שלמה שפירא
הוא הכיר אותהּ בהמתנה לאוטובוס בשנות הששים
הוא הכיר אותה בהמתנה לאוטובוס בשנות הששים.
למי אז היה רכב פרטי או רכב הסעה אל העבודה?
האוטובוס של פעם היה מגיע ולא מגיע, הוא בא מתי שהתחשק לו.
בינתיים, היא נעצה בו עיניים והוא השיב להּ בנעיצת-עין.
היא לא ידעה את שמו, גם הוא לא ידע את שמהּ, רק הביטו זה בזה ופרגוד-שׂיח חצץ בין השניים.
עברו שנים רבות, היא עשׂתה לביתהּ, הוא עשׂה לביתו, חמישים שנה המשיכו לשתוק השניים, גם כי לא ראה האחד את השני
גם אם רצו להביט - היא בו והוא בה - כביש רחב ומסוכן חצץ בין מדרכה שלו למדרכה שלהּ.
וצריך לזכור שיש עוד פעם - הם נפגשו באקראי, במקום המתנה לתור לרופאת-עיניים.
העיניים כבר לא רואות כמו פעם ובכל זאת, היא נעצה בו עיניים, הוא השיב לה בנעיצת-עין.
עד היום הוא לא מכיר את שמהּ היא לא מכירה את שמו.
בגעגוע - אין צורך בְּשֵם, יש צורך בהמתנה אינסופית.
22.06.2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!