שלמה שפירא
האמנות הנוצרית בימי הביניים - מושגי יסוד - "נורית כנען-קדר", אוניברסיטה משודרת-גלי צה"ל, 1990-תש"ן
תוכן: פתח-דבר, מבוא, "כתיבה קדושה, האדריכלות בראשית ימי-הביניים, האדריכליות בימי-הביניים התיכוניים והמאוחרים, הפיסול האדריכלי באמנות הרומנסקית, הנושאים העיקריים במחזורי הציור והפיסול, תיאורי השליט, ביטוי התרבות העממית, דמות האשה, קווים לאמנות הקבורה, כתבי-היד המעוטרים, אוצרות הכנסייה ורהיטיה, ספרות נבחרת.
בספר הקדשה : לבני אהובי חגי ויונתן ו- לורד יפתי
פתח-דבר מאת נורית כנען-קדר : דמותן של חלק גדול מעריה, עיירותיה וכפריה של אירופה היא פרי היצירה של ימי-הביניים. אנשים רבים במאה העשרים חיים בערים אלה, מהלכים ברחובות ובכיכרות מאותם זמנים ומתפללים בכנסיות ובקתדרלות ימי-ביניימית. ערים כמו לוקה, פיזה וסיינה שבאיטליה, פואטייה ורואן בצרפת, רגסבורג או טריד בגרמניה הן בחלקן הגדול תוצר התקופה. כנסיות וקתדרלות בעלות סגנון מגוון, מסן מרקו בוונציה ועד הנוטר-דאם בפריז, נבנו בימי הביניים, וצריחי הקתדרלות של שארטר ומץ נשקפים גם היום למרחקים. בתי מועצות העיר הימיביניימיות, כמו אלה של פירנצה ופדובה באיטליה או סנס בצרפת, למשל, משמשים כמבני ציבור עירוניים גם בימינו. האדריכלות והאמנות של ימי-הביניים לא הפכו אפוא למוצג מוזיאוני, אלא ממשיכות להוות חלק מן העולם שבו חי האיש האירופי המודרני. תרבות ימי-הביניים ואמנותה הן אירופיות, וכאן הקושי המיוחד שיש לתרבויות הלא-אירופאיות בהתייחסות אליהן. נראה לי,שבאמריקה וגם בישראל תרם הקולנוע, אולי יותר מכל, להיכרות, אם כי חלקית ומשובשת, עם עולם ימי-הביניים. סרטים כגון 'הגיבן מנוטרדם', 'אריה בחורף' ואין-סוף סרטים על רובין הוד, ריצ'רד לב-הארי ולאחרונה 'שם הורד', ניסו ליצור אווירה של ימי-הביניים והיפנו את הקהל אל עבר דמויות ואירועים היסטוריים. מאידך גיסא יצרו סרטים, לבושם, בתיהם והתנהגותם של אנשי ימי-הבינייים נעשה בדרך דמיונית לגמרי. מעטים הסרטים המוכרים כאן בארץ, כמו סרטו של ברגמן 'החותם השביעי' או הסרט הצרפתי 'שובו של מרטין גריי', שיש בהם שיחזור מעמיק של המציאות הפיסית והאידאית של ימי-הביניים. האמריקנים הביאו מאירופה לארצם עבודות אמנות של ימי-הביניים. חצרות מנזר וחלקי כנסיות הועתקו, לעתים בשלמות, למוזיאונים בניו-יורק ומקומות אחרים. נשאלת השאלה, עד כמה העברות כאלה מעוותות את המציאות, ועד כמה הן מעניקות לצופים מושג נכון על משמעותה של האמנות בימי-הביניים ועל הצרכים ששירתה, כאשר יצירותיה נעשו לחפץ מוזיאוני עקור מהקשריו המקוריים. תודעת הקהל הישראלי באה במגע עם אמנות ימי-הביניים באמצעות שרידיה של האמנות הצלבנית בארץ. אבל זו, עקב מצבה החבוט, נתפסת כפרק ארכיאולוגי נוסף בתולדות ארץ-ישראל ואינה נלמדת, במידה המתאימה, כפרק בתולדות תפיסות האמנות באירופה שממנה באו הצלבנים. עיקריה של המחשבה והתיאולוגיה הנוצרית ושל האמנות הנוצרית המבטאת אותה נשארו זרים. תרגומי הספרות היפה, שעשתה לה לנושא פרקים מימי-הביניים, כמו 'הגיבן מנוטרדם' של ויקטור הוגו, 'נרקיס וגולדמונד' של הרמן הסה, 'קולא ברוניון' של רומן רולאן ועוד, נעשו בשפה העברית של הדור הקודם ועודכנו בחלקם לשפת הדור הזה. ביצירות אלה מתוארים האמן, הנזיר והנווד, המגפה השחורה אצל הרמן הסה, בורגונדיה של המאה ה-15 אצל רומן רולאן ופריז של המאה ה-15 ב'גיבן מנוטר-דאם', מתוארים מתוך לימוד וידע של התקופה, אך אלה עדיין אינם מתקשרים לתודעת הקהל הישראלי לאמנות של ימי-הביניים ולתנאים שבהם נוצרה...
עמוד 110 - דמות האשה - עיצובה של דמות האשה באמנות ימי-הביניים מבטא את היחס אל האשה ואת תפיסתה במחשבת הזמן. דמות האשה עשויה לשמש כדוגמא לתולדות יצירת דימוי חדש וסטריאוטיפי על-ידי הנצרות הקדומה ולתמורותיו במשך ימי-הביניים. בפרק זה נדון בדמוייה באמנות של שתי תקופות רחוקות זו מזו: בתקופת הנצרות הקדומה, שבה התגבשה האמנות הנוצרית תוך כדי ביקורת מתמדת והתמודדות עם אמנות העולם העתיק (האמנות היוונית והרומית), תקופה של התנערות ותחייה תרבותית, המכונה בשם 'הרנסאנס של המאה ה-12'. האמנות היוונית והרומית הציגה מכלול רחב של דמויות נשים בכל גיל ומעמד, ריאליות ומיתולוגיות, ובצידן תיארה טיפוסים מחיי היום-יום, טיפוסים דרמתיים ואחרים...לעומתה האמנות הנוצרית הקדומה, מן המאה ה-4 ואילך, וויתרה על דמויות נשים ועיצבה דמויות נשים מעטות וסטריאוטיפיות. הצמצום בדמוייה של האשה נראה כמבטא את ביקורתה של האמנות הנוצרית הקדומה על האמנות של העולם העתיק, שנתפסה כאמנות אלילית וחושנית, ואת התייחסותה החדשה של הeצרות (צירה ממתחת לאות ה') אל האשה...חיבורים אחרים העוסקים באתיקה הנוצרית סימלה דמות האשה את הטוב ואת הרע כאחד - המלחמה על נפש האדם בין המידות הטובות והרעות...הלבבות צריכים להיות מאמינים, וכל חלק של הנשמה צריך להיות חופשי מרקבון הבשר... האמנות הרומנסקית בת המאה ה-12 מציגה שוב, אחרי מאות שנים את שני העולמות - השמימי והארצי ויש צורות אינסופיות לעימות בין שני העולמות...המידות הטובות - הענווה, הטוהר, האהבה , הצדק - לבושות כלוחמות מנצחות אויבותיהן - החמדנות, הגאווה, תאוות הבשרים וכיוצא בהן... תיאור הרגשות נקשר לתיאור דמות האשה החוטאת והאמוציונלית לעומת דמות האשה היפה, שסמלה את 'הטוב' והוצגה כנטולת אמוציות קיצוניות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!