שלמה שפירא
הפטיפון המנואלי של אחי עזרא.
הזמן -מעברת רמת-השרון-שנת1951
אחי עזרא מנסה ללמד בחורות אשכנזיות "ריקודים סלוניים" במעברה
אחי עזרא בסיימו בבגדד את הבגרות -"בקאלוריה" עבד כחמש שנים בהנהלת חשבונות בכמה "מקומות עבודה" ובכל יום היה עובר מעסק לעסק, עורך "מאזן קניות-מכירות" יומי, גם חודשי ושנתי.
זו הייתה תקופה של צורך בניהול-חשבונות והפריחה לכך הייתה נדרשת מאד - תהליך מודרני - כי קודם, בתי עסק לא ניהלו חשבונות כלל. אחי סיכם עם כל בית עסק שהוא בא, מסכם את ניהול החשבונות היומי, וכמה זמן ייקח לו - ייקח, מעין עבודה בקבלנות.
אחד מבתי העסק שניהל את חשבונותיהם היה בית-מלון וכך יצא שהוא נכנס ובא גם לאירועים וגם לריקודים שהתקיימו במלון. כדי לשפר את ריקודו הלך למועדון-ריקודים בבגדד שבעליו היה זוג יהודי שלימד, שיפר והנחה בריקודים סלוניים.
והנה משפחתנו ויהדות עיראק עולים ארצה ואחי מוצא לו מהר מאד עבודה לאחר שעמד בבחינת-סוג בהנהלת חשבונות, וזה היה כארבעה
חודשים לאחר עלייתנו ארצה. הוא התקבל לעבודה ב"בבנק הלוואה וחסכון", ברחוב הרצל בתל-אביב, בלב ליבה העסקי ולאחר כשנה כבר ערך את המאזן הכללי החודשי והשנתי בבנק.
ובקבלת משׂכורתו הראשונה, הדבר הראשון שעושה, קונה לו פטיפון-מנואלה במחיר מציאה עם חמישה תקליטים שכל תקליט היה סוג של ריקוד (שני תקליטי טנגו, אחד - רומבה, אחד - פאסאדובלה, אחד -ואלס).
לאחר חיפושׂ של משטח בטון במעברה ומשטח אחד נמצא, התחילו ריקודים בערבי ששי ושבת וכל מי שיחפץ יאתי ויבוא.
בחורים "עיראקים" באו לא מעט. בחורים אשכנזים כמעט ולא. בחורות "עיראקיות" לא באו חוץ מאחת שהייתה אחת המורות בבית הספר במעברה. אבל כן באו בחורות אשכנזיות, לא כמספר הבחורים שעמדו – קצת פחות , וכמעט כולן לא ידעו לרקוד כמו שצריך והבחורים שעמדו בצדהשלימו להן את החסר.
וכך אני הנער בן השלוש-עשרה עומד ליד הפטיפון , שׂם תקליט, משמיעו,
מותח את הקפיץ ושוב שׂם עוד תקליט ... (ארבע התכנסויות ארבעה ערבים - כל "הסיפור הזה") .
הפטיפון הזה "כיכב" במסיבת הסיום שלי בבית-הספר העממי בהרצליה, לאחר שרכשתי אותו מאחי ואמצתיו לי לאחר מכן.
וכך עבר עמי ממסיבה למסיבה בין חברַי בגיל התיכון. עד היום כמה מחברי זוכרים ומזכירים לי אותו.
אחרי התיכון הפטיפון נדד הלאה לאחי הקטן ועבר מיד ליד "עד שנעלם" ומי יודע היום אם עדיין "חי" ובאוסף מי נמצא.
עד היום - צלילי חמשת התקליטים מתנגנים באזני.
ועוד סיפור:
אחי התחתן כעבור שנה וחצי והימים ימי המעברות ובחתונה שהתקיימה בבית מפלגת מפא"י ברוב פאר בימים של אז עם מוזיקה וריקודים סלונים.
כל בני המשפחה הקרובה מִלְצרו והשתתפו בהכנות גם נציגים מן המשפחה המורחבת. היה צריך להכין תפריט וגם כיבוד.
החתונה התקיימה בחצר המטופח של בית-המפלגה של מפאי בהרצליה, וחדרי-המשרדים שימשו מחסן ומטבח לוגיסטי באותו ערב.
