יום שבת, 28 בפברואר 2015

שלמה שפירא: חכמת הלחם או חכמת היין / שיר

שלמה שפירא

חכמת הלחם או חכמת היין
היין מונח לפניך, מֵקֵל עליך לחוש טעם שונה טעם זר טעם מוזר טעם מתוק טעם אסור טעם סוד
והוא לא יכין ולא בועז.
אבל הלחם הוא אמת וברית, הוא גם אב-היין לפניך, שמור עליו ואל תתן אותו דמעה לעניים למות. 
איך תרחיק את מה שהעין מבקשת כשהגוף חלש ומבקש להמתיק אש על אש?
החיים הם חכמה של לחם ומה צריך בסך הכל בן-אדם - לחם ואהבה כל הזמן.

יום שני, 23 בפברואר 2015

שלמה שפירא: מבט לאחור על חזית הספר "מאטי" שכתבה רעיה הלר / שיר

שלמה שפירא

מבט לאחור על חזית הספר "מאטי" שכתבה רעיה הלר


המזוודה בידי

אתנחתא בדרכי על ספסל ללא חזרה
ישבתי ופנַי אל עתידי
העבר מת, העבר מת...
ואם בכל זאת יתעורר מרוח התרדמה
המזוודה שבורה וזרוקה
אין פָנַי שוב לשום ארץ עם קרקע זרה
הצפרים שרות כאן וקושרות אותי אל ספסלי
הן מסוגלות להיות פה להיות שם
אך אותי תמיד תמצאו ברחבה על ספסל בואי.

שלמה שפירא: מי ייתן ואהובת-בוקר בציוץ הציפור תהיה גבובה בי בשלהבת ארגמנית / שיר

שלמה שפירא

מי ייתן ואהובת-בוקר בציוץ הציפור תהיה גבובה בי בשלהבת ארגמנית


אל לפטיש הבוקר להגביה גליו עמי.

מי ייתן ואהובת-בוקר בציוץ הציפור תהיה גבובה בי בשלהבת ארגמנית.
אדם מחפשׂ מן השחר המוקדם את הצפורה המצייצת לנועם הציפור וגם את הציפור המצייץ לנועם הצפורה 
ולומד מן הצפרים עד כמה ציוצי ההתמסרות ביניהם חשובים להם
ובעקר בפתיחת אשנבו של יום לנועם כל היום.
בחושך ישן הציפור וישן האדם. 

23.02.2015


יום ראשון, 22 בפברואר 2015

שלמה שפירא: הצלקות שלא מגלידות. האם יש אלוהים? ספר מורדי הגטאות. ארבע אחיות רחמניות ששרדו את השואה. / על השואה

שלמה שפירא

הצלקות שלא מגלידות. האם יש אלוהים?

ספר מורדי הגטאות. ארבע אחיות רחמניות ששרדו את השואה.


בשנת 1951 עליתי עם הורי לארץ, וכשעמדתי בתור החלוקה לאוכל בפעם הראשונה - בשער העלייה - ראיתי נערה בגילי ועל זרוע ידה מספר מקועקע ,איזה הלם הדבר הזה הכה בתוכי. גם כשהגעתי כעבור שנתיים לשכונת בלוקונים (בנווה עמל) בהרצליה רב היה מספר העולים בשכונה ששׂרדו את השואה
והיו עם מספרים מקועקעים על ידיהם.
 ואני רואה את המספרים על יד הסנדלר, החלבן, הירקן, אצל הורים של חבר לכתה, אצל אחות במרפאה. אצל מורה בבית ספר ואצל רובם נותרו מכל המשפחה המורחבת נפש אחת או שתיים ובקושי שלוש.
והיתה אישה גויה שהחביאה במהלך הזוועה את חברה לחיים , והגיעה עמו ארצה כדי לסעוד אותו בחוליו, כך שיש גם גויים טובים ואסור לנו לעשׂות הכללה ,אבל "שמור תשמור" .
בשנות הששים התחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב וכל יום באותה שעת בוקר עלה אתי לאוטובוס פליט שואה עם מספר מקוקקע על היד ,שניגן יצירות קלאסיות בעזרת מסרק בזמן ההמתנה ובשעת הנסיעה ואמרו עליו שהיה מוזיקאי מאד מצליח לפני השואה וזה מה ששׂרד ממנו ,איבד את צלילות דעתו והפך לשבר כלי.
ספר הקריאה הראשון שקיבלתי במתנה היה "הגיבור בכבלים" על הצטיינותי במקום הראשון בבית הספר במעברת "רמת השרון" והספר הראשון שקניתי, היה זה מאח ששׂרד את השואה שעבד עם אבי במרפאת קופת חולים ומכר לי את "מורדי הגטאות" (כשהאיש היה עדיין חי וכשפגשתי אותו פעמים רבות לאורך השנים, תמיד התווכחנו וכל אחד נישאר בדעתו בנושא -האם יש אלוהים? אני טענתי שאני מאמין שיש ,אבל אמרתי לו שאולי הייתי עונה אחרת בסיטואציה שהוא עבר. הספר לימד אותי לראשונה שלשואה היה גם צד שני. הפן היהודי המתקומם והנלחם על חייו כי תמיד שאלתי את עצמי כאני נער ,למה לא חנקו והוציאו בצפרניים עיני אלה שהובילום למשׂרפות – חרה לי מאד איך הצאן לטבח לא ניצל הזדמנויות כמו "תמות נפשי עם הפלשתים "!

ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא

בסביבות שנות החמישים, הכרתי בשכונתי הבלוקונית בהרצליה, ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה
כל כך ריפאו וסעדו כל עוֹלֶה ועולֶה, נתנו מעצמן לזולת מעל ומעבר והיו מעולות בעבודתן ...:
האחת ניסתה לשקם עצמה אך שׁמה קץ לחייה
השנייה הייתה חולה מאד והלכה מהר לעולמה
השלישית המשיכה חייה עוד ארבעים שנה ערירית ובודדה
הרביעית את ילדתה הקטנה טיפחה עד שהפכה אֵם ואחות רחמנייה
אבל על עצמה גזרה בדידות קשה והמשיכה לחיות בגפה.
על התופת הן לא דיברו
וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
ואם נשאר - מה נשאר מן הלב - מה נשאר מן הנפש - מה נשאר מן הנשמה
ולמרות הכל - את פצעינו הנאמנים ריפאו באמונה שלמה
אך פצעיהן מעולם לא הגלידו
חבשו אותם לילה לילה
בבכי באימה וביללות זעקה
שאותם שמעתי מבעד לקיר ביתי שכל אבן-טִפִּין ממנו בכתה ובוכה עד היום.  

שלמה שפירא: ג'וקים עלינו / שיר

שלמה שפירא
ג'וקים עלינו 
אנחנו נכנסים יותר ויותר אל הג'וק
ג'וקים עלינו
ובמקום לבטל את הג'וק מכל חור במרחבי מטבח חיינו
הג'וקים כל כך רבים ומתרבים, שמכתיבים יותר ויותר את טעם חיינו.
החשש הוא שבלי הג'וק גם לא נוכל לקיים יחסי קירבה אמתיים עם בני-זולתיותנו.

יום שבת, 21 בפברואר 2015

שלמה שפירא: ברכבת המשאלה שַבְשֶבֶת של חידות / שיר

שלמה שפירא

ברכבת המשאלה שַבְשֶבֶת של חידות


ברכבת המשאלה שַבְשֶבֶת של חידות.
נדיר למצוא שם ספר
נדיר יותר למצוא שם אשה יפה קוראת ספר
עוד יותר נדיר למצוא שם אשה יפה קוראת ספר ושוקעת בו ומחייכת.
עדיה בגבעון דום וירח בשׂובע שׂמחות אור!
בשלוש אחר הצהרים יכירוך, אשה יפה אשה יפה
נהורה דרכה ושלום רב שובה לנדיבתה וגופה ולעולמה.
ואם תשובי לקרוא שוב בספרך ברכבת המשאלה
תמצאי במשאלותיך תמיד אותה ידידות
בשׂובע שׂמחותך באור שלוש אחר הצהרים
עדיה ונצח.

אוגוסט 2009

שלמה שפירא: העיפרון מתעייף מרוב שאתה כותב / שיר

שלמה שפירא

העיפרון מתעייף מרוב שאתה כותב


אמרה לי פעם ידידה:
"העיפרון מתעייף מרוב שאתה כותב".
ואיך אתה כותב, מה אתה כותב, על מה ואל מי אתה כותב...
כתוב מעורקייך, מהתפרצויות הגיגיך, כתוב מיראת עיקרי אשוריך
אל תערוך, אל תנקֵד אך תנקיד פעמי-אור במשניותיך
כי לכל דפי עיזבונותיך מי ייגש מי יפתח מי יקרא מי יחטט מי ייכנס לעובי קורותיך גנזי נסתרותיך, לבדל בדלי מילותיך?
נסה לשפר ולבטא לעצמך את מובילי לבך, מובילי אורךָ, מובילי מי-ישועותיך, 
כך חווים את גשם הישועה
ורק אז כותבים. 

יום שישי, 20 בפברואר 2015

שלמה שפירא: אוהבת הסחלבים / שיר

שלמה שפירא

אוהבת הסחלבים
                      לברכה

אוהבת הסחלבים.
מאוהב האוהב את אוהבת הסחלבים ואת הסחלבים, 
אור ומים סחלביים עוזרים להנץ ניצנים 
הפרחו סחלבייך גם השנה?

פרחו גם פרחו
אכן פרחו בטרוף, השנה
צריך לראות ...

אוגוסט 2009

שלמה שפירא: ל- הני שלי, מנגינתך שיר כל בוקר, אהבתך ערגה כל בוקר / שיר

שלמה שפירא

ל- הני שלי, מנגינתך שיר כל בוקר, אהבתך ערגה כל בוקר


ל- הני שלי,

מנגינתך שיר כל בוקר
אהבתך ערגה כל בוקר
השתוקקותך נערת-חלומות כל בוקר
ואם בבוקר את לא בכל בוקר
הרי אני מחכה ואחכה לך כל בוקר
וכשאני מחכה לך
כותב לך שיר ועוד שיר ושולחם לך בס"ד ובאהבה. 

20.02.2015

הארץ היום גשומה וקרה...שמש עוד תזרח שנינו נסתוכך יחדיו בקומה זקופה בחול בקודש וברֵעוֹת-אהבה / שיר

שלמה שפירא

הארץ היום גשומה וקרה...שמש עוד תזרח שנינו נסתוכך יחדיו בקומה זקופה בחול בקודש וברֵעוֹת-אהבה

                                                            מוקדש ל- הני

הארץ היום גשומה וקרה

את הפּוּךְ שלי מתחת שׂמיכת המחשבות שלי
את האישה שלי, את המלאך שלי, את האלילה שלי
אני בחיקך מרגיש ילד חבוק ושר בשמי מנגינותיו.
שמש עוד תזרח
שנינו נסתוכך יחדיו בקומה זקופה בחול בקודש וברֵעוֹת-אהבה
נחייך בשׂדות דגן 
נצפה בפריחת השקדייה מחלון ביתך אל נוף רענני. 

20.02.2015

שלמה שפירא: אם תתקרבי אל הפחד יותר מדי הפחד ירחיק אותך עוד יותר ממני / שיר

שלמה שפירא

אם תתקרבי אל הפחד יותר מדי הפחד ירחיק אותך עוד יותר ממני 


אם תתקרבי אל הפחד יותר מדי

הפחד ירחיק אותך עוד יותר ממני.
אם תתרחקי מן הפחד יותר מדי
הפחד יהיה אנושי בטבעו לפחד ממני.
יש בנו פחד שנדע איך לצאת ממנו
יש בנו פחד שנדע לחיות בלא-פחד
ואין סוגרים שערי-תקווה מרוב פחד.
פחד לי, פחד לך, את מפחדת יותר מדי, אני מפחד יותר מדי
שנינו מפחדים אך נחושים לבוא בברכת אהבה גדולה
נתחבק, נתלטף, נרעיף חיוכים של תקווה
ננביט זירעונים לצמיחת אהבת-נפש.

20.02.2015

שלמה שפירא: מאחר ואני אריה ואת לביאה שנינו יכולים לאמץ האחד את השני או לטרוף אחד את השני / שיר

שלמה שפירא

מאחר ואני אריה ואת לביאה שנינו יכולים לאמץ האחד את השני או לטרוף אחד את השני


אַת הטלה שלי או אני הטלה שלךְ

מה שתחליטי - תחליטי.
מאחר ואני אריה ואת לביאה
שנינו יכולים לאמץ האחד את השני או לטרוף אחד את השני
הכל לפי הלב לפי המצפון ולפי ערך אדמת-המריבה.
ובשעה שנחליט שנינו לחיות יחדיו, לגור יחדיו ואם אפשר להתחבק יחדיו כמו עננים בגשם
אדמתנו המשותפת תהייה רוויה בביטחון ובאושר
ונצמיח פריחה הדורה מקסימה ומובטחת בתוך שני עמים שני לאומים.

20.02.2015

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

שלמה שפירא: היכרותי את סמיר נקאש - יוצר-ארי-ענק בדורו שידע מה כוחו ומה גודל תרומתו, אבל כשהיה בתוך עמו ובתוך סביבתו הרגיש יובש נוראי, כבתוך סירה בודדת בלב ים / כתבה על סופר ענק

שלמה שפירא

 היכרותי את סמיר נקאש

                                             

דברים שהשמעתי בערב עיון לזכרו של הסופר סמיר נקאש ז"ל ביום שלישי , 31.01.2006

בבית "מרכז מורשת יהדות בבל " באור יהודה
                        

הכרתי את סמיר בשנת 1986 כשהייתי מעל גיל ארבעים וחמש.תוך כדי כתיבת שירים בשנות השמונים-תשעים. כתבתי גם ביקורות על ספרים. הייתי בוחר ספר ,כותב עליו ושולח את הכתבה לעורך ורק לאחר אישור פרסומה ,הייתי מצלצל לביתו של היוצר ומודיע לו ,ערב לפני הפרסום  שיראה את כתבתי-למחרת-בעיתון. וכך היה עם סמיר. ב-19.9.1986 התפרסמה כתבתי  בעיתון "דבר"  על ספרו של סמיר "יום שתבל הרתה והפילה בו", (סיפורים עיראקיים), מערבית: רות נקאש  והכתבה נקראה
"מסעות לתוך הנפש".
כך התוודעתי לנפשו של סמיר והראיתי איך,למשל,שבשלוש שורות וחצי ,סמיר הביע את התחושות הבאות : דממה,מועקה, תעייה, הרחקה, נוגות פנים, נאלמות, כניעה, אופל מחשבות, אבק-מחשבות, אבק-מחשבות-אפל, כפייה, צוננות, פתיחת פיות וכל זה באווירה של השתלטות, של חג ולא חג , האדרה ואי האדרה, דממה או אי-דממה,מועקה או אי מועקה, תעייה או אי תעייה, צוננות או אי צוננות...ושאלתי אז  את השאלה כמה רגש ונפש עשירה יש לבן אדם הזה וכמה חובק הוא בכל משפט ומשפט תוכן ומשמעות. עד אז שנינו לא הכרנו אחד את השני ובאה הכתבה (גם סמיר לא ידע שאני עומד לכתוב על ספרו וגם לא הכרתי אותו), ולסמיר היא באה בהפתעה גמורה.  פתאום גיליתי אדם אכפתי, רגיש ,פתוח, איש אשכולות מבריק, שמדבר אליך בגובה העיניים ומאז הפכנו ידידים. נפגשנו עשרות פעמים והיו לנו שיחות וגם התכתבנו. לסמיר הייתה אמת מוצקת משלו ולא פעם הרגשתי שהאמת שלו נוגעת בנקודותיה, באמת שלי. ידיד אצל סמיר הוא חבר טוב , הוא ידיד במלוא מובן המילה. הוא העריך ידידים ויחסו לידידים היה כמו אל אחים ואני יודע שהיו לו גם ידידים רבים, וזאת מהתרשמותי האישית.
סמיר היה סתגלן עם כושר הסתגלות  אדיר , שלמרות אי התאוששותו מחילופי התרבויות עם כל ההשלכות מכך, שהשפיעו גם על מצב בריאותו הוא עמד כחומה בצורה בפני מצבים  רבים, גם גדולים וגם קשים.
סמיר היה נדבן של אינפורמציה. הוא תרם מעושרו הרוחני לכל איש , גם ליוצרים אחרים, גם לחוקרים טובים ורבים וכולם יצאו נשכרים מחילופי השיחות עימו.
סמיר היה ישיר בדיבורו, מבקר ישיר בפני שומעו, לא חשש מאיש, ואת דעתו לא שינה בפני אינטרס זה או אחר. מבקר קשה היה כי היה ענייני והתבסס על עובדות ועל הבנה עמוקה ומעמיקה מסוג אחר. הוא היקשה על אחרים כי הוא היקשה גם על עצמו.
סמיר היה יהודי חם ושורשי ברמ"ח אבריו , והעלה על נס את השורשיות היהודית הבבלית ומעולם לא הרגשתי התכחשות ליהדותו. הייתה לו בעיה עם הסגירות הציונית של הארץ, שלא מאפשרת לו את המרחב התרבותי האדיר  שמסביבו שיכול היה להיות בו כדי שגם שם תגיע תרומתו ויוודע חלקו בהפריה ההדדית החשובה והמכובדת.  עובדה היא, שניסה לפרוץ חומות ושממונות בכוחות עצמו ולבד  ויהי מה.  לדעתי, למרות קו התפר הדק הבעייתי מהיהדות לציונות -בו!, הוא אהב מאד את הארץ, למרות שלא הביע זאת במפורש.
סמיר היה יודע להביע הערכה להערכה. דיבר ושיתף אותי עם הערכות שרוחשים לו הרבה ידידים בארץ ובחוצה לארץ, ביניהם גם יוצרים וחוקרים מן השורה הראשונה. תמיד נשלפו בשיחותינו שמות של ידועי שם בארץ ומחוץ לארץ מתחומי הספרות והתרבות הערבית.
סמיר היה איש משפחה שדיבר על משפחתו הצרה והמורחבת באהבה רבה, הזכיר הרבה את דודתו, שכנראה, הייתה שותפה לנבכי נפשו. הוא תמיד הזכיר בפני את מצוקתו הכלכלית  בכאב עמוק ותמיד שאל איך שיוצר רציני בעל שיעור קומה כמותו אינו יכול להתפרנס רק מיצירתו ושצריך להלחם ולהשיג את פרנסתו מהרבה חלטורות צדדיות (בעיקר תרגומים) שמקטינות את זמן כתיבתו וזאת בכדי לגדל את ילדיו הקטנים בכבוד והעלה על נס גם את תרומתה של אשתו לכך, שעובדת היא גם יותר קשה.
אני מרגיש שבחייו לא כל כך התאדרה תהילתו הספרותית האמתית.
יוצר-ארי-ענק בדורו שידע מה כוחו ומה גודל תרומתו, אבל כשהיה בתוך עמו ובתוך סביבתו הרגיש יובש נוראי, כבתוך סירה בודדת בלב ים, וניסה וניסה בכל כוחותיו להרים מפרש, לחולל רוחות אדירות כדי להחזיר את ערכו המוחלט היבשתי  אל יבשתנו ואל תרבותנו. חבל מאד שאנחנו לא השׂכלנו להתאים את גלגל השינים של מורשתנו היהודית הבבלית לגלגל השינים של סמיר בסינכרוניזציה מתאימה כי  היינו נשכרים מאד. בכל זאת,אני רוצה להזכיר את צוואתו התרבותית "אותך היהודי יוצא עיראק, ספרי ויצירותי הם עשויים לעניין באופן מיוחד, שכן, בספרי אני מנציח את הדמות היהודית העיראקית, את להגי דיבורה,את מורשתה ואת כל הקשור ביהדות זו..." סמיר הבטיח וקיים ומה נעשה אנחנו?
יהי זכרו ברוך ותהיה מורשתו התרבותית שזורה בתרבותנו!

יום רביעי, 18 בפברואר 2015

שלמה שפירא: בשעת צהריים חודש לפני הבחירות / שיר

שלמה שפירא

בשעת צהריים חודש לפני הבחירות


שעת צהריים.

מצטופפים היונים, הרבה יונים ויושבים צחורים
עד-אפס מקום, על מעקה המזח ליד שולחן-מלבני בנהר הירקון.
היום מעונן מופנם וסגרירי, טוב הוא בשביל לחשוב:
באמצע היום - עם מומחיותם האווירו-דינמית המופלאה להם 
עוזבים את הכל ויושבים זה בחיק זה
לא מטלפנים לא מסמססים לא הומים - ממש שותקים
בוהים על המים הזורמים בנהר ואולי חולמים על משהו נחמד וחיובי באמצע יום.

17.02.2015 

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

שלמה שפירא: ושׂערך המסולסל בי בטבעיותו...ערוגת תשוקה משובחה בפשטות אוהבים ליופי / שיר

שלמה שפירא

ושׂערך המסולסל בי בטבעיותו...ערוגת תשוקה משובחה בפשטות אוהבים ליופי


ושׂערך המסולסל בי בטבעיותו

בעדנת משייו בעובי ודאותו בהדר קומתו
                      לליטוף יד להמיית פנים
מוסיף חן לעצמך לסביבתך
נאדר כוח תשוקה
וכתר הוא לראשך הצלול הגאה הבוטח המלבלב ופורח ביערות האנשים אשר מסביב.
יופי בראשנו ועל ראשנו, ערוגת תשוקה משובחה בפשטות אוהבים ליופי.

17.02.2015

יום שני, 16 בפברואר 2015

שלמה שפירא: להעלותה שוב ביתר שׂאת על הבמה / שיר

שלמה שפירא

להעלותה שוב ביתר שׂאת על הבמה
  
תודה לךְ ידידתי
נסיתי ולא הצלחתי
חיבבתי הופעמתי ומיהרתי
אך לא הצלחתי
טון דעה גרמי מנין ואפילו אלפי הבדלה
כי רציתי מאד להגיע לחום שיר של בית.
וגם את ממהרת
אך את רוצה להגיע לחמימות חצות.
רציתי לדבר אתךָ אבל לא עכשיו
רכבת אחת עשׂרה הקדימה את עשׂר
אני פנויה ביום רביעי
בין אחת עשׂרה לאחת
אחר כך אהיה עסוקה
ובינתיים תשקול ותחשוב לאט
תביא את הכל לחזרַת ההצגה
וכשכל הנפשות יהיו בקדמת הבמה.
נמצא לנו רגע קט לגלי הים
נתפנה אל מאחורי הקלעים
כי נפש חצויה היא נפש חצויה
ממנה ניתן לשפר את גוף הטקסט
להקטין את מספר החזרות
וניתן להעלותה שוב ביתר שׂאת על הבמה. 

שלמה שפירא: ומי נשאר כלבך הנאמן / שיר

שלמה שפירא

ומי נשאר כלבך הנאמן

ומי נשאר
כלבך הנאמן שמגרש ממך כל רוע
שומר עליך כל הזמן
והוא רתום לרצועתך המהנהנת במוכר בברור וגם בלא צפוי.
הפעם את יושבת לידו ועליו את שומרת. 

שלמה שפירא: נשים בגילי כמו צפרים נודדות...תבטנה לצדדים / שיר

שלמה שפירא

נשים בגילי כמו צפרים נודדות...תבטנה לצדדים
  
נשים בגילי כמו צפרים נודדות :
הן באות מחיְּיכות מרחרחות
בודקות אם יש מה לנקוף מלחמי
מה ליהנות מגינתי
מה להתבשׂם מגופי
מה כוחי
מה קשתי
מה מוגן בזקנתי
בינתיים תתבססנה ותתבסמנה 
אך תבטנה לצדדים
ובמקרים מסוימים -תהפוכנה אקראיות ותפרחנה.

יום ראשון, 15 בפברואר 2015

שלמה שפירא: ואיך נוחתים על פני הידידות / שיר

שלמה שפירא


וְאֵיךְ נוֹחֲתִים עַל פְּנֵי הַיְּדִידוּת 


וְאֵיךְ נוֹחֲתִים עַל פְּנֵי הַיְּדִידוּת

אֵיךְ מְמַקְּדִים חֵן בְּזָוִיּוֹת הַלֵּב

בְּהִתְרַגְּשׁוּת שְׁקֵטָה אוֹ רוֹעֶמֶת

פַּעַם יָכֹלְתִּי לַעֲבֹר בַּמִּסְדְּרוֹן הָעִתִּים וְלַחֲלֹם

הָהִיסְטוֹרְיָה הָאַרְכֵיאוֹלוֹגִית הַפְּנִימִית שֶׁלִּי מַצְבִּיעָה עָלַי עַד כַּמָּה הָיִיתִי חַי וְתוֹסֵס

לָקוּם וְלָבוֹא לְהִתְרַגֵּשׁ וְלֶאֱהֹב

מֵעַתָּה אוֹזֵל הַזְּמַן אוּלַי עוֹד אַסְפִּיק.

שלמה שפירא: "פריים !פריים!" ל- שלום דרוויש, הוצאת בימת קדם לספרות , 1986 / סקירה על ספר

שלמה שפירא


ילדה-אם , מאהב-תינוק
סקירתי על ספר שכתבתי ב על-המשמר 3.4.1987


הספר: "פריים !פריים!"
 ל- שלום דרוויש
מבואות שמואל מורה וסמי מיכאל
הוצאת בימת קדם לספרות , 1986


זהו רומן קצר על מעשה שהיה , אך סודו של המעשה אינו נהיר לסופר .
גיבורת הסיפור היא ילדה שהשיאוה לגבר עשיר המבוגר ממנה מאד .
למרות נישואיה ממשיכה הגיבורה , דוריס , לשמור על קשר עם הנער דוד ,
עימו נהגה לשחק בילדותה . מבגידה חד-פעמית איתו נולד הבן פריים
(אפרים) , אותו אוהבת דוריס מכל בניה .
דוריס המבוגרת מחפשת את גן-העדן האבוד של ילדותה : היא מזמינה ילדים
לשחק איתה בחדר-הילדים , מתרפקת ,מצטנפת , כילדה-אשה בחיק דודתה .
היא מטפחת חלום – במקום בו נקטעה ילדותה תמשיך לשחק עם בנה שיהיה
בן-דמותו של דוד . היא , הילדה-האם , תשחק איתו באותו משחק שנהגה
לשחק עם דוד .
לניתוק הקשר עם דוד ישנה משמעות ברורה : ברגע שנזרע הזרע באותה בגידה
עתיד לצמוח מחליף שימשיך למלא את תפקידו של דוד במשחק ולכן אין יותר
צורך בדוד . למעשה , דוריס אינה מתבגרת ונשארת ילדה-אשה , ילדה-אם .
אין זה מקרה ששלום דרוויש בוחר בילדה כגיבורת ספרו הראשון בשפה העברית .
הספר כתוב בגוף ראשון , כאילו מפיה של ילדה . כנראה שהסופר חשב שדלות
השפה ופשטותה ימלאו כאן את תפקידן וכך לא יסתכן בכתיבה יוצרת בשפה העברית .
אך פתרון זה שמצא לו הסופר למעבר לכתיבה בשפה העברית גרם לוויתור על ההווי
המיוחד והרקע החברתי-תרבותי של יהדות עיראק .
היהודים בעיראק חיו במשפחה-חמולה , בקהילה ללא מחיצות בתקופה בה רווחו נישואי קטינות עם מבוגרים .
אך בתקופה שבין תחילת המאה (העשרים)
לשנות הארבעים חלו תמורות רציניות בחיי הקהילה , והסופר התעלם מהן ובכך
יצר סיטואציה עלילתית יוצאת-דופן ובלתי אמינה על רקע המסורת הבגדאדית .
אמנם זו זכותו
של יוצר ליצור סיטואציות דמיוניות , אך
בספר יש עיוות של רקע ואמיתות היסטוריות
הקשורות בהווי ובמסורת היהודית . מצד אחד , אנו שרויים בתקופה בה היה נהוג להשיא
נערות קטינות למבוגרים , ומצד שני , הקהל הצובא על בית-הכנסת שצועק "רוצחים , פושעים !".
גם האביזרים בהם הוא מקשט את העלילה , כמו המכונית של החתן , לקוחים מתקופה מאוחרת .
המחבר הרחיק לכת בביטול המסורת השמרנית בעצם ישיבת הכלה על ברכי החתן והמעשים
שהוא עושה בגופה לעיני הקהל היושב במסיבה . הסופר בוודאי רצה להדגיש את הפער שבין
תמימותה של הכלה לבין בשלותו המינית של החתן ובכך לתת חיות לנובלה , אך תיאור זה תמוה
אפילו בימינו , בהם המתירנות חוגגת , לא כל שכן בתקופה המתוארת . קורא הבקיא במסורת
יודע שדברים היפים בצנעה ביהדות השמרנית , כמו יהדות עירק ,
אינם נעשים בפרהסיה , אפילו הם לגיטימיים .
בין שאר הדמויות בספר כדאי לשים לב לחמות . זו נישאה לגבר שלא אהבה ובנה , בעלה של דוריס ,
הוא העתק של האב . האב היה לבקן ולכן החמות חלמה על נכד כמו פריים , שהוא שחרחר .
למעשה , החמות היא דוריס עצמה , אך
מה שהחמות לא העיזה להגשים , העזה כלתה .
בתת-מודע
יודעת החמות שהמעשה אינו מוסרי ולכן היא מוצאת לכך צידוק : " ואת דוריס , בבת-עיני ,
כשתתמסרי ליהודה , תתמסרי לתמונתו של אבי פריים , ותמלמלי את המלים שהן מלות הקסם :
עקודים ,  עקודים וטלואים . " גם הבעל הנבגד אינו רואה את המציאות אלא דרך עיני אמו ,
וכך מתקבל הבן הנולד כבנו שלו . המעניין הוא שדווקא משפחתה של דוריס רומזת
שהבן אינו של של הבעל . כלומר ,
המציאות ברורה אם רוצים לראות אותה .
דמות דומיננטית נוספת בספר היא הדודה , אשה המושכת בחוטים , מכוונת ומכתיבה
צעדים , אך נעלמת בשעה בקריטית . דוריס נותנת בדודתה אמון מלא , מתרפקת עליה
כאם , אך למעשה הדודה היא שמביאה על דוריס את הנישואים האומללים שלה .
לא טובתה של דוריס הכריעה את הכף אלא הרצון להחלץ ממצב בלתי-נעים של
הזמנת חתן ואין כלה בנמצא . "אם רחמין , אל תעשי רעש ! הערב דוריס היא העומדת
לשידוכין ." אך כמו מנהיג המצדיק את צעדיו בתיאוריה שתגייס תומכים , משכנעת
הדודה את עצמה ואת משפחתה שהיא דואגת לכולם ןלטובתם .
היחסים בין האחיות בנאליים , שחור-לבן , טוב ורע , אך שוב , הדברים נשמעים
מפיה של ילדה ולכן אין הסופר מטפח בקורא ציפיות לניתוח מעמיק יותר של ראיית
הדברים ומסירתם נעשית מתוך אגוצנטריות – תכונה בולטת אצל ילדים : מי שמתנהגת
כמוה – טובה , מי שלא – רעה .
סופר מוכשר מאד כשלום דרוויש , שכשרונו בא לידי ביטוי חזק בכתיבה בשפה הערבית ,
( ואין שום ספק שיוצרים אחרים מיוצאי עיראק הושפעו ממנו כמו סמי מיכאל ואחרים !)
יצר אמנם רצף עלילתי מובנה הסוגר מעגלים , אך לא הצליח בשפה העברית
לבטא את כשרונו בעומק המחשבה , בעושר השפה והדמיון , ובתיאור פרספקטיבה
של מסורת , אלא הסתפק בדמויות שטוחות , חד-ממדיות .
ובכל זאת , הספר הזה חשוב גם מבחינה ספרותית וגם מבחינה של
הקניית מושג על יהדות עירק בעבר. .

יום שבת, 14 בפברואר 2015

שלמה שפירא: חג האהבה היום. אהובה אכפתית פוריה תופיע בתכלית הדרה בישותי / שיר

שלמה שפירא

חג האהבה היום. אהובה אכפתית פוריה תופיע בתכלית הדרה בישותי

חג האהבה היום.
קניתי יין למרות שאיני שותה יין.
בעֶמק חלומותיי תקווה יתרה
אהובה אכפתית פוריה תופיע בתכלית הדרה בישותי
תוקסם מִנּחוּשת לבי
אגיש לה פרח, ארים עמה כוסית, נשתה לחיים!