שלמה שפירא
"הינומת הכלה" רומן של "משה שמיר", הוצאת עם עובד, 1984
ספרי "משה שמיר" בהוצאת "עם עובד" : הוא הלך בשדות, תחת השמש, במו ידיו, מלך בשר ודם, כבשת הרש, כי עירום אתה, הגבול, יונה בחצר זרה, הגלגל החמישי, במו ליבי, הינומת הכלה.
עזרא זוסמן : "לכאוב מכבר שכחה לא יכלה ולא יכול לו גם זכרון. הוא שמור עמה כהינומת הכלה השמורה במנוחת הארון" .
עמוד 7 : בחמשת ימי ההפלגה הבאים היה מצדיע לה כל אימת שנפגשו באחד המעברים. לא לוותר, היתה לאה מסכמת, לעמוד על צדקדתך, להתקומם על כל מעשה עוול, אבל - ברוח טובה. "חיוך" היתה מנידה אצבעה על שומעיה, "קל מאויר, חזק מאבן." ובכן, מה לעשות, אין לי גיבורה בכיינית בשבחיכם. אף כי הוכתה קשות בחייה, והמשהו הזה שאינו נמס לעולם, שחבוי לה מתחת לעורה תמיד, הדבר הזה אינו עצבות, גם לא כאב נמצץ - הוא האזנה. אשה בהאזנה מתמדת יש לכם כאן, במין הקשבה מתוחה לאותות קוראים, מן העולם הגדול, אולי מרבונו-של-עולם - באופן שהבינה אותו.
עמוד 102 : ...כבר היתה דירה. היה הכול. ר' גדליה הסביר, בהנמכת קול ניסה להחדיר למוחה של אשתו קצרת-הרוח את עובדות החיים. הרי הדברים קשורים זה בזה, ואין לנתק... לשם כך הלא יש יהודים, יהודי מתווך, יהודי משדך, יהודי מוציא ויהודי מביא. יש דירות, ברוך השם, בעד כסף יש הכול. דירה של ארעי ודירה של קבע וליום ולחודש ולשנה. ובכן, את הכסף מקבל היהודי המתווך. כמי תיווך כשר וישר. אתה מקבל כתובת, אתה משלם דמי תיווך ושכר-דירה. היא מוצאת חן בעיניך? מי מפריעך לחפש אחרת? העיקר שכתובת כבר יש לך. ועיקר-שבעיקר -רשיון, והמחיר כלול. מזל טוב, מזל טוב!
עמוד 224 : ..."השכל אומר," הסביר הוגו, "שאסור לנו להרשות לעצמנו קשרים שיש בהם, כמו שאומרים, אחריות ... ובשביל זה - ברטה היא אידיאלית. אינה נותנת דבר - ואינה לוקחת דבר." "אפשר, אפוא," היטיבה לאה להבין, "היא, כלומר, יכולה להגיד אותו דבר עליך. לא מקבל - כדי לא לתת." "ממך, ליזה - אני מפחד. כי אתך לא משחקים. אתך - זה עד הסוף." מניה הוציאה ממנה, בפרטי פרטים, את סיפור ליל-המעצר שלה ואמרה: "אנחנו הנשים, החברות - חשבי על זה - עושות דרך כפולה מזו של הגברים - רק כדי להגיע אל קו-ההתחלה. לצאת מהבית? מלחמה שלמה. ואחר-כך, כשאנו כבר רצות יחד אתם, עם מלים יפות באויר - שותפות, שוויון - מסתבר שיש לנו - החלשות - משא כפול על הגב. אלי שלי הטוב - אני גאה להיות אשה!"...
עמוד 254 : ...לאה פשוט לא ויתרה. היא פשוט נכנסה בשתי רגליה אל עולמה של הגראפינה אולגה ודיברה אליה כחברה, בהגיון של הליכה לקניות בשוק. כאשר תבוא, בעוד ארבעים שנה ושנה ללמד בישול וניהול משק-בית, היא בת קרוב לשבעים וחניכותיה עולות חדשות במעברת באר-יוסף, דוברות בעשר לשונות רק לא בעברית - תהיה זו אותה גלמיות עיקשת שתפנה לה את הדרך אל האוהלים והבדונים. היא פשוט לא תשמע את התמיהות, או הטריניות - ובחדר-האוכל של קיבוצה החדש לא יגיעו לאזניה רמזי הגיחוך. היא תהיה נודניקית זקנה, הפוסעת בצהרי-יום בחול הלוהט, בדרך למושבה, להשיג חמרי-חיטוי הירקות, או גנבת פשוטה הנוטלת ללא רשות את אחד המאוורירים מצריף-המזכירות של הקיבוץ לתתו לצריף מרפאת-התינוקות במעברה. הו, כן, היא תשאיר פתק בכתב-ידה הלא-רהוט: "תודה בשם תינוקות אחרים. לאה" ...בלילה דלק האור במסדרון שבין החדרים, ולאה השאירה את דלתה פתוחה, ושכבה ערה שעות רבות. כל הדברים הטובים הם שקר. רק הדברים הרעים הם אמת, והמוות הוא האמת הגדולה מכול. צליעתה של אולגה זכירה לה את סוניה מז'יטומיר ואת לילי-הוידוי הארוך שלה, שבסופו לקחה המסכנה את מזודתה והלכה והטילה עצמה מעל הגשר, אל תוך הנהר. מכל משפחתה נותרה לה, לסוניה, אחרי הפוגרום הגדול של ז'יטומיר, רק אחות נשואה...כל הלילה סיפרה איך התחנן אביה על חייו. גם אחרי ששחטו את אשתו, גם אחרי שרצחו את בנו, גם בעת שאנסו את בתו, ועד שנתקע הסכין בגרונו. כל החברים ריחמו על סוניה ברקוביץ, אבל גם קצת התרחקו ממנה. והיה נוח, כנראה, שהיא שותקת, היה נוח שכולם ישתקו. היתה להם עצובה אחת ביניהם, הסתובב להם פצע פתוח ביניהם ואסור לגעת. רק לאה נגעה, והיטב נגעה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!