שלמה שפירא
מבוי סתום חייב להוביל אל מקום כלשהו
נולדתי בעיראק. סיימתי שש כיתות בבית-ספר יהודי וכמעט סיימתי כיתה בבית-ספר תיכון יהודי והמורה להיסטוריה בתיכון בו למדתי היה מוסלמי שלימד אותנו "היסטוריה מוסלמית" ואחת הדמויות שנחרטו בזיכרוני היה "ענתר" / "ענתרה אבן שדאד אל-עבסי"- שהיה עבד שקנה חירותו ב- הצטיינותו במלחמה והיה גם משורר (טרום-אסלאמי) ואמו היתה שפחה שחורת-עור. עוד אז אהבתי כל אדם שכותב שירה.
עם הזמן - כשקראתי שירים שלי בעברית ובערבית בישובים דוברי ערבית קשרתי את "ענתר" ל- "זעתר".. באחת המסעדות הדרוזיות - "מסעדת אבו ענתר" אכלתי מאפה עם זעתר.
כביולוג הסברתי לא פעם לאנשים ש-זעתר ו- אורגנו הם לא אותו דבר, הם קרובי משפחה בוטנית - משפחת השפתניים...
איפה הימים ההם !?
איפה אני עכשיו !? קוקוריקו-תרנגול !
איפה את עכשיו!?
איפה אתם ואתן כשדרכי ארוכה מאוד וקשת טעמים ללא ענתר שאוכל זעתר
דרך קצרה וקצרת הדר! מבוי סתום חייב להוביל אל מקום כלשהו...
מה שהייתי פעם מזמן - כאחד הדשאים, כאחד האדם - הילדות לא נשכחת
סיגל-סועאד שלי החלימי בי קול ! חיוך אחד נדיב ממך יספיק להחיותני שוב !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!