הצורף מבגדד ואמי
הפרחים שהותרתי ב- בגדד
הערפל שהותיר בי צלקת
ויופיה של נערה / אשת-איש לעתיד
"הרוצה לראות יופי...יביא כוס של כסף מבית הצורף וימלאנה גרעינים של רימונים אדום,
ויעטר זר של ורד אדום על פיו ויניחנה בן חמה לצל..." כך חלמתי על אישה מארץ-ישראל ב-בגדד.
אתמול הראו בטלוויזיה את האופנועובנק נוסע עדיין באופנוע ומישהי בדרך זיהתה אותו ואמרה: "טממאא". היא
התכוונה למילה בערבית "טממאעע" שפירושה חמדן/תאוותן (להבדיל מן המילה "טאממאח" במובן "שאפתן".
שאפתי ושאפתי ולמה הגעתי - בקמעא מעט, בקצת משהו בקושי הגעתי לקמעונאי-במילים. בקושי צופה, בקושי סייר, בקושי מורה-דרך לצאצאיי ולחברי.
מישהי שלחה לי היום - לשבת - "שבת שלום" עם לב עננים פרחוני. נזכרתי ב- בגדד ובאמי - זיכרונה לברכה - שהייתה מדליקה
לפני כניסת השבת עשרות פמוטים לזה ולזה ולזאת ולזאת ושאלתי אותה - הלא את מתפללת (למדה משמיעה) בוקר וערב ויש לך כמה קופות צדקה שכל יום זוכות במצלצלים ויש לך "קמיע - טלליסים" מסבתא רבתא שעלה עמך ארצה לישראל ושכן בכיס חליפתו של אבי (שנפטר מזמן) ואת עדין לא שקטה, איך אז הרגישה? מה היו תפילותיה שאף פעם לא שמעתי אותן בקול רם.
חשוב. לא חשוב? העיקר - שב "בני-ברק" תלו ותולים פשקווילים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!