"דילמה" ל- ליאורה ורדי", עריכת הספר: בינה אופק, הוצאת "קוראים (1995), 2007.
על נשיקות האם: "...כל נשיקה היתה רק נשיקת ניחומים..."
בספר הקדשה:
ללאה
פרק 1
זה היה מזעזע וזה קרה לפני חמש שנים.
אני הולכת לקופת חולים, לקבל תוצאות בדיקת-דם לאבחון הריון, יותר נכון, לאִמוּת הריון, הבדיקה הביתית היתה חיובית, לא האמנתי, בת שלושים, נשואה ארבע שנים, זוגיות טובה, מצב כלכלי מצוין, ילד לא בא בחשבון.
אף פעם.
לא מוכנה לעבור דרך גידול ילדים, את מה שחוויתי בעצמי.
לא היתה שום התעללות, לא פיזית על כל פנים, אבל זה הספיק לי, כדי לא לרצות ילדים משלי...
פרק 6
אמי חזרה מהעבודה בערב והתיישבה מולי במטבח. עיניים כחולות הישרו מבט לעיניים זהות. גם צבע שערנו זהה, אבל השיער שלי ושל לימור היה חלק ושלה מתולתל.
מכאן ידעתי שלאבי יש שער חלק. מעבר לזה לא ידעתי עליו דבר. אה, כמובן, הוא נשוי ואב לילדים. אחרת אמא לא היתה שומרת על זהותו בקנאות כזו. וגם, היה ביניהם קשר של אהבה. זה לא היה מפגש חד םעמי, סיפרה לי דודתי, אחות אמי.
יפה היתה אמי. בגיל ששים נראתה כבת חמישים, בעיקר כאשר יצאה לפגוש את החבר החדש שלה, פנסיונר אלמן שחי לבדו במרחק שלושה רחובות.
אמא הדביקה נשיקה על מצחי. אחת הבודדות שאני זוכרת מאז הייתי בת מצווה. קודם לכן היו הרבה, אבל כשבגרנו, נעלמו הנשיקות והחלו הדרישות - לעזור בעבודות הבית, לבשל, לסדר את החדר, לא להרעיש, לא לדבר הרבה בטלפון.
מדי שנה זכיתי בנשיקה ביום הולדתי וכן, גם בחתונה, נוסף לכמה נשיקות כשהמתנתי לה בשדה התעופה בשובה מחו"ל. מעבר לזה, כל נשיקה היתה רק נשיקת ניחומים. לפעמים רציתי לגשת ולנשק אותה, אבל משהו עצר בעדי. חומה בלתי נראית, תחושה של אל-תגע-בי...
מעמוד המסיים את הספר:
אני רוכנת מעל מיטת התינוק שלי, מלטפת את שערו האדמוני, מוקסמת מכל העוויה מתוקה של פניו, מרימה אותו בזרועותי, מחבקת אותו ומעריצה כל איבר בגופו.
אם יידָרש אתן עבורו את נשמתי.
הלוואי שיהיה לי עוד ילד.
ירון אומר שאני אמא משוגעת.
אמא שלי אומרת, "אמרתי לך! הייתי בטוחה שתרצי ילד."
ואבא שלי אומר, ששום נכד לא שימח אותו כמו הילד הזה, שלבטח לא היה נולד לולא חיפשתי ומצאתי אותו...
"בן של תסריטאית ובמאי," הוא לוחש לילד. "נכד של זמר ומהנדסת...
היום אני יודעת, שלעולם לא אפסיק להאמין, כי כל נפילה מביאה אותי לסולם.
לאיזה גובה אטפס, תלוי רק בי.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, אוג׳ 12
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!