יום שני, 23 ביוני 2025

שלמה שפירא: "שולמית גלבוע" - "ארבעה גברים ואישה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2000 / כבר כמעט אחת-עשרה שנות נישואים, רעות-טובות, טובות-רעות, ומה יש בינינו אם לא קשב?

שלמה שפירא

"שולמית גלבוע" - "ארבעה גברים ואישה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2000.
בספר קדשה: "לארבעת הגברים של חיי - אלי והבנים: ניב, אימר, דניאל
התוכן : ילדה משוגעת, זכרון יעקב שלי, Don't Worry,Be Happy , הגוף הוא מתנה, גבעול אדום, כן, דנה,כן!, מזכיר י סאטיר, הלבשה תחתונה, שלא כדרך הטבע, סובי סובי-ממטרה, הפעם הראשונה באמת, אני ולא מלאך, זה זה זה, נופל לרגלייך-ביניהן, אמבטיה לוהטת, נכון שטוב לנו? נוזל חם-צמיג-בין ירכי, ראש סיכה, ערגתי, חיכיתי לך סנאית, אהבה בימים קשים.

מ- גב הספר: ארבעה גברים ואשה הוא ספר מסעיר, סוחף, מהנועזים ביותר שנכתבו בספרות העברית. הגיבורה, אשה עצמאית ובשלה, חוזרת במשך 24 שעות קריטיות בחייה אל ארבעה סיפורי אהבה מעברה, ומבררת באמצעותם את פניה השונים של התשוקה, אך בעיקר את המהוגנות, הבושה והיצרים שלה עצמה. הגברים, השונים לחלוטין זה מזה, הם תחנות מעבר בסיפור התבגרות מפוכח, רווי סקס ותובנות, שתחילתו תלות וסופו עצמאות, על רקע חברה משתנה ומתוך כנות וישרות פנימית, לפעמים אכזרית, נחשפת מורכבות הרגש האנושי, שבו ניצול מיני יכול להפוך לאהבת אמת, וחפוז לוהט עם מאהב - לשיעמום מוחלט.    פרשיות האהבה וסיפור המסגרת נמסרים ברצף שבלולי, אסוציאטיבי ואירוני, ויוצרים פסיפס רב-פנים ורבדים של החוויה הנשית. כל אשה תמצא בו את עצמה וכל גבר יוכל לדעת מה הן חושבות עליו באמת...

עמוד 181 - "זה זה זה"  -  אורי אוהב את הטבע ואני מתחילה לאהוב את אורי. מיום ליום אני לומדת להעריך את השקפת עולמו. את האופן הנחרץ שבו הוא שופט מקרים ואנשים. את הקלות שבה הוא פותר בעיות, גם בינו לבינה.      אצלי הכל בזוגות: קביעה עם שאלה. החלטה עם ספק. 'ומצד שני', אני אומרת, ו"יש פנים לכאן ולכאן', 'שני צדדים למטבע' ו'האמת תמיד באמצע', ועוד כמה אמרות-כנף כאלו, דהויות מהשימוש. לאורי אין בעיות. מחר בעשר זה מחר בעשר גם אם זה יהיה אחת-עשרה, ושניים שהלכו במדבר ונותר להם רק נאד אומלל קטן אחד של מים לפני שיגוועו בצמא, לא ישקו זה את זה עד שימותו שניהם, אלא בעל הנאד ישתה הכל ויוותר בחיים.     את מבינה את הרעיון, מתפעל אורי, הבעלות על הרכוש היא המפתח לחיים, גם ביהדות. ושאף אחד לא יבלבל לי את המוח על רוח וחומר, בלי חומר אין רוח. נקודה. רוחניות זה מותרות.

עמוד 289 - "חיכיתי לך, סנאית"  -  עוד מעט בוקר. בילדותי אהבתי את הזריחה. פעם השכמתי בשעה בלתי-אפשרית כדי לראות אותה מפציעה מעל למנזר סנטה קתרינה, שיכורה מיופי ומתגעגועים, עייפה מטיפוס, מגניבה מבטים רוויי קנאה אל דורית הצמודה לאיציק, תופסת מרחק-ביטחון מאחד מחבריו שניסה להיצמד אלי. הציוד הצבאי, הג'יפים ומדי הקצונה שידרו גבריות בוטה, משוכנעת בצדקתה, ואני התגעגעתי לזקן מקומט...       לא נצמדים. יושבים זה ליד זה, מתבוננים באטיות הבטוחה שבה הופכת הטבילה להיעלמות. לא מנסים לתאר או לשתף, לא צועקים 'איזה יופי' אידיוטי. רק סופגים את הגוונים המתאדמים בשוליהם, המתפרשים למרחקים, צבעוניים ועזים גם דקות לאחר שהשמש נעלמת. שעות בין-הערביים, המעוררות בעתה במיטה, משרות נוחם ושלווה ליד ים. זו דרך העולם, להיעלם בתוך יופי...        ...טוב לנו יחד, נכון? אני מחייכת לאחר הארוחה, מעל צלחת ריקה.   אם מרגישים טוב אז טוב. לא צריך לדבר יותר מדי.    בגלל עין הרע?   לא, בגלל הדיבורים. את מדברת וחושבת שבזה עשית את היומית.   למה אתה מתכוון? לזה שאת חושבת רק על עצמך.    על עצמי? אני חוזרת, פגועה, עלבון מהול ברחמים עצמיים, מוליד כעס: על מה אתה מדבר?...        תשע שנות נישואים , טובות-רעות, רעות-טובות, ומה יש בינינו אם לא שקט? סודות כמעט כבר אין: סיפרתי על המפתה, על ההפלה. יורם יושב בכורסת העור, קורא את עמודי הספורט...לפעמים יורם ואני מחליפים חוויות. מספרים בחיבה זה לזה מי אמר מה, מי אמרה למי, ובכלל. יורם מקשיב להפליא. לפעמים נח עליו צורך הדיבור, ואז הוא מכביר מילים ואני מקשיבה. ומה יש בינינו אם לא קשב? בוגר, מבין מתחשב...       מתחבקים עירומים. ידי עולה ויורדת על גבו, ידיו יורדות מגבי, חופנות את הישבן. יובל אוהב לנשק. מבעד לריח הסיגריה מגיע אלי טעמו של רוק הילדות. מסטיק מנטה? טעם תות? כבר לא אוהבת נשיקות חודרניות: מפחדת מחיידקים, מנגיפים בלתי נשלטים. לא להתנשק עם זרים...אברו של יובל מתעגל על אשכיו. לא רק עקום, גם קצר. כמה זמן אנחנו נפגשים , שנתיים? שלוש?בקצב הזה אנו עשויים להיפגש גם עשרים שנה. נישואי צל. יש זוגות שנוסעים לחו"ל, יש שנעלמים ל'מילואים'. אבל אנחנו אוהבים את בני-הזוג שלנו. לא נרמה אותם. וחוץ מזה, חבל על הכסף...     האם יובל אוהב לרדת לי? האם יורם אוהב? אני לא אוהבת לרדת להם, למה שהם יאהבו לרדת לי? אולי תשימי שוקולד, ביקש יורם, היה לך כף למצוץ לי. אבל זין זה לא ארטיק. שוקולד אני אוהבת לנגוס, לא ללקק. יובל מתחפר בלשונו בין רגלי ואני מתרכזת במעשיו. עניינית. שום אבר לא יכול להעביר את התחושות שקצה הלשון מעורר. קופצנית, מוצקה, מציתה גיצים. זיקים נמלטים אל נימי הדם, מבעירים מדורות...לחכות לך או גמרת? קולו מגיע, לוחש.    ...יורם מתחיל לדבר על נישואים פתוחים ואני מבינה אותו. כבר כמעט אחת-עשרה שנות נישואים, רעות-טובות, טובות-רעות, ומה יש בינינו אם לא קשב?

יום שבת, 21 ביוני 2025

שלמה שפירא: חייבים שיהיו צבאים ויחמורים בארץ-ישראל / בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי טיילו יחמורים פרסיים

שלמה שפירא

חייבים שיהיו צבאים ויחמורים בארץ-ישראל 

(צורת הרבים של המילה "צבי" היא צבאים או צְבָיִים, כאשר שתי הצורות תקינות ומקובלות. שתיהן מציינות מספר צבאים)

"טריטוריה" חייבת להיות ניתנת להשגה ומצויה בידי בעליה. אנחנו בעלי ארץ-ישראל ונמצאים בה, גם עם "יאכורים" - רפתות ואורוות. בארץ ישראל היו איילים ויחמורים ומתקופה מסויימת לפני כמאה שנה ויותר אין יחמורים בארץ ישראל.

"יחמור" Dama - "יא-חמאר" סוג של פרסתנים ממשפחת האיילים שהסתובבו בארץ-ישראל כיחמורים ארצי-ישראלים ונכחדו. אנשי רשות שמורות הטבע ניסו לחדש את היחמור בארץ ישראל וניסו לעשות "חלאפות" **- "יעלים ישראלים לפרסים ויחמורים פרסיים לישראלים. כיום אוכלוסיית היחמור בישראל היא מהגדולות בעולם. (הערה: בלבנון נמצא "יחמור לבנון" - יוחמיר/ יוחמאר אלשאקיק עליו דובר לפני שנים רבות ומה גורלו היום - רק אללה יודע, אך יש "יוחמר אלשקיף" - כפר שיעי לבנוני בנפת א-נבטיה))

במשפחת האיילים נמצא בארצנו "אייל הכרמל" - מין אייל קטן מסוג איילי הסבך מכפילי פרסה המפריש ריחו כדי לסמן ולהדגיש את הטריטוריה שלו. עופריו (יאעאפיר) חיים ומטיילים בחורש ארצנו.

"יאסר ערפאת" שבשמו "יאסר" ("יאסר" = מצוי, נתן להשגה בקלות) חשב שבקלות יטאטא את עם ישראל מארץ-ישראל. איפה הוא ואיפה אויבי-ישראל מתוצרת איראנית? ההבדל בין "דגל - דגל ישראל" לבין " דג'ל אויבנו כמו הדג'ל האיראנית " (דג'ל /דאג'לון ) - הוא בין שמים לארץ, כי בעוד שדגל ישראל דוגל בשלום, דג'לי אויבינו דוגלים בשקר ורמאות ובאחיזת עיניים).

על יחמור : מ- "אחמאר" = צבע אדום ל- "חמרה" שבקיץ סוג של אדמה אדומה וכך הופך צבעו של היחמור לחום אדמדם. עם ישראל חייב להיזכר ב- יחמור התנ"כי המותר לאכילה על-פי ההלכה היהודית והוא נמנה בין שבעת מיני החיות הטהורות המוזכרות בתורה. ("יחמור" מופיע גם ברשימת בעלי-החיים שטבחו אותם בימי קדם ל- "לבעל - האל הכנעני")

**בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי - מוחמד רזא שאה פהלווי - היו יחמורים פרסיים והיה נסיון שצלח ברגע האחרון כאשר הפרסים לא רצו ונמנעו קודם מחלאפות - ובמזל טוב - הובאו יחמורים - זכר ונקבה לארץ-ישראל, ממש ממש ברגע נפילתו של השאח.

יום שישי, 20 ביוני 2025

שלמה שפירא: אם היהדות היא דת מונותאיסטית? אם התנ"ך מונותאיסטי?

שלמה שפירא

אם היהדות היא דת מונותאיסטית? אם התנ"ך מונותאיסטי?

****

 על מונותיאיזם ומלאכים ושדים / מאת ליאור / כתבה של כמה עמודים

...דת היהדות מתיימרת להיקרא מונותאיסטית. במאמר זה אציג מדוע לדעתי היהדות, על שלל זרמיה, איננה מונותאיסטית בעליל. כאשר ההגדרה למונותאיזם היא שישנו רק אל אחד ופרט לו אין בעולם שום ישויות על טבעיות אחרות האחראיות לתפעולו של העולם - אז לא נעים לומר, אבל 99 אחוזים מהיהודים בכל הדורות לא היו מונותאיסטים....

האם היהדות  היא דת מונותיאיסטית  ועל מלאכים ושדים

מאתליאור ... מונותאיזם אינו האמונה שישנם אלים רבים אך שרק אחד מהם ראוי לסגידה. ... או, אם תרצו להשתמש בכותרת ספרו של דן בראון: "מלאכים ושדים".

****

במוזיאון אוצרות המקרא  בירושלים  

ישנה טענה שתחילת הופעתו של המונותיאיזם הייתה במהפכה  האתניסטית במצרים של אחנתון שהובילה  לאמונה באל עליון אחד

**** 

כמו כן יש הוכחות שיש מונותיאיזם בנצרות באיסלאם  ,בעוד שביהדות היא דת מונותיאיסטית שמסתמכת גם על מלאכים ושדים

****

אגדה:

"אברהם" שובר את פסלי אביו תרח, אביו של אברהם, היה כומר פגני שעבד לפסילים. בנוסף לכך הייתה לו חנות בה ...

****

מפעלו הגדול של הרמב"ם בספר 'מורה נבוכים' היה להפשיט את דמות האל. ... כך הוא מפרש את היסוד השני מבין "שלושה עשר עיקרי הדת" שלו – האמונה ביחוד ... הקביעה "אלוהים אחד" נתפסת כאחת ההנחות הבסיסיות ביותר ביהדות. אך כפי שמראה ד"ר ביטי רואי, גם תפיסת אחדות האל זכתה לפרשנויות מגוונות ואף סותרות בעולם ההגות היהודית. על מונותאיזם בעולמם של חז"ל, הפילוסופיה היהודית והקבלה...

****

משה גרנות

האם באמת התנ"ך מונותיאיסטי? 

מה יש בכתובים במקרא ההולמים את קביעתו של הרמב"ם בשלושה-עשר העיקרים, והתייחסות לתמונת האל בתורה ובנביאים.

****

ועוד כהנה והנה הקשורים לאמונה:

שלמה שפירא

מצוות

אמי הייתה מבקשת משהו ממני או ממישהו ואומרת לי/לו מצווא (מצווה).
לפעמים, תהיתי, אישה שלא ידעה קרוא וכתוב ומבינה במצוות
ומצווה היא חובה הלכתית על האדם (בעיקר ליהודים).
הרמב"ם גורס שמצוות ניתנו לבני אדם ולא למלאכי השרת
ורב אחד שומר מצוות הולך לשבת זמן מה אצל אדם שלא שומר שבת ואומר להגנתו "יש סיבה משמים"
ויש:
"אני מקיים מצוות ואיני מאמין"
"מי אתה - דתי או שומר שבת"
"מי אתה - חילוני ושומר שבת"
"מי אתה - שומר שבת, איש מיושן"
"מי אתה - הומו שומר מצוות"
"מי אתה - מקיים תרי"ג המצוות? ובשלמה המלך לא כל תרי"ג המצוות היו קרובים אליו"
"מי אתה - שמחפש טעמים למצוות"
...

עוד יותר קשה מאוד היום להבין חוכמה עליונה בעולם מודרני. בינתיים אנסה לסגל לעצמי מצוות 
ברוח הבוטניקה הנאהבת עלי - מצווה זה לשתול שתיל יפה בשביל לקבל יותר מאוחר עץ מלבלב.

שלמה שפירא

כולנו וכל אחד מאתנו בדרך אל הנשר הגדול

כולנו וכל אחד מאתנו בדרך אל הנשר הגדול
מתדיינים ומתדיינים ולומדים ממשנתו היומית של הנשר הגדול איך יבוא אלינו משיח-אמת צדקנו.
בינתיים, כל-כך מוקדם להגיע ונסתפק ברפואתו המקובלת של הרמב"ם וברפואה האחרת...

*****************
הנצרות היא דת מונותאיסטית אברהמית שצמחה לפני כאלפיים שנה והתפשטה מארץ ישראל. היא הדת בעלת התפוצה הרחבה בעולם ומספר המאמינים המשתייכים לפלגיה הרבים נאמד בלמעלה מ-2.38 מיליארד איש – המהווים מעל ל-31% מאוכלוסיית העולם כולו. כל הכנסיות הנוצריות מעמידות במרכז משנתן את דמותו של ישו, הנחשב למייסדה של הדת ולמורה דרכה.
******************************
האסלאם נחשבת לדת מונותאיסטית המאמינה באל אללה, ומקיימת את משנתו של הנביא מוחמד שעקרונותיה משתקפים בספר הקודש שלה – הקוראן. קיימים באסלאם שלושה זרמים מרכזיים: סונים סונים – המוסלמים האורתודוקסים שהם הרוב, השיעים והחארג'ים. דת האסלאם החלה להתפתח במאה השביעית בחצי האי ערב, שם חי ופעל הנביא מוחמד, הנחשב לאחרון נביאי האסלאם. משם התרחבה וגדלה למדינות ויבשות נוספות.
2 תגובות:
מעניין מאד שלמה.

רחל הדר ,
26.10.2022 , 20:46
שלמה שפירא
לרחל הדר - תודה    ,   26 באוקטובר 2022


על מחקר וחוקרים
על הרהור בְחוֹרים של "ההיסטוריה"
האם מחקרים היסטוריים הם לא סוג של השערות והגיגים?


בעקבות הרצאה לגמלאים ששמעתי הבוקר בהרצליה בסינמטק המקומי מפי יוסף נינוה בנושא
"הספרים החיצוניים" שבה הדגיש כמה רב הנסתר על הנגלה בתנ"ך.
מסביב הנושא נזכרתי בכתבתי על "התפילין" שאותה כתבתי בכותרת "תפילין הראש , הנחש , השבת והכיול העצמי" ב-6/3/2008 20:53, שהכנסתי אותה שוב לבלוג עם שנויים קלים ב- 19/3/2009 18:33 בכותרת " התפילין היהודי כאנטיתזה לנחש המצרי. תפילין הראש, הנחש, השבת והכיול העצמי" (קבלתי מספר תגובות לנוסח השני).

בנוסח הראשון , במרץ 2008 שלחתי את כתבתי במייל לחוקרת טובה וידועה וזאת הייתה לי הפעם הראשונה שפניתי אליה ותשובתה נתקבלה לאחר מספר דקות :

שלמה,
אני מודה לך על הגיגיך. אך אודה לך אם תסיר אותי מרשימת התפוצה שלך. הדואר שלי מאוד עמוס.
בברכה,
א.
בתשובתה, בעצם היא אומרת: "מה אתה רוצה ממני עם השטויות שלך ואל תבלבל לי את המוח ".

כששלחתי בזמנו את הכתבה שלחתי אותה לעוד מספר חוקרים והם לא ענו לי בתגובה מתחמקת לא עניינית.

אני שבע רצון מתשובתה הישירה. היא, לפחות, ענתה משהו לגופו של ענין, תשובתה ישירה ומכבד את יושרה.
אני תמיד מניח מראש שהרבה לא יסכימו עמי עם הכתוב. כי הרי במה דנים הפילוסופים וחוקרי העבר וההיסטוריה אם לא ב"הגיגים" כדי להבין את"הגיגים", הבנה שהיא לא "תורה מדויקת" והרבה פעמים עם הזמן הרצינות מסתלקת גם מפי חוקרים "מדופלמים" !

***********************

איך צץ אצלי פתאום "התפילין היומיומי"?
שהוא "שיגרה" אצל כל גבר יהודי מאמין וכל כך
קשור בחיינו, שחוגגים בעזרתו את ברי המצווה אצל ילדינו והוא סמל כניסה לאחריות אל החיים .
חב"דניקים מנסים לעורר אותו בכל פינה ושעל וחכמי תורתנו מנסים להאדיר בכוחו עם הנחתו .
מתי התחלנו עם המצווה הזו ? מתי הניחו אותו בפעם הראשונה , איפה ומדוע ? האם זה היה צווי
תנ"כי להורות את בנינו להנחתו ? , מה היה עד הנחתו ומה קרה שפתאום נוצר צורך להנחתו.
על איך, מה ומדוע מישהו הגיע להחלטה הזו איננו יודעים ,מלבד שהיא הוראה תנ"כית-אלוהית .
השאלה מאד מסקרנת ותשובה לה לא מצאתי.

בתנ"ך אנחנו דנים על כל תג ועל כל מלה, על כל פסוק, על כל פרק , על כל ספר, ומחפשים כל מידע בהם וכך גם היה בדוגמא האחת שהודגשה הבוקר בהרצאה - שחיפשנו ומצאנו ועדיין אנחנו מחפשים ומוצאים רמזים, למשל, במקרה של ה"ספרים החיצוניים" שחקר רב התפתח וקשור בהם .
חוקרי תנ"ך עבר והיסטוריה הם סוג של עוסקים ב"צ'ופצ'יקים על קומקום".
הרבה חוקרים נתפשים לנקודת-חן קטנטנה על פני הצ'ופצ'יק של הקומקום כאשר בהרבה מקרים לא יודעים מה יש על פניו, על אחת כמה וכמה מה יש בתוכו ועל אחת כמה וכמה כפול ומכופל, מה התרחש בתוכו.
כמה "חורים" יש עדיין בתנ"ך שדשו דשים בכתוב עצמו שעל הכתיבה עצמה נהרות זרמו אל ספריות עזובות מרוב אבק, על אחת כמה וכמה פעורים "חורים מאובקים" בהיסטוריה הלא כתובה, כי הושמדה ואף נשרפה על ידי מתנגדים מסיבות שונות ומשונות.
מחקרים מסוג זה הם מבנים מרשימים ומתוחזקים בהווה ועם הזמן גם בלים וגם כלים אך תמיד יהיו מחטטים , שנקרא להם חוקרים הדואגים לחשוף את ה"זהב" שנשתמר מהם-אם נשאר בהם! ובמידה ולא מוצאים רמזים גם משערים וממציאים ... כי תמיד במחקרים כאלה צריך החוקר להגיע למסקנות.
צריך להדגיש שרק מסקנות חותכות וברורות לעומק ב"בשׂר החי" הם אלה שיישארו. יתכן גם שהשערה שהומצאה מתחמקת ונכנסת ב"שורות התחתונות" של ההיסטוריה .
מחקר-נושא-פנורמי הוא חיטוט בנדבכים שבתוך עגול אחד בעצה של גזע עץ חזק אך כמה קשה המלאכה בשחזור נקודה אחת קיימת על עיגול-העצה ואנחנו יודעים כמה עגולים כאלה ישנם בתוך גזע עץ ובתוך עצים רבים אפילו ששרדו והאינסופיות אינסופית.
לפני חוקרי עבר והיסטוריונים מונחת עבודה קשה אינסופית על חורי העבר וההיסטוריה.
המלאכה קשה עד מאד.

22.11.2009

שלמה שפירא: אחלה מן אחלה אישה - שיר שכתבתי בממ"ד הערב בזמן שיגור טילים מאיראן (שעה 15:48)

שלמה שפירא

שיר שכתבתי בממ"ד בזמן שיגור טילים מאיראן (שעה 15:48)


אחלה מן אחלה אישה

היקרה בנשים

מתגעגע אליה

קחי אותי למתיקות שלך

לא לשכחה במדבר שלפני

את רחוקה ממני

חשבתי איך נמנעו אלף לילה ולילה שלנו


אום כולת'ום חלמה

אבו איסחאק חלם

על קירבה

על יופי

על סוכר המר ב- תה שלך

טעים טעים טעים

בהמיית הלב החולם.


שלמה שפירא: "פראנץ נוימאן" - "במלכות השטן (בהמות) - המדינה והחברה הנאצית" / מקצת מחשבה בזמן מלחמת ישראל וארצות-הברית עם איראן

שלמה שפירא

מקצת מחשבה בזמן מלחמת ישראל וארצות-הברית עם איראן 

"פראנץ נוימאן" - "במלכות השטן (בהמות) - המדינה והחברה הנאצית", הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943.
נדפס בארץ ישראל 1943 בדפוס השומר הצעיר, מרחביה.
הערה - את השם "בהמות" הוספנו (האגדה מספרת בהסתמך על פסוק מתהלים "כי לי כל חיתו-יער בהמות בחדרי אלף" ו- בראשית-רבה - "בריה אחת יש...זוהי בהמות והיא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה כל מיני עשבים, וכל מיני מאכל, והיא אוכלת" - האגדה מספרת כי בפרוס יום-הדין יכוננו בהמות ולוויתן שלטון אימים ובלהות, הבהמות ביבשה, והלוויתן בים, והם עתידים להילחם עד שיישמדו ויאבדו. אז יגיע יומם של צדיקים. אלה דברי האגדה. לא אחת סיגלנו את האגדה הזאת למסיבות מדיניות. אוגוסטין הקדוש למשל ראה בבהמות את מלכות השטן. הובס הוא אשר הוציא מוניטין ללויתן ולבהמות. ספרו "לוויתן" הוא ניתוח של מדינה שמשטרה הפוליטי הוא משטר של כפייה, אלא שעדיין נשתמרו בה שרידים של שלטון החוק וזכויות הפרט. ספרו "בהמות" או "הפארלאמנט הממושך" בדיונו על מלחמת-האזרחים האנגלית שבמאה השבע-עשרה, מצייר משטר של תוהו-ובוהו, היעדר סדרים וחוק, ואנרכיה. כיון שסבורים אנו, כי הנאציונאל-סוציאליזם הוא - או נוטה להיות - משטר של תוהו ובוהו, שלטון אלימות, ההפקרות והאנארכיה, משטר אשר הכרית את זכויותיו וכבודו של האדם, ומבקש להפוך את העולם כולו לתוהו ובוהו על ידי שלטונם של המוני-היבשה העצומים, לפיכך מוצאים אנו שיפה לכנות את המשטר הנאציונאל-סוציאליסטי בשם: בהמות. 

מטעמים טכניים קיצרנו את הספר כדי 50-60 אחוז מהספר.

מן ההקדמה : כתב-היד הושלם בשעה שגרמניה התקיפה את רוסיה. הספר סודר בדפוס בשעה שגרמניה, כדי להציל את כבודה, הכריזה מלחמה על ארצות-הברית. כיון שמעולם לא האמין המחבר כי יתכן שיתוף-פעולה רוסי-גרמני, וכיון שהמלחמה עם ארצות הברית - אם הוכרזה ואם לאו - הייתה עובדה קיימת מאז 1939. לפיכך לא השפיעו שני מאורעות הללו במאומה על הספר. והנה, אפילו בשעת כתיבתם של דברים אלה השפיעו שני המאורעות השפעה עמוקה על מצבה הפנימי של גרמניה, בין מבחינה צבאית ובין מבחינה פסיכולוגית.     במלחמת העולם הראשונה הוכרחה גרמניה להילחם בשתי חזיתות, לא בשדה הקרב לבד אלא מ-1917 ואילך גם מלחמה פסיכולוגית: שני האויבים היו הבולשביזם והווילסוניזם. תבוסתה של גרמניה ב- 1918 סימלה את הנצחון שניצחו שתי דוקטרינות אלו את השלטון המוחלט-למחצה של הקיסרות, ולבסוף, במרוץ ההתחרות בין הדימוקרטיה והבולשביזם, היתה יד "החירות -החדשה" של וילסון על העליונה. מעין כך היא הקונסטלאציה של ימינו. שוב לוחם הנאציונל-סוציאליזם מלחמה פסיכולוגית בשתי חזיתות...בעיני הדור הקשיש שבעם הגרמני אמריקה היא עדיין ארץ האפשרויות התעשייתית הבלתי-מוגבלת. היא מייצגת אורח-חיים נעלה עד אין שיעור מתרבות-האימים והסלף...                     הפילוסופיה הנאציונאל-סוציאליסטית חיה וניזונה מן היעילות שלה. יש להוכיח ששקר הדבר: כי אין יעילה כלל. אסור להניח לאגדת "הדקירה-בגב" מ-1918 שתקום לתחיה. אוירונים, טאנקים, תותחים, רבים וטובים יותר, ותבוסה צבאית שלימה, יעקרו את הנאציונאל-סוציאליזם מלב העם הגרמני.

יום חמישי, 19 ביוני 2025

שלמה שפירא: ב-2008נאציזם נוסח איראן יכול להתפתח גם היום - אחמדינג'אד-מי נתן ל-אבו מאזן רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית? על האיסלם הקיצוני

 שלמה שפירא 

על אחמדינג'אד / דיווח : ישראל חיסלה את אחמדינג'אד - 17.06.2025

****************************

נאציזם נוסח איראן יכול להתפתח גם היום
כתבה שפרסמתי בעיתון-"הצופה" ב-2008] 

באיראן בדינמיקה אחרת, עם תוצאות דומות, הנאציזם יצייץ ויפרח. האיום הגרעיני על ישראל מצד איראן הוא מוחשי היום יותר מתמיד .ה"סאנדי טיימס" מציין שחיל האוויר של ישראל מתאמן לקראת הפצצת שלושת מתקני הגרעין של איראן ועוד שני אתרים נוספים, אחד לייצור מים כבדים ושני מתקן להעשרת אורניום. נשאלת השאלה, מה הסיכוי שהאיראנים יפציצו אותנו בנשק גרעיני, אם וכאשר ישלימו את מלאכת השגתו? בכיר איראני כבר רמז בפגישתו עם ראש ממשלת סין, שאיראן מסוגלת להשתמש בנשק גרעיני אם תחוש מאוימת. 
מה גם שאחמדינג'אד יצא מיד עם בחירתו בהכרזה חסרת תקדים ש"בקרוב ישראל תיעלם מהמפה". לישראל אסור לזלזל בהצהרתו, וזאת מכמה סיבות: באיראן היום הפלג הרדיקלי ידו על העליונה, בעוד שהפלג הרפורמיסטי הפרגמטי לא מסוגל להחזיר את הדואליות בין דת למדינה לפרופורציה משמעותית. יש להתייחס לתופעת ההידברות עם העולם החיצוני בעירבון מוגבל. איראן, ובראשה אחמדינג'אד, משתייכת ל- שיעה, ושיעים בדרך כלל קיצונים לגבי יהודים, ועל אחת כמה וכמה לגבי הציונים ומדינת ישראל. גם המהפכה האסלאמית שהתחוללה באיראן לא מטיבה עם יחסי איראן – ישראל. צריך גם לזכור את הנחישות האיראנית בבנייה ובהחזקת תשתית החיזבאללה בדרום לבנון, איום מוחשי ביותר על ישראל מ"בשרו" של אחמדינג'אד. צריך גם לזכור שהאיראנים מבקשים בצורה מוחשית להכתיב את הטון בשדות הנפט במדינות המפרץ הפרסי, ולהשמיט לחלוטין את אחיזת המערב בנפט באזור. ההרגשה באיראן שההגמוניה המערבית הולכת ונשחקת, בעוד ההגמוניה האסלאמית ובראשה איראן, ידה תהיה על העליונה. איראן של שנות השלושים של המאה שעברה ניסתה בפועל לכרות ברית עם הגרמנים והאיטלקים, למרות שהכריזה על נטראליות, ודבר זה עודד אפילו את האווירה הפרו-נאצית באיראן וגם מחוצה לה, כמו על חלק מהאוכלסייה העיראקית השיעית. טעות לחשוב שבמזרח התיכון לא יכול להתפתח "נאציזם". התפיסה ה"ברלינית" יכולה להתפתח היום באיראן מדינמיקה אחרת, עם תוצאות דומות. צריך לזכור שהרבה איראנים מוצאים מקומם בגרמניה של היום, יותר מכל ארץ אחרת. ישראל משתפת את מדינות המערב (גם בגרמניה) בסיכונים שינחתו עליה מכיוון  איראן כאשר איראן לא עומדת להפסיק ולא תפסיק את יצור הנשק הגרעיני, הסיכויים שתפסיק לפתח נשק גרעיני קלושים ביותר.
************************************

3.9.2010 - על רקע חידוש השיחות הישירות בין ישראל לפלסטינים, ניצל נשיא אירן את ההפגנות השנתיות להזדהות עם המאבק הפלסטיני, כדי לנגח את הרשות והעומד בראשה אבו מאזן. "מי נתן להם רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית?" בנאומו הצהיר אחמדינג'ד כי "פעולותיה של הישות הציונית יובילו לקריסתה", והוסיף: "הציונים הם צבועים וגזענים".


בנאום תקף אחמדינג'ד את ההנהגה הפלסטינית, וטען כי אין לה רשות לנהל מו"מ. "מי נתן להם רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית", שאל אחמדינג'ד, ואף הטיל ספק בדבר הסמכות שניתנה לרשות הפלסטינית לשאת ולתת עבור העם הפלסטיני. "את מי הם חושבים שהם מייצגים?", שאל. "הפלסטינים ותושבי האזור לא יסכימו למכור אף לא סנטימטר מאדמתם לאויב", טען הנשיא האירני, והוסיף כי לפיכך "השיחות נידונו לכישלון".

במסגרת אירועי "יום אל קודס" מתוכננות הפגנות תמיכה בפלסטינים והתנגדות לישראל ברחבי אירן. ההפגנות האנטי-ישראליות נערכות השנה על רק השקת השיחות הישירות בוושינגטון בין ישראל לפלסטינים.

בתוך כך, דובר משרד החוץ האירני ראמין מהמנפרסט תיאר את פגישת הפסגה בארה"ב כ"שיחות פשרה חסרות ערך". מהמנפרסט אמר לסוכנות הידיעות "ISNA" כי "הפלסטינים יהיו הרבה יותר חכמים כדי להיות מרומים מסוג התיאטרון הזה". דובר הפרלמנט האירני עלי לריג'ני, אמר כי "לא ניתן ליישב את הסכסוך באמצעות הצגה מבוימת. הנושא הפלסטיני הוא לא צעצוע, אלא עניין רציני מאוד ויש לו רק פתרון אחד: להשיב לפלסטינים את זכויותיהם". המנהיג הרוחני של אירן, האייתוללה עלי חמינאי הכריז בשבוע שעבר על אירועי "יום אל קודס" וקרא לצאת להפגנות המוניות נגד ישראל ובעד הפלסטינים. לפי הדיווחים שמגיעים מטהרן, מיליוני בני אדם צפויים להשתתף בהפגנות ברחבי אירן ויקראו ל"שחרור אדמות הפלסטינים מהכיבוש של המשטר הציוני". סוכנות הידיעות "פארס" דיווחה כי "מיליוני אנשים יזעקו היום לשחרר את ירושלים הקדושה מציפורני השטן של הציונים".
2010, ספט׳ 3

האיסלם הקיצוני (פרסמתי ב- "הצופה"ב- 25.09.2006)


מדוע האסלאם מתעורר ומקצין עמדותיו בשנים האחרונות ובעיקר בזמן האחרון. עוד מצפים לנו ולעולם הפתעות כואבות ממנו מדוע בשנים האחרונות הוא חותר להשיג את מטרותיו גם בדרכים לא לגיטימיות, גוברים הפיגועים ואיומי הטרור וכמעט צומחים כרים תוססים אידיאולוגיים ג'יהדיסטים במקומות שונים בעולם, ומוסלמים קיצוניים מתחילים להרים ראש ומדברים גם על התארגנות לגיטימיות. יש פוטנציה וחשש לקיצוניות ג'יהדיסטית שעלולות לעבור מהר טרנספורמציה  טרוריסטית פעילה. 

תופעת אי-הלגיטימיות הנקשרת ללגיטימיות כדי להחליש את הלגיטימיות כדי להעלות ולחזק את האי-לגיטימיות, היא סכנה מידית למערב  ולישראל בפרט.

תמיד אנחנו היהודים והציונים השעירים לעזאזל ואחראים לכל סכסוך והאשמה. 

לא סתם קם האפיפיור ומשמיע דברים קשים על האסלאם בעת הזו, כי התמונה לגבי העולם האחר, הלא מוסלמי, מצטיירת אצלו עם פחד וסכנה.  

קשה לאסלאם, היום לטעון שדת האסלאם, כשמה כן הוא, היא השלום. לא רק שמוסלמים נרצחים בכמויות רציניות על ידי מוסלמים בכל העולם המוסלמי, גם פני האסלאם היום לא  לשלום בתוכו וגם מחוצה לו .

מה שקורה עכשיו, שמוסלמים קיצוניים , באים ומבקשים בשם האסלאם לאחד את כל הדתות לפי תפיסתם ומהותם החדשה, מבקשים ליישר קו עם הדתות האחרות והעמים האחרים המפריעים לתכניתם הדתית ואף לצבור זווית עליה חיובית שתבטיח להם עליונות בהובלת העולם כולו.

בנו של שליט לוב, למשל, אמר כי אינו מבין את המוסלמים שמחכים להתנצלות של בנדיקטוס ה-16 על דבריו והמליץ לאפיפיור לאמץ את דרך האסלאם והוסיף כי כל מי שאינו מוסלמי אינו נחשב לאדם דתי ולכן התנצלות של אדם כזה כאפיפיור אינה נחשבת. 

אי ההתחשבות באחר הוא קו מנחה אצל האסלאם הקיצוני ובאי הסכמה דתית ורעיונית מתפרצים ומשתלהבים רוחות ובן רגע סובלנות של דורות רבים מתכלה  ופתיל האי ההסכמה מתקצר ומוצת. ברור היום שהחמצן המשותף לכולנו, בכל הדתות והעמים עומד ומשנה את הרכבו ואין העולם יודע מה עומד לנשום בקרוב. 

נסראללה, באירוע גדול ומרשים בתולדות לבנון, משמיע בנאום ניצחונו על העכברים הנמלטים והמפוחדים שרוח אלוהי אפשר את הנצחון מול הצבא וחיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון שהפכו לכלי שבר.

בן לאדן המיוצג על ידי בוש כצורה השולית  של אסלאם קיצוני וכמנהיג טרוריסטי אסלאמי מחזק הוא ואחרים כמו נסראללה ואחמדינג'ד את מיידי האבנים המוסלמים על הלא מוסלמים ונותן השראה להוסיף זריקת אבנים בכל התרחשות ( זה קרה בצרפת וברשות הפלסטינית ובעוד מקומות !). 

ראאד סלאח, ראש הפלג האסלאמי בצפון הארץ, בכינוס השנתי של התנועה האסלאמית אמר לפני כמה שבועות:

"לא יעבור זמן רב עד שירושלים תהיה בירתה של החליפות האסלאמית ויוסר הכיבוש הישראלי מהר הבית", 

סגנו, ח'טיב כמאל, אומר בעת הזאת של חודש הרמדאן  לעשות חשבון נפש כי בחודש הזה יש את כוח הרצון וגבורת הנפש. אחמדאינאג'אד הגדיל לעשות ומבקש שכל העולם יאמץ את דרך האסלאם מאחר היא ורק היא דרך האמת ועל בוש ומדינתו להאמין באל, על פי המסורת של האסלאם. אדם כמוהו שמאמין באמונה הזאת, מסוגל גם להכחיש את השואה ולמחוק כל דבר  אמת ומשמעותי  שהתרחש בעולם ובלבד שדרכו תצלח. 

אם דרכו לא צולחת מספיק  ומעוררת תגובות, הוא יודע להשכיח את הבום ולהמעיט בחשיבותו עד הבום הבא וחוזר חלילה 

ועל הכוונת יהיו תמיד היהודים והציונים. 

אחמדינג'אד ומרעיו יודעים היטב שהאגוז הקשה לפיצוח הוא אנחנו. הישראלים. 

האם מישהו מאתנו יעלה על דעתו להסכים ליישר קו עם אחמדינג'אד ומרעיו ,כפי שהוא רוצה? 

לגבינו ,הוא והם הם מבקשים ליישר את הקו הקרדיולוגי שלנו, לגבינו אין קוסמטיקה (כמו לתפוס שני עיתונאים בחטיפה ולאלץ אותם להתאסלם ולאחר מכן לשחררם והם חוזרים בהם כמו שקרה לפני מספר שבועות ברצועת עזה על ידי קבוצה אסלאמית קיצונית), מבקשים אבדון טוטלי לנו,  חתירה ליישור קו ה- א.ק.ג. שלנו, כלומר מותנו. 

זה לא מחשבה מהיום, זה קרה מימים ימימה, במיוחד, מתחילת ההתיישבות הציונית בסוף המאה ה-19. עוד מאז אנחנו היינו ונשארנו  "יצירות מלאכותיות" שצריכות לחלוף מן העולם. 

היום, כאשר המערב מבולבל, והדמוקרטיות בעולם מבולבלות ושוררים תנאים של שוק ומסחר בעמדות קיומיות ובתכנים ועקרונות, יש אובדן דרך במערב.

התנגדויות נמרצות למצב האבסורדי אין. יש התעלמות שהופכת לאובדן דרך.

המערב יחלש, האסלאם הקיצוני יתחזק ויתעצם, עליונות לא תהיה בידינו.

מה יעשה העולם החופשי ? שאלה רצינית קשה.

האם שוב נהיה אנחנו אלה שינמיכו את כוחו ואת פופולריותו של האסלאם הקיצוני?

שלמה שפירא: המעמד השליט הקואליציוני להמוני העם - לתת למעשים לדבר

שלמה שפירא

המעמד השליט הקואליציוני להמוני העם - לתת למעשים לדבר

בהיסטוריה העולמית - במשך יובל שנים סובבו תולדות המדינות על עניין מרכזי אחד: הכרח לבצע שינויי חרום באמצעות מלחמה עם נסיונות לרכוש את אהדת ההמונים על-ידי ניצול ריפורמות שונות (גם רפורמה צבאית) כאשר כל העם חייב להילחם שכם אחד לעזרת העם ולעזרת שיחרור החטופים ולמנוע עוד אסונות לאומיים. 

החרדים ימשיכו להתפלל ולא ילחמו שכם אחד לעזרת העם. 

יש מצב שנסיונות הקואליציה (של המעמד השליט והצהרותיהם של חברי הכנסת בקואליציה לקנות את לבם של המוני בוחרים עד לאותה נקודה שממנה והלאה יש ויתורים וכל ויתור נוסף גורם לעזיבת הבסיס שעליו מושתת שלטון, כלומר מצב הגורם לעזיבת עיקרונות אבסולוטיים-למחצה וביורוקרטיים. קונסטיטוציות הנכתבות בנקודות-מפנה, הכרח להן שיבואו  בלוויית החלטות על מיבנה החברה לעתיד לבוא. האם קונסטיטוציה זו תבטיח את הדמוקרטיה עם חופש הקניין, המסחר והתעשיה, הדיבור, הביטוי והאסיפה, הדת והדפוס, כדי להבטיח את המשך קיומה של החברה. 

כיוון שהחברה בימינו היא חברה המושתתת על סתירות תזדקק החברה בישראל למדינה עם אמצעים תקיפים יותר מאשר בשעת פיקוחה על אנשים בודדים, בלתי מאורגנים. וכשאין פיקוח צצים אנשים בלתי-מאורגנים ומתארגנים פוליטית והופכים התארגנות קטנה לדבר גדול.

 מוצאים עצמנו, לפתע, במיקום איסטרטגי לאחר בחירות דמוקרטיות וראש-ממשלה מעדיף להצהיר "לתת למעשים לדבר". כך ניתן להפוך לשון מאזניים עם הקמת קואליציה והקמת ממשלה ששר הביטחון שלנו - ישראל כץ מהליכוד יחד עם השר לביטחון לאומי של ישראל מחווים דעתם יחדיו עם השר "איתמר בן גביר" מ- "עוצמה יהודית" על המלחמה עם איראן ועל מצב הביטחוני והאזרחי בישראל.

שלמה שפירא: חוטי הגיגים בוערים כאש בנשמת העם המשוטטת / שיר / אבישג : "מצב לא פשוט ואני מהרהרת איך אתה מסתדר" / נאוה : "ישנתי שעה ואחר-מכן טיילתי במיטה"

שלמה שפירא

חוטי הגיגים בוערים כאש בנשמת העם המשוטטת :

כחמש שעות ישנתי הלילה - קריאה מפיקוד העורף - שעה 7:10 אזעקות

"פיפי" או לרוץ לקצת מקום מוגן

"פיפי ולהתמגן"

אבישג : "מצב לא פשוט ואני מהרהרת איך אתה מסתדר"

נאוה : "ישנתי שעה ואחר-מכן טיילתי במיטה"

ביאנקה : "בוקר טוב. מקווה שאתה בסדר. נעבור גם את זה. אין לנו בררה"

גילה : "שנמשיך מהבוקר ליום מקסים וטוב"

תקוה :  "כשקשה לכם - תרימו עיניים לשמים ותזכרו שיש שם אבא שאוהב אתכם ככה כמו שאתם"

עם ישראל אינו "דרדלה" - no shaky, no rickefy / לא "האאש, לא מותאזעזע / לא סלאבקי, לא בזחריבטני / לא שאל או ואל - לא צ'אעיף באי האל - אם בלבלתי אתכם - נסיתי בכל השפות לבלבל במילה נשמעת כיידיש ואינה מוכרת כיידיש.

שמרו על עצמכם יקירי והתנהגו בהתאם לקריאות מפיקוד העורף.

חוסה על תינוקות של בית רבן - שלא חטאו. עננו בעת צרה עננו. עננו מגן דוד עננו. עננו בעת צרה עננו. עננו משגב האמהות עננו. עננו אבינו עננו.

יום שלישי, 17 ביוני 2025

שלמה שפירא: שוכחים רגעי שלווה, שוכחים רגעי עונג, מתמכרים לחיצי מתח, רצים לממ"ד / שיר

שלמה שפירא

שלמה שפירא: "דמיאן" ל- "הרמן הסה" - סיפור נעוריו של "אמיל סינקלר" הדובר והדמות הראשית בסיפור / אבראקסאס הוא אלוהים, שהינו בעת ובעונה אחת גם אלוהים וגם שטן... רומן חניכה אשר ראה אור לראשונה בשנת 1919. הוצאת "שוקן" 1977, מגרמנית: דב קווסטלר, הדפסה שניה.

שלמה שפירא

"דמיאן" ל- "הרמן הסה" - סיפור נעוריו של "אמיל סינקלר" הדובר והדמות הראשית בסיפור / רומן חניכה אשר ראה אור לראשונה בשנת 1919. הוצאת "שוקן" 1977, מגרמנית: דב קווסטלר, הדפסה שניה.

הדובר והדמות הראשית בסיפור ושמה של דמות נערצת על ידי "הסה". הרמן הסה היה סופר ומשורר מגדולי הסופרים של גרמניה, אשר היגר ממולדתו לשוויץ בגיל 42, וחי שם עד סוף ימיו. הסה זכה בפרס נובל לספרות ובפרס גתה ב-1946 ובפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית ב-1955.

"הן לא רציתי אלא לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?"

ספרי הרמן הסה שהופיעו בהוצאת "שוקן" : דמיאן, זאב הערבה, סידהארתא, נרקיס וגולדמונד, מתחת לגלגל, פטר קמנצינד.

התוכן: שני עולמות / קין / הליסטים / ביאטריצה / הציפור מבקיעה דרכה מן הביצה / מלחמתו של יעקב / הגברת אווה / ראשית הקץ.

מפרק חמישי "הציפור מבקיעה דרכה מן הביצה" - ציפור החלומות המצוירת שלי יצאה לדרך וחיפשה את רעי. בדרך המופלאה ביותר הגיעתני תשובה.    בכיתה שלי, על מקום מושבי, מצאתי פעם, לאחר ההפסקה שבין שני שיעורים, פתק בתוך ספרי. הפתק קופל במדויק כפי שהדבר היה מקובל אצלנו, כל אימת שחברים לכיתה היו מחליפים ביניהם, במרוצת השיעור, פתקאות בדרך חשאית. תמהתי לזהותו של משגר-הפתק, הואיל ולא קיימתי קשר ממין זה עם אף אחד מן התלמידים. סבור הייתי כי זוהי מן הסתם, הזמנה למעשה-קונדס של תלמידים, ולא התכוונתי להשתתף בו. על כן הנחתי את הפתק בצד, מבלי לקרוא את תוכנו. רק תוך כדי השיעור הוא שוב נתגלגל לידי באקראי. השתעשעתי בפיסת-הנייר, פרשתיה בלי משים ומצאתי כי נרשמו עליה מלים מספר. העפתי מבטי על הפתקה, נותרתי צמוד אל המלים, נבהלתי וקראתי. ובעודי קורא נחרד לבי מפני הגורל, כמו נתכווץ מחמת הצינה הרבה: "הציפור מבקיעה דרכה מן הביצה. הביצה היא העולם. מי שמבקש להיוולד, חייב להרוס עולם ומלואו. הציפור עפה אל אלוהים. שמו של אלוהים הוא אבראקסאס".   לאחר שחזרתי וקראתי את השורות האלה מספר פעמים, שקעתי בהרהורים עמוקים. לא היה לי כל ספק כי זוהי תשובתו של דמיאן. איש לא יכול לדעת אודות הציפור, רק אני והוא. הוא קיבל את תמונתי. הוא ירד לסוף דעתי וסייע בידי לפרש את התמונה. אך כיצד היו הדברים קשורים זה בזה? ומה היה - ודבר זה העיק עלי יותר מהכל - פירושו של אבראקסאס? מעולם לא קראתי את המלה הזאת ואף לא שמעתי עליה. שמו של אלוהים הוא אבראקסאס?"    השיעור עבר מבלי שאקלוט, ולו משהו, מן הנאמר בו. השיעור הבא החל. היה זה האחרון בשיעורי לפני הצהריים. המרצה היה מורה-מסייע צעיר, שזה עתה הגיע מן האוניברסיטה. הוא נשא חן בעינינו, ולכן מן הטעם הפשוט כי היה צעיר כל כך ולא דרש מאתנו שנחלוק לו כבוד מזוייף.     קראנו בהדרכתו של דוקטור פולן את הרודוטוס. השיעור נשתייך לאותם המקצועות המועטים שבהם גיליתי עניין. ואולם הפעם הסחתי את דעתי. אגב, לעתים קרובות נוכחתי לדעת מנסיוני, עד כמה נכון הדבר שאמר לי דמיאן באותו שיעור-דת. כל מה שהאדם מבקש להשיג בכוח רצונו, יתקיים. אם בשעת השיעור אקדיש את מלוא תשומת-לבי לעיסוק במחשבותי, אוכל להיות סמוך ובטוח כי המורה יניח לי. אך אם אהיה מפוזר או רדום, הוא יעמוד לפתע מולי - ובזאת כבר נתנסיתי. אך אם אימצתי את מחשבותי ואם הייתי שוקע בהן, או אז היתה הגנתי מובטחת. גם את ענין המבטים הנוקבים כבר ניסיתי ונוכחתי באמיתותו. אז, בימיו של דמיאן, לא עלה הדבר בידי. עתה חשתי תכופות כי באצעותם של מבטים ומחשבות ניתן לישב עניינים רבים.    וכך ישבתי גם עתה, ונדדתי הרחק מהרודוטוס ומבית-הספר. לפתע הלם בי, באורח בלתי צפוי, כברק לתוך הכרתי קולו של המורה, עד כי הקיצותי מתוך בהלה. שמעתי את קולו, הוא עמד סמוך לידי וכבר דימיתי בנפשי שקרא בשמי. אבל הוא לא הסתכל בי. נשמתי לרווחה.   הנה שמעתי את קולו שוב. הוא אמר בקול רם את המלה: "אבראקסאס". בדברי ההסבר של הדוקטור פולן, שאת ראשיהם לא קלטתי, המשיך הלה ואמר: "אל לנו לתאר את השקפותיהן של אותן כיתות ואגודות מיסטיות באותה תמימות שבה הן מצטיירות מזווית-ראייה רציונליסטית. מושג המדע, כפי שאנו מבינים אותו, לא היה ידוע בתקופה הקדומה כלל ועיקר. לעומת זאת, נהגו לעסוק באמיתות פילוסופיות-מיסטיות שעמדו על רמה גבוהה מאוד. חלק מאמיתות אלה הפך למאגיה ולשעשוע שלא פעם הוליכו להונאה ולפשע. אך גם המאגיה היתה ממוצא אצילי והצטיינה במחשבות עמוקות. כזאת הייתה גם תורתו של אבראקסאס שאותה הבאתי קודם כדוגמה. נוהגים להזכיר שם זה בהקשר לנוסחאות-קסם יווניות, ולעתים הוא נחשב לשמו של שד-קוסם כלשהו, דומה לכאלה שעד היום שבטים פראיים מאמינים בהם. ואולם נראה כי לאבראקסאס יש משמעות עמוקה יותר. יכולים אנו לראות בו שמה של אלוהות, שנועד לה התפקיד הסמלי של "הבאת האלוהי והשטני לידי אחדות"...     "הבאת האלוהי והשטי לידי אחדות", הדהדו באוזני דברי המורה. בנקודה זו יכולתי לחבר את הקצוות. הדברים היו מוכרים לי מתוך שיחותי עם דמיאן בתקופה האחרונה של ידידותנו. דמיאן אמר לי אז כי אמנם יש לנו אלוהים אותו אנו מעריצים, אך הוא מייצג רק את מחצית העולם, שהפרדה באורח שרירותי (היתה זאת המחצית הרשמית, המותרת, הבהירה). מן הדין שנעריץ את העולם כולו. כלומר, או שיהיה לנו אל אחד, שהוא גם השטן, או שחייבים אנו בד-בבד עם עבודת אלוהים, לקיים את עבודת השטן. מכאן משתמע כי אבראקסאס הוא אלוהים, שהינו בעת ובעונה אחת גם אלוהים וגם שטן...


יום שני, 16 ביוני 2025

שלמה שפירא: "בעצם יש כאן שתי מלחמות" ל- "עמוס עוז", הוצאת "כתר" 2000, 2001, 2002. על העיוורון / "פלסטין צריכה לבחור"

שלמה שפירא

"בעצם יש כאן שתי מלחמות" ל- "עמוס עוז", הוצאת "כתר" 2000, 2001, 2002.

תוכן העניינים: יהדות או תרבות עברית? / יש כאן שתי מלחמות / הפליטים תחילה / קמפ דייוויד: רגע האמת / בית דו-משפחתי / פלסטין צריכה לבחור / זה הזמן / מעולם לא היתה הבחירה חדה כל-כך / מתנת ערפאת / שניהם יודעים, שניהם מפחדים / פנייה אל כל אדם בעל מצפון ולב / / לא כל ערבי ולא כל מוסלמי / מלא מקומו של ישו בא לירושלים / על העיוורון / מצויר במילים, מסופר בגוונים ובכל עושר האור / יהודה עמיחי, מהפכן ובעל בית / כיוון שאיני בסביבה / בייגה / כמעט בכל אחד מאתנו מסתתר סוציאליסט קטן / בינינו לבין האבדון עומדים גם ספרים / היהודי השורד / "האם כל זה היה כדאי?"

"על העיוורון" - עמוד 73 : מחבר "על העיוורון" הפגין עיוורון מוסרי משווע: מי שאינו מבחין בין דרגות של רוע - הופך להיות משרתו של הרוע.         הסופר ז'וזה סאראמאגו השווה אתמול ברמאללה בין הכיבוש הישראלי לבין "הפשעים שבוצעו באושוויץ ובבוכנוולד". זו המשוואה החביבה בימים אלה על כל האנטישמים בעולם. מחבר "על העיוורון" הפגין עיוורון מוסרי משווע: מי שאינו מבחין בין דרגות של רוע -הופך להיות משרתו של הרוע. הכיבוש הישראלי הוא רע, אבל המרחק בינו לבין פשעי הנאצים הוא בערך כמו המרחק שבין סאראמאגו לסטלין. מי שמשווה בין עוולות הכיבוש לפשעי הנאצים - קורא בעצם לעשות לישראל מה שעשו בעלות הברית לנאצים: להשמיד אותה. סאראמגו מעמיד עצמו לא לצד זכותם של הפלסטינים להיות עם עצמאי, אלא לצד הג'יהאד האיסלאמי, הנחוש להשמיד את ישראל. כאיש שמאל, כלוחם לזכותו של העם הפלסטיני לעצמאות לצד ישראל, אני רואה בדבריו יריקה בפניהם של קרבנות הנאצים, יריקה בפניו של מחנה השלום בישראל ויריקה בפניה של האנושות כולה. (ידיעות אחרונות 26.3.2002)

יו של סאראמאגויריקה בפניהם של קרבנות הנאצים, יריקה בפניו של מחנה השלום בישראל ויריקה בפניה של האנושות כולה.  ("ידיעות אחרונות", 26.3. 2002)

"פלסטין צריכה לבחור" - עמוד 37 : "זכות השיבה" של פליטי פלסטין לתוך ישראל היא צופן ערבי ותיק לחיסול ישראל. צלאח א-דין אינו מסמל שלום, פשרה וו-קיום. הא מצטייר כגיבור שחיטת הכופרים והדיפתם הימה (וזאת - בלי קשר לדמותו ההיסטורית של צלאח א-דין). אהוד ברק משלם מחיר פוליטי מר ומכאיב על נכונותו לפשרות מרחיקות לכת ללא תקדים (מביחנתו).     לאור העובדות האלה, ראוי שאנשי השלום יתמכו עכשיו באהוד ברק במקום לרמוז לו כי עליו לוותר עוד קצת. לא טוב שאחדים מדוברי השלום יוצאים, למחרת קמפ דייוויד, בתגובות שפירושן  הוא "אם לא הושג הסכם - סימן שלא ויתרנו די". אכן כזו היתה בדרך כלל תגובת אנשי השלום במשך שלושים ושלוש שנים, ובדרך כלל היתה זו תגובה צודקת.    לא הפעם.     

גם אם בהסכם השלום עצמו תצעד ישראל עוד צעד או צעד וחצי לקראת פלסטין. הנה כעת- אחרי כישלון קמפ דייוויד - יש מקום לדרוש מפלסטין שתצעד לקראת ישראל...רע מזאת: בעוד שבמשך ימי קמפ דייוויד היתה תזוזה של התמתנות משמעותית בדעת הקהל בישראל (בעיקר באשר לפשרה בירושלים), הנה בעצם אותם הימים חלה הקצנה ברורה בדעת הקהל בפלסטין ובמדינות ערב : הבלטת "זכות השיבה" של פליטי 1948 והצבתה כתנאי להסכם.

שלמה שפירא: "המקלט" ב- "הגיבן מנוטר-דם" ל- "ויקטור הוגו (עברית: דן סואן), הוצאת "מ. מזרחי", 2001 / לה מובא - Le Mauvals. פירושו בעברית "הרע"

שלמה שפירא

"המקלט" ב- "הגיבן מנוטר-דם" ל- "ויקטור הוגו (עברית: דן סואן), הוצאת ספרים "מ. מזרחי", 2001.    

חבצלות לבנות - סמל בית המלוכה הבורבוני, הצרפתי.

אש קנאות - מדורה שנועדה לשריפת כופרים או ספריהם.

דוג'ה - ראש-העיר של וונציה.

ליגה - מידת אורך, נעה בין 2,4-4,6 מילים בארצות השונות.

חי אגדי - חציו סוס, חציו אדם.

שנת כוכב השביט הגדול - אותו שביט שנגדו ציווה האפיפיור קליקסטוס.

חרוז אלכסנדרוני - כולל שש רגליים או שתיים-עשרה הברות.

זקן תיש - מין פרח Salsify.

לה מובא - Le Mauvals. פירושו בעברית "הרע".

סנטר - משגיח על הגבולות שבין נחלה לנחלה. 

"מסמלי המינהל" - עמוד 6 : ...היתה זו התפרצות שנגרמה על-ידי קשת או סוסו של אחד מסמלי המינהל, המבעיט ודוחק להשיב את הסדר על כנו - תמרון קבוע ונקי שהוריש המינהל למשטרה, המשטרה למרקיזות והמרקיזות לג'נדרמריה הנוכחית של פריס.

"המקלט", פרק ב', עמוד 283 : בימי הביניים נתייחדו לכל עיר, ועד ימי לואי ה-12 לכל עיר בצרפת, מקומות המקלט שלה. בתוך מבול חוקי-הענשים והמשפטים הברבריים אשר הציפו רובע פריס שכיניהו במיוחד "הכרך", היו מקלטים אלו כעין איים שהתרוממו מעל לרמת פני הצדק האנושי. כל פושע שנמלט שמה, ניצל. מספר מקומות המקלט במחוז עלה לזה של הגרדומים. קלקלת חוסר-עונש הולכת יד ביד עם תקלת העונש - שני שבושים שנשתדלו לתקן זה את זה. היכלי המלך, מלוני הנסיכים, ועל הכל הכנסיות שמשו כמקלטים. לעתים הוענקה זכות זו לעיר שלמה שנזקקה ליישוב מחדש. לואי ה-11 עשה את פריס לעיר מקלט ב- 1467.        לכשהציב הפושע את רגלו במקלט היה בטוח לנפשו, אלא שניטל עליו להזהר לבל יעזבנו. פסיעה אחת מחוץ לאי המחסה ושב וצלל בים. גלגל העינויים, התלייה, הסד שמרו משמר יתר את מפלטו, השגיחו על קרבנם באין פוגה ככרישים משחרים לטרף סביב ספינה. שיעור נדונים שנצלו כך הפך שיבה במנזר, על מדרגות ארמון, בגן נזירים, באכסדרת כנסיה. כך היה המקלט בית-סוהר משובח ככל מקום אחר שנשא שם זה. לעתים ארע כי צו פרלמנט מחמיר חילל את המקלט והפקיר את הנדון ביד התליין, אלא שמקרה כגון זה נדיר היה. הפרלמנטים נתקנאו בחשמנים, וכאשר נזדמנו הגלימות משני המינים והתנגשו ביניהן היתה יד הכנסיה על התחתונה דרך כלל. מכל מקום, לעתים, כבמקרה רוצחי פטיט ז'אן, התליין של פריס ובזה של אמרי רוסו, רוצח ז'אן וואלרה, גבר הצדק על הכנסיה ובצע את פסק דינו...

שלמה שפירא: "על" - מילה נדחפת לאחרונה וחשובה בחיים שלנו

שלמה שפירא

"על" - מילה נדחפת לאחרונה וחשובה בחיים שלנו 


 "על" - מילה נדחפת וחשובה בחיים שלנו.

 "עלא עיני ועלא ראסי - עלא באב אללה - עאל אילעאל (טוב מאוד)

זה שנים ובימים האחרונים פקעה סבלנותנו (עייל צאבראנה) כי "עלי חמינאי" שמשחק איתנו ולא מנסה לטובתו לשחק עם "עלי דאי ו- "עלי כרימי" כדור-רגל. שיעזוב אותנו עם שיגעונו לפצצה גרעינית. ניתן לשלוח ל-"חמינאי" כל כמות שתידרש מגרעיני עפולה - חסל מעופו מעאפן ומעפוף כרובו.       

בטלוויזיה נאמר, לאחרונה, על מישהי "זמרת-על". אולי היא אותה זמרת שגם רוקדת על שולחנות.

"זמר על אמנון" - אמנון זיו הבן הראשון בקבוצת גבע - קיבוץ בישראל. שם - ה- "שמש ורקיע חברו יחדיו" לשלום.       

אשתי המנוחה עליה השלום הכינה "עלי גפן" ו- "עלי מנגולד" ממולאים - טעימים מאוד.

    

וקבצתי אתכם מן העמים ומארבע כנפות עולם בארץ-ישראל. לעם שלום ולכל אשר לו שלום.

יום ראשון, 15 ביוני 2025

שלמה שפירא: שיר והגנתו / שיר

שלמה שפירא

שיר והגנתו


"הגנה" שרה, " בית"ר שרה ", אצ"ל שרה, מדינת ישראל שרה, אזרחית בישראל שרה...כולנו מנסים להמשיך לשיר גם בזמן ירי טילים מ- אירן .

השיר - כחוט השדרה לאנוש.

גילה שרה, אבישג שרה, הני שרה, רבקה שרה, אלה שרה, אנה מנסה וכמעט שרה, כל אישה מנסה לשיר,... ואם גברות שרות, גם גברים מנסים לשיר.

בכל יהודי מסתתר משורר קטן שמחוטי הגיגיו בוערת בו תמיד אש מלחמה המסתתרת בה בעצם שתי מלחמות : מבינים אותך או לא מבינים אותך...

בהגנתי על שירי - נואשתי לשיר, להסביר ולהסביר - במצוות יד-לפה אני שר מתוכי בתוכי ונהנה מכניעתי לציוץ שירת המתמיד בציפור על עץ השסק בגינתי.

שלמה שפירא: "שרה שילה" - "שום גמדים לא יבואו" - עם עובד בסיוע משרד החינוך, התרבות והספורט. 2006. הקדשה "לאבנר". פרקי הספר : סימונה דדון, דודי ואיציק דדון, קובי דדון, אתי דדון.

שלמה שפירא

"שרה שילה" - "שום גמדים לא יבואו"  - עם עובד בסיוע משרד החינוך, התרבות והספורט. 2006. הקדשה "לאבנר".
פרקי הספר : סימונה דדון, דודי ואיציק דדון, קובי דדון, אתי דדון.

עמוד 11 : מי היה עושה שתתפוס אותי הקטיושה בחוץ? שש שנים אני לא יוצאת. הולכת בלי לחשוב, בית-עבודה-שוק, בית-עבודה- בית-קופת חולים-בית-עבודה. באה הקטיושה תפסה את סימונה שעזבה את הדרך שלה.      האוכל שמתי על השולחן, הקוסקוס של יום שלישי עם עוף עם דלעת עם חומוס עם הכול בפנים. אני עומדת שנופלות לי הקטיושות על הראש, ומה הראש שלי מחזק בפנים? אם אכלו את הקוסקוס עד מתי שנפלה הראשונה או שהיו יורדים למקלט על בטן ריקה. אני סופרת אותם מפה שהם כולם שמה רצים למקלט: קובי, חיים, אושרי, אתי, דודי, איציק. אני אומרת לרגליים שלי ללכת לבית, הרגליים שלי לא הולכים. אני על הנדנדה של המגרש משחקים, הרגליים דוחפים את האדמה. יושבת בנדנדה של הילדים אני, מתנדנדת, קדימה-אחורה-קדימה-אחורה, חושך-מצרים. נפלה הראשונה, הורידה את כל החשמל של העיירה. רק המנורות של המושב בהר השני דולקות. כל הבתים שלהם והלולים שלהם עם אור. גם בכפר בצד השני יש להם אור אני יושבת מתנדנדת: היי סימונה מונה מדימאונה היי סימוה מונה מדימואונה. מתי שהנדנדה עוצרת אני אומרת" סימי ידך ביא-אדי אני שא-לך ואת שאל-לי ומתחילה לבכות...

עמוד 46 : מסתובב לי הראש, יותר טוב לי לשכב. לאיפה הולך הראש שלי? למתי שהמזל שלי ושל מסעוד היו כתובים על אותו הנייר. למתי שבאנו למחנה במרסיי, שהיו אומרים לכל משפחה כמה זמן יישרו שמה. היו סופרים את הזמן לפי הסחינה של שבת. היו אומרים לך: אתה יושב פה ארבע סחינות , היית יודע שיש לך ארבע שבועות במחנה, עד שתיקח אותך האונייה. אבא שלי הלך, שימן את מי שצריך, עלינו לאונייה אחרי שתי סחינות. בא גם המזל שלי, שם את היד שלו בתוך החיים שלו ועלו המשפחה של מסעוד על אותה אונייה - ירושלים.      במחנה לא ראיתי אותו ולא שמעתי אותו. באונייה פעם ראשונה שנכנס הקול שלו באוזן שלי. אש, אש הקול שלו. היתה נכנסת האש בתוך האוזן שלי, משחקת אתי. פעם ראשונה שיש לי אש בתוך הגוף שלי...

עמוד 116 : שלושה שרשרות של דגלים היבאתי לאיציק מהמרכז -קליטה בשביל לתלות אותם אחד בחלון בבית ועוד שתיים על העצים בוואדי בשביל להביא את המחבלים עד לדירה שלנו. אני יודע איך רצה שאני יעלה על הקיר של המועצת-פועלים בשביל הדגלים. אין, רק לטאות יכולות לעלות שמה בקיר. המזל שלי שאיך שהוא נפל עלי עם הדבר הזה של הדגלים, היה לי מאיפה להביא לו. באתי לסאלי, הרכזת-מתנדבים של המרכז-קליטה, אמרתי : יהודה מהתחזוקה שלח אותי להביא את הדגלים למועצה, אין לך מה לקרוא לגדעון, אני כבר יוריד אותם.לא עשתה שום בעיות, הביאה לי סולם, עמדה להחזיק לי שלא יתנדנד ועוד בסוף אמרה לי תודה.

עמוד 194 : אמא שלו הולכת. ג'מיל נכנס, עוזר לי לקום. מושיב אותי בכיסא כאילו כלום, שם לי חבילה ביד. לא מדבר. יש לו שריטה קטנה על-יד העין מהגולה של הספה. הפרצוף שלו לא מראה לי כלום. אתה לא יכול לחשוב שזה בנאדם שכמעט הוצאת לו עין. לא יודע איפה הוא שם את הקריזה שלו, איך לא עולה לו הדם לראש, איך הוא מסתכל עלי עם הכחול של העיניים שלו כאילו כלום. אני פותח את הניילון, מוציא מעטפה חומה שכתוב עליה קובי, עם חשבונות בערבית. אני מוציא, מסתכל בדולרים, מתחיל לספור אותם. אחרי אלף אני כבר יודע שכל השבע-אלף שלי במעטפה. אני לא יכול להסתכל בעיניים שלי על ג'מיל. אני מכניס את הדולרים למעטפה ומחזיר לשקית, עזוב את השקית שתיפול ברצפה ומתחיל לבכות לא יכול להפסיק עם זה, כמו ילד...

עמוד 252 : כמו בסיפור חד-גדיא שהתפרק והתבלבל, לא היה אפשר לדעת איך בא אל אבא שלי מלאך-המוות באמצע העבודה. הכל נמצא שם על רצפת הפלאפל, כל אחד היה יכול להרכיב את הסיפור לפי טעמו. אמא פסקה" עין הרע. קובי כעס, אמר שזה בטן השמן שלו שהרג אותו. דודי ואיציק, שהיו אז בני שש ושבע, ראו את הסכין ליד אבא, את השריטה ואת עקיצת הדבורה.    הרופאים אמרו שככל הנראה היה לו דום לב. ילדה הייתי אז, ולרגע דימיתי לראות את הלב של אבא נעמד רק כדי שלא יימשך גם הוא אל הרחבה, אל כל הלבבות שהתמזגו שם ללב האחד המשותף של מפלצת-היחד, נעמד דום ומשאיר את אבא מוטל מת על הרצפה בפלאפל....       נישקתי אותם ואמרתי להם: "אתם יודעים מה, יש לי סיפור חדש, סיפור אמיתי, על המשפחה שלנו."אבל לא רציתי להתחיל במוות של אבא וגם לא מן המקום שאמא הייתה נוהגת להתחיל  "...את הסיפור הזה מספרים מהסוף להתחלה, רק ככה צריך לספר אותו, ואתם בעצמכם הסוף של הסיפור - תראו איזה סוף טוב." ינואר 2000-אוגוסט 2005.


יום שבת, 14 ביוני 2025

שלמה שפירא: חלום וקינמון / שיר בשעת חרום

שלמה שפירא

חלום וקינמון

חלום וקינמון. אל תחלום.

איש ואישה ואיש מתבודדים במדבר

תפוחה שלי - את רחוקה ממני.


תה נגילה-גילה, את טעמו לא שכחתי...

תזמיני? לא תזמיני?


הסתכלי חבובה - פרחי יסמין וקינמון פורחים בגינתי

נכון לעכשיו - גינה לי, גינה לי, גינה יפה וחביבה מחכה לך.

שלמה שפירא: "דן בניה סרי" - "ציפורי צל" הוצאת "כתר", 1988, הדפסה תשיעית 1988. החנות עצמה אף היא אינה עניין למזמורי משוררים. מעט מיני סדקית, פכים קטנים של פרפומריה...

שלמה שפירא

"דן בניה סרי" - "ציפורי צל" הוצאת "כתר", 1988, הדפסה תשיעית 1988.

בספר הקדשה: "לעילוי נשמת אמי הצדקת בתיה בת לאה.

תוכן: אלף נשותיו של סימן-טוב, חייה ומותה של רג'ינה מנסורה, אימא כובשת מלפפונים, היום שבו סגרו את קולנוע "סטודיו".

אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב - מעמוד 9 עד 78 : לא היו ימים יפים יותר לפלורה מאותם ימים שבישרו אותה בנפתלי, לא שנתאוותה, חס ושלום, על בחורים, ואף אותן מחשבות מגונות הממלאות לבן של נשים אחרות לא הפריעו אותה כהוא זה מסדר יומה, אך בשעה שבא לה מפיו של ארוג'אס השדכן שאישה נאה כמותה, בת כ"ד שנים למניין הבריאה, אי אפשר לה מן התורה שתהיה פנויה, מיד התמלאה שמחה על גואלה, ויחד עם אמה גמרו בדעה צלולה שצריך אותו עניין שיענו אחריו אמן..."איך אפשר שנוציא אותה כביום היוולדה"...ישב מול השדכן, וכמותו החל אף הוא מנמנם. דברים רבים ידע בחייו, ועניין זה בפלורה, אף שהיה מן החשובים שבהם, לא המריצו להוציא מים מן הסלע. בן מ"ד שנים וכבר נודע בקרב הבריות אלמן נכבד מאוד. שתי נשים נשא בחייו, ושתיהן, רחמנא לצלן, מתו עליו קודם לידתן. הראשונה, מרסלה, דומה היה מלכתחילה שנבחנית היא, ואף שלא מצאו עליה הרופאים כלום, שמו הבריות לבם לאותו שיעול טרדני שדבק בה מיום שנולדה...ראו האנשים בהסתלקותה רמז מן השמים, או כדרך שהיה נפתלי אומר עליה : "כול היה טוב בה, במרסלה, חוץ מאותו תיקון חצות".       לא כן עלה בגורל אישתו השנייה. זו נודעה בבריאותה המופלגת ובאבריה הגדולים, שאילו אך ביקש, יכול היה בן-ציון הגבאי להעמיד עליהם בבטחה את כיסא הנימולים, ולא כיסא בלבד, שולחן ערוך גם כן, יין וכוסות, צלחות ומינים של בוטנים. כרס מבשילה לתפארת, ונעליה הפלאיות גם הן. מי חכם וידע את מצולתן. עמוקות אף ממקורה של חסידה. כל-כך, שאילו, חלילה, לאחת מהן פרתו של אלקוצר, סנהדרין גדולה לא הייתה פודה אותה מקרקעיתה, לפיכך לא היה ספק בלב איש שאף את זו מצא נפתלי בתולה. אלא שגם בלפוריה זו לא האריכה ימים מצרתה. בוקר אחד קמה ממיטתה, אך שלא כדרכה התלוננה על בטנה...דרכה של האישה "אינך צריך לדאוג", ..."ככה הן כולן, עצלות, מפונקות. ופעמים, אלוהים ישמור, יותר גרועות מהאשכנזיות, רק אוכלות".ועוד הוסיפה מרת שמחיוף בנימה נמרצת, שלפחות עתה לא יבוא עליה בשנתה. משחזר נפתלי לביתו, מחזיק בידו אותם גבעולים בשביל להכין לה תה, כבר שכבה אישתו מוטלת על הרצפה ושתי עיניה קרועות לרווחה. אלמלא הריר שזב על סנטרה היה מאמין ששוב נרדמה.            עתה מהרהר בזו השלישית, החל מתמלא דאגה מרובה, שמא מזל ביש מכלה את נשותיו, או נורא מזה, זרעו נושא מין ארס פתנים המייבש את דמן....       חנותו של נפתלי, ככל שרבות כמותה בירושלים, אינה ממין אותן חנויות המוציאות את בעליהן בקיצור ימים ושנים מן העולם, אדרבא, לאיש זר המזדמן הלום אינה מראה כלל פרצופו של מקום. דומה היא, בקצתה, לסדק צר שנבעה בכתליו של בית מדרש, או כמחילה, למין מנהרה קטנה שכרה לעצמו איזה עכבר בשגגה. כך הוא המקום וכך הם בעליו, שמחים בחלקם, יושב כל יומו על כיסא הקש בפתח חנותו...החנות עצמה אף היא אינה עניין למזמורי משוררים. מעט מיני סדקית, פכים קטנים של פרפומריה, ומדעה שנשא את השלישית אף הוסיף, בשמץ זלזול, אבקות פנים ומשחות לפרצופן של נשים...

שלמה שפירא "כל מקום" - פנקס-כיס להכרת הארץ, פרסומי מטכל / קצין חינוך ראשי בשנת 1961. על "יפו". האוכלוסיה לפי האומדן ביום 31/12/1959 : 1858841 יהודים, 159263 מוסלמים, 48277 נוצרים, 22331 דרוזים.

שלמה שפירא

"כל מקום" - פנקס-כיס להכרת הארץ, פרסומי מטכל / קצין חינוך ראשי / ענף השכלה משרד הביטחון, מהדורת "מעריב" 1962,  (מעודכן עד ספטמבר 1961 במהדורה רביעית. מהדורה ראשונה 8/1953, מהדורה שנייה 7/1954, מהדורה שלישית 4/1956. 
שמות היישובים מופיעים בצורה שנקבעה ע"י ועדת השמת שע"י משרד ראש הממשלה. שמות היישובים הערביים נרשמו לפי חוקי התעתיק המקובלים ולפי שמם המקורי. המעעין שאינו בקיא בכללי התעתיק יחפש את השם גם תחת אותיות בעלות צליל דומה . (במקום ח-כ, במקום א-ע וכדו'). בצד כל שם יישוב שבפנקס רשומה נקודת נקודת הציון שלו בשש ספרות, ובסוגריים רשום מספר המפה בה הוא מופיע.

התקופות בתולדות הארץ כפי שהן מוזכרות בפנקס :     התקופה הפרי-היסטורית ותקופת האבן - תקופת האבן הקדומה, תקופת האבן התיכונה - תקופת האבן החדשה  ///   תקופת הברונזה - הכלקוליתית, הברונזה הקדומה, הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת.     ///   תקופת הברזל-התקופה הישראלית, תקופת ההתנחלות וראשית המלוכה, תקופת המלוכה, תקופת שיבת-ציון 0התקופה הפרסית) : 332-586 לפה"ס (כיבוש הארץ ע"י אלכסנדר מוקדון).    /// התקופה ההלניסטית .   /// התקופה הרומית-הביזנטית.    ///  התקופה הערבית.  /// התקופה הצלבנית.    /// התקופה הממלוכית.    /// התקופה התורכית.  /// תקופת המנדט הבריטי.    /// 1948 - הקמת מדינת ישראל.

ערכים היסטוריים וארכיאולוגיים המופיעים בפנקס : אוסביוס,  אל-עמרנה,   חיקסוס,  חורבה,    מכתבי לכיש,    מפת מידבא,   תל.
יפו - עיר קדומה המוזכרת בתנ"ך ובתעודות מצריות ואשוריות. יונה הנביא ירד בחופה לברוח באניה תרשישה. בימי-קדם היה נמלה של יפו הגדול והטוב בנמלי הארץ. דרכה הביאו בימי דוד ושלמה ארזים מהלבנון לבניין בית-המקדש. והיא היתה נמל הייבוא של ירושלים. גם בימי עזרא העלו את ארזי הלבנון לבניין בית- דרך נמלה של יפו. בראשית תקופת החשמונאים ישבו בה בעיקר נכרים. היחסים בינם ובין היהודים היו מתוחים. במקרה אחד אף העלו הנכרים את היהודים על אניות וטיבעו אותם בלב-ים. יהודה המכבי יצא במסע-עונשין נגד העיר. שרף את הנמל וערך טבח בתושבים. החשמונאים נלחמו עליה ושמעון עשה אותה לעיר חוף יהודית. מימי יוחנן הורקנוס נשארה בידי היהודים. גם בימי המרד ברומאים ישבו ביפו יהודים רבים. הרומאים טבעו מטבעות מיוחדים לזכר ניצחונם על ספני יפו היהודים. יפו היתה מיושבת יהודים גם בימי במשנה והתלמוד, וחכמים רבים ישבו בה, מצבות יהודיות רבות נתגלו באבו-כביר , שהוא מקום בית-הקברות של יפו העתיקה. נמל יפו היה בעל חשיבות גם בתקופת השלטון הערבי, אולם חשיבותה של העיר גדלה עוד בתקופה הצלבנית, עת היתה בירת רוזנות. קרבות רבים נערכו עליה בין הצלבנים לממלוכים עד שנהרסה עד היסוד ב-1268 על ידי המלך ביברס.   במאה הי"ד חזרה להיות עיר מסחר גדולה ומבוצרת. היא מילאה תפקיד חשוב בראשית ההתיישבות היהודית בארץ, בסוף המאה הי"ט, עת הייתה מרכז העלייה וההתיישבות היהודית. כיום היא עיר אחת עם תל-אביב.

האוכלוסיה לפי האומדן ביום 31/12/1959 :  1858841 יהודים, 159263 מוסלמים, 48277 נוצרים, 22331 דרוזים.

יישובים עירוניים המונים 10000 תושבים ויותר (1.1.1960) :         אור-יהודה 11800, אשקלון 22700, באר-שבע 39500, בית-שאן 10500, בני-ברק 39000, בת-ים 23500, גבעתיים 27500, הרצליה 24600, חדרה 24400, חולון 41700, חיפה 174000, טבריה 20750, טירת-הכרמל 12400, ירושלים 160000, כפר-אתא 14000, כפר-סבא 17400, לוד 20100, נהריה 15500, נס-ציונה 10950, נצרת 25000, נתניה 37000, עכו 24000, עפולה 14250, פתח-תקוה 50000, צפת 10300, קרית-מוצקין 10000, קרית-שמונה 10800, ראשון לציון 26000, רחובות 29600, רמלה 23000, רמת-גן 82000, רעננה 10500, תל-אביב 383000.

הגבולות (שנת 1953) -   אורך הגבולות היבשתיים מגיע ל- 951 ק"מ, והגבולות הימיים ל- 254 ק"מ. שטחה של ישראל קרוב ל- 21 אלף ק"מ. היא מהווה 77%מכל שטח א"י שבגבולות המנדט.

יום שישי, 13 ביוני 2025

שלמה שפירא: "אהרן מגד" - "היינץ ובנו והרוח הרעה" " - "Heinz, his son and the evil Spirit- הוצאת עם עובד - 1976 / להיות בצבא או להיות מחוץ לצבא...כשאני רואה מה אנחנו עושים בשטחים ...

שלמה שפירא

"אהרן מגד" - "היינץ ובנו והרוח הרעה" " - "Heinz, his son and the evil Spirit- הוצאת עם עובד - 1976

סדר הפרקים: המכוורת, טוראי הירש ראובן, מס' אישי 605822, המכתבים, המקהלה, פרשת דיטריך פון ברנהארדט, מקרה התורן, הלגה, הסבר קצר על גב' לוונברג, אמנות האיסלאם, אצל גבריאל, הפרעה בשעה מאוחרת, עדנה בלילה, היינץ צועק, השוד, האב והבן.

מ- עמוד 93 : היינץ מצא מלון קטן בירושלים ועשה בו את שארית הלילה, אך לא עצם עין. הוא ראה לפניו את הנער הגרמני הזה, בן השתים-עשרה, מיכאל, לבוש חליפה כחולה עם כפתורי-נחושת. ובעניבה - כפי שהיה הוא לבוש בהיותו נער בהיידלברג - שערו גזוז יפה, סרוק למשעי, עם פסוקת בצד, והוא בביתה של הלגה. הוא ראה אותו משחק בכדורגל בחצר, מכדרר ורץ, מכדרר ורץ. משחק עם כלב-הזאב הגדול על הדשא שמאחורי הבית, משליך מקל ממנו והלאה וקורא בגרמנית "לאווף! ספרינג! פנג-אוף! האלט!" = רוץ! קפוץ! תפוס! עצור! תופסו בצוארו, מחבקו, מתגושש עמו. ראה את הלגה מביאה לו, על-גבי מגש, מיץ קר בכוס גבוהה, מיישרת בכף ידה את בלוריתו הנופלת על מצחו, ואומרת לו זיית נאך האוז זו קוממן (הגיע הזמן להיכנס הביתה) או את שלשתם נוסעים במכונית לבריכת שורש, לובשים בגדי-ים, טובלים, שוחים, משחקים במים בכדור, צוחקים - גופו המסורבל של דיטריך, שהכרס מתפלצת מבעד למכנסי-הים שלו, גופה הארוך והאלגנטי שלה, גופו החלקלק והגמיש של הנער, שלוש חיות-ים מתעלסות -הוא לא עצם עין כל הלילה.        בשמונה הלך לבקר את אביו, שגר ברחוב שקט ברחביה. הלמוט שמח, אך גם נבהל מעט, בראותו את היינץ. וכששאלו מה הביאו לירושלים בשעה מוקדמת על-כך ענה היינץ שבענין רובי בא, בענין הצבא. ברגע שאמר דבר שאינו אמת, חשב שאולי יהיה זה אמת: אולי ילך אל היועץ המשפטי לממשלה, ייכנס אליו וידפוק על השולחן, יתבע משפט, יתבע טיהור שם בנו, יתבע צדק,     "אתה עושה שטויות, היינץ," הכניס הלמוט את בנו אל חדר-המגורים, שהיה גם חדר-עבודה , חדר מלא ספרים, ציורים וחפצי-אמנות עתיקים. "אתה נלחם בטחנות-רוח"...הלמוט הסתכל בו בדאגה. "עלינו להסתכל בדברים באופן מפוכח" אמר בשקט "רובי הוא בעל-דמיונות, הוא לא מכיר את עולם הממשות. הוא מתנגד לעולם הממשות ...הוא לא מסוגל לקבל אותו!...    "אתה רוצה להחזיר אותו לצבא?"...    הלמוט עבר כבר את שנת השבעים  וחמש - חצי שנה קודם לכן ערך לו חוג ידידיו, מהם שהכירוהו מגרמניה ומהם ממלומדי ירושלים, מסיבת-יובל צנועה, שהשמיעו בה הרבה דברים בשבחו...    "הם הטביעו אות במצחו! סטיגמה!  נצטעק היינץ. "אתה יודע מה זה להתהלך בארץ הזאת עם כתם כזה? לא היה בצבא?...נזרק?...ישב בבית-כלא?...רובי הירש ישב בבית-כלא? פושע?!".    פניו של הלמוט התעננו. הוא תופף על טבלת השולחן.    "הם עשו לו עוול, אני מסכים," אמר.  "אבל על-ידי תיקון העוול הזה, שהוא עוול מבחינה משפטית ומוסרית וציבורית, וזה נכון, אתה תגרום לו עוול גדול עוד יותר!"    "האם לא כולנו לופטמנשכן" = "אנשי-אויר"?, גיחך הלמוט. "הם הרסו אותו!" זעק היינץ.         לומר לך את האמת, היינץ," הרכין עצמו הלמוט לפנים, כאילו לומר דבר-סוד, "אם אינני יודע מה היום הגון וישר יותר, להיות בצבא או להיות מחוץ לצבא...כשאני רואה מה אנחנו עושים בשטחים ...יש לי קשרים עם סוחר-עתיקות מבית-לחם, איש משכיל מאוד, פארוג'י, אנטון פארוג'י, את אביו הכרתי בימי הבריטים...הנה, את זה קיבלתי ממנו עכשיו בשביל חוות-דעת, נשא מן השולחן צלוחית עתיקה, סדוקה, שציורים בקוים כחולים, עבים, היו תוויים בה.       הלמוט הירש היה פרופסור לאמנות האיסלאם בהיידלברג ונתפרסם בספרו "אגדה ואמת בציורי קסר-עמרה". כשעלה ארצה, בשנת 1940, דרך אנגליה (והצליח להעביר הנה את ספרייתו ואת רוב אוספו האמנותי), לא נמצאה לו קתדרה באוניברסיטה העברית. פקיד גבוה במחלקת-העתיקות, סאלים עבודי, הכיר במומחיותו  ונטלו לעבוד למען המחלקה במוזיאון רוקפלר. באמצעות עבודה זו יצר קשרים עם אגודות נוצריות ומוסלמיות, בארץ ומחוצה לה, עם סוחרי עתיקות ואספנים. קשרים אלה עמדו לו גם לאחר קום המדינה: באמצעות אנשי או"ם היה מקבל דברי-עתיקות מירושלים המזרחית, מבית-לחם ומרבת-עמון ומחזירם בדרך זו, בצירוף חוות-דעת מפורטות. בית הממכר הלונדוני סותבי היה שולח לו מפעם לפעם תצלומים של כתובות ערביות ופרסיות, של כלי חרס וזכוכית, של שטיחים עתיקים ומבקש חוות-דעת על מקורם וזמנם ומשלם לו בעין יפה. בישראל עצמה נדרשו לו בעיקר אספנים, חובבי אמנות המזרח...

שלמה שפירא: "יעקב שטיינברג" ילקוט סיפורים, הוצאת "יחדיו" בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל - ליקט והוסיף מביא והסברים - גרשון שקד. ספרותנו ממשילה עצמה את משל האדם הדופק בלילה על בית המשפחה ואין עונה לו כי כולם נרדמים על משכבותיהם ללא הקיץ"

שלמה שפירא

"יעקב שטיינברג" ילקוט סיפורים, הוצאת "יחדיו" בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל - ליקט והוסיף מביא והסברים - גרשון שקד. וזאת במסגרת "מבחר ספרותנו לעם ע"ש דוד שמעוני. תשכ"ו. (הדפסה שמונה עשרה, נובמבר 1993). "מימי המשוררים הספרדים, או מימי רמח"ל ועד ימינו - ממשילה אל עצמה ספרותנו היפה את משל האדם הדופק בלילה על בית המשפחה ואין עונה לו כי כולם נרדמים על משכבותיהם ללא הקיץ"...

תוכן: מבוא, בת הרב, בין לבני הכסף, העיורת, בת ישראל, מות הזקנה, הסברים ביבליוגרפיה.

יעקב שטיינברג נולד בשנת 1887 בשדה-לבן שבאוקראינה. בן י"ד בא לרודסה והיה מבאי ביתו של ח.נ.ביאליק. שירו הראשון נדפס בשנת תרס"ג (כשהיה בן חמש-עשרה). בשנה ההיא עבר מאודיסה לוארשה והשתתך שם בעיתונות העברית והיידית. לאחר שהיה בקיוב יצא לשוייץ ולמד בברן ובלוזאן. משם חזר לוארשה ונכנס למערכת העיתון היידי "דער פריינד". בשנת 1914 עלה לארץ ישראל והשתתף ה- "הפועל הצעיר" וב- "מולדת". לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא לברלין וחזר ארצה בשנת 1925. השתתף בעיק ב- "דבר" ומשנת 1942 מעורכי הירחון "מאזנים". נפטר בשנת 1947...עיקר המוניטין שלו בעברית יצא לו כמשורר ובעל מסות...כתב גם מחזות, גם סיפורים...לפי מקומו בתולדות הספרות יעקב שטיינבר הוא בן לוייתם של פיכמן, שניאור ושמעוני - בשירה, ושל גנסין, שופמן וברקוביץ - בסיפור.

הסיפורים הראשונים: "בת הרב", "בין ליבני הכסף", ו"בת ישראל" הם סיפורי אהבה, שבמרכזם עומדים היחסים שבין נשים טהורות ונוגות לבין גברים מגושמים, שאינם יורדים לסוף נשמותיהן האנינות. "בת הרב" - סיפור חברתי...על יחסים בין גבר לאישה שמתפתחים כשהאישה כבר ב- "יגעת-נפש" - מתמסרת לו, הרה לו ומתאבדת. נמצא שהסיפור אינו אלא מין מיזוג של עלילה  שיגרתית על הנערה התרה לזנונים, הנהרסת בגלל האטימות הרגשיתשל "סביבתה למצבה הנפשי. תיאור הגורל הלא-אישי ההיסטורי תוך גילוי הסתירות ההכרחיות במימושה האנושי של טראגדיה תרבותית תוך גילוי הסתירות שנתהוו בהתפתחותה התרבותית של היהדות המודרנית. שטיינברג נוטה להציב את החויה הרגשית הטרגית לצד הבנאלי- בדרך זו מתמעט הביטוי הטרגי הישיר ומתעצם כוחו הפנימי...הפניית הקורא מעיקר העניין לפן משנ הוא קו אופייני לשטיינברג...   בעיצוב המשפט מתגלה עיקר כוחו של שטיינברג. כוח הדימוי מתגלה בתקיד שממלא הדימוי משמש תחליף לעיצוב האינטרוסקטיבי. במקום להיכנס לפני ולפנים של נשמות-גיבוריו ולפרט פירוט פסיכולוגי פרוזאי, הוא ממצה מצבים נפשיים מורכבים באמצעות הלשון המיטפורית, כמע המכיל את המרובה...

עד כאן נידונו סיפורים, שעיצובם הפיוטי הוא המייחד את נושאיהם. מכאן ואילך נדון בסיפורים המפתיעים גם בעצם בחירת הנושא. מעטים בספרות העברית הסופרים שטיפלו בהעמקה רבה כל כך בחויית היסוד של האדם מול המות, כיעקב שטיינברג. חויה זאת הגיעה לידי ביטוי עז, עד שהיא מציינת את ישותו ואת דרך קיומו של האדם כיצור "מפחד תמיד"...

...ליבני-כסף? מה פירושם? ...אלה ה עצי-לבנה בלתי שכיחים ביותר, שעליהם עין ירוק אפלולי להם מצד אחד ועין הבסף החיור - מהצד השני. יש דברמה מוזר ומושך בעצים כאלה, הם משרים מסביבם אור וצל בבת אחת...    - תובילני שמה, מחר בבוקר? - תקע לי כף, רחימאי!...ושם אביאך אל נערה אשר עין לא ראתה כמוה ! עצלנית ויפהפיה, שתקנית - היא אוהבת רק להקשיב! -- ונבונה בכלל - נערה בלתי רגילה...

יום חמישי, 12 ביוני 2025

שלמה שפירא : לכסיקון לתודעה יהודית - אישים וספרים, הוצאת "מסדה" 1971, תשל"א. על "התקוה - ההימנון הלאומי - כל ההצעות לא יכלו לדחוק את "התקוה" מהמקום אותו תפסה בדורות האחרונים בעם היהודי

שלמה שפירא

לכסיקון לתודעה יהודית - אישים וספרים, הוצאת "מסדה" 1971, תשל"א (הדפסה שלישית 1975). מופיע ביוזמת משרד החינוך והתרבות/המרכז לטיפוח התודעה היהודית. (זה לכסיקון שנעדרים בו אישים ויוצרים ידועים מארצות המזרח).
בארבעה ספרים : הווי ומנהגים, אישים וספרים, ציונות ישוב ומדינה, מאורעות וגילויים בתולדות עמנו.

בודקו, יוסף : (פלונסק, פולין, תרמ"ח/1888 - ירושלים, ת"ש/1940). צייר וגראפיקאי, למד בבית הספר לאמנות בווילנה ובעיקר בברלין (תלמידו של ח.א.שטרוק). בתחום הציור והגרפיקה חתר לקראת סגנון יהודי מקורי ומכאן גם זיקתו לציונות ועיטוריו ליצירות ביאליק, י.ל.פרץ, שלום עליכם, ש. אש ועוד. עלה לארץ ב-1933 ומ-1935 מנהלו של "בצלאל החדש". החיה בציוריו ובעיטוריו סמלים יהודיים מרובים, שהיו גנוזים עד ימיו ועל ידי כך נטה גשר מהעבר להווה. אף הצטיינו עיטוריו לתווי-ספר ("אכס-ליבריס). בקטלוג לתערוכת-זכרון שלו (1940) מצוייה רשימת יצירותיו משנות 1911-1940 (239) במספר, בצירוף דברי הערכה עליו מאת מ. נרקיס וק. שוורץ.

"התקוה - ההימנון הלאומי" שחובר בידי המשורר נפתלי הירץ אימבר מ- זלוטשוב, גליציה, תרי"ז 1856-ניו יורק, תר"ע/1909.
 טיפוס בוהמי, שכל ימי חייו-נוד בגליציה, רומניה, ארץ-ישראל, אנגליה ולבסוף בארצות הברית. פירסם שיריו במשך עשרות בשנים ויצאו בכמה אסופות ("ברקאי", "ברקאי החדש","ברקאי השלישי" ועוד. אולם איננו יודעים בוודאות עד היום מתי כתב אימבר את "התקוה" (שמו המקורי "תקוותנו") של התנועה הציונית ב- "התקווה" והיכן - אם ביאסי שברומניה ואם בירושלים. מכל מקום נתחבר כנראה ב- 1878 ביאסי. שינויים מרובים חלו במשך השנים בטכסט של השיר, החל בשינוי השם וכלה בבית "לשוב לארץ אבותינו וכו", שנשתנה בארץ. שינויים אלה עוררו לא מעט התנגדות בשל אי ההתאמה והמלאכותיות שבהם. אולם לא ניתן עוד לשנות. החלו לשיר את "התקוה" בארץ כבר בראשית שנות התשעים למאה ה-19 והובא לחו"ל על ידי בני הישוב. אולם שנים עברו עד שהוכר השיר על ידי ההסתדרות הציונית כהמנונה, אף ששרו אותו בסיומם של הקונגרסים הציוניים. ההכרה "הרשמית" של התנועה הציונית ב"התקווה" כהמנונה באה רק בקונגרס הי"ח (1933). אף מדינת ישראל עדיין לא אישרה רשמית את ההימנון.           לא פחות מביכה היא הנעימה של "התקוה" . יש שראו בה הדי צלילים שהיו שגורים בפיהם של איכרי מולדאביה ויש שראו בה את המוטיב העיקרי בקומפוזיציה של סמיטאנה והיו שהבחינו בה תפילה של יהודי ספרד. מכל מקום אף בעיה לא נפתרה עד היום. אף במילודיה חלו שינויים במשך השנים. במשך שנים רבות נשמעו הצעות להחליף את "התקווה" בהימנון אחר, אולם כל ההצעות לא יכלו לדחוק את "התקוה" מהמקום אותו תפסה בדורות האחרונים בעם היהודי בעולם, לרבות חללי השואה, שלפני קיצם היתה שירת "התקוה" בפיהם. ספר על "התקוה" הוציא מנשה רבינה 1968.

שלמה שפירא : מהספר ", שרה שרה (שsרה)" ל-"רונית מטלון", ספריה לעם, הוצאת עם עובד", 2000 / ...לתוך המים המבולבלים והעיקשים שלא מכירים בריבונותם של כללי הפיסוק והתחביר

שלמה שפירא

מהספר "שרה, שרה" / (שsרה) ל- "רונית מטלון", ספריה לעם, הוצאת עם עובד", 2000, הספר מוקדש ל- נילי זיידמן

יש ציטטה מ- מתי י"ב 34 "ילדי צפעונים איכה תוכלו לדבר טוב ואתם רעים כי משפעת הלב ידבר הפה".

עמוד 28 : " - אבל את אכלת כבש...החלה, דווקא, הרבה יותר עדין...זה מוזר שמישהו אוהב כבש ולא אוכל טלה...מרסל...איך היא יכולה לאכול טלה כשלתינוקת של אחותה קוראים כמו כבשה קטנה בעברית, טליה...

עמוד 30 : - שנאה יש בכל מקום, אינס. תראי את הלה-פן הזה שיש לנו כאן. חברים הכי טובים שלנו כאן בשכונה הצביעו בשבילו בבחירות , את מכירה אותם, פיליפ וז'נבייב...    - לכל אחד יש את הפאנאטים שלו, אומא אלאן. תאמיני לי, דודה אינס, כשאני רואה את הדתיים האלה שלכם ומה הם עושים, אני מתבייש שאני יהודי. - אני כבר שכחתי מהבושה, נאנחת אמא,...רק כאב יש על כל הצעירים האלה שהולכים מסכנים על כום, על כלום, מהצד שלנו ומהצד שלהם, היא ממלמלת    - צריך בכל זאת למצוא דרך לדבר איתם, לתת להם להבין שמלחמה ופרובוקציות האלה נגד הערבים לא יביאו את ישראל לשום מקום.      - לדבר איתם?...אין מה לדבר איתם, אנרי. הפאנאטים האלה, רק כוח הם מבינים, רק כוח. כל הגוף שלי רועד כשאני חושבת על המנוולים האלה עם הספר תורה שלהם יעני, אתה רואה? כולי רועדת. אחד אחד הייתי שורםת אותם, אחד אחד.        אלאן פניו מתאדמות פתאום, הוא מניע את ראשו מצד לצד בתוך הצווארון, חסר אוויר, מושך מלפנים, להרחיב. נעזוב את הוויכוח הזה, אינס, תעזבי, הוא מםטיר בקושי. אלאן כובש את עיניו במפה, מקרצף משהו בציפורנו, אני אנסה להשיג עוד פעם את הרב,  הוא אומר. לבסוף, אישתו אמרה להתקשר בשלוש...

עמוד 76 : ...היא שיגעה אותי עם העבודות האלה: כל שני וחמישי היתה מגלה משהו "חדש לגמרי" ו"מחדש". לאחר שעבדנו ימים, שבועות לפעמים, על נוסח מוסכם כלשהו, היתה מתקשרת פתאום , מחריבה הכל במחי יד: זה לא עומד מה שעשינו עופרי, אני חשבתי על זה. "חשבתי על זה" לא בישר טוב, שום דבר טוב. זה בסדר, ניסיתי לצנן קצת את התלהבותה, שונאת את עצמי על תפלותי. זה בסך הכל עבודה סמינריונית, תפסיקי לנפח את זה. לא היה לה שום חוש כלפי מידה או גבולות, שום חוש: עשרים הסירים של הלשון והמחשבה ביעבעו ורתחו אצלה על הכיריים בו בזמן, כל הזמן. נתקפת סחרחורת, צריך היה לתרגם אותה לעברית או , שסבר אורי. "פשוט להחליף לה את הראש". לבושה באיזו חולצת טריקו מהוהה שהביאה לה לדבריה "מזל", מעשנת בשרשרת ורוטטת מרוב ספלים של קפה שחור אמנותי, היתה מתיישבת אל שולחן המטבח - מפליגה, רב-חובל חיגר בספינה טרופה, הרחק, לאן שלוקחת הרוח, לתוך המים המבולבלים והעיקשים שלא מכירים בריבונותם של כללי הפיסוק והתחביר, ברעיון שיש לו המשך או סוף, בדימוי שיש לו זיקה למדומה כלשהוא, או במשפט שיש לו לפחות מראית עין מהוגנת, שדומה לאזרח העולם ולא למטען צד.    כל זה היה מצחיק מאוד אלמלא סבלה כל כך: בקושי מאמינה לעצמה,אני רוצה לראות אתכם באים עם התפיסות האלה שלכם לשירים של אמילי דיקינסון...

עמוד 207 : היא מפסקת את אצבעות הרגליים, מורחת לכה: אני אסע איתו לשפרעם מתישהו, לבקר את המשפחה, אולי בשבוע הבא ניסע.      - הם ישמחו מאוד, אני אומרת, שרועה על בטני למרגלותיה, על השטיח, בוחנת בדל עיפרון מתחת לספה שהתעטף בקורי עכביש ואבק סמיך: בתור מה תבואי לשם, ידידת המשפחה?      - אני אבוא בתור עצמי, לא בתור משהו. למה צריך להגדיר מי ומה אתה כל הזמן?...לראשונה חשבתי שאי אפשר לפגוע בה. עם הזמן נטלה לעצמה התחושה הזו תוקף של ודאות ניצחת, פנתה נגדי, ממחישה מרחק אטום שהתייצב בן שתינו, חוצץ כמו הודעת פיטורים.

עמוד 266 : היא קיפלה בדקדקנות נייר סיגריות מוכסף לרצועה צרה וכרכה סביב אצבעה. בשערה הקצוץ, הבחנתי נזרעו אניצי שיבה, מעל לאוזניים. קול רך מאוד, נשי, הודיע על משהו במערכת הכריזה של שדה התעופה. מה עשית עם תצלומי הישנeים בעזה? נזכרתי פתאום. היתה לנו עוד רבע שעה להרוג.      -איזה ישנeים נשאה את עיניה.    - אלה שצילמת בעזה לפני כמה שנים. -כלום,  הם במגרה.  -את רוצה אותם? שאלה אחר-כך, כשצעדנו לעבר שער העלייה למטוס... במגירה, ישeנים, הוסיפה בחיוך רחב...

עמוד 87 : ...הן יצאו השכם, הגיעו למחסום ארז במונית עזתית שהמתינה להם בתחנה המרכזית בתל אביב. אמא ריטטה כולה "ושלא תחשבי שמפחד, מהתרגשות." בדרך קשרה שיחה עם עדנאן, הנהג, דודנו של סמיר שהיה ידידה הקרוב של שרה בעזה ואיש הקשר שלה . הוא רצה שתדבר עוד ועוד, לא חשוב על מה - מזמן לא שמע ערבית מצרית יפה כזאת. אמא קרנה: הביקור כבר נראה לה מוצלח מאוד, במחסום עצרו אותם חיילים, הציצו פנימה, הלכו, חזרו, הציצו פנימה, ביקשו מעדנאן את רשיונות הרכב, הלכו, הסתודדו, הציצו פנימה, מאיפה אתן? שאלו בסוף. שרה התקחשה, הציתה סיגריה: מתל אביב. אמא הוסיפה בנדיבות: אני מ- ליד פתח-תקווה, מה באתן לעשות כאן? שאל אחד מהם. ביקור, השיבה שרה קצרות. בעזה? שאל.      - בעזה. הוא הציץ בתא המטען: מה זה החבילה הזאת? מדפים שהבאתי לחברים, אמרה שרה, סתם מדפים מעץ. הוא קרע את עטיפת הנייר, בחן את המדפים.     -טוב, גירד בעורפו, מהסס קצת, יש לך אתה חמישים שקל קנס, פנה לעדנאן.     -על מה? נזעקה אמא. על מה יש לו חמישים   - על עישון במונית, אסור לעשן ברכב ציבורי.   - מי עישן?  - היא, הצביע לעבר שרה, היא עישנה קודם.    אמא פרצה החוצה. הדם עלה לי לראש, סיפרה . היא אחזה את החייל בשרוולו: אתה השתגעת, תגיד לי? שרה ניסתה למשוך אותה פנימה , לתוך המונית: תעזבי אינס, בואי לא נסתבך. איזה להסתבך? רתחה אמא: כבר הסתבכנו. החייל היה נבוך קצת מפני שער השיבה שלה : תירגעי גברת, זה החוק...סביבות שתיים עבר שם סוף-סוף איזה קצין. סיפרו לו את הסיפור...משך בכתפיו: סעו, אמר...