שלמה שפירא
ג'ורג' עובדיה הנכבד זכר צדיק לברכה
השינה פורשת ורדים גם עכשיו למפיק הסרטים הנאיבי המוכשר ש- עשרות שנים ישב על כסא / על כסא מלכותו והפיק סרטים - ג'ורג' עובדיה (נולד באימפריה העות'מנית (יש הטוענים בשנת 1915 בעיראק) ונפטר בשנת 1996 (שהיו בחירות - ו- 30 אלף קולות הכריעו בין בנימין נתניהו לשמעון פרס.) . מפיק הסרטים הזה היה משנן לעצמו: "אין לי אדם שיפתח בשבילי את לבבו". הוא היה מפיק סרטים ולא ביולוג - כי אם היה ביולוג וחי כמה שנים יותר מאוחר, אולי היה בוחר לעצמו מקצוע אחר - איך להבין בחלבונים ובריצוף לזיהוי נוקלאוטידים בצופן הגנטי.והיה בעצמו מבין את לבבו בחקר האדם - שעשה טוב מה שעשה בישראל ואסור לאדם להתייאש לעולמי עד.
גם כשהייתי נער, הבנתי אותך אדוני ג'ורג' עובדיה הבמאי המצליח בסרטי בורקס בישראל בשנות ה-70 במאה שעברה. "ג'ורג'" זה "גורג'י" העיראקי. גם לאבי הרוקח קראו בעיראק "גורג'י"/"ג'ורג'. אמנים עולים חדשים מעיראק היו חייבים להתחיל "במאות" מאפס בהגיעם לישראל ובעיני האשכנזים של אז המנטליות המזרחית הייתה רדודה ומפגרת.. בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה עד עוני הקהל המזרחי אהב את סרטיו. הוא היה אומר: "כשהקהל בוכה, הקופה צוחקת" אך לא לעולם חוסן לאדם למרות שהיה עקשן והחזיק עד יום מותו בנגטיבים של סרטיו בגומחה עולה אבק של שנותיו האחרונים ומבתים שקנה בכיכר המדינה הגיע לשכונת עוני בחולון. אדם שכתב שמו בעברית וכל דיאלוגי סרטיו כתב בערבית (כנראה, הוא ידע לדבר גם פרסית). שמחתי לקרוא שהתחתן בגיל מאוחר כשהוא כמעט זקן מאוד והביא לעולם שלושה ילדים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!