שלמה שפירא
"הגשרים של חיי - בגדאד * קובה * יפן * בנגקוק * ז'נבה * תל-אביב" ל- יהודה אסיא (יהודה בן יצחק בן עזרא עאצ'י)
ליקוט ועריכה: מיכל ארוניס, הפקה: דליה אסיא פלד, מו"ל, ספרית מעריב, 2005.
בספר הקדשה:
לנסיכה שלי, ז'נט אסיא ז"ל.
לילדיי דיוויד, דליה ודניאלה.
לנכדיי רונן, יוני ויעל אסיא. דנה, בן ודניאל פלד. אוֹרי להבי.
מ- מילות ההיכרות (עמוד 17):
מעולם לא חלפה במוחי המחשבה שֶׁאֶפָּנֶה עצמי אי פעם מהעשייה הקדחתנית של עולם העסקים, למשך שנים, כדי לשכתב את חיי בספר עב כרס. והנה, בשעה שהשׂיבה הלמה בי, אני שב לחיות מחדש את שמונים ושבע שנותיי. מתגלגל לאחור במנהרת תולדותיי וחווה שוב את ההתרגשויות מההצלחות, את הכעסים על הדברים שלא היה לאל ידי לשנות ואת הצמתים שבהם עצרתי לחשבון-נפש. הזיכרון הוא ישות בפני עצמה. יש לו רגש והיגיון, והוא אחת האפשרויות הבודדות יש בידינו להשיב את הזמן...
אני מקווה שספרי זה יהיה גשר בין דורי לבין הדורות הבאים אחריי...אם יש בכוחן של המילים לאחד גשרים, לבנות גשרים, לאמץ תפיסת עולם טובה יותר, לדרבן לפעילות ועשייה, ליוזמה ולתרומה לקהילה - אשריני!
שלכם,
יהודה אסיא
מעמוד 190:
...על הבנק הערבי-ישראלי אני מעוניין להתעכב מעט. הרעיון המבורך של פתיחת הבנק נזקף לזכותם של לוי אשכול ופנחס ספיר. כמי שהגיע מארצות ערב והיטיב להכיר את הערבים שביניהם חייתי, וכמי שהערבית שגורה בפיו, אך טבעי היה שאמשוך לפיתוח של הבנק במגזר הערבי. בתחילת שנות ה-60, נתמינתי למייסד היקרי של הבנק, ושנים רבות אחר-כך הייתי חבר במועצת המנהלים שלו.
הסניף הראשון של הבנק נפתח בנצרת ב-18 בספטמבר 1961. בכור-שלום שטרית שכיהן אז כשר המשטרה גזר את סרט הפתיחה, סלים מועלם (מוריאל) שניהל בבגדאד את הבנק הממשלתי רפידן, נתמנה למנהל הכללי של הבנק הערבי-ישראלי.
ב-20 ביולי 1967, כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים, פתחנו את סניף הבנק החדש, הסניף ה-27 במספר, ברחוב המלך פייסל על כביש ג'נין-שכם...
מעמוד 117:
...פעילותי לעזרת העולים מעיראק, בהשראתו של שלמה (סלים) נוח, מנהל בנק מרכנתיל, החלה במחנות ונמשכה במעברות. בתוך זמן לא רב לאחר עלייתי לארץ, מצאתי את עצמי מקדיש יום בשבוע, בדרך כלל יום חמישי, לפעילות וולנטרית וחשובה זו. ידענו שחלק ניכר מהמצב הקשה של העולים נובע מאילוצים אובייקטיביים, כמו מספרם של העולים שהיה גדול בהרבה ביחס לממדי האוכלוסייה הוותיקה. המדינה שיצאה זה עתה ממלחמה קשה עדיין ליקקה את פצעיה, והמשק טרם התייצב. התקלות באספקת המזון היו רבות. היצוא לא היה מפותח די הצורך, יתרות המטבע הזר היו נמוכות מאוד. עד מהרה למדנו, כי תקלות רבות בקליטת העלייה מעיראק נובעות לאו דווקא מרצון רע, אלא מאי-הבנות ומקיפאון מחשבתי. לאור זאת, השתדלנו למצות כל אפשרות לשיתוף-פעולה עם הממסד ולפתור בעיטת קונקרטיות, קטנות לכאורה, לא היה לאל-ידינו לספק לעולים פתרונות תעסוקה ודיור שיאפשרו להם להפוך לאזרחים מן השורה, להתפרנס בכבוד ולגור בתנאים נאותים, אבל עשינו כמיטב יכולתנו לסייע להם במניעת מצוקות מיותרות. במבט לאחור, אני מעז לומר, שמינינו את עצמנו לקציני-קשר בין העולים מעיראק ובין מחלקת הקליטה של הסוכנות, ובמיוחד ד"ר יוספטל...
מעמוד 259:
פוליטיקה עכשיו:
שנת 1965 הייתה שנת תהפוכות בפוליטיקה הישראלית. המפה המפלגתית, שהתבססה והייתה מוכרת זה עשרות שנים, השתנתה. נראה היה שהנה הסתמנו סדקים בתפיסה ובמנטליות, שפנחס ספיר היה הנציג המובהק שלהן...דוד בן-גוריון, הקים את רפ"י...ידעתי שהתרחשויות פוליטיות כאלה, כפי שהיו כאן ב-1965, מזמינות כניסה של פנים חדשות למערכת, או לפחות נסיון לגייס כאלה. שמעון פרס חשב שאני עשוי להיות מועמד מתאים שכזה.
באותה תקופה פעל שמעון פרס בכל כוחו לארגן את רפ"י ולקדם את מעמדה הציבורי. היינו מכרים ותיקים, והוא בדק יותר מפעם אחת אם יש בכוונתי להצטרף למפלגתו ולהשתלב בשורה הראשונה שלה. בין השאר, לאחר שבא לאוחת ערב בביתי עם רעייתו סוניה, שלח אלי פרס את חיים הרצוג, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל, שהיה אז מפעילי רפ"י, אני מעז להניח שפרס שיער כי יפיק רווחים פוליטיים אם יודיע לציבור כי בין תומכי מפלגתו נמצא גם יהודה אסיא, שהוא יליד עיראק, איש-עסקים בין-לאומי ויו"ר מועצת הבנקאות, תפקיד שקיבלתי על עצמי בערך באותה תקופה...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, נוב׳ 17
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!