שלמה שפירא: "בצלו של עץ-הערמון" ל- "בנימין טנא", ציורים: תרצה, ספרית פועלים, מהדורה מיוחדת למשרד החינוך והתרבות, 1975

שלמה שפירא

"בצלו של עץ-הערמון" ל- "בנימין טנא", ציורים: תרצה, ספרית פועלים, מהדורה מיוחדת למשרד החינוך והתרבות, 1975

בנימין טנא, יליד ורשה, חניך השומר הצעיר, עלה ארצה ב- 1937. עורך משמר לילדים מ-1948, משורר ומתרגם הכותב למבוגרים ולילדים. "שירים ופואמות" - ספר למבוגרים. "קציר הפלא, הזמיר, מזמור לחג - ספרים לילדים. בין תרגומיו - שירים ובלדות לאיציק מאנגר, כל אגדות אנדרסן ושירי יוליאן טובים.

קבוצה של נערים יהודיים, בני 10-14 עורכת הכרות עם החיים בווארשה שבין שתי מלחמות עולם. הפגישות הראשונות עם האהבה והמוות, השקר והנאמנות, החרטה והחברות נערכות בצלו של עץ הערמון הבודד, הצומח בלב השכונה היהודית. בסיפורים האוטוביוגרפיים ביטוי כן להווי חיים שחלף.

סדר הספורים: הקרוסלה, החצוצרה, התעלול הגדול, על חתולים-צלם (צל-ם) ועל סבתא לאה, "פגע רע", "עבדים היינו", התסריט הראשון של סבק, ספור עצוב, אל האי השומם, דוד וגלית, אדק פרע את החוב, מלכת-החצר.

מ- עמוד 8 :  קרן שמש שרפרפה על פני, העירתני משנתי. פקחתי עיני והצצתי בחלון. שמים צחים, שיצאו זה-עתה מתחת ידו של הבורא, חיכו אלי בתכלת זכה, צלולה. צמרת הערמון העץ היחיד שצמח בחצר ביתנו, הבהיקה בירקות עלים. מבין ענפיה בקעו קולות מקהלה - תפלת-שחרית של צפרים . שעה קלה שכבתי מקשיב לציוצים המתרוננים והרגשתי שגם לבי פועם בחדוה. כאלו נתבשרתי בשורה טובה, ובעודני תמה על מקור שמחתי נזכרתי : הקרוסלה...  

מ- עמוד 90 - הכל התחיל בקריאת ספרים. החצר שלנו היתה קודרת, חסומה מכל עבריה בבתים אפורים, דהויים. חיינו בה מסוגרים כבתוך קונכיה . באו הספרים ופתחו לפנינו אשנב אל העולם הגדול. הם שקראו דרור לדמיוננו, הם שאפשרו לנו להפליג למסעות רחוקים, לחצות מדבריות, לדהור בערבות, להשתתף בעלילות-גבורה. לא יפלא שהקריאה היתה חביבה עלינו.     לכל אחד מן החבורה היו ספרים אחדים, שעברו מיד ליד עד שהכרנו את כולם. סבק היה הראשון שנרשם לספריה ואחריו שימק, קובה ו-אדק. תמורת 50 פרוטות לחודש רשאים היו להחליף ספר מדי יום ביומו. התקנאתי בהם.      באחד הימים אמרתי לאבא: -דרושות לי 50 פרוטות.  -לשם מה?   -אני רוצה להרשם לספריה. אני רוצה לקרוא - עניתי.    -כלום חסרים שלטים ברחוב מעל לחנויות? - שאל אבא - לך ותקרא אותם! לשם כך אינך צריך לבזבז 50 פרוטות.    תשובתו לא הניחה את דעתי. הפצרתי בו ולבסוף הצלחתי לשכנעו. קבלתי 50 פרוטות ונרשמתי לספריה. ומאז הייתי רץ יום-יום לדירת-המרתף  אשר  ברחוב הסמוך ושם היה הספרן, בחור מגובן וממושקף, מגיש לי את מבוקשי  - ספריהם של ז'ול ורן וקארל מאי...