שלמה שפירא: "יום השוק" - "רומן רולן", עברית: "י.ה.ייבין", ספר ישן בהוצאת נ. טברסקי, 1948 / השיחות בין המחבר על צלו (הייתי אומר: עם צלו)

שלמה שפירא

"יום השוק" - "רומן רולן", עברית: "י.ה.ייבין", ספר ישן בהוצאת נ. טברסקי, שנדפס לפני תש"ח, בסתיו שנת תש"ז במהדורה מיוחדת בדפוס "ספר" תל-אביב, 1948. (מספרי "ספרית שטיבל", חברה בע"מ. מעניינים השיחות בין המחבר על צלו (הייתי אומר: עם צלו) והנה אביא חלק מהן כאן:

* // אני: בוודאי, כלום התחרות היא מצרך, כריסטוף? החלטת להטיל מחלוקת ביני ובין העולם כולו? // כריסטוף: אל תעמיד פנים  שלא מתפלא. ברגע הראשון כבר ידעת, לאן אני מוליכך. // אני: אתה מקפחני בדברים יותר מדי. אתה מקניט את אויביך ומביא במבוכה את אוהביך. בשעה שהענינים מתנהגים שלא כשורה בבית נכבד - כלום אינך יודע, שמן הנימוס הוא שלא לדבר בם?  // כריסטוף: מה לעשות? אינני בעל-נימוס כלל. // אני: יודע אני זאת , הורון הנך, גבר לא יוצלח! מרננים אחריך, ששונא אתה את כל העולם  כולו. כבר יצא טבעך בארצך לאנטי-גרמני, בארצי אני יצאו לך מוניטין של אנטי-צרפתי, או - מה שעוד קשה יותר של אנטישמי. השמר לך מדבר בכלל ביהודים...האם בשביל שהרבו לעשות לך טוב, תדבר תועה עליהם? //כריסטוף: למה זה אמנע מהביע את כל הטוב והרע שאני חושב עליהם? // אני: אתה מדבר עליהם ביחוד רע. // כריסטוף: הטוב יבוא אחר-כך. כלום צריך להיות ביחס אליהם משוא-פנים יותר גדול מאשר ביחס אל הנוצרים. אם אני מוכיח אותם, הרי זה מפני שהם ראויים שיטפלו בהם. מקום בראש אני נותן להם, מפני שהם תפסו מקום חשוב זה במערב שלנו, ומפני שרבים מהם מאיימים בסכנת מוות על התרבות שלנו. אבל לא נעלם ממני , שיש בהם אחרים, שהם גדולי העלילה והמחשבה. יודע אני , כי גזעם מצטיין עוד בדבר אחר, יודע אני את כל תוקפה של מסירות-הנפש, כל נקיות-הדעת השחצנית, כל האהבה והשאיפה לטוב, המרץ שאיננו יודע לאות, העבודה העקשנית והצנועה שבאלפים מהם . יודע אני, כי יש אלוהים בקרבם, ומשום כך אני מתרעם על אלה שכפרו בו, על אלה הבוגדים בעמם בשביל הצלחה משפילה ואושר נבזה. המלחמה בהם אינה אלא הגנה על שמם מפניהם, בשם שבשעה שאני מתנפל על הצרפתים שאינם מהוגנים, אני מגן בזה על צרפת. //אני: בני, מתערב אתה בענינים שאינם שלך, זכר-נא את אשת סנגרלה, שחפצה להיות לוקה "בין הדלת והמזוזה..."עניני עם ישראל אינם נוגעים לנו, ואשר לענייני צרפת, הרי דומה צרפת למרטינה, סופגת היא את המלקות, אבל אינה מרשה, שיאמרו, כי הילקו אותה. // כריסטוף: אף-על-פי-כן נחוץ לאמר את האמת, ביחוד למי שאוהב אותה, ומי יאמרנה לה, אם לא אני? - הרי לא אתה. אתם קשורים זה בזה בעבותות חברתיות, ביחסים של הכרת-פנים, של חששות ופקפוקים. אני אין לי יחסים, אני בן-עולמכם. מימי לא השתתפתי אף באחת מכנופיותיכם , אף לא מקטטותיכם. איני אנוס כלל להיות תמים-דעים עמכם או לקחת חלק בשתיקתכם. // אני: נכרי הנך. // כריסטוף : כן,כן יאמרו, האף אין זאת? מוסיקן אשכנזי אינו רשאי לשפוט אתכם ואינו יכול להבינכם? טוב. אולי טועה אני, אבל לכל-הפחות אומר לכם מה חושבים על-אודותיכם אחרים מגדולי חוץ-לארץ, שאתה יודע כמוני  - הם גדולים בין רעינו המתים ואלה שהם עדיין חיים - אף אם טועים הם, ראיות מחשבותיהם שנדע אותן, ולא עוד אלא שהן יכולות להביא לנו תועלת. כדאי הדבר לכם יותר מאשר לחשוב כמו שאתם חושבים, כי הכל מעריצים אתכם ואתם מעריצים עצמכם - או מבטלים עצמכם - בהדי הדדי... // אני: חדל לך מצרפת, אפילו לשם הגנה, אתה מפריע את שלומם של אנשים ישרים... /...כריסטוף : ...עמדנו על נפשנו, נצלנו...ואיך אפוא לא נציל אחרים!הניתן גם להם, כשהם לעצמם, להתלבט באותה דרך-התלאות ולא נושיט להם יד לעזרה? לא, גורלם וגורלנו כרוכים יחדיו. רבבות אנשים ישנם בצרפת החושבים בלבם, מה שאני אומר בקול רם, סבורני, כי מדבר אני בשמם, אם כן אדבר על-אודותם, ממהר אני להראות את צרפת האמיתית, צרפת המדוכאה, צרפת העמוקה - יהודים ונוצרים, נפשות מעורטלות מכל דת ודם, - אולם בכדי להגיע אליה צריך קודם-כל לפלס לנו נתיב בין אלה, השומרים על פתח הבית. תתנער-נא השבוייה היפה מאדישותה ותקרקר קירות בית-כלאה, אין היא יודעת את תקפה ואת אפסות אויביה. // אני: צדקת, נשמת אפי, אולם עשה מה שתעשה ובלבד שלא תשנא. // כריסטוף : שנאה אין לי, אף כשאני חושב על הגרועים בבני-אדם. אני יודע כי בני-אדם הם, כי סובלים הם כמונו...כשתנצח במלחמה, עוד מעט...עוד מעט וניצחת. הנה מעל לראשך כבר טסות סנוניות האביב...