שלמה שפירא
נשים בגילי כמו צפרים נודדות...תבטנה לצדדים
נשים בגילי כמו צפרים נודדות :
הן באות מחיְּיכות מרחרחות
בודקות אם יש מה לנקוף מלחמי
מה ליהנות מגינתי
מה להתבשׂם מגופי
מה כוחי
מה קשתי
מה מוגן בזקנתי
בינתיים תתבססנה ותתבסמנה
אך תבטנה לצדדים
ובמקרים מסוימים -תהפוכנה אקראיות ותפרחנה.
שלמה שפירא, - כתבתי את השיר הזה ב-2009 ולאחר פרסומו היו תגובות:
השבמחקללא שם , 06:35 30/1/2009:
שירך נגע ללבי. ואף שעדיין נחשבת אני צעירה לגילך, רבות הנני מהרהרת בזקנה. נוהגת אני להסתכל על זקנות אחרות ולהגיד לעצמי כך או כך ארצה להיות. קשה ההתבגרות שכן בימי הנעורים כל יום צופן בחובו הצלחה הרי ובזקנה כל יום צובר אתה אכזבה. אכזבה מכוחך אכזבות מחבריך ואפילו הנפש מכזיבה, האין עוד אהבה תמימה ? כשאני חושבת על חיפוש אהבה בגיל מאוחר, אני תמיד ממליצה לחזור אחורנית, לאנשים שאהבת בצעירותך. לעתים קרובות אני חשה באופן מופלא ומוזר עד כמה יכולה האהבה להישמר כאילו שאני אינני ממלאת את החלל שההם מעברי מילאו אז בלבי. ואילו אלו החדשים הם בני חלוף. בודדים יינטעו בי כעת, אחד לאלף ימצא מקום וכל השאר כצל עובר, לא אקנא להם, לא אתגעגע. ובכל זאת העציב שירך את לבי. הרי ככלות הכל מאמינה אני שניתן להתאהב בכל גיל. תמיד חשבתי שהיכולת להתאהב היא קודם כל פונקציה של מבנה נפשי. חלק מהיכולת לתת ומהיכולת להיפתח ואפילו מהיכולת לתת לעצמך להיפגע. אולי יש גיל שאינך יכול יותר לתת לעצמך להיות חסר מנגנוני הגנה?
שלמה שפירא , 08:57 30/1/2009:
מחקהיש רגע בלא אהבה?
ואין לי רגעון בלא אהבה
אהבתי כי ידעתי אהוב
אוהֵב כי יודע אהוב
אוֹהב כי אדע אהוב
"ואהבתָ" זה הצורך הבסיסי החשוב ביותר במשמעות החיים .
ואכן "התאהבות" קיימת בכל גיל , אלא מה ?
שבכל גיל וגיל הנחישות להשׂגתה הולכת ומשתנה ,
ואם בצעירותי טיפסתי עד השמים ומחקתי הרים וגבעות של מכשולים ובעיות והייתי כ"מג’נון" בעיני אנשים לאהבה,
הרי שעם הזמן גם "התאהבות" עוברת שנויים בגלל ניסיון חיים ,
ומפגשי אינטימיות מכל הבחינות ותרגום ציפיות והנחישות משתנה ופתאום גם דיאלוג הגיוני ניכנס בסערת נפשך ,
מה גם שאת צודקת - נכנסים גם מנגנוני הגנה בתשדיר אהבתך ,אבל האהבה-אותה אהבה וזיקת הגוף והנפש האמתית כב"מג’נון" ההוא וגם עתה מבקשת מנוח - לב
אל לב ויד ביד ...
כב "מג’נון ההוא" כבימים ההם.
נ. , 10:53 30/1/2009:
השבמחקמניסיוני במשך השנים נתקלתי לא במעט אהבה
אגוצנטרית-אגואיסטית ואם מישהו בפנים אהבה כזאת
שהופכת אדם כמו כלב לאדוניו -אז פסה האהבה
ושם-פס לכל תלאותיה...
שלמה שפירא , 12:11 30/1/2009:
מחקאם מחפשים לאור העבר אהבה - זאת לא אהבה. אהבה יכולה להתרחש בכל גיל ובכל רגע. לפי תגובתו/ה של נ. אני מוצא
שהוא/היא היה/הייתה בקטע של אהבה ומשהו השתנה מראשית חווייתה . כאן אפשר לדבר על "פוסט-אהבה" שהייתי מגדיר אותה "אהבה מטעם" .- מטעם אכזבה , מטעם התגוננות, מטעם נוחיות, מטעם עזרה הדדית, מטעם שובבות, וכו’ .
פעם ישבתי בספריה באגף הספרות הערבית , ונתקלתי במלה
שהמילון לא נתן פרוש לה ואמרתי אגש לסטודנט ערבי שיעזור לי , ומהון להון בקש ממני שאכתוב שיר אהבה בערבית לבת דודתו המג’נון עליה כאשר בעל הדודה מתנגד לחיזוריו וכתבתי לו .
כעבור מספר שנים (אולי כעשרים שנה) פגשתי באותו סטודנט לשעבר ושאלתי אותו אם זכה באהבתו .
והשיב לי שהתחתן עם אחרת ויש לו חמשה ילדים . ושאלתי אותו אם הוא זוכר את בת דודתו שג’יננה אותו עד כאב וענה לי:
החיים עושים את שלהם ולא תמיד זוכים באהבה כמו שרוצים, אבל רמז לי שאהבתו לבת-דודתו נשארה רחוקה בבסיס לבו .
ללא שם , 10:57 30/1/2009:
השבמחקשיר מהמם אני ממליצה לך להמשיך לכתוב שירים כאלה ולפרסם אותם
ללא שם , 19:47 30/1/2009: הרצל פותח את אחד מסיפוריו באמירה שכל מורה כאשר הוא מקבל תלמיד חדש עליו לומר, ברוך בואך כפוי טובה. ואולי מן הראוי לברך כך כל אדם המזדמן בדרכנו. אלא שמלכתחילה אין הם נראים לנו כפויי טובה, שכן אין אנו מצפים מאנשים חדשים למאומה, אך עם הזמן מתפתחות הציפיות, ואז אנו נדהמים מכך ששונים הם ממה שציפינו. לא רבים הם אנשי האמת בינינו, מעטים עוד יותר אלו המאושרים בחלקם ובודדים בלבד ידעו אהבת אמת. כך טיבעו של העולם. והנה חזרנו למעשה האהבה. מה זאת אהבה? שאל ביאליק, ואכן האם בכלל יש תשובה אחת או שמה התשובה היא כמניין האנשים ביקום שכן מדובר בצירוף אינדיבידואלי כ"כ, שכל אחד מחפש. פעם חשבתי שלאהוב זה דבר הדדי, אם מישהו אוהב אותי אחוש בכך ואשיב לו על אהבתו, חשבתי גם שעל טוב יגמלו לי תמיד טובה,המציאות לימדה אותי שלא כל דבר שהיה ניראה לי ברור אכן הוכיח את עצמו. אכן רבה האגוצנטריות בעולם ונדיבות הלב נדירה והאמת נהיית פתלתלה ככל שמניין השנים עולה. ובכל זאת פה ושם פוגשת אני נפש טובה מסצו’אן...
השבמחק13:55, 17.02.2015
השבמחקאיזה שיר מקסים כל הכבוד איזו השראה
שלמה ו- ל.