"שולמית גלבוע" - "ארבעה גברים ואישה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2000.
בספר קדשה: "לארבעת הגברים של חיי - אלי והבנים: ניב, אימר, דניאל
התוכן : ילדה משוגעת, זכרון יעקב שלי, Don't Worry,Be Happy , הגוף הוא מתנה, גבעול אדום, כן, דנה,כן!, מזכיר י סאטיר, הלבשה תחתונה, שלא כדרך הטבע, סובי סובי-ממטרה, הפעם הראשונה באמת, אני ולא מלאך, זה זה זה, נופל לרגלייך-ביניהן, אמבטיה לוהטת, נכון שטוב לנו? נוזל חם-צמיג-בין ירכי, ראש סיכה, ערגתי, חיכיתי לך סנאית, אהבה בימים קשים.
מ- גב הספר: ארבעה גברים ואשה הוא ספר מסעיר, סוחף, מהנועזים ביותר שנכתבו בספרות העברית. הגיבורה, אשה עצמאית ובשלה, חוזרת במשך 24 שעות קריטיות בחייה אל ארבעה סיפורי אהבה מעברה, ומבררת באמצעותם את פניה השונים של התשוקה, אך בעיקר את המהוגנות, הבושה והיצרים שלה עצמה. הגברים, השונים לחלוטין זה מזה, הם תחנות מעבר בסיפור התבגרות מפוכח, רווי סקס ותובנות, שתחילתו תלות וסופו עצמאות, על רקע חברה משתנה ומתוך כנות וישרות פנימית, לפעמים אכזרית, נחשפת מורכבות הרגש האנושי, שבו ניצול מיני יכול להפוך לאהבת אמת, וחפוז לוהט עם מאהב - לשיעמום מוחלט. פרשיות האהבה וסיפור המסגרת נמסרים ברצף שבלולי, אסוציאטיבי ואירוני, ויוצרים פסיפס רב-פנים ורבדים של החוויה הנשית. כל אשה תמצא בו את עצמה וכל גבר יוכל לדעת מה הן חושבות עליו באמת...
עמוד 181 - "זה זה זה" - אורי אוהב את הטבע ואני מתחילה לאהוב את אורי. מיום ליום אני לומדת להעריך את השקפת עולמו. את האופן הנחרץ שבו הוא שופט מקרים ואנשים. את הקלות שבה הוא פותר בעיות, גם בינו לבינה. אצלי הכל בזוגות: קביעה עם שאלה. החלטה עם ספק. 'ומצד שני', אני אומרת, ו"יש פנים לכאן ולכאן', 'שני צדדים למטבע' ו'האמת תמיד באמצע', ועוד כמה אמרות-כנף כאלו, דהויות מהשימוש. לאורי אין בעיות. מחר בעשר זה מחר בעשר גם אם זה יהיה אחת-עשרה, ושניים שהלכו במדבר ונותר להם רק נאד אומלל קטן אחד של מים לפני שיגוועו בצמא, לא ישקו זה את זה עד שימותו שניהם, אלא בעל הנאד ישתה הכל ויוותר בחיים. את מבינה את הרעיון, מתפעל אורי, הבעלות על הרכוש היא המפתח לחיים, גם ביהדות. ושאף אחד לא יבלבל לי את המוח על רוח וחומר, בלי חומר אין רוח. נקודה. רוחניות זה מותרות.
עמוד 289 - "חיכיתי לך, סנאית" - עוד מעט בוקר. בילדותי אהבתי את הזריחה. פעם השכמתי בשעה בלתי-אפשרית כדי לראות אותה מפציעה מעל למנזר סנטה קתרינה, שיכורה מיופי ומתגעגועים, עייפה מטיפוס, מגניבה מבטים רוויי קנאה אל דורית הצמודה לאיציק, תופסת מרחק-ביטחון מאחד מחבריו שניסה להיצמד אלי. הציוד הצבאי, הג'יפים ומדי הקצונה שידרו גבריות בוטה, משוכנעת בצדקתה, ואני התגעגעתי לזקן מקומט... לא נצמדים. יושבים זה ליד זה, מתבוננים באטיות הבטוחה שבה הופכת הטבילה להיעלמות. לא מנסים לתאר או לשתף, לא צועקים 'איזה יופי' אידיוטי. רק סופגים את הגוונים המתאדמים בשוליהם, המתפרשים למרחקים, צבעוניים ועזים גם דקות לאחר שהשמש נעלמת. שעות בין-הערביים, המעוררות בעתה במיטה, משרות נוחם ושלווה ליד ים. זו דרך העולם, להיעלם בתוך יופי... ...טוב לנו יחד, נכון? אני מחייכת לאחר הארוחה, מעל צלחת ריקה. אם מרגישים טוב אז טוב. לא צריך לדבר יותר מדי. בגלל עין הרע? לא, בגלל הדיבורים. את מדברת וחושבת שבזה עשית את היומית. למה אתה מתכוון? לזה שאת חושבת רק על עצמך. על עצמי? אני חוזרת, פגועה, עלבון מהול ברחמים עצמיים, מוליד כעס: על מה אתה מדבר?... תשע שנות נישואים , טובות-רעות, רעות-טובות, ומה יש בינינו אם לא שקט? סודות כמעט כבר אין: סיפרתי על המפתה, על ההפלה. יורם יושב בכורסת העור, קורא את עמודי הספורט...לפעמים יורם ואני מחליפים חוויות. מספרים בחיבה זה לזה מי אמר מה, מי אמרה למי, ובכלל. יורם מקשיב להפליא. לפעמים נח עליו צורך הדיבור, ואז הוא מכביר מילים ואני מקשיבה. ומה יש בינינו אם לא קשב? בוגר, מבין מתחשב... מתחבקים עירומים. ידי עולה ויורדת על גבו, ידיו יורדות מגבי, חופנות את הישבן. יובל אוהב לנשק. מבעד לריח הסיגריה מגיע אלי טעמו של רוק הילדות. מסטיק מנטה? טעם תות? כבר לא אוהבת נשיקות חודרניות: מפחדת מחיידקים, מנגיפים בלתי נשלטים. לא להתנשק עם זרים...אברו של יובל מתעגל על אשכיו. לא רק עקום, גם קצר. כמה זמן אנחנו נפגשים , שנתיים? שלוש?בקצב הזה אנו עשויים להיפגש גם עשרים שנה. נישואי צל. יש זוגות שנוסעים לחו"ל, יש שנעלמים ל'מילואים'. אבל אנחנו אוהבים את בני-הזוג שלנו. לא נרמה אותם. וחוץ מזה, חבל על הכסף... האם יובל אוהב לרדת לי? האם יורם אוהב? אני לא אוהבת לרדת להם, למה שהם יאהבו לרדת לי? אולי תשימי שוקולד, ביקש יורם, היה לך כף למצוץ לי. אבל זין זה לא ארטיק. שוקולד אני אוהבת לנגוס, לא ללקק. יובל מתחפר בלשונו בין רגלי ואני מתרכזת במעשיו. עניינית. שום אבר לא יכול להעביר את התחושות שקצה הלשון מעורר. קופצנית, מוצקה, מציתה גיצים. זיקים נמלטים אל נימי הדם, מבעירים מדורות...לחכות לך או גמרת? קולו מגיע, לוחש. ...יורם מתחיל לדבר על נישואים פתוחים ואני מבינה אותו. כבר כמעט אחת-עשרה שנות נישואים, רעות-טובות, טובות-רעות, ומה יש בינינו אם לא קשב?
