שלמה שפירא: סוכה, שבחות' סוכה, מכמה שבחות ששרנו, השיר : סוכה ולולב, למאמינים היושבים בסוכה בחג הסוכות - סברת-הלב מן התמר - אושפיזין לאושר, מזיכרונות סוכת ילדותי, בליל הושענא רבה, ניחוחות בתשרי

 שלמה שפירא

שלמה בונה סוכה חוגגת ושמחה

שלמה בונה סוכה חוגגת ושׂמחה
ארבעת עמודיה רמזורי אלוהים
היא סוככת שׂובע ידידות אהבה שלום וחמלה
ובישיבה, באכילה ובשינה האורהּ בהּ בשׂמחה גדולה גדולה
אושפיזין פוקדים אותהּ לברכה  ומוסיפין לה מעלות טובות של חג
גם עניים מוזמנים לסוכה ולברך ברכת-המזון
כי העניים הם אלה הסוחפים את כולנו מעלה מעלה באורה גדולה עם תקווה וישועה 
כל אחד מבני ישראל יש לו מקום חם בלב סוכתי.

הסוכה שאני וילדי בנינו 

הסוכה שאני וילדי בנינו 

הייתה גדולה כשרה ומהודרת

הוקמה על הדשא הרחב בגינה.

כולנו נכנסנו בערב-החג וברכנו "ליישב בסוכה"

הילדים שׂיחקו וסעדו בתוכה ככל המדקדקים

ואנחנו המבוגרים ישבנו שׂוחחנו וסעדנו בה.

ראינו דרך סכך הסוכה את השמים, את ברכת הכוכבים את האושפיזין יושבים בתוכנו ומברכים אותנו.

הסעודה הייתה סעודת חג שופראתית

החברותא הייתה חברותא שׂמחונית ואמתית

ברוך שזכינו גם השנה ליישב כולנו בסוכה יחדיו.

שלמה עבדך בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך

שלמה עבְדְךָ בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך.
סוכתי בלב האדם בלב המשפחה בלב השרון בארץ ירושלים הבחירה.
סוכתי סוככת אהבה ידידות ושלום.
השׂמחה בהּ רבה - אור לאדם מן השמיים ולגשם בעתו.
אושפיזין פוקדים אותהּ ומחזקין שורשי לבהּ בְּוִיעוּד טוב.
אנא אלוהַי! פקדנו לטובה לברכה ולשׂשׂון
הסוכה והלולב סגולה למאמיניך
יהּ אֵלִי שַׁדַּי אֵלִי ! את סוכת עַמְּךָ ישראל הָקֵם לברכה ולתפארת 
אל תשכח טהורי הלבב הקוראים אלייך ומייחלים לישועותיך.

שבחות' סוכה

שְבַאח (ברבים – שְבָאחות')- מלשַבֵּחַ !

בסוכה המקושטת שהקמנו בעיראק וגם בחצר בית הורי בארץ , קדשנו אכלנו וישבנו

וישנו בה הילדים בלילה וגם התאספנו בליל הושענא רבה והתפללנו עד לאחר חצות הלילה .

ולסוכה יש מזמורים משלה , בעצם שבחות'-, ת'=th (שבאח- ביחיד) – שבחות' סוכה .

(כמו שיש שבחות' שבת)

ומשבחות' הסוכה אציין כמה שבחות ששרנו- כל המשפחה! - כמו :

סוכה ולולב לעם סגולה ...

יה את סוכת תקים בזכות שבעת הצדיקים ...

אחַי מאין אתם . מארץ צבי קדושה ...

ידידי השכחת ...

עת דודים כלה בואי לגני ...

ידך תנחני ...

ועוד

כל שבאח ומנגינתו . אחי שמואל זוכר עד היום כל מנגינה של כל שבאח .

בליל הושענא רבה הוסיפו עוד שבאח אחד או שניים

ובשמחת תורה נוספו לשבחות' הסוכות גם שבחות' של שמחת-תורה,

אך הפעם שרו קודם שבחות' של שמחת תורה ולאחר מכן של סוכות.

ואם חג הסוכות מתחיל בשבת , שרים גם שבחות'  של שבת.

השיר : סוכה ולולב

סימן אני משה חזק , למהר"ם אדהאן ז"ל

(שימו לב- שאותיות תחילת בתי השיר נותנים – אני משה ח)

   סוכה ולולב לעם סגולה , יחד ירונו ישׂאו תהילה (פזמון חוזר)

אל ממצרים גאלנו ,דברות קודשו השמיענו .ענני כבוד הקיפנו .לארבע רוחות מטה ומעלה :

נועם דרכיו לנו הודיע . מזיו הדרו לנו הופיע . דעת יום ליום אומֶר יביע . דעת יחוֶה לילה ללילה :

ישׂמח ישראל בצל סוכתו . יסתופף יחסה תחת אברתו . השֵם ככתבו וכקריאתו .כמספר סוכה

 מספרו עלה :

מֶה עצמו רזי לולב ומיניו . ולי מה יקרו מאד עניניו . אשרי טהור לב השׂם רעיוניו. לסוד מצוותו

  המעולה :

שֵם בן ארבע בלולב חונה . במלוי ההי"ן בפרטיו תמנה . נוכח הלולב לשִּדרה תפנה . סביביו

  מיניו גורן עליה :

ההדס רומז לשלושה אבות . משה אהרן בדֵי ערבות . יוסף ללולב חמדת לבבות . דוד לאתרוג

  כַּלָּה כלולה :  

חותם תעודה תתיר לבנך . זבד טוב תזבוד לעם לךָ . קורא ומיחל לישועתך . יתקדש שמך

  בפינו סלה .

למאמינים היושבים בסוכה בחג הסוכות - סברת-הלב מן התמר

סברת הלב מן התמר.

סוף קיץ - סנסני התמר עמוסים פרות אדומים.

ראש-השנה - סילאן מטפטף מתיקותו הטהורה על האדם, גדיד התמר בעיצומו.

סוכות - זן התמר "דרי" מציע לולבים מהודרים למאמינים

חורף - עץ התמר מתנדנד בסערה, הנמלה שמתחתו פחות עמֵלָה 

           והאדם - הרופא הטוב של עצמו, יודע וממצה את סגולות התמר

           שהתמר מטיל כוח בכל אברי גופו

           טוחן גלעיניו לשתייה בריאה ולתבלין

           ויושב ביום חורף נאה בצל תמר מרחֵף לשׂיחה בין בני השבט,

           שבטים היינו כאשר יצאנו את מצרים!

מזיכרונות סוכת ילדותי. בליל הושענא רבה, התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה

  

מזיכרונות סוכת ילדותי:

שבעת אושפיזין היו עדי-ראיה לשׂמחתנו הרבה, בכל ימות ולילות החג ובמיוחד בליל הושענא-רבה

האושפיזין היו באמת באים 

היו יורדים ועולים , עולים ויורדים עם המלאכים

לטעום, מפתיתי הבצק שהנשים כדרו בשׂמחה לזרעי-שׂעורים בליל הושענא רבה

וטעם השׂמחה נטעם למחרת מתבשיל-הקְּדֵרָה שהוכן ל"שׂמחת-תורה".

צריך לזכור, שבסוכה הייתה חכמה לאשה לא רק בקדרה:

אמי, למשל, הייתה אשת לפידות

ידעה שהסוכה היא נמל חי תוסס לגאולה

על כן עודדה אותנו להמשיך ולהיות עֵרִים כל הלילה

כי ילדים בלי עוונות הם, נכונים ראשונים לגאולה,

גם לא כפתה עלינו הר-תפילה כגיגית

בליל הושענא רבה , התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה.

הדלקת נרות רבים על מגש-ענק לצדיקים, הייתה לברכה, לרווחה לשׂשׂון ולשׁמחה 

חינה, תפלה, מזמורים ושירה, נצצו מהסוכה

עמוסים היו פאורות הַלֵּל של חיים טובים בקודש

ומהקודש לחיים טובים של חול במשך כל השנה.

והחתימה הסופית הייתה מוטבעת:

"חתמנו בספר חיים טובים למשך כל השנה!"

ניחוחות בתשרי

אחי ראובן שלח לי תזכורת מן סוכת משפחתי המורחבת:

...ניחוחות הסכך ,ענפי התמר ,לבניית הסוכה .

ניחוחות ארבעת המינים שהתנוססו על מפות רקומות וארבעת המינים בתפארתם .

ניחוח הסוכה שהייתה לתפארת השכונה .

ניחוח הנרות שדלקו בליל הושענא רבה והאירו את הסוכה בשלל אורות .

ניחוח ה "שבחות" ,סוכה ולולב,אל אליהו ,

יש את הזיכרונות , יש את המנגינות שמידי פעם מתנגנים חרש ויש את הגעגועים לניחוחות תשרי וליקרים לנו שאינם עמנו .

שלך

אחיך ראובן

יום רביעי, 30 בספטמבר ב- 22:46

אושפיזין לאושר

לא טוב להמשיך לשׂחק במשׂחקי יוקרה ואֵש.

עולם - חלל גדול

בית - חלל קטן

איך נְמַלֵּא אושר בחללי החיים?

אדם מבקש להטעים ולטעום את חייו בבית מאושר.

כל-כך חשובות הטעימות:

שם - חודר אושר לתוך הנפש.

ממול - אושר מרכך את הנפש.

כאן - מנסים להתקרב לאושר המושלם.

ב- קוצ'ין - בציורי אבקת אורז, בנטיפי צואה מדוללת, בכורכום טחון ומפוזר - מובטח האושר בביתו של אדם.

ואנחנו פורים: פסח שבועות וסוכות מלווים בתפילות.

מחר - חג סוכות ומורגשת חמלה עם אהבה בלב אלה שצמו ביום הכיפורים,

אושפיזין ירדו מן השמים אל הארץ ויושבי סוכה יזכו בנטיפי עסיס של אושר ישר לתוך הפה.

                                                    

מספרי סיפורים אז ועכשיו

כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ביום ב', י"ז בתשרי תשס"ג, 23.9.2002

לפני שנים, בסופו של ערב שעסק ביוצרים וחוקרים במסגרת כנס האגודה למחקר וליצירה של יהודי עיראק, עלו כמה מספרי סיפורים יוצאי עיראק, כדי להנעים את הערב ולהצחיק את הקהל באולם מלא מפה לפה.

לספר סיפורים זה באמת דבר נפלא. כשהייתי ילד התגוררתי בבגדד, בבית גדול עם חצר פנימית מרובעת, יחד עם משפחותיהם של סבי ודודי. הנשים (אמי ואחיותיי, דודותיי וסבתי) עשו את עבודות הבית תוך כדי כך ששרו, צחקו וסיפרו סיפורים. ואני, כילד קטן העומד מן הצד, הרגשתי ששפתן עממית והלכתית, אגדתית ומוסרית, דרשנית ופלפלנית. זו הייתה שפה "הודפת זמן", שפה של העברת זמן, שפה זורמת ולא לוחצת, מטרתה הנאה, ולפעמים גם הבלטת עוקץ או לימוד לקח.

אני תוהה היום איך כל השיחות ההן זרמו בלי המושגים של היום, בלי התיאורים והתארים של היום. פשוט שיחה יומיומית שהלבישו אותה בפתגמים משלים ואגדות והגדות.

אמי פעם אמרה לי אין כמו דיבור החברותא של "הסאלופה" (ברבים "סואלף") שבבגדד, והגדירה אותו כדבר זורם, יומיומי, רציני, קשה וגם מצחיק, שמעביר את הזמן ברוח טובה ובהשכחת כל דבר רע. דבר שלא מחייב אך מחייב. למדתי ממנו איך לחיות ולהתנהג ולהשתלב בתוך הבית, בתוך המשפחה המורחבת, בבית-הספר וברחוב.

לאחרונה קבלתי את תכנית פסטיבל "מספרי סיפורים" שמתקיים עתה, בחול המועד סוכות, בתאטרון גבעתיים, ואשר מארגנו, מייסדו והמנהל האמנותי שלו הוא יוסי אלפי שמביא מְסַפְּרִים המביאים לידיעת הציבור ממיטב סיפוריהם לבני עם ישראל.

לפני שנה ביקרתי בפסטיבל מספרי סיפורים, והאמת היא שדווקא בביקורי התגעגעתי ל"סאלופה" של אמי וחברותיה. נזכרתי גם ב"דרוש" שהייתי שומע מפי הרב בשבת, כשעתיים לפני תפילת מנחה בבית-הכנסת. כי דווקא שם הרגשתי עד כמה אני זורם בתוך הסיפורים, ולא יושב לי מן הצד ובוהה על המתרחש על הבמה, ועוד לשלם עשרות שקלים בשביל זה.

ולקינוח סיפור: היה בשכונתנו מורה לעברית שהיה גם "אִמְצִנְנִפְצ'י" (כלומר אדם שיודע גם לספר ולהתבדח) שהוא ומשפחתו אהבו לאכול דגים. אמי הייתה שולחת אותי עם חומש כדי שיתקן את קריאתי, ובכל פעם שאמי קבעה עמו והייתי הולך אליו לקרוא, הוא היה עסוק בניקוי  דגים בזמן הלימוד אצלו. תוך כדי כך הוא שמע את קריאתי, אבל גם התבדח וספר סיפורים. וכשהוא מדיף ריח דגים היה מצביע באצבעותיו המלוכלכות מדמו הקר של הדג על הקמץ והפתח… ואני שאהבתי ולא אהבתי ללכת לשיכור ההוא, נזכר היום, ב"בית הדגים" בנוסטלגיה מחויכת.

ולבסוף הצעה: הייתי מציע לתיאטרון גבעתיים להקים סוכה גדולה אשר תשמש "אולם ובמה" לסיפורי סוכה וחגים. כדאי לחשוב גם על הוספת הצד היהודי הזה, המתבקש מעצם קיומו של הפסטיבל בסוכות.

עשׂיית צדק

ינופף ידיו מכוח צדקתו.
ינפחו את החזה כי הם חושבים שהם יותר חזקים, שהם החזקים.
מי שלא יְחַזֵּק עצמו בעצמו, קשה יהיה לאחרים לחזק אותו.
האזרח - לעולם לא יגווע
יקום יתבע לשוב על יתר סוכה בכרם ממנהיגיו.
המנהיגים - חייבים להתעשת ולשמש דוגמה ומופת לאזרח הקטן 
והאזרח הקטן גם יוקף בן.

תמיד חשבתי - בסוכה ולולב - יש אהבת-נפש מעוררת אוזן ועמהּ האישה סגולהּ

הגיע חג הסוכות וסוף כל-סוף אושפיזין מזדמן אני בסוכתך.

לדעת שאני לא טעיתי - את האישה שתמיד עם הכובע האשחרי לאורך ולרוחב לבי

ולתיבת דוֹאָרך האנונימית שלחתי ושלחתי לך שירי חג.

מה לכל הרגעים שהם שלךְ וכל הלילות שאת בביתך ואני בסוכתי.

תמיד חשבתי - בסוכה ולולב - יש אהבת-נפש מעוררת אוזן ועמהּ האישה סגולהּ.

מרגישים את הסתיו. אני מרגיש את הסתיו בחלקת אלוהים הקטנה שלי

מרגישים את הסתיו

ליל הקר

נמלה שלא נחה לא נמה

זמזום דַבָּורי סביב פרחי ההדס

חצב פורח בשׂיאו חובק פרות וזרע

נחליאלי פוקד שוב חלקתו הקטנה במושבתי

קצות עצבי הזיכרון דרוכים לגשם

דריכות בהמית חשבון הנפש...

אני מרגיש את הסתיו בחלקת אלוהים הקטנה שלי.