שלמה שפירא
ניצבים אנו לתת דין וחשבון על קניותינו
ניצבים אנו לתת דין וחשבון על קניותינו
ניצבים אנו לתת דין וחשבון על קניותינו.
תיראו עד כמה ה"טלסקופיה" עודדה ומעודדת את ה"מיקרוסקופיה" בקניותינו
והרי עינינו היא עין בלתי-מזוינת והיה אפשר להסתפק במועט ובגביע השקט.
ראה את הקטע הקודם:
השבמחקקניות קניות. לקנות ולקנות. חשבון נפש בנושא קניות. יש להפסיק את החגיגה האינסופית המתמשכת לאורך השנים האחרונות ב"מגדל הקפיטליזם" וב"כלכלה וירטואלית". וראו לאן עולמנו עלול להגיע – לקריסתנו ! זה מזכיר לי את "מגדל בבל"!
ישנו פתגם בערבית - "מוטב שכל אחד ילך לפי גודל השטיח שלו" .
ונשאלת השאלה היש אחד היום שאין לו שטיח איזה שהוא, כדי להתחיל ולהצטרף למרבדי הקסמים של הקניות (כולל בבורסה!)? כל אחד מנסה להחזיק בפיסת שטיח משלו ומבקש להתעופף כמו כולם.
פעם חגגו בקניות רק לפני חג והיום חוגגים כל ימות השנה . כל יום מבצע וחג.
לא רק החגים מגדילים את הקניות, אלא גם אנשי מכירות ממולחים מן "הסגנון הפרוץ" ש- "כל הדרכים כשרות בשביל למכור" ועושׂים זאת בחגיגות כל ימות השנה.
ובמצב שכולנו קוסמים על השטיח המעופף כדי להדביק פערי קניות בתוכנו, באה "הנִיצָבות הזאת ומתריעה שכדאי להסתכל לעומק בצורה מיקרוסקופית על קניותינו , כדי להבין מה עלולה ה- "טלסקופיה" הקנייתית לחולל לקריסתנו. אולי אנחנו שגינו ושוגים בקטע של מציאת סיפוקים וריגושים דרך קניותינו המוגזמות בעזרת תופעת "השטיח המעופף" וסוכניו עלי אדמות.
לכל הגדלת צריכה יש גבול ולכל ניפוח מגיע פיצוץ.
אני לא מבקש לחזור לימי 1967 , כאשר נסעתָ עם אשה וששה ילדים לטיול בן יום לטבריה באוטובוס ומן הלירה עוד נשאר עודף . איני מבקש "צמצום" , איני מבקש להנציח מצב – איך יהודי מעיראק אומר – "היהודי כשבא החג שלו ,מוכר את הבגדים שלו" - אני בעד רווחה כלכלית, אבל שפויה. אנחנו מדינה לא רק של כסף ,אלא גם של דברים יותר חשובים מן הכסף" .
חשוב מאד לצמצם מלכודים אפנתיים עד למצב טבעי, ולהוריד "לחץ חברתי" על קניות.
יש להפסיק את החגיגה האינסופית המתמשכת לאורך השנים האחרונות ב"מגדל הקפיטליזם" וב"כלכלה וירטואלית" ולאחר שנסינו כלכלה גלובלית ללא חסמים ומעצורים וראו לאן עולמנו עלול להגיע –
לקריסתנו ! זה ,בהחלט , מזכיר לי את "מגדל בבל" !
יש לתת את הדעת לפיזור עושר בין השכבות השונות ובמיוחד לא לשכוח את השכבות החלשות.
קראתי מאמר על "מגדלי הדבורים" המתריעים שדבורים נעלמות והסיבה לכך – הזיהום הסביבתי. האם זה לא נגרם בגלל "העושר" - העובר ושב -שבא על חשבון מרקמי הטבע האיתנים ושבריריות החיים? האם לא צריכה ההפרה הזאת להדאיג אותנו ? האם לא כדאי לשנס מעשׂים נכונים ומידיים מתוך חכמה ודעת וחינוך נכון כדי ששוב אנו נהיה מועילים לעולם שלנו- לעולמנו ?
אנחנו ניצבים היום ב"בועה" ו"כל איש בישׂראל חייב לעשׂות בדק בית בתוכו ובסביבתו ואין מבלעדי מחשבת התשובה לקום ולעשׂות נכון ומיד כדי למצוא שוב מנוח.
10:43, 10.2.2015
מחקאהבתי את דימוי השטיח.
רעיה ה.