שלמה שפירא
"ננה" ל- אמיל זולא - ספר ראשון ו- ספר שני, הוצאת הספריה הקטנה, (יפו, ת.ד. 70), עברית: אליעזר כרמי - ממבחר ספרות העולם - ספרון ישן-נושן / דפוס דב גוטרמן, תל-אביב, הגר"א 7 / ההפצה בידי סוכנות לעתונים וספרים י. ברונפמן, תל-אביב, רח' צ'לנוב 2. (הגלופה ברשותה האדיבה של חברת קולומביה. המחיר 250 מיל.
אמיל אדוארד שארל אנטואן זולא היה סופר רומנים, מחזאי, לבריתן, פובליציסט וצלם צרפתי, סופר מובהק ביותר בזרם הנטורליזם, דמות בולטת בתהליך הליברליזציה הפוליטית של צרפת. נחשב, יחד עם פלובּר, לאבי הזרם הנטורליסטי בספרות. זולא היה מראשי המאבק למען אלפרד דרייפוס וחיבר את המאמר אני מאשים...!
ספרים שהופיעו בהוצאה הזאת: "צ'ארדאש" מאת: יאנו האלטאיי / "ארבעה אנשים ישרים": מאת: אדגאר וואלאס / "יצרים" מאת :וויויאן קונאל / "שלוש עשרה מקטרות" מאת: איליה ארנבורג / ננה (א) ו- ננה(ב) מאת: אמיל זולא / "אינגריד" מאת: פיטר טשיני.
מ- ספר שני "ננה" : ..."ברלין! ברלין! / "כן, על ברלין..." מלמל מיניון פילוסופית, "עד שתישברנה מפרקותיהם, הדיוטים!". פונטאן הרצין, ואמר שהוא מתכונן להתנדב לצבא, למרות גילו. הוא דיבר גבוהה על חובות כל האזרחים להגן על המולדת, ועמד לפני שומעיו כנאפוליאון בונאפרטה באוסטרליץ'. / באחת הכורסאות, על המרפסת הרחבה של ה- "גראנד הוטל" - ישב גבר שחוח, והסתיר את מרבית פרצופו בממחטה, מגבעת, וצווארון מורם. פושריי חייך והורה עליו ליתר הנאספים - היה זה הרוזן מופאט...הוא ישב בפנה מרוחקת, עיניו נעוצות בחלונות של הקומה השניה. הוא ישב כך מאז הבוקר. הרוזן שמע על מחלתה של ננה מפי לאבורדט, ומיד בא ותפס את מקומו כאן. בכל חצי שעה היה ניגש חרש אל מנהל המלון, שואל למצב החולה, וחוזר אל מקומו. הוא לא ראה ולא שמע דבר חוץ מהשם הקצר "ננה"...לא ידע על המלחמה שהוכרזה, ולא שמע אפילו את רעש ההמון. הוא לא ראה את החבורה הנועצת בו מבט תמה, ניגש ושאל לשלומה של ננה. / "אדוני, המאדאם מתה לפני רגע.", ענה המנהל. / ננה מתה! הכל קפאו על מקומם. הרוזן חזר למקומו, ושיקע את פניו בממחטתו...על ברלין! על ברלין! געש ההמון בחוץ. מיניון נשם לבסוף לרווחה. רוז תעזוב עכשיו את החדר הארור הזה...ננה, נערה יפה כל כך - מתה ! פונטאם שיחק במסירות את תפקיד האבל. פושריי, למרות הבוז-העיתונאי שלו לכל רגשות - נשך בכל זאת ביתר עוז את קצה הסיגר שלו. הנשים הזכירו מה יפה היתה המנוחה ב"מלוזינה", כשפונטאן שיחק בתפקיד הנסיך...הכל שקעו, בהעלאת זכרונות נלהבת מאותה תקופה, זכרו את ננה בתפקיד וינוס, במערה המבריקה שבהר הגעש...היא לא הצטרכה אפילו לחייך אל הקהל - האולם רעם תמיד למחזה הזה...לעולם, לעולם לא תראה עוד פאריז את הכתפים הנפלאות, את השוקיים, החזה...את שיער-הזהב השופע...כה משונה הדבר, לדעת שננה מתה ואיננה כבר! / "חבל על כל ההנאות הללו, שננה היתה יכולה לתת לפאריז!", מלמל מיניון, בקול של אדם חסכן, הרואה בכאב אמתי משהו בעל ערך יורד לטמיון. / אותו רגע הופיעה בלאנש דה-סיבריי, ואיתה - עלו קארולינה ולוסי אל חדר המתה, סקרנותן מתגברת על פחדן. מיניון קרא אחריהן לשלוח מיד את רוז מהחדר, ופנה להסביר לשני הגברים שנשארו לידו, כי איש אינו יודע את סכנת ההידבקות במחלה אינם גדלים אחרי המוות. / "על ברלין!" רעם הרחוב...לאה דה-הורן, שחייתה על כספם של מיניסטרים-לשעבר מימי שלטונו של לואי-פיליפ , חזרה בעצב של תוכי: "המלחמה הזאת - אה! איזו איוולת! איזו טעות איומה !" / "להיפך זוהי מלחמה על כבודה של צרפת!" התריסה לוסי שצרכיה סופקו על-ידי מאהבים מחצר הקיסר, ולדידה זה עניין משפחתי, ממש, "אין אנו יכולים לשאת עלבונות נוספים מהחזירים הגרמנים הללו! ואל תחשבי שאני אומרת זאת בגלל הנסיך שלי - הוא היה ונשאר בחור קמצן עד לאימה! מטמין את הלואידורים שלו בנעליו כשהוא שוכב לישון, ומנכה לי תמיד את הפראנקים שהוא זוכה ממני בקלפים...בכל אופן, התנהגותו לא מונעת אותי מלומר מה שאני חושבת.
לדעתי, המלחמה הזו הינה הכרחית לנו!"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!