שלמה שפירא
השיזף
על השיזף קיראו ב- ויקיפדיה ואוסיף: ידידי הטוב פרופ' יעקב פרידמן, חוקר צמחי ארץ-ישראל ובמיוחד צמחי רפואה ואשר תלמידי מחקר ודוקטורנטים ביצעו מחקר בצמחי ארץ-ישראל. מחקר אחד שבוצע במחלקה לבוטניקה, היה השפעת השיזף על מניעת הריון וזה אחרי ראיונות אינפורמנטים רבים בגדה ואצל ערביי ישראל, שטענו נשים ששיבשו כניסה להריון בעזרת צמח השיזף, ובדרך כלל, עשו זאת בלי ידיעת הבעל או המשפחה. הייתי עד למחקר הזה, עזרתי בראיונות אינפורמנטים בשפה הערבית, (ערביי ישראל והשטחים המבוגרים והזקנים ניצלו כל צמח וצמח, אם זה לאכילה, לתבלין ולרפואה) . גם עזרתי למבצעי המחקר הזה. כך מצאתי עצמי להתעניין בספרה של ג'רייס טנוס.
השיזף הקדוש לעומת השיזף המצוי ב"בצל השיזף - תמונות מחיי שכונתי" ל- ג'רייס טנוס, הוצאה עצמי
"בצל השיזף - תמונות מחיי שכונתי" ל- ג'רייס טנוס, הוצאה עצמית, 2007.
ג'רייס טנוס, ערבי נוצרי, יליד ,1937 בן להורים עובדי אדמה מהכפר מע`אר. משנת 1956 גר בעכו. מחנך בגמלאות. פעל 48 שנים בתחום החינוך ובהוראת לשון עברית וספרות ...
הספר מוקדש ל:
לרעייתי ז'נט
ובאותו עמוד של ההקדשה, למטה:
"אני נופל על הקוצים
של החיים!
אני מדמם!"
(פ"ב שלי)
הספר דן, בין השאר, ב"שיזף הקדוש" שמעל ראשו של הכומר, לעומת "השיזף המצוי" בהישג ידו של הסופר.
"חובב ציַד אנוכי מעץ למשנהו , ורציתי למצוא טרף קל", אומר הסופר. ולמרות "הטרף-הקשה" שבידי הכומר, "קל-הטרף" בידי הסופר. אין כאן, סיפורים "בצל השיזף", אלא סיפורים של אכילה מעץ השיזף ומצָיִד מתוכו. השיזף מאפשר צייד חופשי, רצוני ומענג ב"שרשרת המזון- הקיומי, הנפשי הרוחני". השיזף הקדוש שעל ראשו של ישו מקבל בספר חיות רבה עם פרי וצפרים מקננות והוא טוב וחיובי , למרות מלחמת-הקיום המתרחשת בסביבתו. דווקא "הגיבור-לעיני-כל" הוא המפחד מפחד האל ואפילו מסוגל להשתין במכנסיו מרוב פחד. יפה השילוב בספר הזה בין אל ואדם ואמונה ומציאות. יש כאן שימור אותו דור בין "הסבתא מעידן ההוא לעידן "ההפכפך-המשוגע" של היום.
על רקע זה בא תיאורו של הילד שחווה את הגירוש מ"עילבון" (בפרק האחרון). מצד אחד הוא מבטא את "הנטישה" ומצד שני הוא מבטא את "הדבקות לאי-נטישה" למרות "שיבואו היהודים". לא קל לילד לקבל, כמובן מאליה, מציאות שלאורך כל ההיסטוריה האנושית - ש"כיבוש" בזמן מאבקים בין עמים, התלווה, מתלווה ויתלווה בכאב אישי, בצער אישי ובאובדן אישי שמתלווים לנצחונות לאומיים של עמים כובשים. במקרה הזה, לא עזרה "הצליבה באש האמונה" ל"צריבה שבאה תחת אש", למרות שהזית התאנה וכרמֵי הפֵרות מרובים בספר, בא דווקא השיזף ומופיע ככותרת לספר.
קטעים מן הספר:
"...גמלנו לבעלת הבית בשיר הלל שבו כינינו אותה "מלכה" ו"נדיבה:
פחית על פחית יצקה.
בעלת הבית היא מלכה..."
"...לכשאגדל ותהיה לי אישה והמיילדת תודיע לי שנולדה לי בת, אחייך וגרושים רבים אתחב לכיסה. שיצחקו עליי בשכונה. שתהיינה בביתי רק בנות, לא אכעס אפילו אם יכנו אותי "אבו-אלבנאת"...מה רע בבנות?..."
"...אינני מאוהבי הגוזמאות, אבל המחלות שפקדו את שכונתנו היו מעטות, והטיפול בהן היה קל ונגיש. אל נא יעלה על דעתכם שכסיל אני, וגאוות סרק גאוותי, אם אומר לכם לכם שגם סבתי הייתי בקיאה במחלות ובטיפול בהן. גם אני ממעריציה של סבתי והספקתי לצבור ידע רב בתחום הרפואה..."
"...שמעתי את אבי מספר לשכנים בשבחו של רופא מהולל שבא ממדינה רחוקה אל העיר טבריה ובנה בית חולים. בית החולים, שנקרא "בית חולים טראנס", טיפל באנשים שהכסף מצוי בכיסם, ושאמונתם במרפאים המקומיים לא הייתה שלמה. מעטים מבני השכונה שלנו טופלו שם, לדברי אבי, כי הטיפול עולה כסף. רבות דיברו בשכונתנו על אותו בית חולים, ובמיוחד על השוער שלו, שתמיד עמד בשער וחשיבותו רבה. שני שמות מפורסמים הילכו בשכונתנו: הרופא טראנס והשוער מחפוז. אלוהים ריחם על אבי והיה פטור מלשלם כסף רב עבור הטיפול בתחלואינו..."
"...היעזור לי אלוהים במזימתי?...תאמרו לי: כופר אתה ולגיהנום תרד. אני אינני כופר, ואיני חושב שאלוהים מתערב במעשיהם של הילדים..."
"...אומר לכם את האמת: פחדתי מהכומר, וכל אימת שהנמכתי את קולי לעגו לי חבריי וכינו אותי פחדן...השמחה והניצחון היו מנת חלקנו; הרי על הכומר התגברנו ובקולו לא שמענו, והכול בזכות היותנו מלוכדים..."
"...זוכרים אתם בוודאי את "האני מאמין" הנוצרי. אותה תפילה ארוכה מאד שבעטיה נדוש בשרנו בענפי הרימון המחוספסים שהצטייד בהם הכומר האהוב והקדוש שלנו...ושמעתי את אבי אומר לסבתי: "חסד רחמים הוא הכומר שלנו, וכי כך מלמדים ילדים ומקרבים אותם לדת?..."
"...הכומר שלנו, אותו מתווך בין מעלה למטה, חסר לב היה, וידו כבדה , לא בסטירותיה כי אם בשבט הרימון הגמיש והמחוספס שנהג להכות בו את צאן מרעיתו העתידי, כאילו צאן פראי היינו ורצה לאלפו..."
נכתב על ידי בבלוג הישן שלי ב- Shlomo Shapira , 29/12/2012 13:19
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!