שלמה שפירא
"ידיד נפש" ל- "מנחם ידיד", הוצאת המרכז העולמי למורשה יהדות ארם צובא (חאלב), 2001.
על הכריכה בחזית: מנחם ידיד מחזיק בידיו את "כתר" ארם צובא בהיכל הספר, מוזיאון הארץ.
מנחם ידיד, בנו של מקובל נודע ובעל שם, שנולד בחלב שבסוריה, הלא היא ארם צובא, ועלה כנער לארץ ישראל, פעיל בתנועת בית"ר, מפקד פלוגה באצ"ל ואסיר ציון ביפו, בירושלים, בצריפין, בלטרון וברפיח...התגורר ופעל שנים רבות בשכונת התקווה, נשא בתפקידים ציבוריים וכיהן כחבר כנסת תריסר שנים - בכנסת השישית, השביעית והשמינית(1966-1977), פעל למען שארית הפליטה בסוריה ובארצות ערב...ונשיא המרכז למורשת ארם צובא...
אשר לחלב עצמה - יהודים כבר לא נותרו בה. כל המוסדות היהודיים בה סגורים וחתומים בפקודת השלטונות, ובתוכם נמצאים אוצרות של כתבי יד עתיקים וגניזה גדולה. במשך השנים הצלחנו להוציא משם ח"י ספרי תורה עתיקים , כתובים בכתיבה נדירה ומעולה, תיקנו ומסרנו אותם לבתי כנסת של החלבים בארץ ובחו"ל. בית הכנסת הגדול בחלב, שנהרס בזמנו בפרעות, שופץ ושוקם בעזרת כספי סיוע אמריקאיים, אבל שעריו סגורים על מנעול ובריח. המפתח נמצא בידיו של יהודי בדמשק..."ספר הבריתות", שצילומיו הגיעו למרכז יהדות ארם צובא, הו ספר ישן-נושן, שבו נרשם כל ילד יהודי שנולד בחלב, ביום הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו (אני שואל האם היה רישום בנות שנולדו?)...באוגוסט 1998, בשנת בר-המצווה להקמת המרכז למורשת, כיבד אותנו נשיא המדינה, עזר ויצמן, ואירח את יוצאי חלב במשכן נשיאי ישראל.
...ישיבת "פורת יוסף" הייתה אחד המוסדות המפוארים בירושלים העתיקה. במשך שנים רבות עמדו בראש הישיבה ומוריה תלמידי חכמים יוצאי ארם צובא ותלמידיה, רובם ככולם, היו מעדת הספרדים. גם אחי, הרב אליעזר רחמים ידיד הלוי, למד בה בזמנו ונמנה עם טובי חכמיה. הישיבה הוקמה בין השנים 1919-1923, בנדבת יוסף שלום מעדת הבבלים שבהודו. הישיבה, שהורכבה מקבוצת בניינים, שכנה בקצה הדרומי-מזרחי של הרובע היהודי, וממנו נשקפו כעל כף היד הכותל המערביורחבת הר הבית...במלחמת השחרור שימש הבניין כמבצר למגיני העיר העתיקה. עם נפילתה של ירושלים וכיבוש העיר העתיקה פוצצו אותה הערבים כפי שהרסו עד היסוד מבנים יהודים רבים נוספים ובתי הכנסת נותצו ותכולתם נשדדו, אפילו טבלאות השיש על הקירות נשדדו, מאות ספרי תורה, מהם עתיקים מאוד, שהיו אצורים בארונות הקודש, אלפי ספרים וכתבי יד יקרים, מהם כתובים על קלף, נשרפו ובתי הכנסת שרדו על עומדם כשהם ערומים פוצצו...וכך נכבש הרובע - הם ביקשו למחותו מעל פני האדמה - אותו ואת תולדותיו. לאחר החורבן טולטלה הישיבה, ובמאמצים גדולים הוקמה הישיבה ברחוב מתתיהו בירושלים, שם התפתחה וגדלה. במלחמת ששת הימים, לאחר שחרור ירושלים...הוקם ועד ציבורי להקמת בניין הישיבה בעיר העתיקה וקול התורה עולה ממנה כבעבר...
סיפור היכרותי עם אליהו ורחל גינדי (אליהו גינדי - איש עסקים ואיל הון אדיר), אנשים יקרים שהשפיעו והתמקדו החל בראשית שנות החמשים בדאגה לעניי הקהילה ונהגו לשלוח להם חבילות בגדים ומזון, וגם תמכו בהם מבחינה כספית...ואז פרשתי בפניהם את האני-מאמין שלי: "אתם עוזרים ומסייעים לאנשים קשי-יום...הדבר החשוב בשכונת התקווה, ובשאר השכונות הדרומיות של תל-אביב, הוא שהילדים ילכו לבית ספר וילמדו כדי שלא יהיה דור שני של מצוקה. הבעיה המרכזית היא שאין כלל חוק חינוך חובה, ובוודאי לא בבתי הספר התיכוניים, ולכן עול התשלום הוא על המשפחות...אם הקרן תאפשר לשלוח ילדים לבית-ספר נוכל ליצור חברה שוויונית ומתוקנת...בסופה של השיחה עם גינדי סוכם על הקמת קרן בסך של 6000 דולר, סכום דמיוני במושגי הימים ההם גם לתמיכה קבועה לאנשים נזקקים וגם לשלוח את הילדים לבתי הספר בגלל מחסור באמצעים להוריהם...
