שלמה שפירא: על מחקר וחוקרים, על הרהור בְחוֹרים של "ההיסטוריה", האם מחקרים היסטוריים הם לא סוג של השערות והגיגים?

שלמה שפירא

על מחקר וחוקרים

על הרהור בְחוֹרים של "ההיסטוריה"

האם מחקרים היסטוריים הם לא סוג של השערות והגיגים?

בעקבות הרצאה לגמלאים ששמעתי הבוקר בהרצליה בסינמטק המקומי מפי יוסף נינוה בנושא

"הספרים החיצוניים" שבה הדגיש כמה רב הנסתר על הנגלה בתנ"ך.

מסביב הנושא נזכרתי בכתבתי על "התפילין" שאותה כתבתי בכותרת "תפילין הראש , הנחש , השבת והכיול העצמי" ב-6/3/2008 20:53, שהכנסתי אותה שוב לבלוג עם שנויים קלים ב- 19/3/2009 18:33 בכותרת  " התפילין היהודי כאנטיתזה לנחש המצרי. תפילין הראש, הנחש, השבת והכיול העצמי" (קבלתי מספר תגובות לנוסח השני).  

בנוסח הראשון , במרץ 2008 שלחתי את כתבתי במייל לחוקרת טובה וידועה וזאת הייתה לי הפעם הראשונה שפניתי אליה ותשובתה נתקבלה לאחר מספר דקות :

שלמה,

אני מודה לך על הגיגיך. אך אודה לך אם תסיר אותי מרשימת התפוצה שלך. הדואר שלי מאוד עמוס.

בברכה,

א.

בתשובתה, בעצם היא אומרת: "מה אתה רוצה ממני עם השטויות שלך ואל תבלבל לי את המוח ".

כששלחתי בזמנו את הכתבה שלחתי אותה לעוד מספר חוקרים והם לא ענו לי בתגובה מתחמקת לא עניינית.

אני שבע רצון מתשובתה הישירה. היא, לפחות, ענתה משהו לגופו של ענין, תשובתה ישירה ומכבד את יושרה. 

אני תמיד מניח מראש שהרבה לא יסכימו עמי עם הכתוב. כי הרי במה דנים הפילוסופים וחוקרי העבר וההיסטוריה אם לא ב"הגיגים" כדי להבין את"הגיגים", הבנה שהיא לא "תורה מדויקת" והרבה פעמים עם הזמן הרצינות מסתלקת גם מפי חוקרים "מדופלמים" !  

***********************

איך צץ אצלי פתאום "התפילין היומיומי"?

שהוא "שיגרה" אצל כל גבר יהודי מאמין וכל כך

קשור בחיינו, שחוגגים בעזרתו את ברי המצווה אצל ילדינו והוא סמל כניסה לאחריות אל החיים .  

חב"דניקים מנסים לעורר אותו בכל פינה ושעל וחכמי תורתנו מנסים להאדיר בכוחו עם הנחתו .

מתי התחלנו עם המצווה הזו ? מתי הניחו אותו בפעם הראשונה , איפה ומדוע ? האם זה היה  צווי

תנ"כי להורות את בנינו להנחתו ? , מה היה עד הנחתו ומה קרה שפתאום נוצר צורך להנחתו.

על איך, מה ומדוע מישהו הגיע להחלטה הזו איננו יודעים ,מלבד שהיא הוראה תנ"כית-אלוהית .

השאלה מאד מסקרנת ותשובה לה לא מצאתי.

בתנ"ך אנחנו דנים על כל תג ועל כל מלה, על כל פסוק, על כל פרק , על כל ספר, ומחפשים כל מידע בהם וכך גם היה בדוגמא האחת שהודגשה הבוקר בהרצאה - שחיפשנו ומצאנו ועדיין אנחנו מחפשים ומוצאים רמזים, למשל, במקרה של ה"ספרים החיצוניים" שחקר רב התפתח וקשור בהם .

חוקרי תנ"ך עבר והיסטוריה הם סוג של עוסקים  ב"צ'ופצ'יקים על קומקום".

הרבה חוקרים נתפשים לנקודת-חן קטנטנה על פני הצ'ופצ'יק של הקומקום כאשר בהרבה מקרים לא יודעים מה יש על פניו, על אחת כמה וכמה מה יש בתוכו ועל אחת כמה וכמה כפול ומכופל, מה התרחש בתוכו.

כמה "חורים" יש עדיין בתנ"ך שדשו דשים בכתוב עצמו שעל הכתיבה עצמה נהרות זרמו אל ספריות עזובות מרוב אבק, על אחת כמה וכמה פעורים "חורים מאובקים" בהיסטוריה הלא כתובה, כי הושמדה ואף נשרפה על ידי מתנגדים מסיבות שונות ומשונות.

מחקרים מסוג זה הם מבנים מרשימים ומתוחזקים בהווה ועם הזמן גם בלים וגם כלים אך תמיד יהיו מחטטים , שנקרא להם חוקרים הדואגים לחשוף את ה"זהב" שנשתמר מהם-אם נשאר בהם! ובמידה ולא מוצאים רמזים גם משערים וממציאים ... כי תמיד במחקרים כאלה צריך החוקר להגיע למסקנות.

צריך להדגיש שרק מסקנות חותכות וברורות לעומק  ב"בשׂר החי" הם אלה שיישארו. יתכן גם שהשערה שהומצאה מתחמקת ונכנסת ב"שורות התחתונות" של ההיסטוריה .  

מחקר-נושא-פנורמי הוא חיטוט בנדבכים שבתוך עגול אחד בעצה של גזע עץ חזק אך כמה קשה המלאכה בשחזור נקודה אחת קיימת על עיגול-העצה ואנחנו יודעים כמה עגולים כאלה ישנם בתוך גזע עץ ובתוך עצים רבים אפילו ששרדו והאינסופיות אינסופית.

לפני חוקרי עבר והיסטוריונים מונחת עבודה קשה אינסופית על חורי העבר וההיסטוריה.

המלאכה קשה עד מאד.

22.11.2009

שלמה שפירא

התפילין היהודי כאנטיתזה לנחש המצרי / תפילין הראש, הנחש, השבת והכיול העצמי

"ברוך אתה השֵם מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצִוָּנוּ להניח תפלין"

בשנות השמונים נסעתי למצרים שלוש פעמים ובין השאר בקרתי במוזיאונים ובעתיקות ובכל הביקורים האלה נתקלתי במצרי הקדום 
עם הנחש על המצח. 

הייתה לי אסוציאציה שלא סתם בא היהודי ואמץ את הנחת תפילין הראש.

התורה הכירה את מסורות המצרים הקדמונים, וידעה שבמצרים הנחש נחשב לבעל רוח מיוחדת ומשמש סמל לכוהניה וגם סמל לרפואה 

מהאל. במיתוסים המצריים ישנו סיפור אחד ששני זוגות של צפרדעים ושל נחשים הם שהולידו את האל הראשון המצרי הקדום, אתוס. 

מצרים עוררה הערצה בלב עמי הסביבה בגלל עְַנקוּתָהּ בכל השטחים ולמעשה המצרים הסתגרו בדלת אמותיהם לעומת עמי הסביבה 

שנכבשו על ידה או שנזקקו לה והושפעו ממנה בכל אורחי החיים. ישראל העתיקה שהתנגדה לאורחות מצרים ראו את הנחש כיצור 
מיתולוגי שהתמרד באלוהים (היהודי) ואף נשאר מתנגד לו ומהווה אחד מחמשת הסכנות הוודאיות .

כשב- גן-עדן היה נחש, ולמעשה, צריך היה שמחוץ לגן-העדן לא יהיה נחש ואם בכל זאת ישנו הנחש הרי שבעולם הזה נראה שיש טוב 
ויש רע והרמב"ן אומר שראוי היה לישראל נשוכי הנחשים השרפים שלא יראו נחש ולא יזכרו ולא יעלו על לב כלל... עם חוטא מותקף 
על ידי נחשים  וחטא מזמין נחש ואפילו חושך בא בעטיו של נחש ומי בחושך אם לא הרשעים. עד כדי כך שמבחינה אבסורדית יוצאים 
בהנחה שאין פעילות של נחש בשבת ומוכנים להמר שאסור להפסיק בתפילה שמדרבנן גם אם נחש יהיה כרוך על עקב  כי יוצאים 
מהנחה שבשבת אין סכנה ונחש לא יהווה סיבה להפסיק תפילה. "וכי נחש ממית או נחש מחייה ?? אלא שבזמן שישראל מסתכלים 
כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים –היו מתרפאים". בפרשת נחש הנחושת ,אם כבר נעשה נחש, אז באה 
פרשת הנחשים שנישכו בעם בשל תלונתם "אין לחם ואין מים" והפוך על הפוך ,למרות הפרדוקס שהמעשה היה גורם למוות היה 
ריפוי שבאורח טבעי אמור להמית כי בא פיקוח הנפש ללמדך שלא יעשו זאת שנית ואם הייתה פעולה שכזאת היא באה להראות כוונה 
של מזיק וראו הוזהרתם, מעין התראה לבאות.  

כך העם היהודי בהתהוותו שהעריך את המצרי הנמשל לנחש עשה הכל כדי שישׂנא את הנחש המצרי מן השורש ובמקום הנחש על המצח 

הובאה אלטרנטיבה חדשה, התפילין על המצח, אמונה חדשה, האמונה החדשה,

למעשה ,התפילין עצב את היהודי-הבראשיתי ובאמונתו החדשה של עם קטן בהתהוותו נלחם הוא באמונה של מצרים האימפריה של אז 

עד חרמה והאמונה הזאת כל כך חזקה שממשיכה להתקיים עד היום. 

וכך התהווה רעיון הכנסת התפילין, מי שהגה אותו הגה רעיון חכם ויפה . מוטיב הטוב והרע הוכנס בו  ואתה תניחו כל יום והנחתו צריכה 

לבוא מתוך אמונה חדשה, השונה מן המצרים בהבדלי שמים ארץ. הנחת התפילין ברצף יומיומי מכניסה את המניח אותו באותם הזמנים 

להיות צמוד לאמונתו החדשה. על-פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג. ולמרות שקשה להעמיד 
את הטוב כנגד מצב-חושך, כלומר את האור, מול הרע-חושך, וכך מנסים לעשות חשבון יומיומי - אור לעומת חושך, טוב לעומת רע.

וכך כל יום אני-אתה כל היהודים, מעמידים את הטוב מול הרע ומכיילים שנית את דרכינו ומעשינו בגלל יצרנו היומיומי הרע כדי שנדע 
יום יום שלא סטינו מן הטוב אל הרע ואם סטינו - המכייל-התפילין מחזיר אותנו שנית למה שהיינו. בשבת-הקדושה שהיא גם יום 
של לא עבודה אלא יום תפלה ומנוחה עם ההנחה שאין רע בה ורק טוב בה, כאשר רק אלמנט הטוב-האור שולט בה, אין צורך בהנחת 
תפילין. כך הוכנסה השבת כמודל של טוב של אור בחיינו. יוצא שבשבת אפשר להתעלם כליל מן הנחש כי אם אתה בתפילה ובקדושה, 
עִמְךָ אסמכתא בטוחה שלא יאונה רע מן הנחש ומן הרע .

ומנהג היהודים להניח תפילין וכל יהודי משתדל להניח תפילין! שמע ישׂראל השם אלוקינו!

ומה קורה - היום - שיש הרבה יהודים שלא מניחים תפילין:

אותו יהודי שלא מניח תפילין לוקח על עצמו משימה קשה. אין הוא בקטיגוריה של הבחנה בין אור וטוב שמוכתב מן האמונה. כל אחד הופך 

לפי חכמתו ותבונתו למפרש את הטוב והרע לפי הכיול הספציפי שלו ולא לפי כיול אמונתי כולל. וזאת תפיסת חיים אחרת ליהודי. תפיסה 

שמפרה את המהות של התפיסה הבסיסית של היהודי. גם השבת שהיא מהותית בתפיסת היהודי, אי שמירתה משנה את האמונה היהודית 

מבסיסה. ובלי תפילין ובלי שבת אנחנו יהודים שונים והיהדות היא אחרת. וראו איזה אחריות מקבל על עצמו  כל יהודי ויהודי חילוני: הוא 

צריך להיות כל-כך  גדול בחכמתו בתבונתו וביראתו כדי שאם ירצה ביום טוב לעצמו ידע לבער את הרע מקרבו כדי להרגיש את הטוב שבו.

כמה טוב שישנה אמונה שלפחות יום אחד בשבוע נעמד הטוב על משמרתו ואני ואתה אותו מפספסים.

"שמור את השבת לקדשו"!

שנת 2008