שלמה שפירא
ילדה-אם , מאהב-תינוק
סקירתי על ספר שכתבתי ב על-המשמר 3.4.1987
הספר: "פריים !פריים!"
ל- שלום דרוויש
מבואות שמואל מורה וסמי מיכאל
הוצאת בימת קדם לספרות , 1986
זהו רומן קצר על מעשה שהיה , אך סודו של המעשה אינו נהיר לסופר .
גיבורת הסיפור היא ילדה שהשיאוה לגבר עשיר המבוגר ממנה מאד .
למרות נישואיה ממשיכה הגיבורה , דוריס , לשמור על קשר עם הנער דוד ,
עימו נהגה לשחק בילדותה . מבגידה חד-פעמית אתו נולד הבן פריים
(אפרים) , אותו אוהבת דוריס מכל בניה .
דוריס המבוגרת מחפשת את גן-העדן האבוד של ילדותה : היא מזמינה ילדים
לשחק איתה בחדר-הילדים , מתרפקת ,מצטנפת , כילדה-אשה בחיק דודתה .
היא מטפחת חלום – במקום בו נקטעה ילדותה תמשיך לשחק עם בנה שיהיה
בן-דמותו של דוד . היא , הילדה-האם , תשחק אתו באותו משחק שנהגה
לשחק עם דוד .
לניתוק הקשר עם דוד ישנה משמעות ברורה : ברגע שנזרע הזרע באותה בגידה
עתיד לצמוח מחליף שימשיך למלא את תפקידו של דוד במשחק ולכן אין יותר
צורך בדוד . למעשה , דוריס אינה מתבגרת ונשארת ילדה-אשה , ילדה-אם .
אין זה מקרה ששלום דרוויש בוחר בילדה כגיבורת ספרו הראשון בשפה העברית .
הספר כתוב בגוף ראשון , כאילו מפיה של ילדה . כנראה שהסופר חשב שדלות
השפה ופשטותה ימלאו כאן את תפקידן וכך לא יסתכן בכתיבה יוצרת בשפה העברית .
אך פתרון זה שמצא לו הסופר למעבר לכתיבה בשפה העברית גרם לוויתור על ההווי
המיוחד והרקע החברתי-תרבותי של יהדות עיראק .
היהודים בעיראק חיו במשפחה-חמולה , בקהילה ללא מחיצות בתקופה בה רווחו נישואי קטינות עם מבוגרים .
אך בתקופה שבין תחילת המאה (העשרים)
לשנות הארבעים חלו תמורות רציניות בחיי הקהילה , והסופר התעלם מהן ובכך
יצר סיטואציה עלילתית יוצאת-דופן ובלתי אמינה על רקע המסורת הבגדדית .
אמנם זו זכותו
של יוצר ליצור סיטואציות דמיוניות , אך
בספר יש עיוות של רקע ואמיתות היסטוריות
הקשורות בהווי ובמסורת היהודית . מצד אחד , אנו שרויים בתקופה בה היה נהוג להשיא
נערות קטינות למבוגרים , ומצד שני , הקהל הצובא על בית-הכנסת שצועק "רוצחים , פושעים !".
גם האביזרים בהם הוא מקשט את העלילה , כמו המכונית של החתן , לקוחים מתקופה מאוחרת .
המחבר הרחיק לכת בביטול המסורת השמרנית בעצם ישיבת הכלה על ברכי החתן והמעשים
שהוא עושה בגופה לעיני הקהל היושב במסיבה . הסופר בוודאי רצה להדגיש את הפער שבין
תמימותה של הכלה לבין בשלותו המינית של החתן ובכך לתת חיות לנובלה , אך תיאור זה תמוה
אפילו בימינו , בהם המתירנות חוגגת , לא כל שכן בתקופה המתוארת . קורא הבקיא במסורת
יודע שדברים היפים בצנעה ביהדות השמרנית , כמו יהדות עירק ,
אינם נעשים בפרהסיה , אפילו הם לגיטימיים .
בין שאר הדמויות בספר כדאי לשים לב לחמות . זו נישאה לגבר שלא אהבה ובנה , בעלה של דוריס ,
הוא העתק של האב . האב היה לבקן ולכן החמות חלמה על נכד כמו פריים , שהוא שחרחר .
למעשה , החמות היא דוריס עצמה , אך
מה שהחמות לא העזה להגשים , העזה כלתה .
בתת-מודע
יודעת החמות שהמעשה אינו מוסרי ולכן היא מוצאת לכך צידוק : " ואת דוריס , בבת-עיני ,
כשתתמסרי ליהודה , תתמסרי לתמונתו של אבי פריים , ותמלמלי את המלים שהן מלות הקסם :
עקודים , עקודים וטלואים . " גם הבעל הנבגד אינו רואה את המציאות אלא דרך עיני אמו ,
וכך מתקבל הבן הנולד כבנו שלו . המעניין הוא שדווקא משפחתה של דוריס רומזת
שהבן אינו של של הבעל . כלומר ,
המציאות ברורה אם רוצים לראות אותה .
דמות דומיננטית נוספת בספר היא הדודה , אשה המושכת בחוטים , מכוונת ומכתיבה
צעדים , אך נעלמת בשעה בקריטית . דוריס נותנת בדודתה אמון מלא , מתרפקת עליה
כאם , אך למעשה הדודה היא שמביאה על דוריס את הנישואים האומללים שלה .
לא טובתה של דוריס הכריעה את הכף אלא הרצון להיחלץ ממצב בלתי-נעים של
הזמנת חתן ואין כלה בנמצא . "אם רחמין , אל תעשי רעש ! הערב דוריס היא העומדת
לשידוכין ." אך כמו מנהיג המצדיק את צעדיו בתיאוריה שתגייס תומכים , משכנעת
הדודה את עצמה ואת משפחתה שהיא דואגת לכולם ולטובתם .
היחסים בין האחיות בנאליים , שחור-לבן , טוב ורע , אך שוב , הדברים נשמעים
מפיה של ילדה ולכן אין הסופר מטפח בקורא ציפיות לניתוח מעמיק יותר של ראיית
הדברים ומסירתם נעשית מתוך אגוצנטריות – תכונה בולטת אצל ילדים : מי שמתנהגת
כמוה – טובה , מי שלא – רעה .
סופר מוכשר מאד כשלום דרוויש , שכשרונו בא לידי ביטוי חזק בכתיבה בשפה הערבית ,
( ואין שום ספק שיוצרים אחרים מיוצאי עיראק הושפעו ממנו כמו סמי מיכאל ואחרים !)
יצר אמנם רצף עלילתי מובנה הסוגר מעגלים , אך לא הצליח בשפה העברית
לבטא את כשרונו בעומק המחשבה , בעושר השפה והדמיון , ובתיאור פרספקטיבה
של מסורת , אלא הסתפק בדמויות שטוחות , חד-ממדיות .
ובכל זאת , הספר הזה חשוב גם מבחינה ספרותית וגם מבחינה של
הקניית מושג על יהדות עירק בעבר. .
