שלמה שפירא
"יחיאם במצור", מלקט שערך צדוק אשל והופיע בספר "מערב הגליל / לקט מאמרים", בהוצאת קצין חינוך ראשי, ענף ההסברה/מדור ידיעת הארץ/ ביה"ס הצבאי לחינוך/היחידה להדרכה ידיה"א, אפריל 1979.
החלטת האו"ם מ-כ"ט בנובמבר 1947, הוציאה את יחיאם מתחומה של המדינה העברית המוצעת. הנקודה היתה מוקפת כפרי אויב חזקים ועוינים.
"לא חששתי בתקופה הראשונה לאפשרות של כיבוש הנקודה", קובע מי שהיה מפקד המקום בזמן המצור, גרשון צבי. "בראש ובראשונה, לא האמנו, כי אפשר לכבוש נקודה בה יושבים יהודים. נוסף לכך, מצבה הטופוגרפי של הנקודה - היותה שוכנת במבצר על גבעה רמה - איפשר תיכנון הגנה חזקים במקום.
"חששתי בעיקר מפני מצור ממושך והתחלנו להתכונן לקראתו. ..."כל אורח החיים במבצר נקבע על ידי ה"הגנה" לפי צורכי הביטחון...
ניתוק המגע עם הערבים לא היה מוחלט. ערבים בודדים הוסיפו לבקרנו, אם כידידים ואם כ'ידידים'...בעל אטליז מתרשיחא, מנוסה במלאכת ההברחה, מרבה לבקרנו ומספר על אסיפות נלהבות בהן אוספים כספים למלחמת-הקודש ביהודים.
"בתחילת ינואר הביא לנו טבק מוברח ואגב כך סיפר, כי עומדים להתקיפנו בו ביום. באחד הימים לא בא בצהריים כמנהגו תמיד, אלא עם שחר, שעה של חילוף משמרות. אחד החברים, שנתאחר ונשתהה בעמדה, הבחין בערבי, כשהוא עובר את הפשפש וחודר בזהירות לחצר; הוא כיוון אליו את נשקו וציווהו לעמוד. יתכן בי היה בביקור זה מעין סיור-גישוש כדי לקבוע את נקודת התורפה במערכת השמירה שלנו. לימים נתברר, כי 'ידיד' זה לא היה אלא מורה דרך לאנשי הכנופיות.
"דרוזי אחד היה בא אלינו לפרקים ומביא ביצים וירקות. שילמנו לו ביד רחבה והוא הוסיף לבקרנו בתקופת המצור."
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, אוק׳ 5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!