שלמה שפירא
על ט"ו בשבט הבבלי
בעיראק לא היו נטיעות בט"ו בשבט, שמענו על קרן-קיימת אבל לא על קופסת התרמה לקרן-קיימת
והיום אנחנו אוכלים כל השנה פרות ט"ו בשבט ואין נטיעות ואם יש עודפי שתילים למועצה או לעירייה,
מנדבים מעודף השתילים במרחבי העיר או המועצה והילדים כאילו נוטעים עצים בט"ו בשבט.
בקושי נשארו השקדיות בארץ והן עם השנויים האקלימיים כמעט ולא פורחים בט"ו בשבט אלא לאחר מכן.
"אבכתי", "השקדיה פורחת השמש גם זורחת ואביב כמעט בפתח ותופיע בהדרה מלכת אסתר.
בעיראק קראו היהודים לט"ו בשבט, "תִּפקֵע אִלְשָׁג'ַר" .
"פקע" בערבית קשור לתבואה, אולי בתקופה של ט"ו בשבט החיטה מתחילה לחנוט זרעים "חְבוּב".
כנראה, בכל זאת, העברית היהודית השפיעה על השם הערבי לט"ו בשבט היהודי. כנראה, יהודי בבל שגלו מארץ ישראל לבבל, זכרו את השקדייה וקרוביה שפרחו בט"ו בשבט וראו פקעות ופקעים שנפתחים בסביבות ט"ו בשבט. כך, שהשם "תִּפקֵע אִלְשָׁג'ַר" מימים ימימה. הישוב "פקיעין" (אלבקיעה) חסר תרגום ו- "אִלְחִ'מִס מן שהר שבאט" שהוא ט"ו בשבט בעברית ובאנגלית - Tu bishvat fifteen יכול לעזור להבנת שם הישוב "פקיעין".
לא כמו היום, אנחנו אוכלים פרות כל השנה. בעיראק היו עורכים שולחן גדול עם מפה לבנה. אני זוכר איך אבי וגם סבי, כל אחד בביתו דאגו לכמה שיותר פרות צימוקים גרעינים שקדים וסוגי אגוזים מסוגים שונים, אפילו לא פסחו על אגוז הקוקוס ועל אבטיח ששמרו כמה חודשים במרתף כדי להגיע לשבעים פרות בט"ו בשבט. במשפחתי כל ילד קיבל צלחת גדולה עם כל "נציג" שהיה מונח על השולחן וקראנו לזה "שבח מהאל בצלחת". בישראל אני ורעייתי קראנו לזה "תשבחת בצלחת".
מאחר ובעיראק לא היו שקדיות, הדגש עבר מן השקדייה לדקל שהוא העץ ב- הא הידיעה, שעשׂרות זנים לו בעיראק. אמרו על הדקל " המגדל עץ דקל יאכל מפריו. שמזלנו יהיה "שנאכל פ'וג אִל נָח'ִל כִּל-סנא בלעואפי". אהבו את הפרח "יסמין" בגלל שהפרח כל-כך משכר במראה ובריח. גם אם "יבול הפרח, הוא עודנו מפיץ ריח".
כמה טוב בחורף המשעמם בבבל בעיראק פתאום מגיע ט"ו בשבט ומפגין קשר לפרח ולפרי.
26.01.2019
על ט"ו בשבט הבבלי
בעיראק לא היו נטיעות בט"ו בשבט, שמענו על קרן-קיימת אבל לא על קופסת התרמה לקרן-קיימת
והיום אנחנו אוכלים כל השנה פרות ט"ו בשבט ואין נטיעות ואם יש עודפי שתילים למועצה או לעירייה,
מנדבים מעודף השתילים במרחבי העיר או המועצה והילדים כאילו נוטעים עצים בט"ו בשבט.
בקושי נשארו השקדיות בארץ והן עם השנויים האקלימיים כמעט ולא פורחים בט"ו בשבט אלא לאחר מכן.
"אבכתי", "השקדיה פורחת השמש גם זורחת ואביב כמעט בפתח ותופיע בהדרה מלכת אסתר.
בעיראק קראו היהודים לט"ו בשבט, "תִּפקֵע אִלְשָׁג'ַר" .
"פקע" בערבית קשור לתבואה, אולי בתקופה של ט"ו בשבט החיטה מתחילה לחנוט זרעים "חְבוּב".
כנראה, בכל זאת, העברית היהודית השפיעה על השם הערבי לט"ו בשבט היהודי. כנראה, יהודי בבל שגלו מארץ ישראל לבבל, זכרו את השקדייה וקרוביה שפרחו בט"ו בשבט וראו פקעות ופקעים שנפתחים בסביבות ט"ו בשבט. כך, שהשם "תִּפקֵע אִלְשָׁג'ַר" מימים ימימה. הישוב "פקיעין" (אלבקיעה) חסר תרגום ו- "אִלְחִ'מִס מן שהר שבאט" שהוא ט"ו בשבט בעברית ובאנגלית - Tu bishvat fifteen יכול לעזור להבנת שם הישוב "פקיעין".
לא כמו היום, אנחנו אוכלים פרות כל השנה. בעיראק היו עורכים שולחן גדול עם מפה לבנה. אני זוכר איך אבי וגם סבי, כל אחד בביתו דאגו לכמה שיותר פרות צימוקים גרעינים שקדים וסוגי אגוזים מסוגים שונים, אפילו לא פסחו על אגוז הקוקוס ועל אבטיח ששמרו כמה חודשים במרתף כדי להגיע לשבעים פרות בט"ו בשבט. במשפחתי כל ילד קיבל צלחת גדולה עם כל "נציג" שהיה מונח על השולחן וקראנו לזה "שבח מהאל בצלחת". בישראל אני ורעייתי קראנו לזה "תשבחת בצלחת".
מאחר ובעיראק לא היו שקדיות, הדגש עבר מן השקדייה לדקל שהוא העץ ב- הא הידיעה, שעשׂרות זנים לו בעיראק. אמרו על הדקל " המגדל עץ דקל יאכל מפריו. שמזלנו יהיה "שנאכל פ'וג אִל נָח'ִל כִּל-סנא בלעואפי". אהבו את הפרח "יסמין" בגלל שהפרח כל-כך משכר במראה ובריח. גם אם "יבול הפרח, הוא עודנו מפיץ ריח".
כמה טוב בחורף המשעמם בבבל בעיראק פתאום מגיע ט"ו בשבט ומפגין קשר לפרח ולפרי.
26.01.2019
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!