את שמה וקורא לה "נוניה בה"א", וכשהיא נפרדת ממנו הוא אומר, "אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? קשה? עול החיים? הרי את עובדת! חיי המשפחה! שם העתיד, נוניה בה"א, בחיי המשפחה! במשפחה ובילדים!"

 

שלמה שפירא: שנות הארבעים - ד. שרירא: "תנובה" - "תנובה לעשירים / 1933

שלמה שפירא


שנות הארבעים - ד. שרירא: "תנובה" - "תנובה לעשירים


...ועתה הערות מספר בעניין המזון. ידועה פקעת הייסורים של האספקה העצמית שלנו במזונות: לקונה הדחוק קשה לשלם את מחיריה היקרים, ליצרן בכפר אי אפשר למכור בזול יותר, ובין השנים "תנובה" אשמה ולא אשמה, היא ש-אל. יפה ז"ל הדביק לה מתוך ייאוש את תו-התואר "תנובה לעשירים" (הערה שלי - בשאלות תנובה, ראה: אל. יפה בחוברת תנובה תרצ"ב, 1933). דינים וחשבונות של "תנובה" והלך הרוח במשקים מעידים שאין רואים אפשרות של שינוי יסודי לטובה. מבחינה ציבורית המצב פרוע ושלילי והוא עלול להימשך. איך נתקיים בלי תוצרת חקלאית משלנו, מרובה ככל הנחוץ ושווה לכל נפש בישוב?

10.06.2013

 

שלמה שפירא: גיא בכור מתבטא על אום כולת'ום - כמה מחיי אבד לפני שהגעתָ? זהו עבר אבוד

שלמה שפירא


גיא בכור מתבטא על אום כולת'ום

(מחוברת "אפיריון" 105, התשס"ח 2008)

 

כמה מחיי אבד לפני שהגעתָ?

זהו עבר אבוד.

למה לא פגשתי את אהבתךָ - קודם?  (מתוך "אינתָא עומרי" לאוּם כלת'ום)

 

אום כולת'ום (1904-1975) הזמרת המצרית האלמותית - זהו קודש הקודשים של העולם הערבי...היא פטימה אבראהים אלבלתאג'י הייתה בתו של זמר דתי, וכנערה היא התחילה לשיר שירי דת, מחופשת לנער. מהר מאד נתגלה כישרונה המופלא לסולמות, לאלתור ולמנעד רחב מאד. היא הפכה לזמרת המיליונים, תמיד מחזיקה מטפחת ארוכה בידה כסימן הכר. אחת לחודש, בימי חמישי, היא הייתה מופיעה ושרה, וההופעה הייתה מועברת ב"קול קהיר" למיליוני העולם הערבי...

 

...אם נבין לא רק מה היה סודה של אום כלת'ום, אלא מהו הסוד האפל של המזרח התיכון סביבנו, נבין אולי את עצמנו...היא שרה שירים אישיים, אך הכול הבינו שהיא שרה על החברה כולה, חברה במשבר, המקוננת על מר גורלה...ההתחלה, ההבטחה, הימים המאושרים, אלא שהכול נגמר, האהבה, התקווה, הכול מסתיים בחורבות, בהריסות. העולם שהובטח כבר לא יבוא עוד לעולם. ההבטחה הוחמצה. זהו...

21.05.2013


שלמה שפירא: על הוויכוח המזרחי בנושא משוררים מזרחיים על שטרות כסף - הבעת דעה

שלמה שפירא

הוויכוח בנושא משוררים מזרחיים על שטרות כסף - הבעת דעה 

שרי רז מקצועית וצודקת (הנחיות שעמדו!) 

המהומה תישכח, כי אין על מה להוכיח

אל ניתמם!

לא נמצא ולא תמצאו משורר מזרחי רציני מזמן צמיחת הישוב וגם סמוך להקמת המדינה. 

אין משורר מזרחי ב"קוטר-קליבר" של המשוררים שנבחרו להיות "כסף-עובר" לכולנו. 

בשירה "המזרחית-המלאכותית" (אם אפשר להצביע עליה כך!) אם נרקמת כך היום, היא רק מתהווה ומכותרת לכותרת מוכתרת בצורה מלאכותית ולא מקצועית.

אני מוריד את הכובע בפני 'שׂרי רז', היא מקצועית וצודקת. ( בפניה ובפני חברי הוועדה היו הנחיות, כך אני מבין! ) 

המהומה תישכח, כי אין על מה להוכיח ולהתווכח. 

לבוחשים האינטרסנטיים "והדרת פני-האמת!"

אך נזכור: וכמו אותם שירים המתנוססים בחוצות הערים ובתוכם גם של משוררים ישראליים ממוצא-מזרחי, שחלקם נדחפו והידחפו, הרי מי עומד וקורא אותם? 

לא ראיתי עומדים העוברים-שבים כדי לעיין בהם, והאמינו לי שבדקתי את הנושא הזה אישית, 

כך גם השטרות יעברו מיד ליד בלי שיר בלב שיהיה מיוחס לאשכנזי או למזרחי. 

 

אנא תשכחו מן הוויכוח הזה, אתם, מתנגדי השטרות מזכירים את משוררי ספרד, אך אתם לא מתכוונים אליהם.

גם המתנגדים לכך, לא התכוונו (וזאת דעתי!) להחליט על "שטר-מתקן", כמו הוצאת "המדליה" ל"יוצאי-המעברות", שהוחלט להנפיק אותה בזמנו לחלק מן המזרחיים, ואשר לא נשלחה כמעט לרוב רובם שוכני המעברות (מזרחים ואשכנזים) עם קום המדינה וכעשר שנים לאחריה. 

30.04.2013

שלמה שפירא: "הסיירת בפעולה - ממעלליה של סיירת שריון" ל- אלי פרנק, 1967

שלמה שפירא


"הסיירת בפעולה - ממעלליה של סיירת שריון" ל- אלי פרנק (א. פראנק), הוצאת עוזי, 1967

בספר הקדשה:

ספר זה מוקדש לאנשי החרמ"ש, במיוחד לשניים מידידי שנפצעו במהלך הקרבות, ולסמל-ראשון אברהם לוי, שעל-פי סיפורו נכתב הספר.

 

 

...מנוסתם של כוחות הרגלים והשריון המצרי מאזור סיני דרך המעבר הצר של המתלה, יצרו מקום פקק-תנועה ענק. אלפי מצרים שניסו לפלס דרך לתעלה עם רכבם ושריונם, לא היססו להשיב אש.

מטוסי חיל-האוויר, שכבר בשעות הבוקר של אותו יום חסמו את פתח היציאה מן המתלה בהפגזה מרוכזת, מנעו תנועה שוטפת...

"הם חשבו להגיע לתל-אביב," העיר מישהו. "ולהשליך אותנו לים. מדוע לא נעשה אנחנו להם אותו דבר. נפלוש לקהיר ונשליך אותם לסואץ"...

"רשום, רב-סרן, רשום את הקליעות", אמר המג"ד לבני. "אני רושם. זה נראה קצת משעשע, אבל זה טוב בשביל הסטטיסטיקה, האין זאת?"

"זה טוב להרבה דברים. אני בטוח שהמלחמה הזאת תיכנס להיסטוריה, ושיטות הלחימה ישמשו ללימוד במשך שנים באקדמיות הצבאיות".

"האין אתה מחמיא לעצמך, מג"ד?" שאל בני.

"אני אינני ולא כלום אני בסך הכול בורג במכונה האנושית הגדולה הזאת, הקרויה צה"ל".

"כן, מכונה אנושית מופלאה", העיר בני לעצמו ואחר כך רשם, "שלושים ושתיים פגיעות מצוינות"...

"חיים!" קרא המג"ד, "תן לי את המפקדה".

כעבור שלוש דקות נוצר הקשר, והמג"ד ביקש סיוע אווירי כדי לסיים את המלאכה אחת ולתמיד.

"סיוע אווירי בדרך אליך, מפקד", נאמר בשדר החוזר, "החזיקו מעמד".

שני מיראז'ים הגיחו מצפון סמוך לשעה חמש, וצלפו בדייקנות בכל כלי הרכב שעמדו להיכנס אל תוך לוע הקניון...

למרות כל הנזקים והאבדות בנפש שנגרמו להם, מספר החיילים שנותרו בחיים היה רב מהכוח שלנו. היו שם כשלוש מאות איש לפחות, לכולם בקשה צנועה אחת, שניתן להם מים, ונניח להם לחזור לתעלה.

"לא נוכל להתאכזר אליהם, המפקד", אמר החובש היחידתי למג"ד.

"נקציב להם כמה ליטרים בשבילם. גם לנו אין הרבה"...

 

...קרני השמש הראשונות הפיצו אור זהוב-לבנבן על פני המדבר. אלמלא העייפות הרבה,...איש לא חשב להתפעל ממשהו...

21.04.2013

 

שלמה שפירא: אליהו משיח - משני ספרי שירתו - למה יסתכסך הצב החש תחושת מגן-קעור עם העולם הרואה אותו שריון קמור ...והשואה מתחוללת בי...

שלמה שפירא


למה יסתכסך הצב...עם העולם הרואה אותו שריון קמור

...והשואה מתחוללת בי... 

 

"בין ראי קמור וראי קעור", הוצאת עקד, 1987

"בין אביב לסתיו", הוצאת טרקלין, 1979

ל- אליהו משיח (יליד עיראק - 1930)

 

בספר "בין אביב לסתיו" ישנה הקדשה:

לרותי

 

בספר "בין ראי קמור וראי קעור ישנה הקדשה:

לאמי

עצם את עיניה

הלֵאוֹת

הַנֶּצַח

  

  

*   (שיר מעמוד 11, מהספר "בין ראי קמור וראי קעור")

 

למה יסתכסך הצב החש תחושת מגן-קעור

עם העולם הרואה עליו שריון קמור?

  

 

*   (שיר מעמוד 112, מהספר "בין ראי קמור וראי קעור")

 

ניב היה בפי אמי

נפלא מכל אשר ידעתי

נכש עשבים שוטים,

סלל את נפתולי הדרך

העוברת בסוד הווייתי,

והוליך אותי אל עץ-הדעת-החיים;

         בהגיעי,

נשכתי בשני סלידה

       פרי רקוב

מעץ-הדעת-מותה

    של אמי.

 

  

*    (שיר מעמוד 34, מהספר "בין אביב לסתיו)

 

יש ו-

השואה מתחוללת בי,

ואני נוטל את החַמָּה,

ומשליכה,

והיא מתרסקת,

מְשַׁלַּחַת ששה מיליון גצים,

הזורעים בהלה בלב הרקיע.

כוכבים נסים על נפשם

ככלבים יידו בהם אבנים;

אש תפת נפלטת

מלַחֶכת בשמים.

האדמה עולה ויורדת

כסירה על גל ענק.

הרים טָרַף אותם ברק.

הים התקמט בַּעֲווית,

ונֵד מים ניצב עמד,

מאַיֵּים לִפּול,

להציף הכול.

עצמתי עיניים עד כאב,

עד חֲלֹף גַּל הטרוף

ופקחתי אותם:

השמש אספה שבריה;

והעולם חזר לבראשית.

17.04.2013