שלמה שפירא
הצצה על גן ילדים עירוני
"גן-ילדים" יצרה אימא כשהייתה גם גננת לחצר שליד ביתה - אימא עבדה בבית וליד הבית ואבא יצא לעבודה מחוץ לבית.
הגננת של היום עובדת מחוץ לביתה, נוסעת עם מכונית לגן ועוזבת את הגן כעבור כשמונה שעות.
הילדים - לא ילדיה ולא ילדי שכניה.
לגננת יש עוזרת, לעוזרת יש עוזרת והעוזרת של העוזרת היא שזורקת את האשפה של הגן לפח האשפה, לפעמים, שקית האשפה כל כך גדולה וכבדה שחצי מן האשפה נזרק מחוץ לפח האשפה. כשבאים בטענות לגן למה כל כך מלוכלך סביב פח האשפה, אומר הגן, מה שנשפך כבר לא שייך לגן, לצלצל לעירייה ויבוא מישהו לטאטא את מה שכבר לא שייך לגן.
גן - בלי עוזרת גננת טובה לא יכול להיפתח בבוקר בשגרה טובה. ילדים שבאים היום לגן לא כמו אותם ילדים כשאנחנו היינו ילדים, הם מפונקים יותר מאשר פינקו אותנו כשהיינו ילדים:
בהפסקת אחת-עשרה: יוצאים הילדים לחצר ומי שכל-כך מפריע מאוים שיעזוב את החצר וייכנס לגן והעוזרת של העוזרת תלווה אותו פנימה: ילד רגיל, ילד בוכה, ילד שמח, מעט ילד צורח, עוד אימא, עוד סבתא, עוד שחקן כדורגל, ילד זואולוג שמחפש "ברלה", ילד שמחפש תשומת לב ורץ כמו ציפור סביב החצר ומשמיע שריק-שרק שאפילו אוזן ציפור לא יכולה לשמוע ועוד...כבר יש ילדים מן הבריאה המאוחרת. הגן מעודד את הילדים לשתות מים ביום חם.
בסביבות השעה שתיים אחרי הצהרים, הגננת עוזבת את הגן ורצה למכונית שלה, עוזרת הגננת מתחלפת בעוזרת-צהרון, יותר מחצי האוכל שנכנס לגן נזרק אל הפח, הרי שהאוכל שמגיע לגן הוא לא מה- "כסף של הגן".
ביום שאין פעילות בגן, באה קבוצת עבודה מאנשי דודנו, פותחים את שער הגן בקוד שיודעים, איך יודעים? הם הכול יודעים.
7.10.2021