שלמה שפירא
"העתיד", רבעון גרמני בעברית, מס. 15, 1970-תש"ל, הוצאת פרידריק ריינקה (ע"ר), המבורג, הרפובליקה הפדראלית הגרמנית. עורכים: קורט אולשבאט, האנסאגון פויגט, גרדה דהאנקה, נדפס ד. בן-נון, עקיבא איגר 4 ת"א, הפצה בישראל: "אטלס" (ע"ר) ת"א (ת.ד. 1109, תל-אביב)
קורא נכבד,
הננו מקוים כי מצאת ענין ברבעון שלנו "העתיד" אם אכן נכון הדבר, נשמח לכלול אותך בין קוראי רבעוננו. מנוי שנתי (4 חוברות) עולה - .2 ל"י כולל הוצאות משלוח.
תוכן:
נאום הנשיא הפדראלי (גרמני טוב לא יכול להיות לאומני), חילופי דעות (דיוקן חדש לגרמנים), אוניברסיטאות (הסטודנטים השמאליים), מדיניות סוציאלית (זכויות שוות לכולם), ספנות (נמלים במאבק-התחרות הקשה), חקר-העתיד, דיוקן (לקראת יום הולדתו ה-200 של אלכסנדר הומבולדט), רפואה (ניתוח במרכז המיני), עולם הטכניקה והמדע, תחבורה (אלקטרומוביל), אמנות (גלריה בגורן / ציור בהשפעת ל.ס.ד.), באלט (אקדמיה-של-קיץ בינלאומית למחול), תיאטרון (הכל בגלל אסלת בית-שימוש), סרטים ("אני לא פיל, גברת"), ספרות (תומאס ואלנטין: חדשות שחרית), זוטות תרבות, שיקום אזורי טבע (נופים מן המבחנה), הגנת החופים (הים מאיים על גן-עדן החופשי), הכשרה מקצועית (נשים על הסיפון), מרכז-שיקום לילדים משותקים ("תחנת תקווה" בדרך לעצמאות), כשרון (בן 13 לומד באוניברסיטה), נישואים (בן-זוג לפי ידה), קרב-חמש (היידה רוזנדל: המלכה הבלתי-מוכתרת), ספורטי רכיבה (רוח הצוות גברה על המשבר).
תמונת השער: סצינה מתוך מחזה-הנעורים האנגלי, "זיגר-זאגר" מאת פיטר טרסון בבימויו של האנס נויאנפלז בהיידלברג - "הכל בגלל אסלת בית-שימוש)
גלריה בגורן: (עמוד 43)
יחסו של איכר בערבה הגרמנית אל האמנות דומה ליחסו של נזיר - מיין אל משרפת היי"ש. אלא שגם השוואה זו לקויה: בדרך-כלל ודאי קל יותר להניע אדם המתנגד לשתיית אלכוהול שיטעם כוס סליבוביץ מקורר מאשר להלהיב כפרי מן הנוף השקט החום-הירוק-הסגול בצפונה של גרמניה לציור מופשט או לשכנע אותו שיש זכות-קיום לצייר-פופ.
15,000התושבים של הכפר נויינקירכן בערבת לינבורג - במרחק שווה מהאמבורג, מברמן ומהאנובר - הנידו ראשם בתמהון כשאחד מהם הניח לפני שלוש שנים את חלקו בירושה, לרבות אורווה וגורן, לאספן ולסוחר-אמנות, שביקש לפתוח גלריה לחפצי-אמנות בעיבורו של הכפר. רק הבטחתו של ראש מועצת הכפר, שמבקרי התערוכה יביאו לכפר הכנסות נוספות מנעה מחאתם של ותיקי הכפר נגד התושב מקרוב-בא..
בינתיים קיבלו הכפריים את וילם פאלאציק ואת אשתו הצעירה לתוך עדתם. אם כי לא כולם מבינים אותו, הריהם מתייחסים ביראת-כבוד למשוגע-לאמנות, שהקים משהו חד-פעמי ברפובליקה הפדראלית ואולי באירופה כולה: מיפגש של אמנים בעלי שם בין-לאומי עם לקוחותיהם הפוטנציאליים הרחק מן ההמולה האמנותית של הערים...
31/5/2013 07:15 (קטע זה הופיע בבלוג הישן שלי ב- וואלה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!