שלמה שפירא: פריים !פריים! ל- שלום דרוויש - סקירה על ספרו שהופיעה בעיתון על-המשמר ב- 3.4.1987

שלמה שפירא

ילדה-אם , מאהב-תינוק

סקירתי על ספר שכתבתי ב על-המשמר 3.4.1987

הספר: "פריים !פריים!"
 ל- שלום דרוויש

מבואות שמואל מורה וסמי מיכאל

הוצאת בימת קדם לספרות , 1986

זהו רומן קצר על מעשה שהיה , אך סודו של המעשה אינו נהיר לסופר .

גיבורת הסיפור היא ילדה שהשיאוה לגבר עשיר המבוגר ממנה מאד .

למרות נישואיה ממשיכה הגיבורה , דוריס , לשמור על קשר עם הנער דוד ,

עימו נהגה לשחק בילדותה . מבגידה חד-פעמית אתו נולד הבן פריים

(אפרים) , אותו אוהבת דוריס מכל בניה .

דוריס המבוגרת מחפשת את גן-העדן האבוד של ילדותה : היא מזמינה ילדים

לשחק איתה בחדר-הילדים , מתרפקת ,מצטנפת , כילדה-אשה בחיק דודתה .

היא מטפחת חלום – במקום בו נקטעה ילדותה תמשיך לשחק עם בנה שיהיה

בן-דמותו של דוד . היא , הילדה-האם , תשחק אתו באותו משחק שנהגה

לשחק עם דוד .

לניתוק הקשר עם דוד ישנה משמעות ברורה : ברגע שנזרע הזרע באותה בגידה

עתיד לצמוח מחליף שימשיך למלא את תפקידו של דוד במשחק ולכן אין יותר

צורך בדוד . למעשה , דוריס אינה מתבגרת ונשארת ילדה-אשה , ילדה-אם .

אין זה מקרה ששלום דרוויש בוחר בילדה כגיבורת ספרו הראשון בשפה העברית .

הספר כתוב בגוף ראשון , כאילו מפיה של ילדה . כנראה שהסופר חשב שדלות

השפה ופשטותה ימלאו כאן את תפקידן וכך לא יסתכן בכתיבה יוצרת בשפה העברית .

אך פתרון זה שמצא לו הסופר למעבר לכתיבה בשפה העברית גרם לוויתור על ההווי

המיוחד והרקע החברתי-תרבותי של יהדות עיראק .

היהודים בעיראק חיו במשפחה-חמולה , בקהילה ללא מחיצות בתקופה בה רווחו נישואי קטינות עם מבוגרים .

אך בתקופה שבין תחילת המאה (העשרים)

לשנות הארבעים חלו תמורות רציניות בחיי הקהילה , והסופר התעלם מהן ובכך

יצר סיטואציה עלילתית יוצאת-דופן ובלתי אמינה על רקע המסורת הבגדדית .

אמנם זו זכותו

של יוצר ליצור סיטואציות דמיוניות , אך

בספר יש עיוות של רקע ואמיתות היסטוריות

הקשורות בהווי ובמסורת היהודית . מצד אחד , אנו שרויים בתקופה בה היה נהוג להשיא

נערות קטינות למבוגרים , ומצד שני , הקהל הצובא על בית-הכנסת שצועק "רוצחים , פושעים !".

גם האביזרים בהם הוא מקשט את העלילה , כמו המכונית של החתן , לקוחים מתקופה מאוחרת .

המחבר הרחיק לכת בביטול המסורת השמרנית בעצם ישיבת הכלה על ברכי החתן והמעשים

שהוא עושה בגופה לעיני הקהל היושב במסיבה . הסופר בוודאי רצה להדגיש את הפער שבין

תמימותה של הכלה לבין בשלותו המינית של החתן ובכך לתת חיות לנובלה , אך תיאור זה תמוה

אפילו בימינו , בהם המתירנות חוגגת , לא כל שכן בתקופה המתוארת . קורא הבקיא במסורת

יודע שדברים היפים בצנעה ביהדות השמרנית , כמו יהדות עירק ,

אינם נעשים בפרהסיה , אפילו הם לגיטימיים .

בין שאר הדמויות בספר כדאי לשים לב לחמות . זו נישאה לגבר שלא אהבה ובנה , בעלה של דוריס ,

הוא העתק של האב . האב היה לבקן ולכן החמות חלמה על נכד כמו פריים , שהוא שחרחר .

למעשה , החמות היא דוריס עצמה , אך

מה שהחמות לא העזה להגשים , העזה כלתה .

בתת-מודע

יודעת החמות שהמעשה אינו מוסרי ולכן היא מוצאת לכך צידוק : " ואת דוריס , בבת-עיני ,

כשתתמסרי ליהודה , תתמסרי לתמונתו של אבי פריים , ותמלמלי את המלים שהן מלות הקסם :

עקודים ,  עקודים וטלואים . " גם הבעל הנבגד אינו רואה את המציאות אלא דרך עיני אמו ,

וכך מתקבל הבן הנולד כבנו שלו . המעניין הוא שדווקא משפחתה של דוריס רומזת

שהבן אינו של של הבעל . כלומר ,

המציאות ברורה אם רוצים לראות אותה .

דמות דומיננטית נוספת בספר היא הדודה , אשה המושכת בחוטים , מכוונת ומכתיבה

צעדים , אך נעלמת בשעה בקריטית . דוריס נותנת בדודתה אמון מלא , מתרפקת עליה

כאם , אך למעשה הדודה היא שמביאה על דוריס את הנישואים האומללים שלה .

לא טובתה של דוריס הכריעה את הכף אלא הרצון להיחלץ ממצב בלתי-נעים של

הזמנת חתן ואין כלה בנמצא . "אם רחמין , אל תעשי רעש ! הערב דוריס היא העומדת

לשידוכין ." אך כמו מנהיג המצדיק את צעדיו בתיאוריה שתגייס תומכים , משכנעת

הדודה את עצמה ואת משפחתה שהיא דואגת לכולם ולטובתם .

היחסים בין האחיות בנאליים , שחור-לבן , טוב ורע , אך שוב , הדברים נשמעים

מפיה של ילדה ולכן אין הסופר מטפח בקורא ציפיות לניתוח מעמיק יותר של ראיית

הדברים ומסירתם נעשית מתוך אגוצנטריות – תכונה בולטת אצל ילדים : מי שמתנהגת

כמוה – טובה , מי שלא – רעה .

סופר מוכשר מאד כשלום דרוויש , שכשרונו בא לידי ביטוי חזק בכתיבה בשפה הערבית ,

( ואין שום ספק שיוצרים אחרים מיוצאי עיראק הושפעו ממנו כמו סמי מיכאל ואחרים !)

יצר אמנם רצף עלילתי מובנה הסוגר מעגלים , אך לא הצליח בשפה העברית

לבטא את כשרונו בעומק המחשבה , בעושר השפה והדמיון , ובתיאור פרספקטיבה

של מסורת , אלא הסתפק בדמויות שטוחות , חד-ממדיות .

ובכל זאת , הספר הזה חשוב גם מבחינה ספרותית וגם מבחינה של

הקניית מושג על יהדות עירק בעבר. .