שלמה שפירא: הצמדה / שיר

שלמה שפירא

הצמדה

אופרה מוצמדת לתאטרון
תאטרון מוצמד למירי רגב
מירי רגב מוצמדת לאנשים שצמחו במעברה
אבל לא הכל כלול אצל מירי רגב.
"נורי פואד אליאס נאסח בן סלים חלאסצ'י" מורד במלכות
תרנגול כפרות רוכב על אופניים חשמליות מנעֵר ומנסה להגיע עד השמים
ובמקרה, הוא גם נתקל בדבורים חרוצות בוקר שמנסות גם הן ללקק צוף ודבש לשיר או לכתוב מתפרחות הדקל השופעות וגם הן עושות זאת במסירות אבל בשקט.
חלאס חלאסו הגיבורים!
הגיבורים הפסיקו להיות גיבורים מזמן. הם היום מתפרנסים מאופרה תאטרון וסבון.
היש צורך היום להזכיר מה שמך הקודם?

31.10.2019

שלמה שפירא: השירה במיטת חָלְיָהּ / שיר

שלמה שפירא

השירה במיטת חָלְיָהּ

אין להניח בחדר השֵנה לא ספר קודש לא ספר סתם לא ספר זימה לא ספר אהבה 
השירה מתביישת
יש לכסות אותה בשני כיסויים
כיסוי אחד לַפֵּה כיסוי שני לעיניים
אם בכל זאת ניתן להשׂיג מן השירה שׂערה
שׂערה אחת או שתיים לא תִּתְגָּאֵנָה בשׂערות אחותן
כי בחולשת השירה חיים היום רק תכסיסי הבעות מהגוף מהמדיה ולא מן הנפש והנשמה.

31.10.2019

שלמה שפירא: התנתקות גושית / שיר

שלמה שפירא

התנתקות גושית

גוש ימין וגוש שׂמאל
אין הוא להּ אין היא לו
בלי קול לבבי - לא-לא-לא לללה.
דממת אלחוש בסערת אלחוט
דממה בסערה:
אלף מחשבות עוזבניתו
אלף מחשבות עוזבניתהּ, 
יכולנו להיות בגן עדן
עכשיו השממה ובדמהּ דממה דמדמת סורֵבהּ סועֵרה.

31.10.2019

שלמה שפירא: על חָלַם וְחָמַל / הבעת דעה

שלמה שפירא

על חָלַם וְחָמַל

יש משהו משותף וגם שונה בין העברית לערבית.
ה- "חלם" - נחלם בחלומו ונחלם ברפואתו בשתי השׂפות.
ה- "חמל" - יש בו קושי בין העברית לערבית: 
ה- "חמל" בעברית - חמל ברחמים על זולתו וחס על דבר מה מבזבוזו.
ה-"חלם" בערבית - סחב דחף תקף התנפל ורק במקרים מסוימים לקח אחריות על עצמו.
אז מה אפשר להגיד על חלמה-חלום ועל חמלה אצל דוברי שתי שׂפות?
אני כדובר שתי שׂפות בחיי ניסיתי בחמלה לדבר אל הפתחים ובחלמתי, לא פעם, חיפרו וחפרו אותי אל מעמקים
(הערה שלא צריכה לעניין אתכם ורק אותי) 
אבל ניסיתי להיזכר באמי שהייתה אומרת על החלום: 
"יִחְלִם וִיְפַסִר" - חולם ופותר וגם "נָאיִם בִּאלשַמְס" - חולם בהקיץ
על החמלה הייתה אומרת:
"אלט'לִם אסְוַד" - ללא חמלה האכזריות איומה ועל בן-אדם הייתה אומרת - "מָא עִנֱדוּ מִרִווָה מָה ענדו אִנְצָאף" - אין בו לא חמלה ולא ייסורי מצפון.
האם שתי השׂפות עושׂות מספיק בדשדוש הזה?
עמוס עוז רמז משהו בחלומו על הקשר בין "חלם" ו- חמל" - "זה די פשוט. היום אני הרבה סולח ממה שסלחתי כשהייתי בן עשׂרים...חוץ מאכזריות..."

30.10.2019

שלמה שפירא: כסף כסף / לא שיר

שלמה שפירא

כסף כסף

כסף כסף, האם "דמי-כיס" יש לזקן היום?
זקן נתן הכל ודורשים בזקנתו יותר מזה.
היית עובד ועבודתך שיפרה אותך במעט כסף 
במעט הכסף נסית לחיות והשתדלת שלא לאבד בטעות את מעט הכסף
גם כי אהבתך לאישה דרשה ממך את מעט הכסף.
בגילך המופלג אתה מבחין היטב
ב- "כסף גדול" ב- "כסף קטן" וב- "דמי כיס"
אתה שומר בכספת לבך את "דמי-הכיס".
לאחרונה, באת למוסך האנושי 
במוסך אומרים לך "תכין כסף"
או תזרוק כבר, את המכונית המקרטעת שלך.

אז ממה עשׂוי כסף?
אף אחד לא יודע בדיוק
הוא סחיר באוויר, הוא צבעוני על הנייר, הוא כספי-זהבי ביד המתכתית של האדם
הוא מתוק מדי,הוא אפוף מדי, הוא עפוף מדי, לא מסתחרר מדי, לא משתכר מדי 
יש לו תמריצים של מרד כרוני ומתאפשר לו תמיד לברוח מיד האדם.

29.10.2019

שלמה שפירא: איש חלפים מוזר שחי בתל אביב / שיר

שלמה שפירא

איש חלפים מוזר שחי בתל אביב

אוהל דל וקאמרה בקארמה תוססת!
יהודי פולני שהופך יהודי ישראלי חי בתל-אביב ונקבר בקריה שאולה
כתב אהבה ולא יודעים למי כתב
היה אלמוני בגשם אבל צלו היה נמצא בכל מקום ובכל אישה
האהבה הייתה בעומק לבו בין שירת כוכבים ועפר
היה מחובק מאד ובאותו זמן היה לבד מאד כמעט בלי טבעת של אישה
ִכל רגע חיפשׂ וחִכָּה לאישה לעטור את מצחה ובצער לו גם התרגש מן האביב שבסביבתה ומהסתיו שבתוכה
בסופו של דבר, הוא צמצם עצמו כדי נקודה אלמונית אחת שממנה אולי התרחש המפץ הגדול בנפשו ובעילום שֵם מישהי זכתה.

29.10.2019

שלמה שפירא: סיום אבוד / שיר לא שיר

שלמה שפירא

סיום אבוד

אבא שלי מת מזמן מזמן 
אימא שלי המשיכה וְהִטּיפה עסיס למשפחתיות יותר ממנו בקצת יותר מעשרים שנה ומתה
כך הסתיימו ומתו סכסוכי החמולה הגלותית במשפחה.
בארץ ישראל - צעירים ומשוחררים מכל רסן אפילו בני שמונים.

28.10.2019

שלמה שפירא: בזמן ברכת כוהנים בכותל המערבי בחג הסוכות השנה / שיר

שלמה שפירא

בזמן ברכת כוהנים בכותל המערבי בחג הסוכות השנה

בזמן ברכת כוהנים בכותל המערבי בחג הסוכות השנה
פתאום בקשתי אישה אדוקה כסופה בלבבי כלבבי
כמעט מצאתי.
אני בגילי החורפי, היא בגילה הסתווי
אני בשירי היא בתפילתהּ
אני בְּצַפָּרוּתִי  היא באדיקותהּ
חיבור משלים האחד את השני.
הלוואי! שאשמע שוב אותו ניגון משירת ברכתהּ 
הנאווה מירושלים הבנויה.

28.10.2019

שלמה שפירא

אין כימיה

אין כימיה. אין יון ואין יונה.
אני היון שהכנתי קן
את היונה שלא תבואי להטיל בקן ביצים.

האם זה נכון בכל מקום ובכל זמן!?

28.10.2019

שלמה שפירא: זקן / שיר

שלמה שפירא

זקן

זקן הוא סוג של ילד שמנסה שישׂימו לב אל נשמתו.
ואתה איש פשוט זקן שמנסה שישׂימו לב לפשטותו
ואתה איש סופר זקן שמנסה שישׂימו לב לכתיבתו
ואתה איש משורר זקן שמנסה שישׂימו לב לשירתו
ואתה איש בבית זקן שמנסה שישׂימו לב לזקנה שבביתו
על-כן הנני מתכבד להסב את תשׂומת לבכם 
שזקן יכול להיוושע מתשׂומת לבכם לזקנתו
רק מכם תבוא לזקן תשועה.

28.10.2019

שלמה שפירא: דאגה

שלמה שפירא

דאגה

כי האדם עץ השדה בעננים לפרוח
ובעיט שיפוטו שופט בהגינות לעוגנו.
והיא עתה מולי סובבת פנים בלא גב ובלא בטן
קשה לי לשכוח מה היה בחייה - בחיי זוגיות אמהות ואהבה
אהבתיהָ, כולנו אהבנוה אותה ואוהבים.
אדם בגורלו אגם דמעות כששועל אורב 
אפילו למרטיטה בשעת חוליהּ.
היברח אדם ויתחבא בסוהר צוהרו?
הישאר לה אב חבר ידיד ומגן גם אם 
לא תוכל גם אתה לנגן בפסנתרהּ מרגוע
על אחת כמה וכמה גם לא תוכל להושיעה?
חבל מאד על העולם.

27.10.2019

שלמה שפירא: שוב מקרה שהיה / שיר לא שיר

שלמה שפירא

שוב מקרה שהיה

"זה הבן-אדם" - קרוב משׂביר ומסביר פנים!
ייצור מסער שש על שש מסעיר מאד הכל נפרשׂ ופרושׂ לכבודו!
הוא - פוגע ומפגיע מרטיט פחד של שועל 
היא - רק לברוח להתחבא בין אלמוגים.
הדממה לא דממה כי היא פגועה ונכלמת.
השׂמים פנים בשׂמחת הפנים לכאב, שׂוררים בנו 
לפעמים, בהלה פחד וכאב בשֵנַת הישרים שלנו!

27.10.2019

שלמה שפירא: בראשית ברא / שיר

שלמה שפירא

בראשית ברא

בראשית ברא אלוהים את היצר
והיצר חי בין מים למים
מי שׂוחה יותר
מי צף יותר
מי שוקע יותר
מי יצליח לשׂרוד את המים ויעלה ליבשה
וביבשה הוא מיד פוגש את הנחש
מי טוב יותר
מי רע יותר
מי צודק יותר 
מי כועס יותר
מי ישר יותר
מי נחש יותר
והיצר עושׂה הכל כדי לשׂרוד את הנחש
סמוראי היצר באדם.

25.10.2019

שלמה שפירא: באגן הים התיכון / שיר

שלמה שפירא

באגן הים התיכון

לידידותיי רבקה אמנו ורחל אמנו שלום.
אגן ים-התיכון רועש וגועש באוכל ושתייה ובזמר עז
ובתוך תוכו ביבי יביא גאולה.

סלעים מוזיקליים הם כוח עזר לתרבות
הנאות הנאות - כֵּף חאלִק כֵּף חאלָק - מה שלומךְ מה שלומךָ ללה לללה...
צְרֵבוֹת צְרֵבוֹת - לחשוב מה לעשׂות מה לעשׂות כדי לשלוף תרופה לגאולה
אפשר לחשוב שתמשיכו להתפרנס מקרקעית הנהר לקרקעית הנהר
תשירו - "חטאנו לפניךָ" ומיד "פארח ביכום" :
תופים גיטרה כינור ואווירה ענוגה
העיראקי - שקט שקט, בקושי שר צ'אלגי בגדד אחד לשנה אבל שר
הכורדי מנסה להלהיב ב- "צ'ומפּי" מתלהב ושר על ישועתו
אבינו מלכנו ירחם עלינו יעזרנו ויקימנו
התימני והמרוקאי מתחרים ביניהם והם כל הזמן מתחרים ביניהם
שניהם שואלים - האם יישארו עוד אווזים להופעותיהם בשמי התיאטרון בעיר גבעתיים
יש תחרות ומלחמה סמויה, חיבוק ונשיקה בנשיקה כמו בכל קבוצות ומגזרים שמנסים לשׂרוד ...
אני בכל אלה - חצי שעה תענוג מוזיקלי, מנסה יותר ולא הולך
לאחר מכן מתעייף 
מנסה ברוגע שוב את הקלסי 
אל-פארח בִּיִּי - השׂמחה גם בי ולתפארת עם ישראל.

25.10.2019

שלמה שפירא: החצ'קונים שבכתיבה / שיר

שלמה שפירא

החצ'קונים שבכתיבה

לא אוכל לחיות בגולה
גם לא בין שני נהרות ילדותי - הפרת והחידקל
שהעמידו אותי בניכור בספקים אינסופיים לגבי חיים, שוויון, זהות אישית דתית ולאומית, שכנות, תעסוקה... 
אחיה לתמיד בין נהר הירדן לים התיכון
וכמו דליה רבינוביץ' 
הייתי שותה קפה בוץ מבלי לפתוח ולהציץ במזל שלי
כי אמצא במזלי - מצוקות, פחדים, חרדות, ישימון
והישימון שבי לא באהבתי ובכישרוני אלא בישועתי.
האבסורד הוא שאני מעדיף משוררים אשכנזים כי הם עברו שואה יותר ממני
ובאותו זמן גם משוררים ספרדים-מזרחיים כי הם מתפרצים ומתרגשים יותר ממני.
השירה אצלי מתפרצת יותר במקומות כואבים שבצלם זועקת מחאה.
הייתי רוצה מאד לסלק את עמוד האינפוזיה הצמוד לשירתי ולרפא את החצ'קונים בפנים של שירתי
כך אוכל לצעוד עיוור בשוק הכרמל וגם בבתי סופרים ומשוררים.

24.10.2019

שלמה שפירא: חום / שיר

שלמה שפירא

חום

האם אפשר להרגיש חום לפי גודש צמר הַגְּבָב במדורה?
בסך הכל, אני מבקש לפגוש מן הארז אשר באדם שעיניים טובות וחולמות קורנות מאור המדורה ואשיר עד כמה חם בלב.
כך גם בתורה, אני מבקש לפגוש דף-תורה חשוב ומקופל מן הלב לאהבת האדם והתורה ובנשיקות לתורה תהיה מורגשת אהבה ואשיר עד כמה חם בלב.

21.10.2019

שלמה שפירא: ללורקה האוהבׂ / שיר

שלמה שפירא

ללורקה האוהבׂ

אני לא בגרנדה ואני בהרצליה
והאהבה משׂחקת בנו בכל מקום ובכל הזמנים.
אישה יפה - גן-עדן נעול בפני זרים
גנהּ פתוח רק לאהובי לבהּ
לא מספיק שאתה תהיה אוהב טוב כדי שתאהב אותך
תביא להּ ורדים, בושׂם-אפרסמון ותותים...
אז איפה את אהובה? 
האם אנחנו בבצורת קשה
ברחשי דאגה לברבורים
בימים קיסוסים ומתפתלים
בלילות בוגנוויליאה קוצנית...
ובכל-זאת, לורקה משוררי הנערץ
האישה רֹב בנין וְרֹב מנין ובנינהּ עד עולם בברית עולם
ואישה משאירה בי תמיד יופי של שׂמחה: 
זאת אישה יפה בעולם
וזאת האישה היפה בעולם
וזאת גם האישה היפה בעולם
ובוודאי שגם זאת האישה היפה בעולם
צריך להרגיש את היופי באישה 
בבוקר מחייך
בצהרי-יום מחייכים 
בערב מחייך
בגשם בשלג ובחמסין המצייצים מהם אהבה.
בבואי הביתה אני מרגיש וחוזר ומדגיש 
עד-כמה האישה יפה
ביופי הזה אני גם רגוע ונרדם.

27.01.2018

שלמה שפירא: חיים סביב מדורות השבט / שיר

שלמה שפירא

חיים סביב מדורות השבט 

חיים סביב מדורות השבט 
הכל חם הכל אהוב ומהכול געגוע
ומקבלים את תורת האהבה מן הלב ועם נשׂיאתהּ הגעגוע.
לו היה אפשר הייתי חופן אהבה כזאת אל לבי
אי אפשר אי אפשר
מגופי ובגילי וממצפוני אי אפשר
בנסיעתי געגוע
בצעדַי געגוע
בחיבוקי לשלום געגוע
במבטי געגוע
ביופייך געגוע
במתיקותך לסביבה געגוע
בתפילתך געגוע
בחיבוק ילדייך געגוע
בנשׂיאת כבודך געגוע
לו היה אפשר הייתי חופן הכל מהכול מגעגוע אל נשמתי
אי אפשר אי אפשר אני המתגעגע
הָאֵדַע האוּכל אהוב
הנשמה שנתת בי טהורה.

22.10.2019

שלמה שפירא: יום הולדת שׂמח! / שיר

שלמה שפירא

יום הולדת שׂמח!

לשעון חורף בקרוב
יהיה מאד קר
איפה תהיה האהבה?
עם דגל תורת הלב, נכנסים לעובי הגעגוע
ומנשקים אהבה מוּלֶּדֶת 
ויש חיבוק מאהבה.
יום הולדת שׂמח!

22.10.2019

שלמה שפירא: על פרְחָה וּפְרֵחָה והשבת כבודה של הפְרֵחָה

שלמה שפירא

על פרְחָה וּפְרֵחָה והשבת כבודה של הפְרֵחָה

שאלה אישית מתלבטת: אני לא מבין עד עכשיו למה בארץ-ישראל "פרְחָה" מעיראק נשארה "פרְחָה" ו- "פרְחָה" ממרוקו הפכה ל- "פרֵחָה"?
האם הייתה קיימת סלקטיביות שפגעה סלקטיבית בחלק מן העולים מארצות האיסלם בהגיעם ארצה וגם לאחר מכן?
סבתא-רבה הבבלית שלי, אמי פרחה, זכתה לעלות ארצה ושמה לא סיבך אותה במעברה שהייתה בהנהלה אשכנזית עד שנפטרה.
היא זכתה ממני לשיר בשנת 1988 בספרי הראשון "אררט:
השיר נקרא "הכל צרור ומוכן" בעמוד 39:
"אני זוכר את סבתא-רבה שלי, אמי פרחה
 פותחת סוגרת צרורות
 של בגדים - מתוך ארון הסיסם
  של ג'האז - בתוך בקצ'ות רקומות
  של כסף - מתוך כיס תחתוניתה
  ומן צרור הפיתות -
  הניחה על מפה כמלח יום
  סגולה לעתיד לבוא
  שׂערה היה כסוף מאד -
  קלוע צרור בתוך שקצה
...מעשׂים מצוות - ערמות צרורות
הכל היה מוכן לעלות לארץ-ישראל
וזכתה. "
קראתי את השיר עשרות פעמים בפני קהל מכל העדות וסיפרתי על אמי פרחה וכול השומעים אהבו וברכו את השיר.
יש הטוענים היום כשבעים שנה לאחר העלייה, בעיקר, נשים מיוצאי יהדות מרוקו שאת ה- "פרְחָה" המכובדת השׂמחה הפכו האשכנזים ל- "פְרֵחָה" וכבודה הוכתם בלעג ובוז.
נזכור - כל סבתא היא סבתא והיא אצילית ונאווה והביאה סימן טוב למשפחתה, כיבדו אותה חיבקו אותה, אפילו ילד לא פלט ולא הפיח בקרבתה בגלל כבודה כבת מלך.
חבל שזה באמת קרה בארצנו וסבתא פרחה, האיילה הטובה היפה איבדה את כבודה בארץ. חומץ חריף בקע מנאד הזלזול בה.
עשרות שנים של התערות בארץ, קמות היום, בחורות צעירות, בנחיר אש ובנחיר עשן לקצה האף של האשכנזיות ומבקשות להשיב את כבודה האבוד של "פרחה". את כל הקלפים הן שׂמות על השולחן ומבקשות מכל הנשים בארץ לחלוק יחדיו את פת הלחם עם הכבוד והשׂררה, אפילו במחיר עליית הגמל אל הגג.
"אנחנו קמות לתחייה ומבקשות עצמאות כמו כולן"
מישהי ממוצא מרוקאי שהספיקה לקבל תואר דוקטור באוניברסיטת ייל מנסה להוכיח היום שה-"פרֵחָה" היא עדיין לביאה שתסגור בכל דרך, את הפער בין ה-"פְרֵחָה" ל- "פרח בגני".
כך צמחה קמה והזדקפה בהידד ובשׂמחה שוב כפרח ה- "פרֵחָה" ומנסה לבעוט ולהפליא בגאווה בכל דרך ובכל מקום.
ה-"פְרֵחָה" מצפה שיחגוג כל עם ישׂראל בקרוב את ניצחונה עם השבת שׂמחתהּ בהשתלבות אמת עם האשכנזיות המייסדת המבוססת בארץ.

21.10.2019


   

שלמה שפירא: בזמן כתיבת שירה אמתית לא שותים אפילו יין / שיר

שלמה שפירא

בזמן כתיבת שירה אמתית לא שותים אפילו יין

תתמודדי עם עולם החי של השירה ללא סם.
חבל שמוצא ומקור שירתך נתונים כל הזמן על מנות קוקאין.
יכולת לחשוב אחרת להבין אחרת ולשיר אחרת
יסכימו עמך גם אם תשירי בכורדיסטאנית ובבגדאדית
גם הציפור המופיעה על אדן חלונך היא המסוממת
ואת תיראי אחרת - אום כולת'ום שרה עצב בקלות בניחותא ובהקשבה כל הלילה
ולא בהתמוטטות הצילו אין קץ
ולשונך תהיה צחצוח חרבות אמתי
ואת זו שתנצחי כל מלחמה
ניצחון שיצעיד אותך בתורשה על השטיח האדום.

20.10.2019

שלמה שפירא: על הגאולה

שלמה שפירא

על הגאולה

שמעתם על אחד שרצה להביא את המשיח בעצמו, אולי לעצמו
אולי הוא, אולי אני, אולי את, אולי אתה
ומסתבר שאין קיצורי דרך לגאולה.
חוסר יציבות, עצמה חזקה, נקודת מבט חלקית ומשך זמן קצר קשורים בגאולה.
בגאולה - אידיאה פיקס חוזרת על עצמה בכל הַאַלאָטוֹריות
בגאולה - התכונה הפנימית של הגוף ושל הנפש נמצאת במיקוח תמידי היוצר כוח משיכה לאין סוף שלא מובן להסבר.
ישנם אנשים שמסוגלים להתמקח על גאולה בכל זמן ובכל מקום
ישנם אנשים ברחו או שכחו את הגאולה
ועניין זה גם נוגע באמונה למה שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,
"בדרכו של אדם אם רוצה להיגאל, גואלים אותו".

20.10.2019

שלמה שפירא: מה נשתנה בשׂמחת תורה / שיר

שלמה שפירא

מה נשתנה בשׂמחת תורה

מרוב חגיגה כל השנה אין תורה.
אין גם לזריעה בסתיו הקפדה מתפילה.
מתגדלים הבתים, מתגדלים האיכסים הפיקסים, החשמלים, הכוכבים, החתולים והכלבים...
מתגדלים הזמרים, מניה וביה, אשר כבר בתוכנו ובנפש נשמתנו
מתקדדים הבריות לאופרות סבון, לפסטיבלי סיפורים ומה ומה במשך כל השנה
הסוכה - הינה כבר, התנחלות גודש לקבֵע ולקבוע בה מזוזת-כפרה
העלייה לתורה הפקה לחלוב כמה שיותר מכיס החלב
אז מה עוד נשאר כדי לשיר ולשׂמוח בשׂמחת תורה,
מרוב חגיגה כל השנה אין תורה בשׂמחת תורה.

20.10.2019

שלמה שפירא: החוט הדק / שיר

שלמה שפירא

החוט הדק

שׂרידותי בחוט הדק שעדיין מקשר ביני לבינך.
צריך אני עדיין להסתיר את האהבה
צריך אני עדיין להסתיר את הגעגוע
צריך אני עדיין להסתיר שדייך שלא ליהנות מיופי
צריך אני עדיין להסתיר את הרוך מחום כף ידך
מזדקן אני בודד ומבודד, עומד לפרוש משירי נפש ונשמה
הסתירי אותך ממני כי עזה תשוקה שבעתיים בנשימות טביעה
כל השירים שכבר הקדשתי לך יישארו חקוקים בגעגועַי
לא ימושו ממני כל עוד ולבי חי.

20.10.2019

שׂשׂון סומך ושמעון בלס הלכו לעולמם

שלמה שפירא

שׂשׂון סומך ושמעון בלס הלכו לעולמם

שׂשׂון סומך ושמעון בלס הלכו לעולמם בזמן האחרון.
את שניהם הכרתי אישית - את סומך מקרוב ואת בלס מרחוק.
יהודים-ערבים או ערבים-יהודים, חולמי עיראק וכובשי ישׂראל.
היוו שני גשרים חזקים ובאותו זמן היו צנועים שחיו על קוו- המשווה 
בין התרבויות הללו, בין חום וגשם עז מצד אחד לבין קור ויובש מנוכר מצד שני.
הם ניסו לעשׂות סדר בג'ונגל היצירתי-תרבותי של שני העמים 
וחשבו שכך ניתן לצמצם את חומות הזרות, ההחמצה והשכחה בין שתי התרבויות
וכך גם בינינו לבין הערבים.
הם מתו ביצירה איכותית משמעותית רבה וטובה.
נקבל את מותם בהנצחת נשמותיהם שיהיו צרורות בצרור החיים.

19.10.2019

שלמה שפירא: הושענא רבה

שלמה שפירא

הושענא רבה

בסוכת ילדותי:

שבעת אושפיזין עדי-ראיה לשׂמחת היחדיו, 

בימות ולילות חג הסוכות ובמיוחד בליל הושענא רבה, האושפיזין באים 

יורדים ועולים, עולים ויורדים עם מלאכים לשׂמחת חג

ובליל הושענא רבה מדריכים האושפיזין את הנשים להכין מפתיתי בצק שׂעורים וטעם השׂמחה נטעם למחרת מתבשיל-הקְּדֵרָה שהוכן ל- "שׂמחת תורה".

בסוכה הורגשה חָכְמָה לאשה לא רק בקדֵרה:

אמי, למשל, הייתה אשת לפידות, וודאה שיהיו נרות רבים לשמחת אורה.

היא ידעה שהסוכה היא נמל חי תוסס לגאולה

על כן עודדה אותנו הילדים להמשיך ולהיות עֵרִים כל הלילה

כי ילדים בלי עוונות הם, ראשונים לגאולה,

גם לא כפתה על הילדים הר-תפילה כגיגית

בליל הושענא רבה, התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה,

גברים ונשים, צעירים וצעירות וילדים הדליקו נרות רבים על מגש-ענק לצדיקים, לשפע ברכה רווחה שׂשׂון ושמחה בחִנָּה ובתפילה, 

המזמורים בשירה, בקעו ונצצו מהסוכה עמוסי פאורות הַלֵּל של חיים טובים בקודש

ומהקודש לחיים טובים  ולשפע לימי חול יבואו במשך כל השנה.

החתימה הסופית בליל הושענא רבה הייתה מובטחת ומוטבעת: "חתמנו בספר חיים טובים למשך כל השנה"

21.09.2013

שלמה שפירא: על "בוסה" "הוסה" ו- "דוסה" אצל יהודי עיראק

שלמה שפירא

על "בוסה" "הוסה" ו- "דוסה" אצל יהודי עיראק

יהודי עיראק בטבעם היו חשדניים ובסיטואציות מסוימות חובה לחשוד. 
משפחות חיו האחת לצד השנייה ולפעמים באותו בית שרחבה מרובעת ובית-אב השתכן בכל צד של הבניין והיה מנהג שילדים מתחתנים בתוך המשפחה המורחבת.
והיו צעירים ולא רק צעירים בבתים סמוכים עם קירבה משפחתית שמתאהבים ומגיעה ה- "בוסה" - הנשיקה החשאית בין אוהבים. תמיד יימצאו אנשי-חרש  בין הסובבים ואז מגיעה ה- "הוסה", בתחילתה לחישה וסופה יכולה הזיה, איבוד עשתונות עד שיגעון, לפעמים - מה עושׂים?, מה עושׂים?... - מה עושׂים עם הבת שלא תצא לתרבות רעה. 
ומן ה- "הוסה" ל- "דוסה"- דריסת הרגל מצד הדואג לצד השקט שלא רץ לשום מקום.
בדרך כלל,  באים האם והאב של הבת, לפעמים, עם מתווכת כדי ואיך להתמודד עם הנשיקה - איך להפוך "בוסה" ל- "בוסה-נובה" עם חופה וקידושין. עוד יימצא איזה רב דוסא אחד שיסכים לחתן ולהסיר את קניבת השובבות כמה שיותר מהר. 

19.10.2019

שלמה שפירא: ברבור או ברבורה / שיר

שלמה שפירא

ברבור או ברבורה

גם זה בהמשך האבולוציה:
ברבור או ברבורה?
הברבור הענוג מפסיק להיות שלוח רסן
נקשר למציאות בְּאֵלֶם חושניות
גם אם מקננת בו הרגשה אדירה ומרשימה.
זמנו של זאוס עבר מזמן מן העולם
אין החשק בהֵלנֵה 
אין הברבור הנמלט מן העיט 
אין אפילו מחשבה בברבור להתייחד עם אֵלָה ולעבֵר אותהּ.
בהמשך האבולוציה עולה קרנו של הברבור הנקבי:
הן פחות אילמות יותר שרות
מעניקות נאמנות עדינה מצווארן המֵלודי העדין לבני זוגן
יפה עוד יותר צווארן: חושני, רגיש, חומל, חולמני, מֵגֵן בקנאות על טריטוריה והמיסטיקה עמוקה ושורה בנפשן.

14.10.2019

שלמה שפירא: אדם מתרגש / שיר

שלמה שפירא

אדם מתרגש

אדם מתרגש הוא דבורה לדבש הוא ציפור לנפש.
היזהרי ילדה מלדהור מן האשליות
הדרך סבוכה גם אם דוהרים על סוס לבן עד לאן דוהרים.
יש באדם גיל חורז דמדומים ועמידה במקום
ואת נערת זהב עם נטיפי צמיחה והנאה
בך שדיים חמדה
עפעפי נפש טמירה
ציפור חורזת עתידה בתקווה ובשירה.
רק מחיי משורר ניתן להביט קדימה ואחורה
להבין מהי התרגשות ההפתעה
אפילו להרגיש שעדיין קיימת אהבה.

14.10.2019

שלמה שפירא: מבוכה / שיר

שלמה שפירא

מבוכה

ממה עשׂויה אישה שמתאהבים בהּ
מרשים ובהיר הרגע שזה מהתרגשות העיוורון.
אני מביך עצמי כדי שבדרך זו 
ניתן לצמצם ואולי למנוע עצמי ממנה 
ולקפוץ למים צוננים.
ברוב המקרים של אהבה כזאת
היא חקוקה ונשארת בחלום השיר עצמו
שבאמצעותו ניתן לשחזר ולהגיע שוב להתרגשות עצמה.
הלילה נחלתי שוב מבוכה בעולמי.

14.10.2019

שלמה שפירא: על האנושיות / שיר

שלמה שפירא

על האנושיות

כל אדם חולם להיות משורר קיומי
לפעמים, הוא אדם טוב, ולפעמים, הוא אדם טוב עם מעט רע
לפעמים הוא דון-ג'ואן, לפעמים, שר דון ג'ובאני
הוא חיפשׂ אושר, יושר ומעט עושר כדי לתקשר באטלסם של החיים.
היום,
הוא חי בשקשוקה טובענית של שאריות
חוגג ונלהב והרבה שר, אך בודד ומבולבל ומזדקן הוא בבורסה האינטרנטית של העכשיו
לא יצירתי בנפשו, לא סקרן בנשמתו
בלי עינוג עצמי, יותר ויותר נתפס ביופיו של הרוע
כל המצוות בדורותיו העומדות לפניו היום, עומדות להיות בטלות מן העולם
במחוור יהרוס במחי-יד כל מה שבנה ונבנה שנים בזעת אפו.
אינעל אבוק אינעל רבאק האדם וכל העולם.

12.10.2019

שלמה שפירא: השירים שאני כותב לכם

שלמה שפירא

השירים שאני כותב לכם

השירים שאני כותב לכם לא מעניקים לכם ולי לֶחֶם.
אז בשביל מה יושב אדם לשורר וכותב לכם מדם לבו?
במקום לשיר - שיקום האיש ויתחיל להתפלל.
הפלא ופלא - רק בתפילה כתובה, זהב התקווה.

10.10.2019

שלמה שפירא: סוכה וגם בסוכה ובסביבתה

שלמה שפירא

שלמה בונה סוכה חוגגת ושמחה

שלמה בונה סוכה חוגגת ושׂמחה
ארבעת עמודיה רמזורי אלוהים
היא סוככת שׂובע ידידות אהבה שלום וחמלה
ובישיבה, באכילה ובשינה האורהּ בהּ בשׂמחה גדולה גדולה
אושפיזין פוקדים אותהּ לברכה  ומוסיפין לה מעלות טובות של חג
גם עניים מוזמנים לסוכה ולברך ברכת-המזון
כי העניים הם אלה הסוחפים את כולנו מעלה מעלה באורה גדולה עם תקווה וישועה 
כל אחד מבני ישראל יש לו מקום חם בלב סוכתי.

שלמה עבדך בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך

שלמה עבְדְךָ בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך.
סוכתי בלב האדם בלב המשפחה בלב השרון בארץ ירושלים הבחירה.
סוכתי סוככת אהבה ידידות ושלום.
השׂמחה בהּ רבה - אור לאדם מן השמיים ולגשם בעתו.
אושפיזין פוקדים אותהּ ומחזקין שורשי לבהּ בְּוִיעוּד טוב.
אנא אלוהַי! פקדנו לטובה לברכה ולשׂשׂון
הסוכה והלולב סגולה למאמיניך
יהּ אֵלִי שַׁדַּי אֵלִי ! את סוכת עַמְּךָ ישראל הָקֵם לברכה ולתפארת 
אל תשכח טהורי הלבב הקוראים אלייך ומייחלים לישועותיך.

למאמינים היושבים בסוכה בחג הסוכות - סברת-הלב מן התמר

סברת הלב מן התמר.

סוף קיץ - סנסני התמר עמוסים פרות אדומים.

ראש-השנה - סילאן מטפטף מתיקותו הטהורה על האדם, גדיד התמר בעיצומו.

סוכות - זן התמר "דרי" מציע לולבים מהודרים למאמינים

חורף - עץ התמר מתנדנד בסערה, הנמלה שמתחתו פחות עמֵלָה 

           והאדם - הרופא הטוב של עצמו, יודע וממצה את סגולות התמר

           שהתמר מטיל כוח בכל אברי גופו

           טוחן גלעיניו לשתייה בריאה ולתבלין

           ויושב ביום חורף נאה בצל תמר מרחֵף לשׂיחה בין בני השבט,

שבטים היינו כאשר יצאנו את מצרים!

עשׂיית צדק

הוא ינופף ידיו מכוח צדקתו.
הם ינפחו את החזה כי הם חושבים שהם יותר חזקים, שהם החזקים.
מי שלא יְחַזֵּק עצמו בעצמו, קשה יהיה לאחרים לחזק אותו.
האזרח - לעולם לא יגווע
יקום יתבע לשוב על יתר סוכה בכרם ממנהיגיו.
המנהיגים - חייבים להתעשת ולשמש דוגמה ומופת לאזרח הקטן 
והאזרח הקטן גם יוקף בן.

אושפיזין לאושר

לא טוב להמשיך לשׂחק במשׂחקי יוקרה ואֵש.

עולם - חלל גדול

בית - חלל קטן

איך נְמַלֵּא אושר בחללי החיים?

אדם מבקש להטעים ולטעום את חייו בבית מאושר.

כל-כך חשובות הטעימות:

שם - חודר אושר לתוך הנפש.

ממול - אושר מרכך את הנפש.

כאן - מנסים להתקרב לאושר המושלם.

ב- קוצ'ין - בציורי אבקת אורז, בנטיפי צואה מדוללת, בכורכום טחון ומפוזר - מובטח האושר בביתו של אדם.

ואנחנו פורים: פסח שבועות וסוכות מלווים בתפילות.

מחר - חג סוכות ומורגשת חמלה עם אהבה בלב אלה שצמו ביום הכיפורים,

אושפיזין ירדו מן השמים אל הארץ ויושבי סוכה יזכו בנטיפי עסיס של אושר ישר לתוך הפה.

מספרי סיפורים אז ועכשיו

כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ביום ב', י"ז בתשרי תשס"ג, 23.9.2002

לפני שנים, בסופו של ערב שעסק ביוצרים וחוקרים במסגרת כנס האגודה למחקר וליצירה של יהודי עיראק, עלו כמה מספרי סיפורים יוצאי עיראק, כדי להנעים את הערב ולהצחיק את הקהל באולם מלא מפה לפה.

לספר סיפורים זה באמת דבר נפלא. כשהייתי ילד התגוררתי בבגדד, בבית גדול עם חצר פנימית מרובעת, יחד עם משפחותיהם של סבי ודודי. הנשים (אמי ואחיותיי, דודותיי וסבתי) עשו את עבודות הבית תוך כדי כך ששרו, צחקו וסיפרו סיפורים. ואני, כילד קטן העומד מן הצד, הרגשתי ששפתן עממית והלכתית, אגדתית ומוסרית, דרשנית ופלפלנית. זו הייתה שפה "הודפת זמן", שפה של העברת זמן, שפה זורמת ולא לוחצת, מטרתה הנאה, ולפעמים גם הבלטת עוקץ או לימוד לקח.

אני תוהה היום איך כל השיחות ההן זרמו בלי המושגים של היום, בלי התיאורים והתארים של היום. פשוט שיחה יומיומית שהלבישו אותה בפתגמים משלים ואגדות והגדות.

אמי פעם אמרה לי אין כמו דיבור החברותא של "הסאלופה" (ברבים "סואלף") שבבגדד, והגדירה אותו כדבר זורם, יומיומי, רציני, קשה וגם מצחיק, שמעביר את הזמן ברוח טובה ובהשכחת כל דבר רע. דבר שלא מחייב אך מחייב. למדתי ממנו איך לחיות ולהתנהג ולהשתלב בתוך הבית, בתוך המשפחה המורחבת, בבית-הספר וברחוב.

לאחרונה קבלתי את תכנית פסטיבל "מספרי סיפורים" שמתקיים עתה, בחול המועד סוכות, בתאטרון גבעתיים, ואשר מארגנו, מייסדו והמנהל האמנותי שלו הוא יוסי אלפי שמביא מְסַפְּרִים המביאים לידיעת הציבור ממיטב סיפוריהם לבני עם ישראל.

לפני שנה ביקרתי בפסטיבל מספרי סיפורים, והאמת היא שדווקא בביקורי התגעגעתי ל"סאלופה" של אמי וחברותיה. נזכרתי גם ב"דרוש" שהייתי שומע מפי הרב בשבת, כשעתיים לפני תפילת מנחה בבית-הכנסת. כי דווקא שם הרגשתי עד כמה אני זורם בתוך הסיפורים, ולא יושב לי מן הצד ובוהה על המתרחש על הבמה, ועוד לשלם עשרות שקלים בשביל זה.

ולקינוח סיפור: היה בשכונתנו מורה לעברית שהיה גם "אִמְצִנְנִפְצ'י" (כלומר אדם שיודע גם לספר ולהתבדח) שהוא ומשפחתו אהבו לאכול דגים. אמי הייתה שולחת אותי עם חומש כדי שיתקן את קריאתי, ובכל פעם שאמי קבעה עמו והייתי הולך אליו לקרוא, הוא היה עסוק בניקוי  דגים בזמן הלימוד אצלו. תוך כדי כך הוא שמע את קריאתי, אבל גם התבדח וספר סיפורים. וכשהוא מדיף ריח דגים היה מצביע באצבעותיו המלוכלכות מדמו הקר של הדג על הקמץ והפתח… ואני שאהבתי ולא אהבתי ללכת לשיכור ההוא, נזכר היום, ב"בית הדגים" בנוסטלגיה מחויכת.

ולבסוף הצעה: הייתי מציע לתיאטרון גבעתיים להקים סוכה גדולה אשר תשמש "אולם ובמה" לסיפורי סוכה וחגים. כדאי לחשוב גם על הוספת הצד היהודי הזה, המתבקש מעצם קיומו של הפסטיבל בסוכות.