שלמה שפירא
בגבול המבטים
היום - מביט על עצמי כשאני קם בקושי מהכיסא ופולט ביטוי מפי - "יא אללה" - "תקים אותי כאבי יצחק עקידא ברחמיו"....
תוהה - אדם כמוני - יודע בזיקנתו להיות "בגבול המבטים" יותר מכל אדם צעיר, אדם מבוגר, איש-צבא, פוליטיקאי, מדען ...ומתייחס כמה שהוא יכול בקצה גבול יכולתו -
להיות כמה שיותר ברור לעצמו, להסיר טשטושים מעצמו וברגעים כאלה תחושתיו טובות שלא לפול לחסדי אדם וימי חייו הנותרים יהיו בעזרת בחאיאת אללה .
זקן אני - עודני צלול (אולי) ואזרח מן השורה, בוכה-צוחק, דואג-רגוע, מרגיש בגילי שרק אם אמות - ימפו את לבי האנושי ותבוא נחת בציונה גואלתי.
הסתכלתי ביום חמישי בטלוויזיה בהפגנת החרדים. וחשבתי אם יש אמת באמת-תורתנו-הקדושה : מצד אחד - "הכל מופגן בהבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש" ומצד שני שוכבים המונים חרדים על הכבישים בשמש העולה משחרית עד מעריב ואין דין ואין דיין.
יש בי הערה ואין בי הארה -האם ניתן להאיר במצב כזה תקוות חיים לחיינו - "לעבודה למלאכה, לצבא (צה"ל) ולגמילות חסדים...וטובים השניים מן האחד, שאם יפולו - האחד יקים את חברו... יהודים חברים אנחנו למצוות לעבודה לתורה ולהגנה על עצמנו ועל מולדתנו - מולדת-עברית-יהודית...
במדע חיי הביולוגיים ידעתי לשלב תורה ועבודה - כיפה הייתה תמיד בכיסי - שאפשר וכשצריך הצטרפתי והתפללתי.
בושה-בושה! - עדיין יש בארץ-ישראל המובטחת חרדים אשכנזים וחרדים ספרדים ו- תתי-חרדים-אשכנזים ותתי-חרדים-ספרדים. מהומה על לא מהומה ומכל המהומות לפתע פתאום מת בחור חרדי - תהיה מנוחתו בגן-עדן (ואולי לא היו הדברים מעולם שתורהה קיצונית ככל שתהיה גרמה למותו.)
תורתנו הקדושה לימדה אותנו בפנים מול פנים ולאורך החיים כי אני ואת ואתה יהודים - יהודים בפנים מול פנים ולאורך החיים וכל יהודי הוא חוליה אחת בעמוד השדרה שלו ובמעמוד השדרה של עמו. יהודי הפוגש יהודי כאילו פוגש עצמו ויהודים רבים אחרים יגיעו אליו שוב ושוב - הלא כולנו בסירה יהודית אחת בארץ ישראל.
לפני שנים קמו אינטלקטואלים מזרחיים שלא שולבו באמת ובתמים בשכבה האינטלקטואלית האשכנזית וקראו לעצמם "יהודים-ערבים".. הדבר החזיק מעמד כמה חודשים ולאחר מכן לא דובים ולא יער.
לפעמים, גם כשהתפללתי קצת השתעשעתי - מ- חוליו איגלסיאס הספרדי הגוי. למדתי משהו - לשיר עצמי כספרדי (תוך השכחת איזבל ו-מרינדה שלו). בהרשלה האשכנזי השתעשעתי לא מעט מצאתי שאפשר לחלום את האשכנזי...
גם אם אני לא דתי היום מספיק - את ה- "קדיש" לאבי ולאמי לאחר שנים לא שכחתי. בבית-כנסת אשכנזי הייתי קורא "קדיש בנוסח ספרדי-מזרחי" - הקדיש טיף טיפה ארוך מהקדיש האשכנזי ובבית הכנסת האשכנזי היו המתפללים מרימים גבה כשמישהו מאריך בנוסח ה- "קדיש".
מעניין היה שדווקא העיתון הדתי "הצופה" הרשה לעצמו לפרסם כתבותיי ושיריי. וזאת מבלי שהייתי אשכנזי ולא הלכתי ולמדתי "יידיש" .
יש הטוענים -היום - שבנות ממוצא ספרדי לומדות יידיש כדי לבלבל את מראיינותיהן לקבלתן בבית ספר אשכנזי שרמת לימודיו גבוהים מרמת הלימודים בבית-ספר מזרחי.
חושבני - שכולנו נמשיך לאמץ את אימא את מאמא - "יידישימאמא" "עיראקיתצאמא", "מרוקאיתמאמא" ...כל אימא הניקה תינוקה בחלב.
הערה - לאחרונה, הבנתי למה "יהודה פוליקר" שר "פנים אל מול פנים" ולא "פנים אל פנים" .
