שלמה שפירא
ברק האהבה
העברית מרחבים - שפה קשה - כותבים "ודאית" (ב-וו אחד), "בוודאית" (בשני ווים).
האהבה מרחבים - מעלה קשה - מרגישים "שיר", מרגישים "שיר השירים".
זקן אני, היא אישה צעירה - יופיה אור ללב,
אהבתיה:
מלטפת שערה ליטוף עלים ברוח קלילה
"שיר-השירים אשר לשלמה"
שדיה בורקים - ברק האהבה
אהבתיה.
כתבתי ביומני: "אישה נחמדה גיננה היום בלבי - התחזקתי - חזק אני, כוחי במותני, אהבה בלבי.
שלמה שפירא
כתושב "הרצליה" הרגשתי בהגיעי אליה בשנת 1952 שטמונה בשמה "הצלה".
ניצלתי מן הגולה העיראקית ובישראל הרגשתי חופשי בעם חופשי בארצו.
אבי "יצחק גורג'י שבירו" היה הרוקח הראשון בקופת-חולים בשכונת נווה-עמל והוסיף לי משען וכוח בחיי היומיום.
הייתי מטייל בהרצליה והולך רגלי דרך השדות עד שפת-הים.
ב-ל"ג בעומר - תרפ"ה, 1925, אישים שחשבו להתגוור בהרצליה וגרו בה באווירה אקראית קיבלו הזמנות להגרלת מגרשים. אחד המגרילים הבולטים היה "שפרינצסין" (בן-שפר) שיש עד היום גן יפה ידוע בהרצליה על שמו, בת-משפחתו למדה אתי באותו בית ספר. לימים למדתי באוניברסיטת תל-אביב וחבר לעבודה ששם משפחתו "טנקוס", גם משפחתו היתה בהגרלה בשנת 1925. אחותי למדה עם חברה לכיתה ששם משפחתה "קרן-צבי" גם משפחת החברה, השתתפו בהגרלה בשנת 1925. "בתיה לנצט" שנולדה בשנת 1922 בהונגריה והוריה עלו ארצה ב- 1924, גם הם זכו להיכלל בהגרלה.אני זוכר שבשנה אחת - בתיה לנצט קריינה באחד מימי-הזיכרון שנערך ב- גן בן-שפר. מורתי - "חוה ניסנוב" במעברה חיה בצריף קטן ברחוב ארלוזורוב עם אימא שלה בהרצליה.
בבית-הספר התיכון בהרצליה למד אתי חבר טוב ממשפחת "ריוין" שאחיו "יחיאל" עלה במלחמת השחרור על מוקש ב- "זרעין" ואביו עבד במרכז קופת-חולים ברעננה ואחיו- חבר כתתי- לא מצא מנוח בנפשו על מות אחיו והתאבד בכיתה יוד 1956, יהי זכרם ברוך. "משפחת ריווין הייתה ממייסדות העיר הרצליה. המשפחה הגיעה לעיר בסוף שנות ה-20. אב המשפחה, רפאל ריווין, הקים את סניף קופת החולים הראשון, היה חבר במועצת העיר ובמועצת הרבנות הראשית וכיהן כיו"ר ארגון יד לבנים בעיר במשך שנים. יחיאל היה בנו הבכור מבין שישה ילדים. עיריית הרצליה חנכה בשנת 2018 גינה לזכרו של יחיאל ריווין ז"ל, החלל הראשון של החלקה הצבאית בהרצליה, שנהרג בקרבות מלחמת העצמאות בשנת 1948, בן 22 היה במותו. "ההנצחה הזאת היא הגשמת חלום של שנים", אומרת בתיה חרמוני-כהן, אחייניתו של יחיאל.
בזמן לימודי באוניברסיטת ת"א - "הדה בן שפר" היתה ראש-מינהל באחת הפקולטות באוניברסיטה.
"רחוב העצמאות" היה רחוב צר שלצידו היה "נחליל-מים" בחורף והמורה לביולוגיה היה לוקח אותנו לבדוק בין האבנים ומתחת לאבנים חסרי-חוליות ובעלי-חוליות קטנים שמצאנו שם.
הרצליה, בראשיתה, היתה מפוצלת לשתי יחידות אדמיניסטרטיביות. אזור ד' הוקם במרחק כ- 4 ק"מ מחוף הים על "הרכס האדום" ו- "איזור ג'" נקבע במרחק של כ- 1.5 ק"מ מאיזור ד' ובאיזור ג' הייתה מערה שהמורה לביולוגיה נכנס עם ילדי כיתתי ועשרות עטלפים התרוצצו מעל ראשינו. בין האיזורים למרכז המושבה הפרידה ביצה גדולה ובלתי מיושבת וחקלאות היתה שם. היום האיזור מיובש ובתי ספר, מכבי אש וקניון שבעת-הכוכבים נמצאים שם והעיר התרחבה ומתרחבת בשכונות חדשות מהצד של קיבוץ גליל-ים.
המורה שלי להתעמלות בתיכון היה בנו של "פתחיה לב-טוב 04.5.1882-10.12.1963". "פתחיה" היה מורה ומחנך, איש העליה השניה וניהל ראשונה את בית-הספר העממי - "בית ספר ויצמן" במושבה הרצליה. בתי "לימור" זכתה ללמוד בכיתות א' ו-ב' בבית ספר זה. "בשיכון-דרום" ישנו "בית-ספר לב-טוב" על שמו.
