שלמה שפירא
פספסתי את חגיגת הבר-מצווה שלי
הגעתי לארץ עם העליה ההמונית מעיראק בתחילת שנת 1951 .
הייתי אז נער בגיל שתיים עשׂרה וחצי ואני ומשפחתי חשבנו
שאחגוג את ה"בר-מצווה" בארץ ישראל הקדושה , אניח תפילין חדש
בהדרכה בפעם הראשונה בבית ברוב הדר עם כל המשפחה המורחבת ויחלקו
סוכריות ויהיו דברי מתיקה ובשבת לאחר הנחת התפילין הראשונה
יעלו אותי לספר התורה והנשים מ"עזרתן" יזרקו סוכריות ...
כחודש ימים חלף מהיום שהגענו לשער העליה ועד הגיענו למעברת
רמת השרון וכיותר מחצי שנה לא הלכנו לבית-כנסת למרות שביום כיפור
צמנו כולנו וכל הנערים עמדו מחוץ לצריפים ה"מאולתרים" והתקהלו
סביב שני בתי הכנסת העיקריים , האשכנזי והספרדי , ולמעשׂה רק
פטפטנו ושׂחקנו והחלפנו מבטים עם נערות בית הספר . היה עוד בית-כנסת
של יוצאי תימן ששם היו מתפללים רק עולים יוצאי תימן ,אבל "חגיגיות"
סביב בית הכנסת לא הייתה כי ילדים לא עמדו בחוץ ופטפטו .
ובכל אותו זמן ,אני רואה את אבי מניח תפילין כל בוקר ומשום מה לא שאלתי
וגם הוא לא שאל אותי מתי אניח תפילין .
עברה שנה ומשפחתי עברה לגור בבלוק בשכונת הבלוקונים בהרצליה .
אבי עבד כרוקח בשכונה ולאט לאט התקרבנו לשכנים עולים מיוצאי לוב
והשתלבנו בבית הכנסת של עולי לוב "בית-אל" בשכונה .
רק כעבור כשנתיים ואולי יותר מהעלייה לארץ , ואני כבן חמש עשׂרה הלכתי
עם אבי ואמי לבית הכנסת בחג והגבאי פונה אלי אם אני רוצה לעלות לתורה
ואני אומר שכן , והוא מעלה אותי לתורה ולמחרת אני לוקח את התפילין
של אבי ומניחו על ראשי ועל ידי והיטב ידעתי איך לעשׂות זאת .
כך נכנסתי לסוד המצווה .
אחי החייל שמואל שגויס עוד בשער העליה והיה אדוק יחסית
לא הניח תפילין בזמן שרותו הצבאי , כך שגם בתפילין שלו נעזרתי
כדי להניחו מדי פעם . אף אחד לא בקש ממני להניח תפילין , יום הנחתי
ויום לא הנחתי , אני המחליט .
ובכל אותו זמן אני רואה את אבי מניח יום יום תפילין לפני צאתו לעבודה .
13.08.2008
תגובות:
1.
משה בן דוד , 14:15 14/8/2008:
עוד סיפור מעניין מהעליה של אז ,שנות החמישים ,שמעתי מאבי גם סיפורים ואולי נשב ונעלה אותם על הכתב .
2.
נוסעת , 19:27 16/8/2008:
עוד סיפור מרגש
אוהבת את כתיבתך, פכים פכים, שיוצרים סיפור שלם,
וזה ייחודך ככותב.
אני מצטרפת לקודמי, בבקשה שתקדיש את זמנך גם
לכתיבת זכרונות,
ומהתמונות החלקיות הללו תיווצר תמונה גדולה,
שניתן לקראה כמדגם מייצג של תולדות העלייה של יהדות עיראק.
הקוראים צמאים לתמונה שכזו.
תודה על השיתוף.
כה לחי!
