שלמה שפירא: במלחמת יום כיפור

שלמה שפירא

במלחמת יום כיפור

בתי לירז נולדה ב- 18.09.1973 ושלוש שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור.

באמצע צום יום כיפור בצהרים כשהייתי בבית הכנסת באו לקחת אותי כדי לגייס מבתיהם בגיוס חרום חיילי מילואים מחיילי החטיבה.

למעשה, לא נפרדתי מן המשפחה ולא לקחתי מאומה מן הבית, אפילו כסף כיס לא היה ברשותי. התארגנו במחנה שדה תימן ובלילה ירדנו לסיני. אני הייתי במפקדת הגדוד שלי, גדוד 407. תוך יממה התמקמנו על ציר עכביש/טרטור. מטוסי מצרים צלפו בציר, ותוך מספר ימים בצד הציר הונח גשר הגלילים שעליו יחצו שרידי שלושת הגדודים 407, 409, 410 שצלחו את תעלת סואץ במסגרת חטיבה 14 שהתמקמו בחווה הסינית.

באמצע המלחמה הרגשתי שאני חולה מאוד וראו שאני חולה ואני בדרך כלל, אומר דברים ב-בתי הקטנה, 

זה היה בהושענא רבא שהמפקדים בשטח אפשרו לי יציאה הביתה למספר שעות.

הגעתי הביתה בדרך לא דרך. אני נכנס הביתה ואשתי אומרת שאני לא מרגיש טוב כי אולי יש לי צהבת, היא ראתה שעיני צהובות מאוד. אני מחבק את שני ילדי הגדולים ומתיישב על כיסא מאפיסת כוחות. אשתי אומרת לי: "שכחת שיש לך עוד תינוקת". מיד נגשתי למיטתה וליטפתיה. התקשרתי לבית חולים מאיר ובקשתי את חיילי ר"מ 2 וסיפרתי על הצוהב בעיניים ועל אפיסת כוחות.

שם אושפזתי וגלו לי בפעם הראשונה שאני עם חוסר אנזים G6pD ובגלל זה הצהבת שקבלתי הייתה קשה מאוד.

עם הבראתי החלקית הגעתי לחווה הסינית והבנתי מקרוב עד כמה מחיר אובדן היקרים בחיילים היה קשה מאוד. עד היום לפני צום יום כיפור אני מדליק נר נשמה לזכרם של חיילי צה"ל שנפלו במלחמת יום כיפור בדגש לחיילי חטיבה 600 שנפלו במלחמה, שכמה מהם הכרתי באופן אישי.

19.09.2021