שלמה שפירא: פרודית האושר / שיר

שלמה שפירא

פָּרוֹדְיַת האושר

שאלתי ידידה מהו "אושר"?
היא ענתה: "אושר זה דברים קטנים, חיוך וחבֵרות".
אני הקשֵתי - "בואי לא נדבר בפרודות ונדבר בְּשָׁלֵם", "האם את מאושרת?"
היססה וגמגמה והייתה עצורה במילותיה.
הרגשתי שוב את הימצאי ב- "תקופת האושר החמקמק" שכל אחד ממשיך לבקש לעצמו "אושר" ואינו מוצא.
הרבה אנשים עושים "רוּחַ של אושר" כי רחוק מאד האושר המצופה הנחלם.
האם, באמת, אנחנו מאושרים כשאומרים אנחנו "אנחנו מאושרים"?
מהו אושר - אם לא פרי הצומח לאִטּוֹ ונהנים ממנו ומעומק התמדתו ומכֵנות יופיו וצומח מן הלב ולא הרחק הרחק בפסגה נידחת של הר.
שמעתי השבוע חוקרת "אושר" שמרצה לכל דכפין על אושר - היא שׂמה פה ושׂמה שם "פיסות אושר" ואופה אותן בעיסת הלחם הנאכלת יום יום על השׂבע.
דמעה התנגנה בתפוחי עיני. בעצתהּ ביקשתי לרקוח אושר מדבש תפוחים וזהב.
וראו איזה פלא! משהו זז בקיבתי החמוצה ובגסות מעי הנרגז.
האם זה לא נשמע לכם פָּרוֹדְיָה?
פרודיית-האושר כבר מצויה בנו יום יום שעה שעה.

17.01.2018