שלמה שפירא
שיר בדידות לרוני קובן
מקים אריות כאב מרבצם
עד לאן ניסיון להיכנס לשדה קוצים ולהדליק מדורה?
עם קיר תמונות, ניחא - זה נחמד.
אך כאשר נכנסים לקירות הבדידות - יש כאן חידה:
לחשוב עם לחשוב בלי
זה שמחה זה כאב
זה תקווה זה אכזבה
זה פריחה זה שרפה
זה בקשה זה מניעה
זה לדה זה הפלה
זה זמן זה מוות...
אין מניעה מאדם לחבק לחבק לחבק
20.08.2021
רוני קובן אהוב עלי מאד באנושיות שלו.
השבמחקשבת שלום
רחל הדר,
20.082021, 11:13
תודה שלמה על שירך המקסים. רוני קובן הצליח להעביר לצופים ברגישות רבה את נושא הבדידות. אכן כמו שכתבת: ...."אין מניעה מאדם לחבק לחבק לחבק". כל טוב לך והרבה בריאות . נהדר שאתה מתמיד כל יום בכתיבה. לא משעמם לך . בברכה רנה דרור
השבמחקתודה רנה,
מחקבידידות ובברכה,
שלמה שפירא
שבת שלום שלמה
מחקמה שלומך? אני נהנית מאד לקרוא את שיריך. אתה איש אשכולות. לא משתעמם לרגע. הכתיבה והשיתוף הם עוגן לחיים.
בשש השנים האחרונות אני עסוקה בעיצוב תכשיטים מאלומיניום צבעוני. ממחזרת קפסולות נספרסו ויוצרת אומנות מקורית.
כל יום אני מתחדשת בעיצובי רעיונות. בעיני העיצובים הם המשך ישיר של הקולאז'ים שאני יוצרת באמנות הפלסטית. פשוט החומר שונה והתוצאה היא פיסולית.
רנה דרור
מחקמָראָה לזמן
אמן יוצר לעצמו , מתוך עצמו וחוזר אל עצמו .
רנה דרור.
ציירת. אמנית רב תחומית.
מעצבת תכשיטים
צועדת עם הזמן.... מתחברת לשינויי הזמן ...
מתבוננת לזמן בעיניים...
יוצרת דיאלוג צורני וצבעוני
והזמן לובש צורה...
רנה דרור מעמידה את עצמה באמצעות צילומייה בזמן הווה, עדויית תכשיטייה ,
על רקע צילומי פספורט וציוריי דיוקנה
מזמן עבר... בין השנים 2005 -1965