שלמה שפירא: הצטערתי על דרדור הסוסים בשׂדה הנחליאלי / שיר

שלמה שפירא

הצטערתי על דרדור הסוסים בשׂדה הנחליאלי

שנת 2000 (אלפיים)
אהבתי. 
תמיד אהבתי.
בדהרה - אסור שתהיה אהבה ושׂנאה ביד הלשון.
לאחר כעס - הצטערתי על דרדור הסוסים בשׂדה הנחליאלי.
לא היה לי ארגז כלים המעשיר אותי ביחסי אנוש.
אהבתי את "גשר האהבה" שלכדה מצלמתך כאשר בני-זוג יחד אוהבים לעולמים.
בעצם - בני-זוג צריכים תמיד לדבוק בלהרגיש אווירת-השושנים תוך קִרבה לידידות ולשקט.
בפעם אחת בחיי - אני החמצתי.

16.12.2017 נר ראשון של חנוכה.

חג שמח לכולם!

שלמה שפירא

חג שׂמח לכולם!
חג חנוכה שׂמח באורה ובשׂמחה!

על דרך אור נרות החנוכה שקיימים לעד,

אור הוא שפע, חמְדָה וּמַעֲלָה גדולה לשלֵמוּת עולמים

ונוסף על העיקר,

סומכים אנו על אור ישועתו

ויותר מכך,

גלוי הוא לבשׂר גאולה במועדהּ, שחיינו ואורך ימינו

חייבים לעשׂות אור-אמת ושלום בעולם, וזה תוכן של הידור השייך לכל הזמנים,

ועל כך: על הנסים שנעשׂו לאבותינו ולנו בכל הזמנים.

14.12.2017

שלמה שפירא: לא להספיד כך / שיר

שלמה שפירא

לא להספיד כך

בכמה ימים בשנה הרגשתי שביתנו הופך לבית-כנסת.
אמי, רימה זיכרונה לברכה, הייתה תמיד במלחמת קודש - קדיש, אזכרות, השכבות, הדלקת נרות, עידוד לתפילות וקריאת תהלים ומתן צדקה בכמה קופות-צדקה שלא חסרו בביתהּ.
עם מות אבי, לזכותהּ ייאמר, שהצליחה לשלוח שנה שלמה, ילד בגיל תשע בשעה חמש לפנות בוקר, כדי לומר קדיש בתפילת שחרית.
אמי לא נשקה לי ואני לא נישקתי אותה - זה היה אופי קירוב היחסים בין הורים לילדים אצלנו במשפחה ואולי גם במשפחות בגדאדיות אחרות.
לפעמים, כשרצתה אמי ויתור מצדי לטובתהּ ולטובת בן מסוים או כלה, הייתה מנסה לנשק את כף ידי ואני מנעתי זאת, וויתרתי ונכלמתי.
אני מבקש לא להספיד אותי כך אחרי מותי.

11.12.2017

שלמה שפירא: פחד הנר - והיַלְדוּת מֵאין תימצא ובאיזה מקום אבֵדָהּ / שיר

שלמה שפירא

פחד הנר - והיַלְדוּת מֵאין תימצא ואיזה מקום אבֵדָהּ

והיַלְדוּת מֵאין תימצא ואיזה מקום אבֵדָהּ.
ילדה רכה, עליה השלום, מונצחת באזכרות ובהשכבות
ועל משכבהּ יהיה שלום ונחה בשלום על משכבהּ בכלל הרחמים והסליחות.
לא זכיתי לראות דודה מצד אבי.
דודתי היחידה מצד אבי, מסעודה בת תפאחה וכצ'ורי, אחות לאבי יצחק גורג'י,  נספתה בשנתהּ בהיותה ילדה,
בדלקה שפרצה מנר דולק שאחיה הצעיר ממנה, הפיל, בטעות, על מיטתהּ, בזמן שעדיין בגדאד נמצאה בחשכה בלילות, כי בגדאד לא הייתה מחוברת לרשת החשמל לפני כמאה שנה.
על דודתי מסעודה לא דיברו. בקושי הבנתי מה קרה להּ, אך בכל האזכרות וההשכבות הזכירו את מנוחתהּ.
אמי דאגה להזכירה בכל אזכרה ואזכרה במשפחה המצומצמת וגם המורחבת, וגם בהשכבות נפטרים לאחר העלייה בקריאת ספר-התורה.
לא פעם, שאלתי את עצמי אם דודתי מסעודה ואמי רימה היו חברות קרובות בילדותן.
אזכור זה, הוא מצבה לנשמתהּ, זיכרונהּ לברכה, אמן!

11.12.2017

שלמה שפירא: הוראות הרכבה או מעשׂה מרכבה / שיר

שלמה שפירא

הוראות הרכבה או מעשׂה מרכבה

ידידה שלחה לי הלילה חיוך עם שלוש לשונות אש מן הפה ובו כתוב:
"גברים כמו רהיטים מאיקיאה, נראים טוב בקטלוג אבל כשאת מכניסה אותם לתוך החיים שלך, פתאום אין שום היגיון בהוראת ההרכבה."
ואני שואל:
למה בעצם, האישה לא תהיה קצת אלוהית ותדבק לא בהוראת-הרכבה אלא במעשׂה המרכבה האלוהית עצמו?
הדבורה הָעמֵלָה מחפשׂת היום, יותר ויותר את עצמה ומבקשת בהגדרה חדשה לא לעמול קשה ולהיות מיד מלכה. לגבר קשה לשחרר את האישה מעמלהּ ולא משחרר את כוחו ואת רוחו לוותר.
"אנשים ראו אותי!" וכמו בשׂפה הערבית "שוּפוני יא נאס!"
"הוא גבר ואני אישה"!, "היא אישה ואני גבר"!, "הוא הגבר ואני אישה"!
הגברים מרבים היום לגדל זקן (מלבד הכרבולת והשׂפם) והאישה יפה כתמיד מנסה להוסיף עוד יופי לאלוהיותהּ.
פינצטה אלוהית יכולה לעזור מאד במקרה זה.

9.12.2017

שלמה שפירא: לִבֵּנוּ לבדנו כיונה בדרכים / שיר

שלמה שפירא

לִבֵּנוּ לבדנו כיונה בדרכים

לִבֵּנוּ לבדנו כיונה בדרכים,
יונה בשמים - חושבים שיש בכנפיה כינור.
השלום - כינור נכונה בהצגת תמונה בתערוכה, בהעלאת מחזה על בימה והנשׂיא טראמפ מנהיג שיודע לנגן בכינור וחתימתו בתווים של כינור.
במציאות - השלום הוא היונה
אנו לבדנו בשמים ורק כנפינו מגינות עלינו.
איך עוזרים ליונה שאף פעם לא זוכה במתנה?
תנסו לעודד אותהּ ולהבין אותה בְּמָה שעוד אפשר 
תמשיכו לחדש להּ עצים מנבטי זרעים ומניצנים רדומים
להבין אותה במעגלי הסתיו והחורף
כדי שיהיה לה תמיד קֵן-בית.
זה השלום על ישׂראל.

20:00, 6.12.2017

שלמה שפירא: היא של מי, כוכב-לכת בעצמהּ / שיר

שלמה שפירא

היא של מי, כוכב-לכת בעצמהּ

היא של מי, כוכב-לכת בעצמהּ
תמיד מחייכת ומחייכת, בלי אף חבר
וקושרת עצמה לענני אהבה.
כולם ידידיה כולם מחייכים לחיוכהּ כשקונים יין וסיגריות בחנות שבבעלותהְ.
רק לעתים רחוקות, היא מטה את שׂיחתהּ מן החנות אל ביתהּ
אל חיים שלמים ושלווים בדירה קטנה בבניין דירות של עולים, בקומה תחתונה 
ומטפחת גינה אחורית בפיגם, בלענה-שׂיחנית ובדפנה.
ניצחונהּ ברור - החיוכים
מוקפת קונים המשיבים חיוך לחיוכהּ וזאת מעלתהּ וזה כוכבהּ.
האם נבראה ונולדה לכך?
זאת לא הייתה בחירתהּ בכוכב-הנדודים
כל-כך היא מבקשת בכל רגע בכל יום גם אור של חנוכה.

6.12.2017

שלמה שפירא: אהבתי ולא שׂנאתי / שיר

שלמה שפירא

אהבתי ולא שׂנאתי

אהבתי ולא שׂנאתי.
אהבתי אהבתי אהבתי אהבתי אהבתי...
כמה אפשר לאהוב?
אֵין-קֵץ!

3.12.2017

שלמה שפירא: בזמן אמת - צאלון הציל את נפשי / שיר

שלמה שפירא

בזמן אמת - צאלון הציל את נפשי

אני לא מפחד מחום שמש, מאנשים רעים, מכלבים תועים ומנחשים ארסיים.
בזמן אמת - צאלון הציל את נפשי ואלוהים התווה את דרכי.
נזכרתי, הערב, בספר-תהלים זעיר שברשותי, שחתום בו הרבי מלובביץ'.
אני צריך לשוב ולקרוא מעט מפרקי תהלים.
אמונה - לפעמים, עוזרת לְאַפֵּס מאזני הכפות שמחשבותינו,
לשמור על טיב דרכינו, לחזק חלומותינו - שאדם חי על הנסים על התשועות ומאמין שיש לו תשובת-אמת בעת צרה.

2.12.2017

שלמה שפירא: השקדייה שנשתמרה / שיר

שלמה שפירא

השקדייה שנשתמרה

בא החורף והשליך את עלי השקדייה הנגועה
בא הגשם והבריא את השקדייה החולה
גננים מן העירייה רצו בקיץ לחסל ולעקור אותהּ לפני שנה
יעצתי לגננים שלא לעשׂות זאת, כי סבלה בקיץ מרוב השקייה
בתקווה שהשקדייה שוב תפרח ותלבלב בבוא ט"ו בשבט השנה.

2.12.2017

שלמה שפירא: הרגשתי ששבתי להיות לרגע "המורה לביולוגיה" / שיר

שלמה שפירא

הרגשתי ששבתי להיות לרגע "המורה לביולוגיה"

עמדתי צילמתי היום את "שלדג לבן-החזה" שישב בצהרים על חוט חשמל ברחוב " ש"י עגנון " בהרצליה.
עברה אישה מבוגרת ושאלה:
"איך קוראים לציפור הזאת שאתה מצלם?"
"היא אורחת ומתי היא עוזבת?"
"מהי אוכלת"?...
נזכרתי שהציפור הזאת הופיעה פתאום לפני כחמש שנים בשכונתי.
מדי פעם אני רואה אותה על ענפי העצים בחורשת הגן ליד ביתי.
סיפרתי להּ על קולניותהּ של הציפור שאולי מרחיקה עורבים מסביבתהּ.
סיפרתי להּ ביעילותהּ של הציפור לטרוף מכרסם ששׂרידים ממנו מצאתי, פעם, מתחת לדקל שבגינתי.
הרגשתי ששבתי להיות לרגע "המורה לביולוגיה".

2.12.2017

שלמה שפירא: החיסול הצפוי ב- "פינוי-בינוי" / שיר

שלמה שפירא

החיסול הצפוי ב- "פינוי-בינוי"

האזדרכת שהייתה אותה אזדרכת ואולי כבר לא אותה אזדרכת
שהייתה צעירה ולא הגיבה
שהייתה נוחה ולא הגיבה
שהייתה חלשה ולא הגיבה
שהייתה חזקה ולא הגיבה
כל השנים לא חייתה במרכז של עצמהּ
ישבו מתחתיה בני-אדם בשמש חורף ובצל קיץ
שילדים ראו בנופהּ חוזק וביטחון
שפרחה ולבלבה כל שנה וכך לא חוותה נדודים.
עכשיו - ישמור אותה הָאֵל מפני הכורת.

2.12.2017