שלמה שפירא: עיראקים גרים בתוך השכונה

שלמה שפירא

עיראקים גרים בתוך השכונה

שנת 1976. עברנו לגור בשכונה של קוטג'ים. חול ואבנים עד הבית.

לא היה מספור בתים

לא היה חשמל קבוע והקבלן סידר חשמל ארעי.

בת האחות של אשתי - חביבה, החליטה לבקר אותנו. 

הגיעה לשכונה וחיפשה אותנו. ראתה בכניסה לשכונה אישה ששמה נ.ר. ושאלה אותה:

"איפה גרה משפחת שפירא?"

נ.ר. ענתה - את מתכוונת ל-עיראקים?!

זה היה לפני יותר מארבעים שנה.

היה לבתי הבכורה יום הולדת ובני כיתתה הוזמנו למסיבה בשעה שבע בערב.

אנחנו גרים בבית על אדמה ואת המסיבה החלטנו לעשות בחצר.

השאלתי מכשיר טייפ עם שירים ליום הולדת.

המסיבה נגמרה בסביבות השעה תשע, התחלנו לפנות דברים מן החצר ולא הפסקנו את המוזיקה

שכנה א. שגרה ליד הבית שממול ניגשה אלי בזמן פינוי הדברים מהחצר

וביקשה שאפסיק את המוזיקה

ניגשתי אליה, הראיתי את השעה והיא בשלה 

"הילדים הלכו, למה אתה לא מפסיק את המוזיקה"

ניסיתי שוב להעמיד אותה במצבה הנכון בזמן הנכון 

אך לא נרמזה

עד שאמרתי לה:

"חיכיתי שתבואי ותרקדי עמי"

נפגעה האישה - יותר מארבעים שנה - בלי מלה בלי שלום, אך בעלה וילדיה נשארו בידידות עמי.

מקרה אחר:

יום העצמאות - אנחנו זוג הורים עם ילדים קטנים

החלטנו "לעשות על האש"

השכנה ליד ביתי נכנסת ושואלת: איזה בשר אתם שמים על האש שמוציא ריח מן האש?

עניתי לה:

"כשנגמור לעשות על האש, אביא לך במתנה את המנגל שתעשו על האש ותבדקי".

אנחנו לא חסידי מנגלים. 

ילדים אוהבים שמחה ביום העצמאות 

אנחנו כהורים החלטנו לא להתרוצץ בפארקים

הכנתי מנגל לעשות על האש.

בתיאבון!

24.08.2021