שלמה שפירא
"צ'רצ'יל" (שיעור בגדולה) ל- ג'פרי בסט, תרגמה מאנגלית - כרמית גיא,הוצאת עם עובד, הדפסה רביעית תשס"ה 2005.
השואה - של היהודים - אינה מוזכרת בספר - רק אזכור קטן - "הלייבור ותנועת האיגודים המקצועיים למדו להעריך את אומץ לבו ואת ראיית הנולד של עמדתו כנגד הנאציזם - לנוכח מינכן ו"ליל הבדולח" היו רבים מוכנים לשכוח את טוניפנדי ואת פרשת השביתה הכללית...
א.ג'.פ. טיילור על צ'רצ'יל - עמוד 189- הוא היה תימהוני, מה שהלם להפליא את מצב רוחו של העם הבריטי. הם קיבלו את התבטאויותיו הרומנטיות, אף כי הם עצמם המשיכו לדבר בלשון פרוזאית יותר. נאומיו היו רטוריים ומחוספסים בעת ובעונה אחת. מקוליי וסלנג של התקופה התערבבו זה בזה, כשם שצ'רצ'יל נהג לפעמים ללבוש פראק, ולעתים קרובות יותר, ללבוש סרבל ימאים נוח יותר, שהזכיר בגדי ילדים.,
תוכן העניינים: רשימת תצלומים, ראשית דבר, לבית הספר בלי חמדה, למלחמה בחמדה, קלמנטיין ובית-הנבחרים, לשכת המסחר ומשרד הפנים, שר הימייה או הלורד הראשון של האדמירליות, הדרדנלים, התאוששות, בולשביקים ואירים, שאלות מזרחיות, שר אוצר מן המפלגה השמרנית, האימפריה והודו, צ'רטוול והיטלר, "וינסטון חוזר", שעתו היפה ביותר, איל מלחמה דמוקרט, "לפעולה היום", אמריקה ורוזוולט, "לפעולה היום", אמריקה ורוזוולט, מבצעים מיוחדים ומתקפת הפצצות, צרפת ודה גול, רוסיה וסטלין, עננים בשמי הניצחון, מסך הברזל, ועידות הפסגה והפצצה, בחזרה לדאונינג סטריט, דמדומים ושקיעה, אחרית דבר, הערות, ביבליוגרפיה, מפתח.
עמוד 60 : ...הוא זקף לזכותו בשמחה רבה את האשראי להפיכה אשר העבירה את חברת הנפט האנגלו-פרסית (לימים חברת "בריטיש פטרוליאום") לבעלות ציבורית , מה שאפשר את תחילת המעבר מפחם לנפט כדלק הרגיל של הצי, שינוי אשר לו זו בלבד ששיפר את ביצועי ספינות הקרב, אלא אף הקל במידה רבה על חיי הימאים...
פרק שביעי - עמוד 91 - "התאוששות" - ["לאחר שלא הורשיתי לפתח תוכניות, הורשיתי לייצור תחמושת."] לקראת היציאה למלחמה הוא הצטייד באותה החלטיות מהירה ומרעננת והתעלמות מן המחיר...בתוך ארבעים ושמונה שעות הפך מאזרח לחייל...זו לא הייתה תקופה של שירות פעיל במיוחד, אך אחד ההיבטים המעניינים ביותר בה היה חשיפת כמה מצדדי אישיותו הטובים ביותר של צ'רצ'יל, כמו גם כמה מן הגרועים... בטור סטירי בעיתון "סטאר" : "מר וינסטון צ'רצ'יל חוזר ומרגיש את כוונתו הצבאית הנואשת...מר וינסטון צ'רצ'יל יוצא לחזית. חרדה ובהלה אוחזות באויב...לאחר שמר וינסטון צ'רצ'יל שינה את מסלולי האירועים די הצורך"...
עמוד 265 : האישור הראשוני שנתן צ'רצ'יל למבצעי פיקוד המפציצים היה נלהב יותר, שכן באותם ימים, ולמשך זמן מסויים, לא היו אמצעים אחרים להוכיח לעם הגרמני כי הוא אינו חסין מפגיעה בתוך גבולותיו, או להבהיר לעמים הכבושים כי הם לא נשכחו לחלוטין. היה לכך ערך רב, אם נגרם נזק של ממש למאמץ המלחמתי הגרמני ואם לאו,..כל אדם בעל השכלה צבאית הבין, כי אין מנוס מגרימת נזק סביבתי, אך הדבר לא נחשב לרציני יותר מן הנזק שנגרם לאזורים אזרחיים בקובנטרי, בלונדון ובערים בריטיות אחרות. אם היתה בכך תרומה להשגת היעדים הבריטיים, זו היתה בכך שככל שניתן להאמין לתחזיות הפסיכולוגיות החובבניות של פיקוד המפציצים, העם הגרמני לא יוכל לעמוד בכך כמו העם הבריטי...אך בה בעת הבין, כי לא יהיה ניתן להגיע להישגים גדולים עד אשר יוכנסו לשימוש גם מטוסי ההפצצה הגדולים, בעלי ארבעת המנועים...אנשי אוויר עצמאים במחשבתם, בהם, ג'ון סלסור, הבינו זה כבר, כי ההפצצות הליליות לקו באי דיוקים כה חמורים, עד כי לא גרמו כמעט כל נזק למאמץ המלחמה של גרמניה...היה צורך לוותר לחלוטין על ההפצצות הליליות, או לשנות את תכנונן. איש לא העלה על דעתו לוותר על הפצצת גרמניה. זו נותרה הדרך היחידה לפגוע בעומק שטחה, בלא לוותר על ההבטחה לפגיעה בכלכלת המלחמה הגרמנית וזה מה שנעשה לגורם מכריע בשיקוליו של צ'רצ'יל עד 1944...
עמוד 290 : ...אך הוא סירב להאמין שההיסטוריה גם תגזור על ארצם לקבל את עול הקומוניזם. הוא הבין שמנהיג של מעצמה גדולה, שידעה בעת החדשה היסטוריה מחרידה של פלישות ממערב, זכאי לנקוט צעדים למנוע את המשך המצב הזה, ופירוש הדבר בהכרח הגעה להסדרי הגנה עם השכנים באותו צד. אך הוא רצה לאמץ את האקסיומה של סטלין, כי השיטה הפוליטית במדינה משוחררת חייבת להיקבע בידי המשחרר שלה. אלא שכל דיון בנושא זה היה מטבע הדברים מביך, שכן בריטניה וארצות-הברית השלימו עם האקסיומה הזאת כקו מנחה בהתנהגותן כלפי המדינות שהן עצמם שחררו. הדרך היחידה לנמק את הטעננה הזאת היתה במישור האידיאולוגי, בכך שלבריטניה ואמריקה יש זכות לכפות את תפיסת המשטר הדמוקרטי שלהן, אך סטאלין אינו זכאי לכך, משום שתפיסתן היא הטובה, ותפיסתו רעה...צ'רצ'יל כבר יכול להודות ...שהמוצא היחיד היה במבחן כוח, והוא החל לדבר על כך מעת לעת, בחשאי ובנימה נואשת, בחודשי המלחמה האחרונים.
...צ'רצ'יל המשיך להילחם באומץ את מלחמתו על חלקה של בריטניה בברית הגדולה, אך הקלפים שבידיו התמעטו והלכו, ובעניין זה גם בענייני פנים. הוא החל לגלות סימני עייפות ופגם כלשהו בכשרון המשחק. ויליאם הייטר ציין: "צ'רצ'יל היה עייף ורחוק משיא כושרו. הוא גם סבל מן האמונה, כי הוא יודע הכול ואינו זקוק לקריאת תדרוכים...סטלין ומולוטוב, המתודרכים היטב תמיד, הרבו להציג שאלות מחודדות, וראש הממשלה היה סב לאחור בקושי אל יועציו שישבו מאחוריו ושואל, "ומה התשובה לכך?" לא יכולנו לומר, "אילו קראת את התדרוך שלנו, היית יודע..."
