יום רביעי, 30 בספטמבר 2020

שלמה שפירא: סוכה, שבחות' סוכה, מכמה שבחות ששרנו, השיר : סוכה ולולב, למאמינים היושבים בסוכה בחג הסוכות - סברת-הלב מן התמר - אושפיזין לאושר, מזיכרונות סוכת ילדותי, בליל הושענא רבה, ניחוחות בתשרי

 שלמה שפירא

שלמה בונה סוכה חוגגת ושמחה

שלמה בונה סוכה חוגגת ושׂמחה

ארבעת עמודיה רמזורי אלוהים
היא סוככת שׂובע ידידות אהבה שלום וחמלה
ובישיבה, באכילה ובשינה האורהּ בהּ בשׂמחה גדולה גדולה
אושפיזין פוקדים אותהּ לברכה  ומוסיפין לה מעלות טובות של חג
גם עניים מוזמנים לסוכה ולברך ברכת-המזון
כי העניים הם אלה הסוחפים את כולנו מעלה מעלה באורה גדולה עם תקווה וישועה 
כל אחד מבני ישראל יש לו מקום חם בלב סוכתי.

הסוכה שאני וילדי בנינו 

הסוכה שאני וילדי בנינו 
הייתה גדולה כשרה ומהודרת
הוקמה על הדשא הרחב בגינה.
כולנו נכנסנו בערב-החג וברכנו "ליישב בסוכה"
הילדים שׂיחקו וסעדו בתוכה ככל המדקדקים
ואנחנו המבוגרים ישבנו שׂוחחנו וסעדנו בה.
ראינו דרך סכך הסוכה את השמים, את ברכת הכוכבים את האושפיזין יושבים בתוכנו ומברכים אותנו.
הסעודה הייתה סעודת חג שופראתית
החברותא הייתה חברותא שׂמחונית ואמתית
ברוך שזכינו גם השנה ליישב כולנו בסוכה יחדיו.

שלמה עבדך בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך

שלמה עבְדְךָ בונה סוכת היכל-אמת לייחוד שמך.
סוכתי בלב האדם בלב המשפחה בלב השרון בארץ ירושלים הבחירה.
סוכתי סוככת אהבה ידידות ושלום.
השׂמחה בהּ רבה - אור לאדם מן השמיים ולגשם בעתו.
אושפיזין פוקדים אותהּ ומחזקין שורשי לבהּ בְּוִיעוּד טוב.
אנא אלוהַי! פקדנו לטובה לברכה ולשׂשׂון
הסוכה והלולב סגולה למאמיניך
יהּ אֵלִי שַׁדַּי אֵלִי ! את סוכת עַמְּךָ ישראל הָקֵם לברכה ולתפארת 
אל תשכח טהורי הלבב הקוראים אלייך ומייחלים לישועותיך.

שבחות' סוכה
שְבַאח (ברבים – שְבָאחות')- מלשַבֵּחַ !

בסוכה המקושטת שהקמנו בעיראק וגם בחצר בית הורי בארץ , קדשנו אכלנו וישבנו
וישנו בה הילדים בלילה וגם התאספנו בליל הושענא רבה והתפללנו עד לאחר חצות הלילה .
ולסוכה יש מזמורים משלה , בעצם שבחות'-, ת'=th (שבאח- ביחיד) – שבחות' סוכה .
(כמו שיש שבחות' שבת)

ומשבחות' הסוכה אציין כמה שבחות ששרנו- כל המשפחה! - כמו :
סוכה ולולב לעם סגולה ...
יה את סוכת תקים בזכות שבעת הצדיקים ...
אחַי מאין אתם . מארץ צבי קדושה ...
ידידי השכחת ...
עת דודים כלה בואי לגני ...
ידך תנחני ...
ועוד
כל שבאח ומנגינתו . אחי שמואל זוכר עד היום כל מנגינה של כל שבאח .
בליל הושענא רבה הוסיפו עוד שבאח אחד או שניים
ובשמחת תורה נוספו לשבחות' הסוכות גם שבחות' של שמחת-תורה,
אך הפעם שרו קודם שבחות' של שמחת תורה ולאחר מכן של סוכות.
ואם חג הסוכות מתחיל בשבת , שרים גם שבחות'  של שבת.

השיר : סוכה ולולב
סימן אני משה חזק , למהר"ם אדהאן ז"ל
(שימו לב- שאותיות תחילת בתי השיר נותנים – אני משה ח)

   סוכה ולולב לעם סגולה , יחד ירונו ישׂאו תהילה (פזמון חוזר)
אל ממצרים גאלנו ,דברות קודשו השמיענו .ענני כבוד הקיפנו .לארבע רוחות מטה ומעלה :
נועם דרכיו לנו הודיע . מזיו הדרו לנו הופיע . דעת יום ליום אומֶר יביע . דעת יחוֶה לילה ללילה :
ישׂמח ישראל בצל סוכתו . יסתופף יחסה תחת אברתו . השֵם ככתבו וכקריאתו .כמספר סוכה
 מספרו עלה :
מֶה עצמו רזי לולב ומיניו . ולי מה יקרו מאד עניניו . אשרי טהור לב השׂם רעיוניו. לסוד מצוותו
  המעולה :
שֵם בן ארבע בלולב חונה . במלוי ההי"ן בפרטיו תמנה . נוכח הלולב לשִּדרה תפנה . סביביו
  מיניו גורן עליה :
ההדס רומז לשלושה אבות . משה אהרן בדֵי ערבות . יוסף ללולב חמדת לבבות . דוד לאתרוג
  כַּלָּה כלולה :  
חותם תעודה תתיר לבנך . זבד טוב תזבוד לעם לךָ . קורא ומיחל לישועתך . יתקדש שמך
  בפינו סלה .

למאמינים היושבים בסוכה בחג הסוכות - סברת-הלב מן התמר

סברת הלב מן התמר.
סוף קיץ - סנסני התמר עמוסים פרות אדומים.
ראש-השנה - סילאן מטפטף מתיקותו הטהורה על האדם, גדיד התמר בעיצומו.
סוכות - זן התמר "דרי" מציע לולבים מהודרים למאמינים
חורף - עץ התמר מתנדנד בסערה, הנמלה שמתחתו פחות עמֵלָה 
           והאדם - הרופא הטוב של עצמו, יודע וממצה את סגולות התמר
           שהתמר מטיל כוח בכל אברי גופו
           טוחן גלעיניו לשתייה בריאה ולתבלין
           ויושב ביום חורף נאה בצל תמר מרחֵף לשׂיחה בין בני השבט,
           שבטים היינו כאשר יצאנו את מצרים!

מזיכרונות סוכת ילדותי. בליל הושענא רבה, התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה
  
מזיכרונות סוכת ילדותי:
שבעת אושפיזין היו עדי-ראיה לשׂמחתנו הרבה, בכל ימות ולילות החג ובמיוחד בליל הושענא-רבה
האושפיזין היו באמת באים 
היו יורדים ועולים , עולים ויורדים עם המלאכים
לטעום, מפתיתי הבצק שהנשים כדרו בשׂמחה לזרעי-שׂעורים בליל הושענא רבה
וטעם השׂמחה נטעם למחרת מתבשיל-הקְּדֵרָה שהוכן ל"שׂמחת-תורה".
צריך לזכור, שבסוכה הייתה חכמה לאשה לא רק בקדרה:
אמי, למשל, הייתה אשת לפידות
ידעה שהסוכה היא נמל חי תוסס לגאולה
על כן עודדה אותנו להמשיך ולהיות עֵרִים כל הלילה
כי ילדים בלי עוונות הם, נכונים ראשונים לגאולה,
גם לא כפתה עלינו הר-תפילה כגיגית
בליל הושענא רבה , התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה.
הדלקת נרות רבים על מגש-ענק לצדיקים, הייתה לברכה, לרווחה לשׂשׂון ולשׁמחה 
חינה, תפלה, מזמורים ושירה, נצצו מהסוכה
עמוסים היו פאורות הַלֵּל של חיים טובים בקודש
ומהקודש לחיים טובים של חול במשך כל השנה.
והחתימה הסופית הייתה מוטבעת:
"חתמנו בספר חיים טובים למשך כל השנה!"

ניחוחות בתשרי

אחי ראובן שלח לי תזכורת מן סוכת משפחתי המורחבת:

...ניחוחות הסכך ,ענפי התמר ,לבניית הסוכה .
ניחוחות ארבעת המינים שהתנוססו על מפות רקומות וארבעת המינים בתפארתם .
ניחוח הסוכה שהייתה לתפארת השכונה .
ניחוח הנרות שדלקו בליל הושענא רבה והאירו את הסוכה בשלל אורות .
ניחוח ה "שבחות" ,סוכה ולולב,אל אליהו ,
יש את הזיכרונות , יש את המנגינות שמידי פעם מתנגנים חרש ויש את הגעגועים לניחוחות תשרי וליקרים לנו שאינם עמנו .
שלך
אחיך ראובן
יום רביעי, 30 בספטמבר ב- 22:46

אושפיזין לאושר

לא טוב להמשיך לשׂחק במשׂחקי יוקרה ואֵש.
עולם - חלל גדול
בית - חלל קטן
איך נְמַלֵּא אושר בחללי החיים?
אדם מבקש להטעים ולטעום את חייו בבית מאושר.
כל-כך חשובות הטעימות:
שם - חודר אושר לתוך הנפש.
ממול - אושר מרכך את הנפש.
כאן - מנסים להתקרב לאושר המושלם.
ב- קוצ'ין - בציורי אבקת אורז, בנטיפי צואה מדוללת, בכורכום טחון ומפוזר - מובטח האושר בביתו של אדם.
ואנחנו פורים: פסח שבועות וסוכות מלווים בתפילות.
מחר - חג סוכות ומורגשת חמלה עם אהבה בלב אלה שצמו ביום הכיפורים,
אושפיזין ירדו מן השמים אל הארץ ויושבי סוכה יזכו בנטיפי עסיס של אושר ישר לתוך הפה.

                                                    

מספרי סיפורים אז ועכשיו
כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ביום ב', י"ז בתשרי תשס"ג, 23.9.2002

לפני שנים, בסופו של ערב שעסק ביוצרים וחוקרים במסגרת כנס האגודה למחקר וליצירה של יהודי עיראק, עלו כמה מספרי סיפורים יוצאי עיראק, כדי להנעים את הערב ולהצחיק את הקהל באולם מלא מפה לפה.

לספר סיפורים זה באמת דבר נפלא. כשהייתי ילד התגוררתי בבגדד, בבית גדול עם חצר פנימית מרובעת, יחד עם משפחותיהם של סבי ודודי. הנשים (אמי ואחיותיי, דודותיי וסבתי) עשו את עבודות הבית תוך כדי כך ששרו, צחקו וסיפרו סיפורים. ואני, כילד קטן העומד מן הצד, הרגשתי ששפתן עממית והלכתית, אגדתית ומוסרית, דרשנית ופלפלנית. זו הייתה שפה "הודפת זמן", שפה של העברת זמן, שפה זורמת ולא לוחצת, מטרתה הנאה, ולפעמים גם הבלטת עוקץ או לימוד לקח.

אני תוהה היום איך כל השיחות ההן זרמו בלי המושגים של היום, בלי התיאורים והתארים של היום. פשוט שיחה יומיומית שהלבישו אותה בפתגמים משלים ואגדות והגדות.

אמי פעם אמרה לי אין כמו דיבור החברותא של "הסאלופה" (ברבים "סואלף") שבבגדד, והגדירה אותו כדבר זורם, יומיומי, רציני, קשה וגם מצחיק, שמעביר את הזמן ברוח טובה ובהשכחת כל דבר רע. דבר שלא מחייב אך מחייב. למדתי ממנו איך לחיות ולהתנהג ולהשתלב בתוך הבית, בתוך המשפחה המורחבת, בבית-הספר וברחוב.

לאחרונה קבלתי את תכנית פסטיבל "מספרי סיפורים" שמתקיים עתה, בחול המועד סוכות, בתאטרון גבעתיים, ואשר מארגנו, מייסדו והמנהל האמנותי שלו הוא יוסי אלפי שמביא מְסַפְּרִים המביאים לידיעת הציבור ממיטב סיפוריהם לבני עם ישראל.

לפני שנה ביקרתי בפסטיבל מספרי סיפורים, והאמת היא שדווקא בביקורי התגעגעתי ל"סאלופה" של אמי וחברותיה. נזכרתי גם ב"דרוש" שהייתי שומע מפי הרב בשבת, כשעתיים לפני תפילת מנחה בבית-הכנסת. כי דווקא שם הרגשתי עד כמה אני זורם בתוך הסיפורים, ולא יושב לי מן הצד ובוהה על המתרחש על הבמה, ועוד לשלם עשרות שקלים בשביל זה.

ולקינוח סיפור: היה בשכונתנו מורה לעברית שהיה גם "אִמְצִנְנִפְצ'י" (כלומר אדם שיודע גם לספר ולהתבדח) שהוא ומשפחתו אהבו לאכול דגים. אמי הייתה שולחת אותי עם חומש כדי שיתקן את קריאתי, ובכל פעם שאמי קבעה עמו והייתי הולך אליו לקרוא, הוא היה עסוק בניקוי  דגים בזמן הלימוד אצלו. תוך כדי כך הוא שמע את קריאתי, אבל גם התבדח וספר סיפורים. וכשהוא מדיף ריח דגים היה מצביע באצבעותיו המלוכלכות מדמו הקר של הדג על הקמץ והפתח… ואני שאהבתי ולא אהבתי ללכת לשיכור ההוא, נזכר היום, ב"בית הדגים" בנוסטלגיה מחויכת.

ולבסוף הצעה: הייתי מציע לתיאטרון גבעתיים להקים סוכה גדולה אשר תשמש "אולם ובמה" לסיפורי סוכה וחגים. כדאי לחשוב גם על הוספת הצד היהודי הזה, המתבקש מעצם קיומו של הפסטיבל בסוכות.
עשׂיית צדק

ינופף ידיו מכוח צדקתו.
ינפחו את החזה כי הם חושבים שהם יותר חזקים, שהם החזקים.
מי שלא יְחַזֵּק עצמו בעצמו, קשה יהיה לאחרים לחזק אותו.
האזרח - לעולם לא יגווע
יקום יתבע לשוב על יתר סוכה בכרם ממנהיגיו.
המנהיגים - חייבים להתעשת ולשמש דוגמה ומופת לאזרח הקטן 
והאזרח הקטן גם יוקף בן.
תמיד חשבתי - בסוכה ולולב - יש אהבת-נפש מעוררת אוזן ועמהּ האישה סגולהּ

הגיע חג הסוכות וסוף כל-סוף אושפיזין מזדמן אני בסוכתך.
לדעת שאני לא טעיתי - את האישה שתמיד עם הכובע האשחרי לאורך ולרוחב לבי
ולתיבת דוֹאָרך האנונימית שלחתי ושלחתי לך שירי חג.
מה לכל הרגעים שהם שלךְ וכל הלילות שאת בביתך ואני בסוכתי.
תמיד חשבתי - בסוכה ולולב - יש אהבת-נפש מעוררת אוזן ועמהּ האישה סגולהּ.

מרגישים את הסתיו. אני מרגיש את הסתיו בחלקת אלוהים הקטנה שלי

מרגישים את הסתיו
ליל הקר
נמלה שלא נחה לא נמה
זמזום דַבָּורי סביב פרחי ההדס
חצב פורח בשׂיאו חובק פרות וזרע
נחליאלי פוקד שוב חלקתו הקטנה במושבתי
קצות עצבי הזיכרון דרוכים לגשם
דריכות בהמית חשבון הנפש...
אני מרגיש את הסתיו בחלקת אלוהים הקטנה שלי.

שלמה שפירא: שיר נוצר

שלמה שפירא

שיר נוצר


אני רוצה לראות אותך ולא יכול לפגוש אותך

אני רוצה רוצה לפגוש אותך ולא יכול לראות אותך

משיח משיח משיח. 

[8:02, 30.9.2020] 


נחמד,,,,למה אתה מצפה מהמשיח ???

בוקר נפלא 😍

[8:04, 30.9.2020] 


חשבתי שאת יודעת

בגלל זה שלחתי לך את השיר

[8:04, 30.9.2020]


כך נוצר שיר!

(אחת מכותרות השיר  - "פגישה או חצי פגישה"

[8:46, 30.9.2020] 

יום שלישי, 29 בספטמבר 2020

עובד מעוז: בבוא יומי / שיר שנכתב בערב יום כיפור תשפ"א 2020

עובד מעוז

בבוא יומי

בבוא יומי יוטבע כיפור,
כצלקת על גופת נפשי.
כמה עצוב, עיצוב חיי
חושל על סדן תותח.
טעם ימיי נושא בחובו
יפי חברות, הבנה, עשיה.
פיסת ארץ זו, שורשיי,
שזורים באהבה עזה,
לנופים, לגווני עונותיה.
נחלי ילדותי בעורקיי,
מראות חרוב ואורן עמי.
ריח חורף בחורש מחיה
טעם ליקוטי פטריות.
עד בוא יומי יוותרו,
טביעות חישולי נפשי
מוחשות, נוטלות חלקן
מסתרגות באמון, בטוב.


ערב יום כיפור תשפ"א 2020

את השיר כתב מפקד הגדוד שלי "עובד מעוז", התרגשתי ודמעתי - שלמה שפירא

האם להמשיך לנוח על "זרי הכורסה"? , ב- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" כתב מעוז עובד ב- 9.05.2019

 עובד היקר! ,

המג"ד היקר של הגדוד שלי (גדוד 407)!
אני מסכים אתך
ב- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" כתבת אתה - עובד מעוז - את המכתב למערכת שרשום מטה.
אני מסכים אתך!
זכור לי הרגע שבא אתה אומר במילים הרגועות שלך שאחיך נהרג זה עתה וזה היה בתחילת המלחמה ולא רצית להתפנות מן הקרבות לאחור וקבלת פקודה לעבור ולפקד בבסיס ההדרכה לשריון. כמה שעות לאחר מכן בן דודי שהיה חובש קרבי גם הוא נהרג (ברמת הגולן). יהי זכר הנופלים ברוך!  

ב- "מכתבים למערכת" בעיתון "הארץ" כתב מעוז עובד: 

9.05.2019

ברישות התקשורתי האופף אותנו מכל כיוון מוזכרים בימים אלה אירועים ובעיקר חברים. חברים שאינם, שעזבונו בנעוריהם. ביניהם פקודים לשעבר, מטובי בני הארץ הזאת, שאהבתי ואוהבם לתמיד. שורות אלה נדפסות בעוד עיני מתלחלחות. שמוליק, גדי, גדעון, אדם, דניאל, זאב, דוב'לה ועוד רבים רבים. טביעת כולם בתהום הנשייה הטביעה את חותמה בנפשי.

צולקתי לעד, עד תומי! כולם הוקרבו לטובת קיומנו ועוד אין־ספור מלים אדירות מהמציאות. בעוד שהמציאות השוררת כאן, בהובלת קיצוניים דתיים, מחללת את שנתפש בעינינו כקדוש: ערכי האדם, ההומניזם במלוא משמעו. אלה נמוגים, ניגפים, בפני קלגסי הלאומנות.

"אתה בחרתנו" נתפש ומיושם מול השכנים, שותפינו לארץ הזו, ואנשים אלה מתרגמים את הניצחון שבו זכו בבחירות בדרך דומה: "הבחירה" מעמידה את עצמה מעבר ומעל לערכי היסוד. ההקבלה הנוצרת בין רצון העם לרצון האל ברורה ונוראה. האם על כך נלחמנו, לשם כך שירתנו את המדינה עשרות שנים במילואים, נשרטנו במלחמות ואיבדנו את טובי רעינו? לחימת הכלל — הנופלים והשבים משדות הקרב — היתה בלתי מותנית והיה לה צידוק מלא, הן של הפעולה הקונקרטית והן של הערכים העומדים ביסוד הזיקה שלנו לחברה צודקת, הוגנת, שוויונית, פלורליסטית, יחד עם סל הערכים המשולב בהם. 

אובדן ערכי היסוד, התשתית המוסרית של קיומנו כאן, יביא לחורבן המפעל הציוני. אין למדינה תוחלת ללא צידוק. הדברים יתבהרו בעימות המלחמתי הבא. נראה אז עד כמה נשחקה הנכונות להילחם בשדות הקרב. אין אפשרות לקבוע שלבים או לשער זמנים, אך הכיוון והתוצאה ברורים, למגינת לבי. אנחנו כבר בחורף חיינו, נינוחים בביתנו, נהנים מחיים עשירים ומאושרים, מרחיבים את המשפחה ונהנים מרעות חברינו במישורים רבים. התחזית, קרחון השט לעברנו יפגע בממשיכינו, ככל הנראה לא בנו. האם להמשיך לנוח על "זרי הכורסה"?


יום שני, 28 בספטמבר 2020

שלמה שפירא: הכוח בקריאת "תהילים"

 שלמה שפירא

הכוח בקריאת "תהילים"


כך זכיתי לתהלים בחתימתו של הרבי מלובביץ':

במלחמת יום כיפור, חטיבה 600 גדוד 407 

מספר קילומטרים מתעלת סואץ

הרגעים קשים, חלק מן הלוחמים השבים מן הקרב בהלם קרב, רועדים ומבכים את חבריהם שנפלו.

ואני חייל ב-"מאסף" הגדוד, פקיד גדודי המנסה להמשיך את משימתו ובוכה על חברים שנפלו

וממשיך בתפקידי בכל מאודי כמה שאפשר.

הגיע רגע שאני אומר למפקדי הישירים "אני לא מרגיש טוב" "איני יכול לזוז ותש כוחי" ובמלחמה ממשיכים במה שיש,

ובימים שכוחותינו מנסים לפרוץ ולצלוח את תעלת סואץ, מפקדי הישירים מקבלים מברק מקצין העיר שאשתי ילדה בת, ומאפשרים לי חופשה ל- 24 שעות.

אני מגיע הביתה בדרך לא דרך, עייף תשוש בלי כוחות וכשנכנסתי, אשתי אומרת לי "שכחת לראות את הבת שנולדה"

ובאותו זמן אשתי מגלה לי שעיני צהובות מאד.

הלכתי לבקר את הרופאה שלי ומיד אומרת לי, לפי כל הסימנים והטענות, יש לי צהבת קשה ושלחה אותי לבית חולים "מאיר".

בהיותי חייל, ר"מ 2 נכנס לתמונה ובבית חולים גילו בפעם הראשונה שאני סובל מ- .G.6.P.D ובגלל זה המחלה הייתה עוד יותר קשה.

אחרי מספר ימים, הועברתי לבית חולים "אסף הרופא" כחייל חולה, שם שכבתי יותר מחודש ימים ולאחר מכן נשלחתי להבראה ב-"בית גולדמינץ" בנתניה לשבועיים.

בהיותי בבית חולים "אסף הרופא", היה ביקור רופאים עם מנהל המחלקה וסגנו, והסגן אומר למנהל המחלקה שהוא מתעתד למחרת לעשות לי ביופסיה". מנהל המחלקה משיב לו: "אני מתהלך במחלקה ורואה שהבחור החייל קורא תהלים ואין צורך לעשות לו ביופסיה.

באותה מחלקה שאני התאשפזתי, שכב ליד מיטתי גבר מבוגר ממני, שהיום אני כבר לא זוכר את שמו והיה לנו שיחות רבות ביחד. אשתו שבאה לבקרו כמעט כל יום, כמה שעות ביום, הייתה האחות (הטבעית) לאשתו של האלוף הרצל שפיר והסתבר לי שהרבי מלובביץ' הוא היה מאד בדרגה קרובה למשפחה. 

עברו כמה חודשים ואני מקבל גלויה מאשתו של האיש שהתאשפז לידי, והיא כותבת לי:

"סיפרתי לרבי על תפילותיך ועל קריאת מזמורי ה- תהלים היומיומית שלך והוא שלח לך תהילים בחתימת ידו. אני מפחדת לשלוח לך בדואר. אנא ממך לבוא לקבל אותו אישית ממני." וכך עשיתי.

את האהבה בקריאת תהלים ינקתי בילדותי. בכל שבת אמי הייתה הולכת (לפעמים לבדה) לשמוע את דרוש הרב לפני תפילת מנחה בשבת. פעם נצמדתי אליה בגיל שמונה-תשע ועם כמה דקות האזנה לרב, החלטתי שאני נפרד מאמי לכמה רגעים ועובר לראות את בית הכנסת על אגפיו הרבים. פתאום גליתי בשוחה אחת בבית הכנסת, מלמד זקן עוור מאזין לקריאת פרקי תהלים מפי ילדים שגם הם באו לבית-הכנסת והמלמד-העוור תיקן כל מלה ששגו הילדים בביטוי הברתם. מאותו מעמד הייתי נצמד כל שבת לאמי לתפוס מקומי בין הילדים שלמדו לקרוא היטב תהילים בשבת.


28.09.2020





רשימה: מיהו יוצר/ שלמה שפירא

 


רשימה:
מיהו יוצר/ שלמה שפירא

מיהו יוצר?מיהו יוצר? : "פצע, עליית-גג, וסבתא" עם דיברה אחת בלבו ובלשונו "אל תכאיב".
הלוואי ויוצר יכול לקפוץ לברכה מלאה משלו, אך כבר מזמן המים מתחלפים ומתחלפים בלעדיו.
יוצר אינו יכול לעזור לאיש, הוא מבקש שיעזרו לו.
הוא נעזר באנשים:
בעיית מסלול יצירתו וסופה, שאלות שונות ומשונות, למשל, ממה עשׂוי התפוח? כאשר התפוח אכיל בהישׂג-יד כל איש,
הדילמה לחשׂיפת השתיקה שתלויה בצל המסתורין אצל כל איש ואיש ולא רק אצל היוצר, ההתפרצות מן השתיקה הנמצאת בחביון לבו של איש ואיש ולא רק אצל היוצר.
יוצר אסיר תודה שמקשיבים לו ומדברים אתו.
יוצר עובד קשה בשעות העבודה ועוד יותר קשה בשעות שמעבר לשעות העבודה והוא חושב חולם סוקר ומסתקרן, דרוך כקשת טיולית מודרכת לכל מקום ומקום, מדבר מן הראש ומן הבטן ופניו מועדות למדבר ולא לאורות הוליווד.
כמה אמונות יש בו, כמה סבכים ואכזבות, כמה תשוקות ואהבות, כמה וכמה סדקי זיקוקין יש בו, כמה שערי שמים, כמה נפשות רחמניות וגם אכזריות, כמה מעקב וריגול אחרי מי ומי ויושבי שולחנות והולכי רכיל, כמה מופעי מלים מהדירים ושׂיחות על כתיבה אהבה שׂנאה אשמה ועונג ומה לא יש בו...
אז מה יוצר יכול לעשׂות?
את מה שאף יוצר לא יכול לעשׂות.



שלמה שפירא: לשמור על הציפור שעל העץ

שלמה שפירא

לשמור על הציפור שעל העץ


אם עלווה מתנדנדת, זה סימן שבסביבה ישנו ציפור או צלו של ציפור.

פעם היה אפשר לשמוע יפה ציוץ של צפרים

היום הצפרים על העצים סוג של מהמרים:

לא מבחינים בחתול

לא רואים את העורב

לא מבינים מה מנסרים גוזזי העצים...

קניהם בסכנה:

בכל גינה מוצאים כתמים שחורים לוהטים של עורב

בכל גינה מוצאים סימני צואה של חתול

בכל גינה מתנסרים עלים על ידי חלזונות ערומים

בכל גינה העכבר שמח וצוהל מן השובע

תיקנים עורכים חפלות ליליות בבתים ובחצרות...


השתדלו לזרוק שאריות אוכל אל פח סגור

לגבי הציפור, הוא ידע לשרוד וימשיך ללקט זרעונים אביונים.


28.09.2020

שלמה שפירא: לך אלי תשוקתי

שלמה שפירא

לך אלי תשוקתי

חיינו צריכים לזרום א.א.א. (באומץ באהבה ובאמונה).

עשה אלי - עמי ואליעמי לטובה אות וקומה נא לעזרתי:

על כל אשר נואלנו, אשר חטאנו סכרנו סרחנו ואת יוסף הצדיק השלכנו אל הבור...

אלוהי שבשמים - האר אפלתי וסמוך את סוכת עמי הנופלת.

לך אהמה ולא אדמה, עדי תאיר אפלתי
והבא לפניך לחלות - יעלה ויבוא, יגיע ויראה, וירצה וישמע, ויפקד ויזכר,

התנ"ך שהוא שלך שלי של כולנו מהווה אנצקלופדיה התנהגותית:
בערכו הקטן - אדם אישה ונחש
בערכו הגדול - ישראל במרכזו והיא החשובה מכל.

לגבי האישה, האישה חשובה בגלל הנחש
לגבי האדם, חשוב האדם שנועד לצוד שועלים, לארות דבש מן הפרדסים.

אם היום מישהו יבדוק אם האישה מעניינת
יכתוב על פתק את הטלפון שלו
אם תהיה מעוניינת, ישמע ממנה צלצול לטלפון שלו
כי אישה שאינה מעוניינת, לא מצלצלת.

לבסוף, חשוב לזכור היטב שבלי הנחש ובלי מצרים, איפה היינו ואיפה היו ויהיו חיינו.

דבר חשוב אסור לשכוח - שאת יוסף הצדיק שלנו, אסור עוד להשליך בעצמנו אל הבור.

שנחתם לטובה ולברכה במהרה, 
אמן.

28.09.2020

יום שישי, 25 בספטמבר 2020

שלמה שפירא: יום כיפור / צום יום כיפור / לשמוע תקיעת שופר / מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי) – משקה ליולדת ולאנשים בגמר צום יום-כיפור / משפחת גורג'י / שני מתפללים באותו בית-כנסת ומלחמת יום-כיפור

 שלמה שפירא


יום כיפור
צום יום כיפור
לשמוע תקיעת שופר
מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי) – משקה ליולדת ולאנשים בגמר צום יום-כיפור
משפחת גורג'י 
שני מתפללים באותו בית-כנסת ומלחמת יום-כיפור

מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי)
קונים אורז ושקדים טחונים
שׂמים כל אבקה בבד מעט מחורר כמו בד-גזה (שתי שכבות!) , למשל
צוררים ומכניסים את הצרורות למים וסוחטים ביד מספר פעמים
מתקבלים מֵי-שקדים-באורז ומי שאוהב מוסיף הֵל
ומרתיחים
כך מתקבל משקה החגיגי , שהיו נותנים ליולדת (בעיראק) ולאנשים בגמר צום .
ללישת השקדים שנשארה לאחר הסחיטה מוסיפים סוכר ונותנים לילדים.

סוד משלי שלא גליתי אותו אף פעם ומגלה לכם היום:
הייתי בן אחד-עשׂרה ואנו הילדים במשפחה המורחבת היינו בתחרות ביום כיפור
מי יחזיק יותר שעות בצום.
לפני שנה בגיל עשׂר החזקתי עד הצהרים והפעם בקשתי מעצמי להחזיק מעמד עד סיום הצום .
אף אחד לא ביקש ממני לצום ואף אחד לא כפה עלי לצום.
וכילד שהרגיש עד כמה קשה הצום ,לאחר צהרי יום-כיפור , שכבתי כדי להעביר את הזמן
יותר בקלות.
ואני שומע את אמי הצמה שבה מבית הכנסת לאחר מנחה , ומתחילה להכין מהר את החגיגי
(עד להרתחה) ולערוך שולחן עם לחם ועוגיות ופרות ומיד היא מתפנה ללכת שוב לבית הכנסת
לנעילה כדי שבסופה תישמע תקיעת שופר המסיימת את הצום.
ואני הילד הקטן שלפני שנה לא צם וטעם אז מלישת השקדים עם הכנת החגיגי
יושב ורואה את השולחן הערוך ואת לישת השקדים שמסרה לי אמי ומחכה רבע שעה
ועוד רבע שעה ופתאום איני עומד בפיתוי , מסתכל ימינה , מסתכל שׂמאלה
ורואה שאין מישהו לידי מן המשפחה הקרובה והמורחבת , לוקח רק "טעימה" קטנה קטנה
בין אצבעותיי מלישת השקדים ומיד הופך כולי חזק ונמרץ וכך אני מחכה
עומד ומהלך ב"אומץ" עד לבוא המשפחה מבית הכנסת.

ועוד משהו על צום ביום הכיפורים- בהיותי בצבא-סדיר
אני לא דתי אך מסורתי ותמיד צמתי ביום כיפור .
בשנת 1958 התגייסתי לצבא ואת יום כיפור עברתי בבסיס הטירונות .
את הארוחה המפסקת נתנו לנו כשעתיים (אולי שעתיים וחצי לפני כניסת הצום)
ואת הארוחה השוברת את הצום נתנו לנו כשעתיים ואולי שלוש שעות אחרי הצום .
ובלי וופלות ובלי "לישת שקדים" החזקנו מעמד ולא קיטרנו!

משפחת גורג'י
מחלקת מיץ תפוזים בבית הכנסת
בגמר צום יום הכיפורים
כל עוד ואמי הייתה בחיים ,במשך כארבעים שנה, אמי הייתה מכינה דלי של מיץ תפוזים לפני ה"נעילה"
ואחד מילדיה או נכדיה היה "נושׂא" אותו לבית הכנסת כחצי שעה לפני סיום הצום ונותנת אותו לגבאי ולשמש
וכל מי שרצה לשתות בגמר הצום ולברך "...שהַכּל נהיה בדברו" קיבל כוס-שתייה.
זה היה מנהג שהוכנס ב"בית הכנסת בית-אל" בשכונת נווה-עמל בהרצליה!    

לשמוע תקיעת שופר (זה היה ב- תש"ע)
עברתי את גיל השבעים ובינתיים אני חי בגפי לבדי וילדי כבר אינם בביתי וכל אחד
מזמין אותי יותר לביתו מאשר אני מזמין אותו לביתי, ואמרתי לעצמי , שהשנה לא אלך לבית הכנסת
בראש השנה, גם לא לאותו בית-כנסת "משפחתי"...וחשבתי שיהיה לי חבל - לא לשמוע קול השופר המבקיע רווח והצלה מרחמי שמיים. ובכל שמעתי אותה שנה את קול-השופר.
רצה הגורל ואני בביתי וגן ילדים עירוני נושק לביתי ובבוקרו של יום השלישי בשבוע שעבר, נשמעו
תקיעות בשופר מתוך הגן.
ביום לאחר מכן, ביום הרביעי, אני חוזר בשעות אחרי הצהרים ברכבת המהירה לתל אביב מחיפה,
והנה חסיד מן הרבי מלובביץ ניגש אלי ומבלי לשאול אותי, שׂם כיפה על ראשי ותוקע ארוכות בשופר
והמשיך לקרון הבא - מעניין מדוע בחר בי האיש מכל יושבי הקרון! 
יומיים לאחר מכן , ביום השישי - אני ניגש לחנות לצורכי-דת ברחוב אלנבי בתל אביב לקנות מזוזה והחנות הזאת שׂרדה למרות שרוב החנויות בסביבתה שינו צורה למכירת 'הזדמנויות'. שם החנות הוותיקה - "מינצר".
ואני מבקש מהמוכר מזוזה, מעיין בה ובודק אותה, את אותיותיה, עד-כמה שאני יכול ומבין. 
ולפתע, קול שופר מהדהד בחנות, כי הגיע איש שרצה לקנות שופר ובחן את צלילו.

שני מתפללים באותו בית ומלחמת יום-כיפור

סיפורו של מתפלל אחד מן השניים - שמו: אלי ברנס: חבר באגד. הוא הגבאי בבית-כנסת 'בית-אל' בשכונת נווה-עמל בהרצליה, שהשתתף כחייל במלחמת יום-כיפור'. הסיפור מתרחש בסוכות, במלחמת יום-כיפור 73 בציר עכביש-טאסה
"זה היה במלחמת יום-כיפור 73 בסוכות , יום לפני ערב הושענא-רבה. אני חבר אגד ונהג באגד והייתי שייך לאוגדה 162 של ברן באגד-תחזוקה. בתור שוטר צבאי, הוצבתי במחסום באחת הצמתים בציר עכביש-טאסה .
 סימנתי לה לעצור, כי הגיעה הוראה של נסיעה בכיבוי-מלא של אורות, בגלל הפגזות המצרים. נהג המשאית כיבה מיד את האורות ותוך כדי כך
אני רואה מישהו פותח את ברזנט המשאית ומתוך החושך והצלמוות סביב, מישהו מוציא את הראש וקורא לי "אליהו אליהו" ולא עיכלתי מי קורא לי .
והוא הוסיף אליהו אֵלִי זה שלמה גורג'י.
הייתי בתדהמה איך זיהה אותי לפי הקול והדבר הזה נישאר בי לנצח.
ואני מדגיש – נשאר בי לנצח והרבה פעמים כשדרכינו נפגשות, אם זה באוטובוס, ברחוב או בבית הכנסת שנינו מחייכים ומזכירים זה לזה את האירוע.
באותם פעמים שעולה - במקרה - שלמה לאוטובוס שאני נוהג  הייתי מוכרח לספר לכל היושבים שעל ידי את המפגש הלא יאומן הזה.
לגבי משפחת גורג'י – 'גורג'י' היה הרוקח הראשון במרפאת נווה-עמל בהרצליה ולאחר מותו תמונתו תלויה בבית-המרקחת במרפאה עד היום הזה. בבית הכנסת היה האבא של שלמה- גורג'י- אחד מהמתפללים שנתנו תנופה רצינית וחיזקו את בית הכנסת ושמו מופיע ברשימת מקימי בית הכנסת הרשומה על לוח שיש בבית הכנסת.
סיפרתי ומספר תמיד על המשפחה הנפלאה המלוכדת הטובה הזאת, שנתנה כבוד לתפארת
בשכונת בלוקונים בנווה-עמל. אנשי המשפחה, כולם מכובדים בעיני/בעינינו. האבא הרוקח ז"ל והאם שהמשיכה
את דרכו והילדים שכל אחד מכובד ויקר לנו. אמו פקדה את בית-הכנסת כמעט עד יום מותה וצריך להזכיר את השתייה שהביאה כל שנה לאחר צום של יום הכיפורים.
משפחה שהשאירה עוד הרבה דברים טובים בתוכנו והנוסטלגיה באמת טובה ואמתית בלבנו .
אני מכיר היטב את המשפחה וגאה מכל פעם מחדש לפגוש אחד מהם. רואה מישהו מהם ומיד מספרים ומדברים על העבר הטוב בשכונתנו.

שלמה שפירא מעיר ל- אלי ברנס:
לאלי , ידידי הטוב והיקר ,
משפחתך , משפחת ברנס , משפחה יקרה לנו מאד . ביתנו שכן מול ביתכם. אמהותנו, אמך עליזה, תבדל לחיים ארוכים  ואמי רימה ז"ל היו בקשר שכנות-ידידות כמו אחיות.
אמנם, המשפחות בשכנות , אבל זאת הייתה שכנות-משפחה.
אביך ז"ל, ויקטור, היה איש אוהב בריות, איש נעים הליכות, רודף שלום ובהיותו הגבאי בבית-הכנסת, השכין אווירה לבבית בין באיו.
אהבה לאדם , אהבה וערך לתפילה והרבָה רֵעוּת בין מתפללי בית הכנסת. ואתה תבדל לחיים ארוכים המשכת וממשיך בדרכו ובמעלותיו עד היום.
בכל הזדמנות, יש לי/לנו יש העונג לפגוש אתכם ומאחל טוב לכם ושמחה בעמלכם. היו ברוכים !

שלמה שפירא

2.10.2014

שלמה שפירא: שני ילדים בגן חובה - האחד שואל: במה אתה מאמין? - השני עונה: "בכדור רגל". זה היה יומיים לפני יום-כיפור

 שלמה שפירא

שני ילדים בגן חובה - האחד שואל: במה אתה מאמין? - השני עונה: "בכדור רגל". זה היה יומיים לפני יום-כיפור 

חשבון נפש לקראת יום כיפור - לאחר השׂיחה ששמעתי ב- ספטמבר 2010 יומיים לפני יום-כיפור 
אני גר בסמיכות לגן חובה ולפני כחצי שעה, הנה הילדים יוצאים להפסקה לחצר וכנראה, שהמשימה של הגננת היתה, שהילדים יהיו שופרות. ובהמולה רבה שנמשכה יותר מחצי שעה, כל הילדים שׂשׂו ושמחו ביללות בוקעות תריסים ודלתות... והנה הם שבים לתוך הגן ואני שומע ילד אחד שואל את חברו "במה אתה מאמין" והילד השני עונה לו "בכדור רגל".
זאת המציאות של חינוך ילדינו. כדור הרגל בועט ומכניס 'גול' ל- כדור החינוך!
אני זוכר בילדותי, עד כמה שיננו לנו מה משמעותו של שופר. איך אדם צריך לעמוד בדממת קודש ובדחילו ורחימו קול השופר בוקע את שערי השמים לחסד ולרחמים, והאמינו לי שהייתי פחות מגיל הילדים ששוחחו. עד כמה הייתה נטועה אז  רצינות וחשיבות ואחריות בשמיעת שופר.
נזכור, שעוד שלושה ימים לזלילה ולרכיבה המונית על האופנים, ואל תטעו אלו לא ה-אוופני הקודש - אופני האלוהים!  
 ג   מ   ר       ח   ת    י   מ   ה       ט   ו   ב   ה ! 
  

שלמה שפירא: כניסות בנושא "יום כיפור" בבלוג האחר שלי (בלוג שלמה שפירא - משורר - 1938 בישׂרא-בלוג)

 שלמה שפירא


כניסות בנושא "יום כיפור" בבלוג האחר שלי (בלוג שלמה שפירא - משורר - 1938 בישׂרא-בלוג)

בשנת 2010 היו כניסות לבלוג האחר שלי - בישראבלוג - ואביא כאן סיכום רשימה של 'ערכים' שאליהם נכנסו הגולשים שמספרם נאמד כ- שלוש מאות מאות ביום-כיפור לבלוג שלי.

יום כיפור: סטטיסטיקה בלוגית – מספירת כניסות לבלוג שלי מיום לפני יום כיפור וביום הכיפור עצמו.  
היו יותר מ-300 כניסות בנושא, 23.3% מהם כיומיים לפני יום כיפור, 37.7% ביום לפני כניסת יום כיפור ו35.3% ביום הכיפור עצמו
השופר כיכב בגדול - יותר מ-250 כניסות ביקשו אינפורמציה על "שעת תקיעת השופר"
נשאלת השאלה מדוע ההתעיינות הרבה בשופר ובעיקר בזמן תקיעתו ? אולי לקחת את "ילדי האופניים" כדי שבכל זאת ישמעו את תקיעת השופר, או מי שצם ועמד בצום אצה קיבתו לאכול בשניה הראשונה בסיום הצום, או יש כאלה שצמו ומרגע תקיעת השופר, מבשרים בסוללרי את אלה שבבית שניתן להדליק אש ולהכין את השולחן לסעודה, או לאלה שכמה טוב שהשבתון נגמר ואפשר כבר לנסוע. בכל מקרה, יהודי מסורתי, מחכה,לפחות להופעת שלושה כוכבים בשמיים ושובר את הצום והמדקדקים מחכים עוד כחצי שעה, כדי להמשיך תפילת ערבית וגם לברך את "ברכת הלבנה".

להזכיר ששעת תקיעת שופר משתנה במקצת, בכמה דקות, מצפון לדרום.

שעה שופר
שעה שופר ביום כיפור
שעה השופר
שעת תקיעת שופר
שעת תקיעה בשופר
שעת תקיעת שופר יום כיפור
שעת תקיעת שופר ביום הכיפורים
שעת תקיעת השופר ביום כיפור
שעת תקיעת השופר ביום הכיפורים
שעת תקיעה בשופר
שעת התקיעה בשופר ביום כיפור
שעת תקיעת שופרות
תקיעת שופר כיפור
תקיעת שופר+כיפור
תקיעה בשופר
תקיעה בשופר שעה
תקיעה בשופר יום כיפור
תקיעת שופר ביום כיפור
תקיעת שופר ביום הכיפורים
תקיעת השופר יום הכיפורים
תקיעת שופר יום קיפור
תקיעת שופר 2010
תקיעת שופר יום כיפור 2010
תקיעת שופר ביום כיפורים 2010
תקיעה בשופר שעה יום כיפור,2010
תקיעת שופר שעה
תקיעות שופר שעה
תקיעת שופר+שעות
תקיעה בשופר שעה
תקיעת שופר מוצאי יום כיפור
שופר כיפור שעה
שופר יום כיפור
שופר ביום כיפור
יום כיפור שופר
יום כיפור תקיעת שופר
יום כיפור לשמוע שופר
יום כיפור 2010 תקיעת שופר
יום כיפור 2010 שעת תקיעת שופר
יום  כיפור צום יום כיפור תקיעה בשופר
יום כיפור שופר בית הכנסת
מוצאי יום כיפור תקיעה בשופר

והיו גם בקשות ל :
גיל צום יום כיפור
איך להעביר את הזמן בכיפור
כיפור צום
כיפור שעה
יום כיפור
יום כיפור צום
יום כיפור 2010
כניסת הצום
כניסת צום יום כיפור
שעת כניסת צום יום כיפור 2010
שעת כניסה ליום הכיפורים
שעת תחילת הצום יום כיפור 2010
שעת הצום ביום כיפור
שעת הצום יום כפור 2010
צום יום כיפור 2010
סיום צום יום כיפור
סיום צום יום כיפור 2010
סיום צום מוצאי כיפור
סיום כיפור צום
שעת סיום צום יום הכיפורים
השעה לסיום צום כיפור
סוף הצום ספטמבר 2010
שעת סיום הצום בהרצליה
יום כיפור סיום צום הרצליה

ראוי לציין שהיו כניסות לבלוג שלי שאינן קשורות ליום כיפור, ואלה היו כניסות לקטעים אמונתיים (על אמונה), פילוסופיים והגותיים - מעין "חשבון-נפש" ב"יום כיפור".

2 באוקטובר 2014