שלמה שפירא: על פרְחָה וּפְרֵחָה והשבת כבודה של הפְרֵחָה

שלמה שפירא

על פרְחָה וּפְרֵחָה והשבת כבודה של הפְרֵחָה

שאלה אישית מתלבטת: אני לא מבין עד עכשיו למה בארץ-ישראל "פרְחָה" מעיראק נשארה "פרְחָה" ו- "פרְחָה" ממרוקו הפכה ל- "פרֵחָה"?
האם הייתה קיימת סלקטיביות שפגעה סלקטיבית בחלק מן העולים מארצות האיסלם בהגיעם ארצה וגם לאחר מכן?
סבתא-רבה הבבלית שלי, אמי פרחה, זכתה לעלות ארצה ושמה לא סיבך אותה במעברה שהייתה בהנהלה אשכנזית עד שנפטרה.
היא זכתה ממני לשיר בשנת 1988 בספרי הראשון "אררט:
השיר נקרא "הכל צרור ומוכן" בעמוד 39:
"אני זוכר את סבתא-רבה שלי, אמי פרחה
 פותחת סוגרת צרורות
 של בגדים - מתוך ארון הסיסם
  של ג'האז - בתוך בקצ'ות רקומות
  של כסף - מתוך כיס תחתוניתה
  ומן צרור הפיתות -
  הניחה על מפה כמלח יום
  סגולה לעתיד לבוא
  שׂערה היה כסוף מאד -
  קלוע צרור בתוך שקצה
...מעשׂים מצוות - ערמות צרורות
הכל היה מוכן לעלות לארץ-ישראל
וזכתה. "
קראתי את השיר עשרות פעמים בפני קהל מכל העדות וסיפרתי על אמי פרחה וכול השומעים אהבו וברכו את השיר.
יש הטוענים היום כשבעים שנה לאחר העלייה, בעיקר, נשים מיוצאי יהדות מרוקו שאת ה- "פרְחָה" המכובדת השׂמחה הפכו האשכנזים ל- "פְרֵחָה" וכבודה הוכתם בלעג ובוז.
נזכור - כל סבתא היא סבתא והיא אצילית ונאווה והביאה סימן טוב למשפחתה, כיבדו אותה חיבקו אותה, אפילו ילד לא פלט ולא הפיח בקרבתה בגלל כבודה כבת מלך.
חבל שזה באמת קרה בארצנו וסבתא פרחה, האיילה הטובה היפה איבדה את כבודה בארץ. חומץ חריף בקע מנאד הזלזול בה.
עשרות שנים של התערות בארץ, קמות היום, בחורות צעירות, בנחיר אש ובנחיר עשן לקצה האף של האשכנזיות ומבקשות להשיב את כבודה האבוד של "פרחה". את כל הקלפים הן שׂמות על השולחן ומבקשות מכל הנשים בארץ לחלוק יחדיו את פת הלחם עם הכבוד והשׂררה, אפילו במחיר עליית הגמל אל הגג.
"אנחנו קמות לתחייה ומבקשות עצמאות כמו כולן"
מישהי ממוצא מרוקאי שהספיקה לקבל תואר דוקטור באוניברסיטת ייל מנסה להוכיח היום שה-"פרֵחָה" היא עדיין לביאה שתסגור בכל דרך, את הפער בין ה-"פְרֵחָה" ל- "פרח בגני".
כך צמחה קמה והזדקפה בהידד ובשׂמחה שוב כפרח ה- "פרֵחָה" ומנסה לבעוט ולהפליא בגאווה בכל דרך ובכל מקום.
ה-"פְרֵחָה" מצפה שיחגוג כל עם ישׂראל בקרוב את ניצחונה עם השבת שׂמחתהּ בהשתלבות אמת עם האשכנזיות המייסדת המבוססת בארץ.

21.10.2019