שלמה שפירא
הצלקות שלא מגלידות. האם יש אלוהים?
ספר מורדי הגטאות. ארבע אחיות רחמניות ששרדו את השואה.
הצלקות שלא מגלידות. האם יש אלוהים?
ספר מורדי הגטאות. ארבע אחיות רחמניות ששרדו את השואה.
בשנת 1951 עליתי עם הורי לארץ, וכשעמדתי בתור החלוקה לאוכל בפעם הראשונה - בשער העלייה - ראיתי נערה בגילי ועל זרוע ידה מספר מקועקע ,איזה הלם הדבר הזה הכה בתוכי. גם כשהגעתי כעבור שנתיים לשכונת בלוקונים (בנווה עמל) בהרצליה רב היה מספר העולים בשכונה ששׂרדו את השואה
והיו עם מספרים מקועקעים על ידיהם.
ואני רואה את המספרים על יד הסנדלר, החלבן, הירקן, אצל הורים של חבר לכתה, אצל אחות במרפאה. אצל מורה בבית ספר ואצל רובם נותרו מכל המשפחה המורחבת נפש אחת או שתיים ובקושי שלוש.
והיתה אישה גויה שהחביאה במהלך הזוועה את חברה לחיים , והגיעה עמו ארצה כדי לסעוד אותו בחוליו, כך שיש גם גויים טובים ואסור לנו לעשׂות הכללה ,אבל "שמור תשמור" .
בשנות הששים התחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב וכל יום באותה שעת בוקר עלה אתי לאוטובוס פליט שואה עם מספר מקוקקע על היד ,שניגן יצירות קלאסיות בעזרת מסרק בזמן ההמתנה ובשעת הנסיעה ואמרו עליו שהיה מוזיקאי מאד מצליח לפני השואה וזה מה ששׂרד ממנו ,איבד את צלילות דעתו והפך לשבר כלי.
ספר הקריאה הראשון שקיבלתי במתנה היה "הגיבור בכבלים" על הצטיינותי במקום הראשון בבית הספר במעברת "רמת השרון" והספר הראשון שקניתי, היה זה מאח ששׂרד את השואה שעבד עם אבי במרפאת קופת חולים ומכר לי את "מורדי הגטאות" (כשהאיש היה עדיין חי וכשפגשתי אותו פעמים רבות לאורך השנים, תמיד התווכחנו וכל אחד נישאר בדעתו בנושא -האם יש אלוהים? אני טענתי שאני מאמין שיש ,אבל אמרתי לו שאולי הייתי עונה אחרת בסיטואציה שהוא עבר. הספר לימד אותי לראשונה שלשואה היה גם צד שני. הפן היהודי המתקומם והנלחם על חייו כי תמיד שאלתי את עצמי כאני נער ,למה לא חנקו והוציאו בצפרניים עיני אלה שהובילום למשׂרפות – חרה לי מאד איך הצאן לטבח לא ניצל הזדמנויות כמו "תמות נפשי עם הפלשתים "!
ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
בסביבות שנות החמישים, הכרתי בשכונתי הבלוקונית בהרצליה, ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה
כל כך ריפאו וסעדו כל עוֹלֶה ועולֶה, נתנו מעצמן לזולת מעל ומעבר והיו מעולות בעבודתן ...:
האחת ניסתה לשקם עצמה אך שׁמה קץ לחייה
השנייה הייתה חולה מאד והלכה מהר לעולמה
השלישית המשיכה חייה עוד ארבעים שנה ערירית ובודדה
הרביעית את ילדתה הקטנה טיפחה עד שהפכה אֵם ואחות רחמנייה
אבל על עצמה גזרה בדידות קשה והמשיכה לחיות בגפה.
על התופת הן לא דיברו
וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
ואם נשאר - מה נשאר מן הלב - מה נשאר מן הנפש - מה נשאר מן הנשמה
ולמרות הכל - את פצעינו הנאמנים ריפאו באמונה שלמה
אך פצעיהן מעולם לא הגלידו
חבשו אותם לילה לילה
בבכי באימה וביללות זעקה
שאותם שמעתי מבעד לקיר ביתי שכל אבן-טִפִּין ממנו בכתה ובוכה עד היום.
שלמה יקירי שערותי סמרו לזכור ולא לשכוח/
השבמחקראובן ש.
שלמה יקירי ,
השבמחקקראתי את אשר כתבת.
מרגש מאוד מאוד.
שמור על עצמך ועל יקיריך בימים טרופים אלה.
שנדע ימים טובים יותר.
מוטי ג.